דברי הימים ב פרק כ״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִעִית הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת לַעֲזַרְיָהוּ בֶן־יְרֹחָם וּלְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־יְהוֹחָנָן וְלַעֲזַרְיָהוּ בֶן־עוֹבֵד וְאֶת־מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן־עֲדָיָהוּ וְאֶת־אֱלִישָׁפָט בֶּן־זִכְרִי עִמּוֹ בַבְּרִית

   מצודת דוד:עמו בברית. לקחם עמו בברית להיות ידם עמו להמליך את יואש:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לעזריה. את עזריה:

   מלבי"ם

   ויקח. שם כתוב ויקח את שרי המאות לכרי ולרצים וכו', ופירש עזרא מי היו שרי המאות, ושמ"ש לכרי ולרצים, היינו שעשאם שלוחים לסבב ביהודה ולקבץ את הלוים (ופי' כרי שליח רץ, כמ"ש על שלחו כר מושל ארץ, ישעיה ט"ו) ושכרת הברית עם הלוים וראשי האבות שהתקבצו, שכ"ז לא נזכר במלכים:

2. (ב)וַיָּסֹבּוּ בִּיהוּדָה וַיִּקְבְּצוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִכָּל־עָרֵי יְהוּדָה וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל־יְרוּשָׁלִָם

3. (ג)וַיִּכְרֹת כָּל־הַקָּהָל בְּרִית בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בֶן־הַמֶּלֶךְ יִמְלֹךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עַל־בְּנֵי דָוִיד

   מצודת דוד:עם המלך. להיות בעזרתו: ויאמר. יהוידע הכהן אמר להם הנה בן המלך ראוי למלוך כאשר דבר ה׳ וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   ויכרות כל הקהל ברית בבית האלהים עם המלך. שיהיו לעזרתו:

4. (ד)זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ הַשְּׁלִשִׁית מִכֶּם בָּאֵי הַשַּׁבָּת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְשֹׁעֲרֵי הַסִּפִּים

   מצודת דוד:השלישית. חלק שליש: באי השבת. כי משמרות הכהנים והלוים היו מתחלפים בכל שבת אלו יוצאים ואלו באים וקרוים המה באי השבת ואמר להם השלישית מכם ר״ל חלק שליש משומרי המלך יהיו מאנשי באי השבת מן הכהנים ומן הלוים: לשוערי הספים. ר״ל במספר שליש ישמרו שערי הספים אולם לא באי השבת היו שומרים שם כי מקום משמרתם היה משמרת בית המלך כמ״ש במ״ב:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   הספים. הוא בית האספים האמור בדה״א ובמ״ב נאמר בשער אחר הרצים והיא היא:

   רש"י

   באי השבת. וגם יוצאי השבת כדכתיב בסמוך ויקחו איש את אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת המשמרות היו מתחדשות בשבת כהונה ולויה אחת יוצאה ואחת נכנסה ואז עכב יהוידע שם משמר היוצא עם משמר הנכנס וחלקן לשלשה חלקי':

   מלבי"ם

   זה הדבר אשר תעשו. במלכים כתיב השלישית מכם באי השבת ושומרי משמרת בית המלך, והשלישית בשער סור, והשלישית בשער אחר הרצים, ושמרתם את משמרת הבית מסח, ושתי הידות בכם כל יוצאי השבת ושמרו את משמרת בית ה' אל המלך. ופירשתי שם שחלקם לג' חלקים, שליש אחד הם באי השבת ישמרו מבפנים, וז"ש באי השבת ושומרי משמרת בית המלך. ושתי שלישים יוצאי השבת יעמוד א' בשער סור וא' בשער אחר הרצים, ומפרש על באי השבת ושמרתם את משמרת הבית מסח, ר"ל שלא יסיחו דעתם, ושתי ידות שהם יוצאי השבת ישמרו משמרת בית ה' מבחוץ, ומכ"ז לא הוצרך עזרא לכתוב פה שכבר ידענו זאת מספר מלכים, רק בא לפרש איך יתחלקו באי השבת שהם שמרו מבפנים, והודיע שהם נתחלקו לשלשה חלקים, א] השלישית מכם מבאי השבת, מן הכהנים והלוים, יהיו שוערי הספים, והשלישית מבאי השבת יעמדו בבית המלך מבפנים, והשלישית מבאי השבת יעמדו בשער היסוד, וכ"ז מבאי השבת ששמרו מבפנים

   וכל העם. שהם השני שלישים יוצאי השבת יעמדו בחצרות בית ה' מבחוץ, כמ"ש במלכים שחצי מהם עמדו בשער סור וחצי מהם בשער אחר הרצים:

   רלב"ג

   לשוערי הספים. הם שוערי האסופים שנזכרו במה שקדם (א' כ"ו ט"ו ט"ז) והיו נקראים גם כן אספי השערים (נחמיה י"ב ב"ה):

5. (ה)וְהַשְּׁלִשִׁית בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר הַיְסוֹד וְכָל־הָעָם בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה

   מצודת דוד:והשלישית. משומרי המלך יהיו שומרים בבית המלך אחר שיבא המלך אל ביתו והשלישית. שני השלישים היו מיוצאי השבת כמ״ש במ״ב וזהו לפי שיוצאי השבת המה פנוים מעבודה כי באי השבת באו במקומם: בשער היסוד. ישמרו בשער היסוד והוא שער המזרחי שהוא מקום התחלת הקדושה כמו היסוד שהוא התחלת הבנין: וכל העם. מבני ישראל ישמרו בחצרות בית ה׳:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י

   רש"י

   והשלשית בבית המלך. לשמור שלא יקבצו עליו להרוג אותו:

   והשלישית. היא השנית:

   בשער היסוד. ובמלכים (ב יא) כתיב ובשער סור וביומא ירושלמי מפורש ז' שמות היו לו לשער היסוד סור על שם שהיו מטהרים שם את המצורעים על בהן ידם ועל שם סורו טמא קראו למו (איכה ד׳:ט״ו):

6. (ו)וְאַל־יָבוֹא בֵית־יְהוָה כִּי אִם־הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים לַלְוִיִּם הֵמָּה יָבֹאוּ כִּי־קֹדֶשׁ הֵמָּה וְכָל־הָעָם יִשְׁמְרוּ מִשְׁמֶרֶת יְהוָה

   מצודת דוד:בית ה׳. הוא ההיכל: והמשרתים ללוים. משרתי הבית מן הלוים: ישמרו וכו׳. לבל יקרבו לגשת אל המקום האסור להם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וכל העם ישמרו. שלא יבואו בית ה':

   מלבי"ם

   ואל יבא. גם זה לא נזכר במלכים שאל הבית יבואו רק כהנים ולוים משרתים:

7. (ז)וְהִקִּיפוּ הַלְוִיִּם אֶת־הַמֶּלֶךְ סָבִיב אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ וְהַבָּא אֶל־הַבַּיִת יוּמָת וִהְיוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּבֹאוֹ וּבְצֵאתוֹ

   מצודת דוד:וכליו. כלי זיינו: והבא. איש זר הבא שמה יומת כי אולי הוא מאנשי עתליה ומבקש להרוג את המלך: בבואו. אל הבית ובצאתו ממנה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   והקיפו. וסבבו:

   רש"י

   וכליו בידו. כלי מלחמתו בידו:

   מלבי"ם

   והקיפו. במלכים אמר ג"כ והקפתם וכו', והבא אל השדרות ימות, ששם יזכיר מה שצוה על השומרים המקיפים מבחוץ, וכאן ממה שצוה על השומרים המקיפים מבפנים:

8. (ח)וַיַּעֲשׂוּ הַלְוִיִּם וְכָל־יְהוּדָה כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת־אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יוֹצְאֵי הַשַּׁבָּת כִּי לֹא פָטַר יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־הַמַּחְלְקוֹת

   מצודת דוד:איש את אנשיו. כל שר מאה מבאי השבת ויוצאי השבת לקח את אנשיו: כי לא פטר וכו׳. לא נתן רשות למשמרת יוצאי השבת ללכת לבתיהם כדרכם תמיד אבל הטיל עליהם החיוב להתעכב עוד:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   פטר. הוא חלוף החיוב וכן בלשכות פטורים (דה״א ט):

   המחלקות. המשמרות הנחלקים לחלקים:

   רש"י

   באי השבת עם יוצאי השבת כי לא פטר. אותן מחלקות היוצאי' ללכת לבית' אלא עכבם שם עם הבאים דוגמא בלשכות פטורים כלומר פטורים היו מכל מלאכה שבעזרה כי אם לשמור הלשכות כי יומם ולילה חובה עליה' במלאכ' לשמור העזרות והלשכות לפיכך היו פטורים מכל שאר מלאכת העזרה:

   מלבי"ם

   ויעשו הלוים. שם ויעשו שרי המאות, כי שם עקר הדבור מן השומרים מבחוץ, וכאן עקר הדבור מן השומרים בפנים שהיו הלוים. ומ"ש כי לא פטר, לא נזכר שם, והוא פי' למ"ש שנשארו יוצאי השבת שדרכם ללכת לביתם, כי לא פטר אותם ולא נתן להם רשות ללכת:

   רלב"ג

   כי לא פטר יהוידע הכהן את המחלקות. ר"ל כי לא שלח אותם אבל עכבם שם לזה הענין:

9. (ט)וַיִּתֵּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת אֶת־הַחֲנִיתִים וְאֶת־הַמָּגִנּוֹת וְאֶת־הַשְּׁלָטִים אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים

   מצודת דוד:אשר למלך דויד. אשר המה למלך דויד שעשאם הוא: בית האלהים. בבית האלהים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   השלטים. הם כעין מגינים:

   מלבי"ם

   ויתן. כ"ז מועתק ממלכים שם, והשנוים שבין כאן ושם בארתי רובן בפי' שם:

10. (י)וַיַּעֲמֵד אֶת־כָּל־הָעָם וְאִישׁ שִׁלְחוֹ בְיָדוֹ מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית עַד־כֶּתֶף הַבַּיִת הַשְּׂמָאלִית לַמִּזְבֵּחַ וְלַבָּיִת עַל־הַמֶּלֶךְ סָבִיב

    מצודת דוד:ואיש. וכל איש חרבו בידו: למזבח. לפני המזבח וההיכל:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    שלחו. חרבו כמו בשלח יעבורו (איוב לג):

    מכתף. מעבר:

    רש"י

    ואיש שלחו בידו. כלי זיינו כמו ובעד השלח דיואל:

    רלב"ג

    ואיש שלחו בידו. ר"ל וכל אחד מהם היה חרבו בידו:

11. (יא)וַיּוֹצִיאוּ אֶת־בֶּן־הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנוּ עָלָיו אֶת־הַנֵּזֶר וְאֶת־הָעֵדוּת וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ יְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:ויוציאו. ממקום מחבואו: הנזר. כתר מלכות: העדות. היא התורה הנקראת עדות ותלו אותה בזרועו וכמ״ש רז״ל בס״ת היתירה של מלך, או הוא מלשון עדי וקשוט ור״ל קשטו אותו בעדי מלוכה מאבני יקר:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    את הנזר. היא העטרה שלקח דוד מרבת בני עמון כדכתיב (לעיל א' ך') ויקח דוד עטרת מלכם ותהי על ראש דוד ומשם והלאה היו מלכי יהודה מניחים אותה הנזר על ראשם:

    ואת העדות. זה ספר תורה וכן הוא אומר (דברים י״ז:י״ט) וקרא בו כל ימי חייו ורבותינו אמרו הנזר זה העדות שכל הראוי למלכות הולמתו ושאינו ראוי למלכות אינה הולמתו:

12. (יב)וַתִּשְׁמַע עֲתַלְיָהוּ אֶת־קוֹל הָעָם הָרָצִים וְהַמְהַלְלִים אֶת־הַמֶּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל־הָעָם בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:קול העם הרצים. קול מרוצת העם וקול המהללים את המלך:

13. (יג)וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל־עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת עַל־הַמֶּלֶךְ וְכָל־עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתוֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַמְשׁוֹרֲרִים בִּכְלֵי הַשִּׁיר וּמוֹדִיעִים לְהַלֵּל וַתִּקְרַע עֲתַלְיָהוּ אֶת־בְּגָדֶיהָ וַתֹּאמֶר קֶשֶׁר קָשֶׁר

    מצודת דוד:על עמודו. על המקום המיוחד למלך לעמוד שם: במבוא. במקום שבאים בה לעזרה: ומוריעים. מלמדים דעת זה לזה איך להלל: קשר קשר. מרד יש כאן וכפלה דבריה כדרך החרד:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י

    רש"י

    עומד על עמודו. כדאמר (לעיל ב') ויעמוד המלך על העמוד כי עשה שלמה כיור נחשת וגו' ויעמד עליו ויברך על ברכיו (שם) ועד היום מנהג כשמוועדים יחד עומד המלך או הדוכוס במקום גבוה כדי שיוכלו לראותו לשמוע את דברו:

    קשר קשר. מרד מרד:

14. (יד)וַיּוֹצֵא יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקוּדֵי הַחַיִל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוֹצִיאוּהָ אֶל־מִבֵּית הַשְּׂדֵרוֹת וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ יוּמַת בֶּחָרֶב כִּי אָמַר הַכֹּהֵן לֹא תְמִיתוּהָ בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:ויוצא. מבית ה׳: פקודי החיל. הממונים על החיל: הוציאוה אל מבית השדרות. ר״ל הוציאו אותה מחוץ לבה״מ אולם תלך אל מבית השדרות ר״ל מבפנים למערכת השומרים לבל תמלט: והבא אחריה. להיות בעזרתה דתו להמית בחרב: כי אמר וכו׳. ולזה לא הרגוה מיד:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    השדרות. כמו הסדרות בסמ״ך והוא מל׳ סדור ועריכה וכמו שהחיל המסודר נקראים מערכות כן יקראו סדרות:

    רש"י

    השדרות. פירוש מקום מבוא המלך מביתו לבית ה' לא ידעתי מה ל' שדרות ויונתן תרגם סידריא:

    והבא אחריה יומת. אל תניחוה לצאת דרך מוצא העזרה אל העיר פן תמצא עוזרים מתחברים אליה:

    והבא אחריה. לעזרה:

    יומת. המיתוהו:

15. (טו)וַיָּשִׂימוּ לָהּ יָדַיִם וַתָּבוֹא אֶל־מְבוֹא שַׁעַר־הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְמִיתוּהָ שָׁם

    מצודת דוד:וישימו לה ידים. עשו לה מקום פנוי ללכת מבית ה׳ ובאה אל בית המלך בדרך אשר הסוסים באים בה ושם נהרגה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    מבוא. מל׳ ביאה:

    רש"י

    וישימו לה ידים. מקום לנוס:

16. (טז)וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע בְּרִית בֵּינוֹ וּבֵין כָּל־הָעָם וּבֵין הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת לְעָם לַיהוָה

    מצודת דוד:בינו וכו׳. רצה לומר כולם קבלו עליהם בברית להיות לעם לה׳ ולעבדו:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י

    רש"י

    ברית בינו ובין כל העם ובין המלך. שיהו כולם המלך והעם אחרי ה':

17. (יז)וַיָּבֹאוּ כָל־הָעָם בֵּית־הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ וְאֶת־מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת־צְלָמָיו שִׁבֵּרוּ וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון

    מצודת ציון

    ויתצוהו. מל׳ נתיצה ושבירה:

    צלמיו. מל׳ צורה ודמות:

    מתן. כן שמו:

18. (יח)וַיָּשֶׂם יְהוֹיָדָע פְּקֻדֹּת בֵּית יְהוָה בְּיַד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר חָלַק דָּוִיד עַל־בֵּית יְהוָה לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת יְהוָה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁיר עַל יְדֵי דָוִיד

    מצודת דוד:וישם וכו׳. עשה ממונים בבית ה׳ כי בהיותם עובדים לבעל בטלו הממונים: ביד הכהנים. המינוי הזה מסר ביד הכהנים בני לוי כפי אשר חלק דוד לממונים על בית ה׳ להעלות עולות בזמנם: על ידי דויד. בשיר הנעשה על ידי דוד מה שתקן הוא:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    פקדות. ממונים:

    רש"י

    פקדות. ממונים על זה להעלו' עולות וכל האמור בפרשה דוגמ' (ירמיהו כ׳:א׳) וישמע פשחור וגו' והוא פקיד נגיד בית ה':

    מלבי"ם

    וישם וכו'. מפרש מש"ש ששם פקודות, היינו להעלות עולות, כי בימי עתליה בטלו עבודת התמיד ובית ה' ולא שמרו קדושת המקדש כראוי:

    רלב"ג

    וישם יהוידע פקדות בית ה'. ר"ל מנוים לראשי המחלקות לכהנים וללוים:

19. (יט)וַיַּעֲמֵד הַשּׁוֹעֲרִים עַל־שַׁעֲרֵי בֵּית יְהוָה וְלֹא־יָבֹא טָמֵא לְכָל־דָּבָר

    מצודת דוד:השוערים. הממונים לשמור שערי המקדש: ולא יבוא. לשמור שלא יבא בהם הטמא לכל דבר ממיני הטומאות:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    ולא יבא טמא לכל דבר. אף היו פקידים שלא יניחו ליכנס בעזרה שום טמא משום צורך כל דבר:

    רלב"ג

    ויעמד השוערים וגו'. שהם היו שומרים שלא יבא שום טמא במקדש והיו שומרים עם זה הקדשים שלא יבא טמא לדבר מהם:

20. (כ)וַיִּקַּח אֶת־שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת־הָאַדִּירִים וְאֶת־הַמּוֹשְׁלִים בָּעָם וְאֵת כָּל־עַם הָאָרֶץ וַיּוֹרֶד אֶת־הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְהוָה וַיָּבֹאוּ בְּתוֹךְ־שַׁעַר הָעֶלְיוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיּוֹשִׁיבוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא הַמַּמְלָכָה

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    האדירים. ר״ל השרים:

    מלבי"ם

    ואת האדירים. מוסיף עמש"ש את הכרי ואת הרצים, ומ"ש בתוך שער העליון הוא שער הרצים שנזכר שם:

21. (כא)וַיִּשְׂמְחוּ כָל־עַם־הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה וְאֶת־עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בֶחָרֶב

    מצודת דוד:והעיר שקטה. לא נתעורר עוד מלחמה בעבור זה כי את עתליהו המיתו ולא היה עוד מי לעורר מלחמה:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון

    מצודת ציון

    שקטה. נחה: