דברי הימים ב פרק א׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד עַל־מַלְכוּתוֹ וַיהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה

   מצודת דוד:ויתחזק שלמה וגו׳. וה׳ וגו׳ ר״ל על כי היה ה׳ עמו לכן התחזק:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ויתחזק שלמה וגו'. מפני שה' אלהיו עמו:

   מלבי"ם

   ויתחזק. עד עתה היה נשען על כחו ועצתו של אביו ועתה התחזק בעצמו, כמ"ש (מלכים א ב׳:ב׳) הנני הולך בדרך כל הארץ והתחזקת וכו'

   ויגדלהו. מ"ש למעלה (כט, כה) ויגדל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל, היא גדולה והתנשאות בעניני המלוכה, שלכן אמר לעיני כל ישראל, ופה מודיע שגדלו למעלה בעניני נפשו הרוחנית, שזה ע"י שה' אלהיו עמו:

   רלב"ג

   ויתחזק שלמה בן דוד על מלכותו וגו'. עד ויעש אסא הטוב והישר בעיני ה' (י"ד א') ויתחזק שלמה בן דוד על מלכותו. ידמה שרמז בזה החזוק אל מה שהסיר כל מי שאפשר שיהיה לו לשטן והם אדוניה בן חגית ויואב בן צרויה והרג שמעי בן גרא כי אז הממלכה נכונה ביד שלמה כמו שכתוב בס' (מ"א ב' מ"ו) גם התחזק שהיה מושל בכל הממלכות וכלם היו מגישים לו מנחה:

2. (ב)וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל־יִשְׂרָאֵל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל־יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת

   מצודת דוד:ויאמר שלמה וכו׳. אמר להם ללכת עמו אל הבמה אשר בגבעון קצר בדבר המובן: לכל ישראל. וחזר ופירש שאמר להשרים שבהם: ראשי האבות. שהם ראשי האבות:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויאמר שלמה לכל ישראל. ומי הם אותם כל ישראל הם שרי האלפים כדכתיב (לעיל כח) ויקהל דוד את כל שרי ישראל ומה אמר להם שיבאו עמו לבמה אשר בגבעון:

   מלבי"ם

   ויאמר, לשרי האלפים. הנה בכ"מ יקדים הנשיאים וראשי האבות לפני שרי האלפים והמאות, כמו שתראה למעלה (דה"א סי' כז, וסי' כח), כי פקודת המלך תצא אל ראשי השבט וראשי האבות, והם יפקדו לשרי האלפים אשר תחתיהם. אולם בזה שהיה לכבוד ה' שלח פקודתו לשרי האלפים בעצמם לא ע"י אמצעי, ואח"כ שלח להגבוהים מהם שיתאספו גם המה:

3. (ג)וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל־הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי־שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד־יְהוָה בַּמִּדְבָּר

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וילכו שלמה וכל הקהל עמו וגו'. וכן דרך הפסוקים לקצר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אמר לו להקיא ויקא וכן (לעיל כ"א) ו אמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה:

   מלבי"ם

   וילכו שלמה. במ"א (ג, ג) אמר ויאהב שלמה את ה' ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר וילך המלך גבעונה לזבח שם, וכבר גליתי שם דעתי שאחר שהעלה שם העולות בגבעון ולן שם, לקח את מזבח הנחשת וכלי אוהל מועד מגבעון והביאם ירושלים, וכמו שנ"ל מלשון הכתוב (פסוק יג), שכן תראה שבמלכים (א' ח, יד) ויעלו את ארון ה' ואת אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל, שמשמע שכולם היו נמצאים בירושלים ששם הארון, ומשם העלה אותם ביחד, שאל"כ היל"ל שהעלו אותם מגבעון, וכן אמר לקמן (ה, ה), וא"כ יפלא מתי העלו את האהל וכליו מגבעון, וע"כ שזה היה תכף אחר שהקריב את העולות, באשר ראה שהוא חטא להקריב בבמות כ"ז שאהל מועד עומד על מכונו, והיה טורח לו לעלות בכל פעם לגבעון, העלה אותו לירושלים, ואז או שהקריב בירושלים על מזבח הנחשת, או שהותרו הבמות אחר שלקחו כלי האהל והמזבח מגבעון. ולתכלית זה אסף את כל הראשים לכבוד אהל מועד וכליו בעת פרוקו, והעלה שם אלף עולות בעת סלוקו, כמו שהרבה בעולות בעת חנוכו, ועז"א אבל ארון האלהים העלה דוד, ר"ל שאותו העלה כבר, ועתה לא הוצרכו להעלות רק כלי א"מ לבדם, שמזבח הנחשת נשאר שם לפני משכן ה', וע"כ דרש אותו בעולות לפני סלוקו משם:

4. (ד)אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה־לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלִָם

   מצודת דוד:בהכין. במה שהכין לו מקום: כי נטה. הטה ופרש:

   עוד פירושים על פסוק ד: רלב"ג

   רלב"ג

   בהכין לו דוד. ר"ל באשר הכין לו דוד:

5. (ה)וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר שָׂם לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה וַיִּדְרְשֵׁהוּ שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל

   מצודת דוד:וידרשהו. ר״ל הקריב עליו קרבנות:

6. (ו)וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל־מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף

   מצודת דוד:ויעל עליו. לפי שהפסיק בדברים אמר שוב ויעל וכן דרך המקרא:

7. (ז)בַּלַּיְלָה הַהוּא נִרְאָה אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שאל מה אתן לך. בחר ושאל כל מה שתרצה ואני אתן לך:

   מלבי"ם

   בלילה. סיפור זה נזכר במלכים (א' ג), וכבר הודעתי פעמים רבות, כי הספר הזה כשחוזר סיפור שכבר נמצא בספרים הקודמים, כונתו להשלים או לפרש איזה דבר, וכל מה שאין לו בו חידוש יקצר כי יתר הדברים יראה הקורא בספרים הקודמים, ולכן מכל מה שהאריך שם (פסוק ז - ח) בדברי שלמה אל ה', כתב הבקשה בקצור, כי הקורא בס' מלכים ימצא יתר הדברים, לבד הוסיף מ"ש עתה ה' אלהים יאמן דברך עם דויד אבי, שלא נמצא שם, ללמד כי אם לא יתן לו ה' לב חכם לשמוע משפט לא נתקיים דברו והבטחתו לדוד שבנו ימלך תחתיו, כי תכלית המלוכה הוא לעשות משפט ולהנהיג את העם בחכמה והוא פרי המלוכה, ואם לא יהיה זה אינו מלך על העם ולא נתקיימו דברי ה'. גם תחת מש"ש ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע, כתב עזרא חכמה ומדע תן לי ואצאה לפני העם הזה ואבואה. באר כי לשיהיה לו לב שומע לשפוט צריך חכמה ומדע. שכבר בארנו בפי' ס' משלי, שהחכמה הוא לדעת דרכי ההנהגה בכל הדברים שיפול עליהם שם טוב ורע, והמדע הוא לדעת ידיעה ברורה מכל דבר שיוכל להשיג ע"י החושים או מושכלות ראשונות וכדומה. והנה אל המשפט צריך שידע חקי המשפט, מה צדק ומה עול, מה טוב ומה רע, וא"א שידע זאת מעצמו רק ע"י הקבלה מה' כמו שבארתי בכ"מ, וע"ז בקש חכמה. זאת שנית, צריך שיכיר את האמת ואת השקר בין האנשים הנגשים לריב, כמו במשפט של שתים נשים זונות, שהשיג האמת ע"י המדע בחוש ובמושכל ראשון, וע"ז צריך מדע. וכן לצאת ולבא לפני העם בכל הנהגתם צריך חכמה ומדע:

8. (ח)וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים אַתָּה עָשִׂיתָ עִם־דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו

   מצודת דוד:והמלכתני. במה שהמלכת אותי מבין שאר בניו הראית לדעת שלא חטא אבי בבת שבע אמי ולחסד גדול יחשב:

9. (ט)עַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים יֵאָמֵן דְּבָרְךָ עִם דָּוִיד אָבִי כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל־עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ

   מצודת דוד:יאמן. יקוים דבריך מה שדברת עם דוד אבי להיות המלוכה נכון בידי: על עם רב. וא״כ עסקיהם מרובים:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   יאמן. מל׳ אמנה וקיום:

   רש"י

   עתה ה' אלהים יאמן. פראבריט"ש בלע"ז:

   כי אתה המלכתני. כלומר כיון שהמלכתני על עם רב כזה צריך אני שיהא בי חכמה וכח לצאת לפניהם וללחום מלחמותיהם כענין שנאמר בשמואל (א' ח') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו והואיל ועלי לשאול מה שבלבי אשאל מה שאני צריך וזה שתתן לי חכמה:

10. (י)עַתָּה חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן־לִי וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם־הַזֶּה וְאָבוֹאָה כִּי־מִי יִשְׁפֹּט אֶת־עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל

    מצודת דוד:עתה. הואיל וכן שאלתי היא לתת לי חכמה לדעת לצאת ולבוא לפני העם הזה: כי מי ישפוט. א״א לשפוט עם כאלה מחכמת לבבו מבלי עזר מן השמים:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י

    רש"י

    ואצאה לפני העם הזה ואבואה. וגם למלך צריך שיהא לב חכם לידע לשפוט העם ואני נער ורך אפי' אלף אנשים חכמים היה קשה להם לשפוט עם גדול כזה אי אפשר בלא עסקים רבים שבאים לדון ואין לו מתון לעיין בדינם שעוד זה קובל ואינו מפסיק דבריו והנה בא אחר וצועק ומי יוכל לפסוק אלף דינין ביום אחד אם לא חכם ונבון אשר רוח אלהים בו וזה אני שואל שתתן לי חכמה ומדע לשפוט עמך זה הגדול כי זה אני צריך שתתן לי:

11. (יא)וַיֹּאמֶר־אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם־לְבָבֶךָ וְלֹא־שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ וְגַם־יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ וַתִּשְׁאַל־לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת־עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו

    מצודת דוד:זאת. השאלה הזאת:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    יען. בעבור:

    נכסים. הוא כולל למטלטלין ומקנה ושדות:

    רש"י

    יען אשר היתה זאת עם לבבך. שאין אדם שואל דבר זה אלא מי שיש יראת שמים בלבו כענין שנאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים (שמות י״ח:כ״א):

    ואת נפש שונאיך. לנצחם:

    מלבי"ם

    יען אשר היתה זאת עם לבבך. ושם כתוב יען אשר שאלת את הדבר הזה, וכבר בארתי בפי' שה"ש סימן א' פ' ז' כי אא"ל שעל מה ששאל שלמה את החכמה בחלום לילה מצא חן בעיני ה', כי הרעיונים העולים על רוח איש בחלום אינם בהשכל ובבחירה רק מכח המדמה, רק שממה ששאל זה בחלום מבואר שכבר היה לבבו מלא מרעיונות אלה בהקיץ וחשב תמיד ע"ז שיתן לו ה' חכמה ומדע, וע"כ באה תשובתו בחלום לפי מה שקדם לחשוב ע"ז בהקיץ, ועז"א יען היתה זאת עם לבבך. ויתר הדברים בארתי בפי' מלכים עיי"ש:

12. (יב)הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן־לָךְ אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה־כֵּן

    מצודת דוד:נתון לך. עתה נתון לך מאתי:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    החכמה והמדע נתון לך. מה ששאלת:

    עושר ונכסים וכבוד. אשר לא שאלת אתן לך:

    אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה. מוסב על עושר וכבוד אשר לא שאלת כי החכמה שאני נותן לך בה תלוי גם עושר גם כבוד גם אריכות ימים דכתיב (משלי ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וזהו שכתוב במלכים (א' י"א) ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעושר ולחכמה וגומר:

    רלב"ג

    ואחריך לא יהיה כן. הנה השמיט מזה מה שאמר בס' מלכים שאם ילך בדרכי ה'ית' יאריך ימיו כי סמך בזה על מה שנכתב מזה בס' שמואל ולזה תמצא בהרבה מהספורים הנזכרים בזה הספר שכבר קצר בהם:

13. (יג)וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר־בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:לבמה וכו׳. ר״ל מהדרך אשר הלך לבמה וכו׳ שב ובא לירושלים מלפני אוהל מועד: וימלוך. ר״ל קבלוהו למלך באהבה רבה בעבור רוב החכמה הנתונה בו בלילה ההוא:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ויבא שלמה לבמה. הלמ"ד מורה תמיד הגבול שאליו בא, וזה כמ"ש למעלה שאז לקח את מזבח הנחושת מגבעון ופרק את א"מ והביאו לירושלים. ושיעור הכתוב, ויבא מלפני אהל מועד ירושלים לבמה אשר בגבעון, שבבואו ירושלים היתה שם הבמה אשר בגבעון, וזה פירוש עמ"ש במלכים (שם טו) ויקץ שלמה והנה חלום ויבא ירושלים וכו' ויעל עולות ויעש שלמים, שיפלא מאד אחר שהלך לגבעון להעלות עולות על מזבח הנחשת שם, ושם ראה את המראה, היה לו להקריב את קרבנותיו שם, ולא לשוב ירושלים להקריב בבמת יחיד נגד מצות התורה. לכן פירש עזרא שאז פרק את אהל מועד, שעז"א ויבא מלפני אוהל מועד, והביא את הבמה אשר בגבעון לירושלים, ושם הקריב על מזבח הנחושת או על במת יחיד (שהיה מותר אחר שנתפרק המשכן). והנה עזרא דלג הספור של נשים זונות, שלא היה לו בו דבר חדש, רק רשם וימלוך על ישראל שהוא התחלת סימן ד' שם, ושם בארתי מה רצה בזה, ודלג כל הנאמר שם בסימן ד' ובסימן ה' עד פסוק י', שבו גלה לנו דבר חדש כמו שיתבאר:

    רלב"ג

    ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון וגו'. ירצם לפי מה שאחשוב שהוא בא אל הבמה אשר בגבעון לזבוח זבחים לה' ולתת לו תודה על מה שיעד לו מהטוב ובא אל ירושלים וסר מלפני אהל מועד אשר היה בגבעון ומלך על ישראל מפני מה שנתפרסם להם מחכמתו בענין הזונות אשר באו לפניו כמו שנזכר בספר מלכים (ג') כי אז מלך שלמה על כל ישראל כי הכירו כלם כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט:

14. (יד)וַיֶּאֱסֹף שְׁלֹמֹה רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַיְהִי־לוֹ אֶלֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת רֶכֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם־הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:בערי הרכב. הערים המיוחדים להעמיד בהם הרכב: ועם המלך. ומקצתם היו עמו בירושלים:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ויניחם בערי הרכב. הניח מקצת אותם פרשים ורכב בערי הרכב ועל שם שרוכבי המלך שם היו קוראים אותן העיירות ערי הרכב ומקצתם הניח עמו בירושלים (עיין מלכים א' על פסוק זה מה שפירש"י שם וצריך עיון):

    מלבי"ם

    ויאסף. במלכים אמר (במקום הזה) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו, ושם (י, כג) (אחרי ספור ביאת מלכת שבא ועשיית הכסא) אמר, ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי לו אלף וארבע מאות רכב וכו' וכל הנאמר פה מן פסוק י"ד עד פסוק י"ז, ותחת זה אחרי שספר עזרא מביאת מלכת שבא ועשיית הכסא סיים (לקמן ט, כה) ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות, ושם יתבאר כי החשבון ארבעת אלף מתאחד עם חשבון של ארבעים אלף עיי"ש. ואחרי העיון ראיתי שעזרא בא לישב הסתירה הנמצא במלכים, שאמר תחלה שהי"ל ארבעים אלף אוריות סוסים, ואח"כ אמר שהיה לו אלף וארבע מאות רכב, ופירש עזרא ששם לא באו הדברים כסדר הזמני, שתחלה היה לשלמה רק אלף וארבע מאות רכב לצורך מרכבו ביחוד לתשמישו, ואח"ז הוסיף תמיד לקנות סוסים עד שלבסוף היה לו ארבעים אלף אוריות סוסים לצורך החיל שיהיו רוכבי סוסים, ולכך הפך עזרא וספר תחלה מן המספר של אלף וד' מאות ואח"כ מן המספר הגדול:

    רלב"ג

    ויאסף שלמה רכב ופרשים וגו'. זאת הפרשה כתובה כן כס' מלכים ושם פירשנוה עד ומלכי ארם בידם יוציאו (מ"א י' כ"ו כ"ט):

15. (טו)וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב

    מצודת דוד:יתן וכו׳. ר״ל עזבם בחוצות כי בעבור שהיה רבי המשקל היו נשמרים כי לא היה מהאפשר לשאתם ולגנבם: אשר כשפלה. הגדלים בעמק הרבה מאוד:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    כשקמים. מין אילני תאנים:

    רש"י

    כאבנים. מרוב כסף וזהב שהיה לו לא היה מקפיד על נתינת כסף וזהב בכל העיר לעשות שולחנות וכסאות ורבותינו אמרו כאבני עשר וי"א אמות שהיה לו אבני גזית כן עשה מן הכסף:

    מלבי"ם

    ויתן המלך. פסוק זה נכפל בספרנו לקמן (ט, כז) ובא ללמד לנו הדרש שדרשו חז"ל שהקשו ע"ז והכתיב (מ"א י, כא) אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה, ופירשו שמ"ש שנתן את הכסף כאבנים היה אחר שנשא את בת פרעה. ומן הכתוב במלכים שכתב זה בסימן י' אחר מ"ש שהיה לו אלף וד' מאות רכב לא מוכח דרש זה, כי שם מדבר מתחלת מלכותו (כמ"ש בפסוק הקודם), ואז לא היה לו עדיין כסף הרבה, וכן מ"ש עזרא כאן מדבר מתחלת מלכותו, וע"כ כתבו שנית בסימן ט' אחר מ"ש שהיה לו ארבעת אלף אוריות סוסים שזה היה אח"כ, ובכ"ז חזר הכסף להיות לו שיווי וזה מפני החטא:

16. (טז)וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵא סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ מִקְוֵא יִקְחוּ בִּמְחִיר

    מצודת דוד:ומוצא הסוסים. מקום מוצא הסוסים היו לו ממצרים ומן קוא והוא שם מקום והסוסים מצויים שם: סוחרי המלך. ר״ל שלמה שלח סוחרים והם יקחו הסוסים מן קוא במחיר ולפי ערך שויו של כ״א:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ומקוא. התרגום לא תרגם מלת מקוא ולזה נראה כי קוא שם מקום והמ״ם הוא במקום מן:

    במחיר. ענין ערך הדבר ושויו כמו אקנה מאיתך במחיר (ש״ב כ״ד):

    רש"י

    ומוצא הסוסים אשר לשלמה. כלומר כל מוצא סוסים אשר לשלמה לא היה כי אם ממצרים:

    ומקוא סחרי המלך. ומקוא אסיפת הסוסים במצרים וקורין לה בל"א שטוט"א:

17. (יז)וַיַּעֲלוּ וַיּוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה וְכֵן לְכָל־מַלְכֵי הַחִתִּים וּמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יוֹצִיאוּ

    מצודת דוד:ויעלו ויוציאו ממצרים. ר״ל אבל למצרים לא שלח סוחרים כי אנשי מצרים עצמם היו מעלים ומוציאים לו מרכבה שהם ד׳ סוסים בעבור שש מאות שקל כסף כי כן היה המקח קצוב ביניהם: וסוס בחמשים ומאה. ומזה נשמע שהמרכבה הם ד׳ סוסים: וכן לכל מלכי החתים. גם להם מכרו אנשי מצרים במקח הקצוב הזה עם שהיו קרובים להם ולא היה להם מרחק רב להוליך הסוסים: בידם יוציאו. אנשי מצרים עצמם הוציאו הסוסים בידם להביאם למקום הקונה אותם או שעל מלכי החתים וכו׳ יאמר שהם יוציאום בידם ור״ל עם שגם הם נתנו ערך קצבת שלמה מ״מ בהבאה למקומם לא הי׳ לשם יפוי הכח כשלמה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ומוצא הסוסים. גם זה נאמר במלכים שלא במקומו, כי זה היה בתחלה בעת שלא היה לו רק אלף וד' מאות רכב, אבל אח"כ לא הספיקו לו סוסי מצרים, וע"כ כתבו עזרא כאן שמדבר בתחלת מלכותו, ולקמן כשכתב שהיה לו ארבעת אלפים אוריות סוסים כתב ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל הארצות

    ומקוה. הוא מקום שמגדלים שם הסוסים המובחרים, ונקוים לשם סוסים רבים. ומפרש כי סוחרי המלך יקחו מקוה במחיר, שלא קנו סוסים לאחדים רק קנו כל המקוה והאוסף של הסוסים, וכל הנולדים שם היו של סוחרי שלמה, ועי"כ היה בידם להעלות את המקח, ועי"כ ויעלו, ר"ל שהעלו את המחיר. ושם כתיב ותעלה, ופי' שהסוחרים העלו את המקח:

18. (יח)וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ

    מצודת דוד:למלכותו. לפי הראוי וההגון למלכותו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויאמר שלמה. פסוק זה הוסיף עזרא ללמד שעל בנין בית ה' כבר הכין דוד ארזים לרוב, ולא היה צריך לשלוח לחירם שישלח לו ארזים מן הלבנון שבצד צידון, כי היו מספיקים לזה הארזים שבלבנון אשר בגבול א"י, וכן לא היה צריך להוסיף נושאי סבל וחוצב בהר יותר על מנת שהכין דוד, כמו שמבואר בדה"א (כב, א - ג יג), רק מה שהוסיף פועלים ומה ששלח אל חירם (נוסף על השליחות המוזכר במלכים כמו שיתבאר בסימן שאח"ז) היה מפני שרצה לבנות גם בית למלכותו, וע"ז לא הספיקו הארזים שבא"י והאומנים שהכין דוד: