דברי הימים ב פרק כ״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   בן שבע. מלכים שם כ"ד, ושם כתוב כל ימיו, ופי' עזרא שרק כל ימי חיי יהוידע שאח"כ חטא כמ"ש בפי"ח:

2. (ב)וַיַּעַשׂ יוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה כָּל־יְמֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י

   רש"י

   כל ימי יהוידע. ובמלכים (ב' י"ב) כתיב כל ימיו אשר הורהו הכהן אבל לאחר שמת אז באו שרי המלך להשתחוות לו לעשותו קדש ובמדרש מפורש לפי שנטמן בבית קדש הקדשים ולא הוזק אמרו כדי אתה להיות אלוה:

3. (ג)וַיִּשָּׂא־לוֹ יְהוֹיָדָע נָשִׁים שְׁתָּיִם וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויולד בנים ובנות. לפי שנאמר למטה (כ"ד) שהרג יואש את בני יהוידע הוצרך לומר שהיו לו בני':

   מלבי"ם

   וישא. כבר הק' איך נשא ב' נשים והוא כ"ג, ויל"פ שנשא זו אח"ז, ומודיע שאע"פ שהיה בן תשעים שנה נשא שתי נערות בתולות (דכ"ג אסור לקחת בוגרת), והם מתו בחייו והוא הוליד עוד בנים ובנות, כמ"ש (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה:

4. (ד)וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן הָיָה עִם־לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת־בֵּית יְהוָה

   מצודת דוד:לחדש. לתקנו ולבנות מה מחדש:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויהי. ספור זה נזכר במלכים בפנים אחרות, וכבר בארתי שם שהם שני ספורים מחולקים, שם יספר שתקן שכהנים יקחו לעצמם כל הנדרים והנדבות ועליהם יוטל לתקן את בדק הבית הרגיל, והם לא תקנו את בדק הבית, ופה יספר ענין אחר שיואש רצה לחדש את בית ה', היינו להעמידו ביופיו כמו שהיה בעת הבנין, ועל זה לא יספיקו הנדרים ונדבות, ולתכלית זה:

5. (ה)וַיִּקְבֹּץ אֶת־הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיֹּאמֶר לָהֶם צְאוּ לְעָרֵי יְהוּדָה וְקִבְצוּ מִכָּל־יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף לְחַזֵּק אֶת־בֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר וְלֹא מִהֲרוּ הַלְוִיִּם

   מצודת דוד:מדי שנה בשנה. להוצאות התקון הצריך בכל שנה ושנה: תמהרו לדבר. לכו מהרה וקבצו הכסף:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   מדי. מתי ר״ל בכל עת שנה ושנה כמו מדי עלותה (ש״א א):

   רש"י

   וקבצו מכל ישראל. כלומר קבצו אותו כסף שהיו ישראל נותנים מדי שנה בשנה כדכתיב (שמות ל׳:י״ג) כל העובר על הפקודים ובמלכים (ב' י"ב) כל כסף הקדשים אשר יובא בית ה' כסף עובר וגו' ששלש כספי' היו כסף עובר שקלים בכל שנה שנאמר (שמות ל׳:י״ג) כל העובר על הפקודים עובר על שם העובר, כסף נפשות ערכו, על איש שהתנדב ערך נפשו כמו האומר ערכי עלי, וכל כסף אשר יעלה על לב איש נדבה לבדק הבית:

   ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים. מפורש בטוב (במלכים ב י״ב:ו׳) שאמר המלך יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו ויתעצלו בדבר להטריח מכריהם וכשראה המלך כן אמר להם (שם) ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם כי לבדק הבית תתנוהו, זהו שאמר כאן ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים:

   מלבי"ם

   ויקבץ. צוה שהכהנים והלוים יצאו לערי יהודה ויקבצו כסף לזה, ושכן יעשו שנה בשנה, והלוים לא מהרו לעשות פקודתו:

   רלב"ג

   ויקבוץ את הכהנים והלוים וגו'. הנה באר בזה המקום מה שקצר זכרו בספר מלכים והנה הגביל תחלה שיקחו הכהנים הכסף מכל ישראל והוא מחצית השקל שהוגבל בתורה לכל איש ואיש והיא משאת מה עכד ה' לחזק את בית האלהים כי בני עתליה פרצו את בית האלהי' וכל קדשי בית ה' עשו לבעלים ולא השאירו שם דבר וצוה ואתם שישמרו לדבר לחזק את בדק הבית וצוה שיושם כל הכסף ההוא בארון בשער בית ה' ויתנו חור בדלתו ומשם היו משליכים לארון:

6. (ו)וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא־דָרַשְׁתָּ עַל־הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת־מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד־יְהוָה וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל לְאֹהֶל הָעֵדוּת

   מצודת דוד:מדוע לא דרשת. כאומר היה לך לדרוש עליהם אם ממהרים הם להביא מיהודה וכו׳: את משאת משה. במ״ב מפורש שלשה כספים והם מחצית השקל המוטל על כל איש מישראל ומי שהעריך עצמו או זולתו ומי שהקדיש מה לבדק הבית וכולם קרואים משאת משה ר״ל התשורה שצוה משה להביא: והקהל לישראל. ר״ל ומה שהיה מדרך הקהל מישראל להביא מאז לאוהל העדות:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   משאת. ענין דורון ותשורה כמו ארוחה ומשאת (ירמיה מ):

   רש"י

   משאת משה עבד ה'. כלומר שקלים שצוה עליהם במדבר:

   משאת. על שם כי תשא:

   מלבי"ם

   ויקרא. וע"ז קרא ליהוידע מדוע לא דרש על הלוים ע"ז, וגם רצה שיביאו מחצית השקל של שנים העוברות שמלכה עתליה, באשר עתליה ובניה לקחו כסף זה לבעלים, והקהל מחוייבים לתת מעות אחרים תמורתם:

7. (ז)כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים וְגַם כָּל־קָדְשֵׁי בֵית־יְהוָה עָשׂוּ לַבְּעָלִים

   מצודת דוד:בניה. שהיו לה מאיש אחר הם פרצו את בית האלהים אם כן מהצורך לתקן וגם כסף הקדשים שהיה בבית ה׳ עשו לבעלים ואפס א״כ הכסף ולכן מהצורך לקבץ כסף מאת הקהל על צורך התקון:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   פרצו. שברו:

   רש"י

   כי עתליהו המרשעת בניה פרצו. הוצרך לומר כי מחדש בנאו שלמה בנין חזק כי משבנאו שלמה עד יואש לא היו רק קכ"ה שנה וכבר הי' נפרץ שאם לא שפרצו עתליהו ובניה עדיין היה קיים שהרי מיואש עד יאשיהו יותר ממאתים שנה ולא הוצרכו לחזקו עד יאשיהו ואעפ"כ לא עשאו יואש חדש כבתחילה ומגמר הבית עד יואש קכ"ה כיצד שלמה מלך מ' שנה וד' שנה למלכותו התחיל לבנותו וז' שנה עיכב בבנינו הרי י' שנה ונשאר ל' ורחבעם מלך י"ז הרי מ"ז ואביה ג' הרי נ' ואסא מ"א הרי צ"א ויהושפט כ"ה הרי קי"ו יהורם ח' הרי קכ"ד ואחזיה א' הרי קכ"ה ומיואש עד יאשיהו כיצד אמצי' מלך כ"ט שנים עזיהו נ"ב יותם ט"ז אחז ט"ז חזקיה כ"ט מנשה נ"ה ואמון ב' הרי מאתים חסר אחת ואותן שנים יותר שחיה יואש לאחר חזקת הבית נמצא שלא הוצרכו לחזק את בדק הבית אם לא עתליהו המרשעת ובניה פרצוהו:

   כי עתליהו וגו'. לכן אין תימה אם צריך מהרה כל כך חיזוק וגם אל תתמה שלא היה כסף וזהב של הקדשות באוצרות בית ה' עד שהוצרכו ליתן קול ביהודה ובירושלים להביא משאת כי גם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים:

8. (ח)וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית־יְהוָה חוּצָה

   מצודת דוד:חוצה. בהעבר שכלפי החוץ:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ארון. ארגז:

   רש"י

   ויעשו ארון אחד. ובמלכים (ב' יב) כתיב ויקוב חור בדלתו ע"י אותו חור היו זורקין בארון ההקדשות ולא לפתוח הדלת פן יבא רמאי ויגנוב ממנו:

   ויתנהו בשער בית ה' חוצה. כדי שיוכלו לבא אליו כל נדיב לב לתת בו את תרומת ה':

   מלבי"ם

   ויאמר המלך. שם נזכר שעשו ארון ויקב חור בדלתו ונתנו אותו אצל המזבח, כי שם מדבר מן הארון שנתנו לשם נדרים ונדבות החדשים, שאחר שהכהנים לא חזקו בדק הבית צוה שיתנום בארון ומזה יקנו עולות והמותר יהיה לבדק הבית, ופה מדבר מתקלין עתיקין, כמ"ש שנתנו קול להביא משאת משה משנים שעברו, שזה הולך כולו לבדק הבית וארון זה נתנו מבחוץ:

9. (ט)וַיִּתְּנוּ־קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְהָבִיא לַיהוָה מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר

   מצודת דוד:ויתנו קול. ר״ל הכריזו ברבים: על ישראל. מה שצוה על ישראל בהיותם במדבר והם הכספים האמורים למעלה:

10. (י)וַיִּשְׂמְחוּ כָל־הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד־לְכַלֵּה

    מצודת דוד:וישמחו. ר״ל הביאו הכסף בשמחה: עד לכלה. ר״ל הביאו יום יום עד שכלו כולם להביא איש לא נעדר:

11. (יא)וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת־הָאָרוֹן אֶל־פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַלְוִיִּם וְכִרְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ וִיעָרוּ אֶת־הָאָרוֹן וְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל־מְקֹמוֹ כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם וַיַּאַסְפוּ־כֶסֶף לָרֹב

    מצודת דוד:ויהי בעת יביא וכו׳. בעת שהביאו את הארון אל תוך הבית בפקודת המלך אשר ביד הלוים וכאשר ראו את הכסף רב בו כי משקלו כבד אז בא סופר המלך וכו׳: ויערו. שפכו הכסף מן הארון: ליום ביום. כי מצות המלך היה להביאו בכל לילה מן החוץ אל תוך הבית וכאשר ראו שרב הכסף אז שפכו הכסף ממנו:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    אל פקדת. כמו בפקדת וכן ואל הארון (שמות כה) ומשפטו ובהארון ופקדת הוא ענין צואה כמו והוא פקד עלי (לקמן לז):

    ויערו. ענין שפיכה והרקה כמו ותער כדה (בראשית כד):

    רש"י

    וכראותם כי רב הכסף. אז בא סופר המלך:

    ופקיד כהן ראש משרת הממונה תחת כהן הראש והוא סגן כהונה עם סופר המלך ובמלכים (שם) כתיב ויעל סופר המלך וכהן גדול פתרון ויעל סופר המלך ואף כהן גדול שלח פקידו הוא הסופר הכותב מה שכ"ג מצוה לו כי אין הגון וכבוד לכ"ג לילך עם עבדי המלך:

    ויערו את הארון. דוגמא ותער כדה (בראשית כ"ד):

    וישאהו. בכל יום ויום כשרואין כי רב הכסף שבו מביאין אותו לפקיד המלך בתוך העזרה מערין אותו ונושאין אותו ומחזירין אל מקומו בשער ה' חוצה:

    מלבי"ם

    ויהי. גם זה ענין אחר ממ"ש במלכים, ששם מדבר מתקלין חדתין ואמר שבראותם כי רב הכסף בארון מנו הכסף ונתנוהו ע"י עושי המלאכה, וזה היה רק ג' פעמים בשנה בעת שראו שנותר מתרומת הלשכות, ופה מדבר מתקלין עתיקין וזה לקחו מן הארון יום ביום, כי היה כולו לבדק הבית, והיה זמנו יום יום כדין:

12. (יב)וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶל־עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־יְהוָה וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים חֹצְבִים וְחָרָשִׁים לְחַדֵּשׁ בֵּית יְהוָה וְגַם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת לְחַזֵּק אֶת־בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:אל עושה מלאכת וכו׳. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה׳ ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים כפי אשר יורו אותם ובדרז״ל נקראים אדרכלין: ויהי שוכרים. והם יהיו שוכרים חוצבי אבן וחרשי עץ: לחרשי ברזל. גם יהיו שוכרים את חרשי הברזל ונחשת:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויתנהו. במלכים שם נזכר שנתנו הכסף לחזק בדק הבית, ופה נזכר שנתנו לחדש בית ה', שהוא להעמידו בחדושו ותפארתו, כנ"ל פסוק ד', ועז"א שהעמידו בית האלהים על מתכונתו, היינו שחדשוהו ביופיו ותפארתו:

13. (יג)וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם וַיַּעֲמִידוּ אֶת־בֵּית הָאֱלֹהִים עַל־מַתְכֻּנְתּוֹ וַיְאַמְּצֻהוּ

    מצודת דוד:ויעשו וכו׳. עשו מה שעליהם לעשות: ותעל וכו׳. בידם על ידם עלתה חזוק למלאכת התקון: על מתכנתו. על כנו ובסיסו ור״ל שתקנו את כל הצריך לתקן:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ארוכה. הוא ענין רפואה ובא בדרך השאלה על חיזוק הבנין וכן כי עלתה ארוכה לחומת ירושלים (נחמיה ד):

    ויאמצהו. מל׳ אמוץ וחוזק:

    רש"י

    ותעל ארוכה למלאכה. דוגמא היחיו האבנים דעזרא וגם לעיל (ד"ה א') יואב יחיה את שאר העיר:

    על מתכונתו. על מכונו:

    רלב"ג

    ותעל ארוכה למלאכה בידם. ר"ל רפואה וחוזק:

14. (יד)וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת־שְׁאָר הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית־יְהוָה כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית־יְהוָה תָּמִיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע

    מצודת דוד:וככלותם. לחזק את כל בית ה׳: וכלי זהב. ושאר כלי זהב וכסף: תמיד. הם התמידין שבכל יום בבוקר ובערב:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    וככלותם. כהשלימם:

    והעלות. היא יד המכתשת וקרויה כן ע״ש שמעלין ומורידין אותה בעת הכתישה וכן בתוך הריפות בעלי (משלי כ״ז:כ״ב):

    רש"י

    כלי שרת והעלות. שטושיל בל' אשכנז הוא שכותשין את הבשמים במכתשת דוגמא (משלי כז) אם תכתוש אויל במכתש כן אמר לי ר' יצחק בר שמואל מנרבונ"א, ויש אומרים והעלות אלו הנסרים שחותכין עליהם בשר ודוגמא בביצה אין מטלטלין את העלי לקצב עליו בשר:

    וכפות וכלי זהב וכסף. ובמלכים (ב' יב) כתיב אך לא יעשה בית ה' ספות כסף, הא כיצד מפורש בכתובו' בפרק קמא בעא מיניה רב הונא מרב כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית וכו':

    מלבי"ם

    וככלותם. לפמ"ש אין סתירה בין הכתובים, ששם אומר שלא עשו כלי שרת מן הכסף המובא בית ה' וכאן אמר שעשו כלי שרת, כי שם מדבר מתרומת הלשכה שאין לעשות ממנו כלי שרת כמ"ש הרמב"ם, וכאן מדבר מכסף שהביאו משנים שעברו שהיו מיוחדים מראש לבדק הבית:

    רלב"ג

    כלי שרת והעלות. ר"ל כלי השירות וההעלאה והנה ספר בזה המקום חטא יהואש אחר מות יהוידע אשר היה סבה אל הרע אשר הביא ה' יתברך עליו:

15. (טו)וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים וַיָּמֹת בֶּן־מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ

16. (טז)וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר־דָּוִיד עִם־הַמְּלָכִים כִּי־עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל וְעִם הָאֱלֹהִים וּבֵיתוֹ

    מצודת דוד:בישראל. במה שהעמיד להם מלך מזרע דוד: ועם האלהים. במה שקרב את ישראל לעבודת המקום: וביתו. במה שהעמיד בה הממונים:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כי עשה טובה בישראל. שפדה אותם מיד עתליה המרשעת והקים מלכות ב"ד

    ועם אלהים וביתו. שהעמיד בית ה' על מכונו:

17. (יז)וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם

    מצודת דוד:וישתחוו למלך. ארז״ל שעשאוהו אלוה באמרם אליו הנה נאמר והזר הקרב יומת (במדבר י״ח:ז׳) ואתה היית בבה״מ ששה שנים ועודך חי ומהראוי לעבוד אותך עבודת אלהות: אז שמע המלך. קבל דבריהם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וישתחוו למלך. פי' חז"ל שהשתחוו לו לשם אלהות, שא"ל שאחר שעמד בבית קדש הקדשים ימים רבים יש בו אלהות, ובעוד יהוידע חי לא שמע אליהם ואז שמע אליהם:

18. (יח)וַיַּעַזְבוּ אֶת־בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת־הָאֲשֵׁרִים וְאֶת־הָעֲצַבִּים וַיְהִי־קֶצֶף עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת

    מצודת דוד:ויעזבו וכו׳. ונמשך מזה שעזבו את בית ה׳ ועבדו האשרים: באשמתם זאת. בעבור אשמתם זאת:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויעזבו. אחר שעשו אותו לאלהות עשו לו עצבים דמות דיוקנו ואשרים שנטעו לשמו ועזבו בית ה'

    ויהי קצף וכו' באשמתם זאת. הגם שלא עבדו ע"ז אחרת, זה היה עבודה זרה ממש:

19. (יט)וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל־יְהוָה וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ

    מצודת דוד:ויעידו בם. התרו בם ע״ש שדרך המתרה להתרות בעדים למען לא יכחש בדבר: ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע:

    עוד פירושים על פסוק יט: רלב"ג

    רלב"ג

    ויעידו בם ולא האזינו. ר"ל שהעידו בם הרעות שיבואום אם לא ישובו אל ה' והנה זכר כי:

20. (כ)וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת־זְכַרְיָה בֶּן־יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־מִצְוֺת יְהוָה וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי־עֲזַבְתֶּם אֶת־יְהוָה וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם

    מצודת דוד:מעל לעם. במקום גבוה מכל העם למען ישמעו כולם:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מעל לעם. גבוה מכל העם כדי להשמיע קולו, ובאיכה רבתי דורש סמך על עצמו שהיה שר גבוה מכל העם נביא וכהן וביום הכפורים וחתן המלך ולא נתיירא מלומר נבואה ועל זה נאמר (איכה ב׳:כ׳) אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא:

    מלבי"ם

    ורוח. הציע דברים להגדיל חטאם בהריגת זכריה שהיה גדול מאד, א] שהיה אז מלובש ברוח אלהים ובנבואה והיה שליח ה'. ב] שעמד מעל לעם, במדריגה העליונה, כי היה כהן גדול, וכמ"ש אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. ג] שלא נבא עליהם רע, רק אזהרה ותוכחת מוסר אמר להם למה אתם עוברים, רצה לומר לאיזה תכלית, אם תחשבו שעי"כ תצליחו הלא בהפך לא תצליחו כי ה' יעזוב אתכם עי"ז:

21. (כא)וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בַּחֲצַר בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:במצות המלך. הוא צוה לרגמו באבן:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ד] ויקשרו עליו. שלא הרגוהו דרך משפט על ידי הזקנים, רק דרך קשר. ולא ממשפטי המלוכה, כי רגמוהו אבן במצות המלך, והמלך לא היה לו רשות להרוג רק בסייף. ה] שהיה בחצר בית ה' ומקום קדוש:

    רלב"ג

    במצות המלך המיתו בחצר בית ה' זכריה הנביא בן יהוידע על שהיה מוכיח אותם ולא אחר ה' יתברך נקמתו כי (כג) לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם והשחיתו את כל שרי העם מעם. ר"ל שלא השאירו מהם עם ונתן בידם ה' יתברך חיל לרוב מאד עם היות חיל ארם מעטי המספד ויואש הכו מכות רבות ונפלאות ובלכתם ממנו (כה) קשרו עליו עבדיו בעון דמי בני יהוידע הכהן והרגו אותו על מטתו. והנה אמר דמי בני יהוידע הכהן בעבור הבנים שעתידים לצאת ממנו כמו שאמר את דמי נבות ואת דמי בניו (מלכים ב' ט' כ"ו). או אולי צוה להמית בנים אחרים ליהוידע על שהיו מגנים אותו על הרגו אחיהם. והנה זאת המלחמה שזכר בזה המקום היא זולת המלחמה הנזכרת בספר מלכים בזה המקום:

22. (כב)וְלֹא־זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת־בְּנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא יְהוָה וְיִדְרֹשׁ

    מצודת דוד:החסד אשר עשה. אשר הצילו מן המיתה והמליכו על ישראל: ירא ה׳. שעל חנם הורגים אותי וידרוש מהם את דמי לקחת נקמתי:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ובמותו אמר ירא ה' וידרוש. כי לא הרגוני אלא שאמרתי שליחותו של מקום ומאחר שנהרגתי עליו מן הדין והגון וכדי הוא שידרוש דמי וכן היה כי מיד נדרש דמו כי לתקופת השנה וגו':

    מלבי"ם

    ולא. ו] שלא זכר החסד, ושלם רעה תחת טובה. ז] שבמותו מסר דין לשמים:

23. (כג)וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת־כָּל־שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְכָל־שְׁלָלָם שִׁלְּחוּ לְמֶלֶךְ דַּרְמָשֶׂק

    מצודת דוד:לתקופת השנה. ר״ל כאשר הקיפה החמה לבא אל הנקודה ההיא בעצמה שעמדה בעת שנהרג: מעם. ר״ל מן העם כי עזבו את העם והשחיתו את השרים לבד להראותם שבא בעונש על אשר השתחוו למלך:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויהי לתקופת השנה. לפי שבני יהוד' חטאו יותר משאר שבטים כמו שאמר לעיל ויעזבו את בית ה' אלהי אבותיהם:

    וישחיתו את כל שרי העם. מוסב למעלה ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך והחטיאו את יואש אחריהם על זה נפרע להם גמולם שבאו חיל ארם והשחיתו את כל שרי העם:

    מעם. מהיות עם:

    מלבי"ם

    ויהי. ולא נתאחר ענשם, כי תכף לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם, ומבואר במלכים (שם) כי קודם לזה רצה חזאל מלך ארם לעלות עליו ונתן כל אוצרותיו שיעלה מעליו, וע"ז הוכיחו זכריה שע"י עזבם את ה' לא יצליחו, ועזרא סיפר שלתקופת השנה עלה חיל ארם מעצמם בלא מלכם וישחיתו את כל שרי העם:

24. (כד)כִּי בְמִצְעַר אֲנָשִׁים בָּאוּ חֵיל אֲרָם וַיהוָה נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד כִּי עָזְבוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת־יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים

    מצודת דוד:כי במצער. ר״ל נראה הדבר שבא בעונש ובהשגחה כי בא ארם באנשים מעטים ובני יהודה היו חיל רב ועכ״ז נפלו בידם: עשו שפטים. עשו בו דין משפט יסורין:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    במצער. במעט כמו והיא מצער (בראשית יט):

    מלבי"ם

    כי. ר"ל שהיה גלוי ומבואר שהיה עונש השגחיי, כי באו במצער אנשים, רק ה' נתן בידם חיל לרוב מאוד על כי עזבוהו, ע"ד (דברים לב, ל) כי צורם מכרם

    ואת יואש עשו שפטים. ענוים קשים, וחז"ל פירשו שענוהו, שמלת שפטים בא על התועבה הזאת, וזה עונש על שעשה א"ע אלוה:

25. (כה)וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי־עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלוּיִם רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל־מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים

    מצודת דוד:ובלכתם. ובעת שהלכו הארמים ממנו ולא על שחמלו עליו רק כי עזבוהו חולה בחלים רבים כי עשו בו מה שמצאה ידם: התקשרו. בעת ההיא התקשרו עליו עבדיו בעבור נקמת דמי בני יהוידע ועם שרק זכריהו נהרג אמר בני וכן ובני דן חושים (בראשית מ״ו:כ״ג):

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    התקשרו. עשו קשר אגודת מרידה:

    רש"י

    בדמי בני יהוידע. בשביל דמי זכריה שהיה בן יהוידע כי היה לו לזכור טובה וחסד שגמל עמו יהוידע ובשביל אותו עון נתקשרו עליו עבדיו והרגוהו על מטתו מדדו לו מדה כנגד מדה על שנהרג זכריה שקט ושליו ובוטח שאין לו לדאג כי בן יהוידע הוא ולכבודו ינהגו בו כבוד ושפכו דמיו לארץ וע"כ נהרג גם הוא בשלום והשקט על מטתו:

    מלבי"ם

    ובלכתם, במלכים אומר שהרגוהו בית מלוא, היינו ששם שכב על מטתו חולה ושם הרגוהו, והיה לעונש בדמי בני יהוידע:

26. (כו)וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו זָבָד בֶּן־שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן־שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    זבד. ובמ״ב נאמר יתבד ובשתי השמות היה נקרא וכן כאן שמרית ושם שומר:

    רש"י

    המואבית. מה לי מי היו וממי יצאו אם מבני ישראל או ממואבים אלא יבאו כפויי טובה שכפו טובתו של אברהם אבינו ללוט אביהם שנלחם עם המלכים כששמע שנשבה לוט והם שכרו את בלעם לקלל בניו ויפרעו מיואש שכפה טובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו כן מפורש במכילת':

27. (כז)וּבָנָיו יִרֶב הַמַּשָּׂא עָלָיו וִיסוֹד בֵּית הָאֱלֹהִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל־מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו

    מצודת דוד:ובניו. זכרון ספור בניו: ירב המשא עליו. ומה שרבה עליו המשא רוצה לומר מרבית הנבואות שנבאו עליו הנביאים: ויסוד. ספור יסוד בית האלהים אשר חיזק ותיקן: על מדרש. הספר של דברי הימים מהמלכים נקרא מדרש כי בו נדרש ספורי עניני המלכים והקורות:

    עוד פירושים על פסוק כז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ירב. מל׳ רבוי:

    מלבי"ם

    ובניו. לפי הכתוב פירוש ובניו, וכן ורב המשא שנאמר עליו, היינו נבואת הנביאים

    ויסוד בית האלהים. איך חדש תחלה את בית האלהים, כ"ז כתוב על ס' מדרש המלכים. ולפי הקרי, כן היה שם בניו, א' נקרא בשם ירב המשא עליו, ואחד נקרא בשם יסוד בית האלהים, והספור של בניו, כתובים במדרש המלכים:

    רלב"ג

    ובניו ירב המשא עליו ויסוד בית האלהים. ר"ל ובניו של יהוידע שהרג ואשר ירב מהם משא הנבואה על יואש והיה מיסר אותו והוא זכריה שהרג בבית האלהים ויסוד בית האלהים אשר בנה וחזק אותו הנה כל זה היה כתוב על ספר מדרש המלכים. ואחשוב שהוא הספר אשר דרשו בו קורות כל מלך ומלך ודברי הימים שלו וקבצו זה כלו בזה הספר. או הוא ספר אחר בלתי נמצא אצלנו והוא היותר נכון: