דברי הימים ב פרק ט״ז

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל עַל־יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת־הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה

   מצודת דוד:בשנת שלשים ושש. אמרו בסדר עולם המלחמה שהיתה לבעשא עם אסא היא היתה בשנת שש עשרה לאסא (כי לא חי בעשא עד ל״ו לאסא כמ״ש במ״א) ומנין ל״ו שנים היא מעת שנחלקה מלכות בית דוד כי רחבעם מלך י״ז שנים ואביה בנו ג׳ שנים הרי נשלמו ל״ו שנים בי״ו לאסא ולפי שהיה שלמה חתן פרעה במספר ל״ו שנים כי בסוף ד׳ למלכותו נשאה ומלך מ׳ שנה לכן כהחשבון הזה נגזרה שתחלק מלכות בית דוד וראויה היתה לחזור בי״ו לאסא ועל שנשען על מלך ארם כמ״ש למטה לזה לא חזרה ומש״כ למלכות אסא ר״ל לתחלת המלכות אשר מלך בה אסא כי התחלת המלכות ההיא על שבט יהודה לבד היתה בימי רחבעם ומשם הוא ל״ו שנה: את הרמה. מגדל גבוה מול שערי ירושלים להשליך ממנו אבנים ליוצא ולבא:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   בשנת שלשים ושש. הוא ט"ז לאסא, שנה אחר מלחמת הכושים

   ויבן את הרמה. כפי הנראה היה זה ע"י שראה שרבים מעמו נפלו אל אסא (כנ"ל טו, ט), רצה לעכב על עמו שלא יצאו לארץ יהודה ובנה את הרמה לסגור גבול ארצו, לבלתי תת יוצא ובא לארץ יהודה:

   רלב"ג

   בשנת שלשים ושש למלכות אסא. היא שנת שש עשרה למלכות אסא כמו שבארנו בספר מלכים:

2. (ב)וַיֹּצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב מֵאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל־בֶּן־הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַרְמֶשֶׂק לֵאמֹר

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   בדרמשק. היא דמשק האמור במלכים א׳:

   רש"י

   בדרמשק. ובמלכים (ב' טז) כתיב דמשק ובפסוק אחר דומשק וכולן א' היה ודוגמא שוט שבט שרביט:

   מלבי"ם

   וישלח אל בן הדד. כפי הנראה התקשר בעשא עם בן הדד להלחם עם אסא, ועשו כריתת ברית ביניהם (כמו שאבאר בפסוק ד'), וכמו שהיה בימי אחז שהתחברו ארם ואפרים נגד יהודה, ומזה נתירא ושלח אליו לאמר:

3. (ג)בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵר בְּרִיתְךָ אֶת־בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי

   מצודת דוד:ויעלה מעלי. ר״ל לך והלחם בו ויעלה מעלי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   הפר. ענין בטול:

   מלבי"ם

   ברית. ר"ל אם סבת התחברך אל בעשא הוא מפני הברית שכרת עמו, הלא גם ביני ובינך יש כריתת ברית, וברית זו חזקה יותר כי היה גם בין אבי ואביך מה שלא היה עם אבי בעשא שהיה הדיוט. ואם מפני שהבטיח לך כסף וזהב, הנה שלחתי לך גם אנכי כסף וזהב, וא"כ לך הפר בריתך את בעשא, בשגם כי אני איני מבקש ממך עזר רק שלא תעזור לצרי, וממילא יעלה מעלי, כי הוא לבדו לא יערב לבו להלחם אתי:

4. (ד)וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל־הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר־לוֹ אֶל־עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת־עִיּוֹן וְאֶת־דָּן וְאֵת אָבֵל מָיִם וְאֵת כָּל־מִסְכְּנוֹת עָרֵי נַפְתָּלִי

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   אבל מים. היא אבל בית מעכה האמור במלכים א׳:

   מסכנות. ערי אוצרות כמו ויבן ערי מסכנות (שמות א׳:י״א):

   מלבי"ם

   וישמע וישלח את שרי החילים. מזה מבואר שלא היה צריך לשלוח חילים, שכבר היו שם חיל מלך ארם לעזור לבעשא, רק שלח שרי החילים שהם ציוו אל החילים שהיו שם להכות את בעשא:

5. (ה)וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת־הָרָמָה וַיַּשְׁבֵּת אֶת־מְלַאכְתּוֹ

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   וישבת. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה יד):

   מלבי"ם

   וישבת. כי גם מלאכות אחרות עשה נגד מלך יהודה וכולם השבית, ובמלכים אמר וישב בתרצה, ר"ל שלא עשה עוד שום דבר:

6. (ו)וְאָסָא הַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת־כָּל־יְהוּדָה וַיִּשְׂאוּ אֶת־אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת־עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּהֶם אֶת־גֶּבַע וְאֶת־הַמִּצְפָּה

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ואסא. בנה מבצרות במקומות ההם לעצור בעד האויב, ורמה היתה סמוכה לשם, כמ"ש (שופטים יט, יג), וכן מצפה, שלכן אמר (הושע ה, א) כי פח הייתם למצפה, ששם רצה לעכב בל יהיה יוצא ובא ליהודה:

7. (ז)וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל־אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל־מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ־אֲרָם מִיָּדֶךָ

   מצודת דוד:בהשענך. בעבור השענך על כן נמלט כי היו מעותדים ליפול בידך:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   על כן נמלט. שלא יכולת לו למה שלא בטחת בהקב"ה כי אם בטחת בהקב"ה כשנשבעו וכרתו ברית יחד מלך ישראל ומלך ארם עליך כאשר בטחת בו כשבאו עליך הכושים לא נמלטו מידך והיית נוצח לכולם אף לא היית מאבד ממונך שנתת לו כדי להפר בריתו עם בעשא ועתה שלא בטחת בהקב"ה אבדת ממונך וגם מלך ארם נמלט מידך:

   מלבי"ם

   בהשענך. א"ל מה שבאו חיל ארם עליך עם בעשא היה מאת ה' כדי שיתנם בידך, ואם היית נשען על ה' היית כובש גם את חיל ארם, וע"י שנשענת על עזרת מצר נמלט מידך:

   רלב"ג

   בהשענך על מלך ארם וגו'. ר"ל כי אלו לא היה נשען על מלך ארם שהיתה ידו עם בעשא והיה נשען על ה' ית' להלחם עם מלך ארם ועם בעשא הקמים עליו היה נותן חיל מלך ארם בידו כמו שנתן ה' יתברך בידו חיל הכושים והלובים שהיו יותר רבים מזה:

8. (ח)הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל־יְהוָה נְתָנָם בְּיָדֶךָ

   מצודת דוד:והלובים. גם המה באו עם זרח הכושי ועם שלא נזכר למעלה: לחיל לרוב. לקבוץ חיל לרוב ולקבוץ רכב וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם

   מלבי"ם

   הלא. ר"ל למה יראת? אם מפני שהיו שני מלכים, הלא גם במלחמת זרח מלך הכושי היו הכושים והלובים שני עמים גדולים. ואם מפני שיש לו חיל רב, הלא גם הם היו לחיל לרוב, ר"ל מה שנוגע לענין החיל היו לרוב, וכן לרכב ולפרשים, ובכ"ז ע"י שנשענת על ה' נתנם בידך:

9. (ט)כִּי יְהוָה עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל־הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם־לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל־זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת

   מצודת דוד:עיניו משוטטות. ר״ל משגיח על כל: להתחזק. לתת חוזק עם אשר לבבם שלם אליו לבטוח בו: נסכלת. נעשית סכל בעבור זאת: יש עמך מלחמות. ר״ל כבר מוכן מלחמות שילחמו עמך:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   משוטטות. ענין הנעה והרחיפה ממקום למקום כמו שוטטו בחוצות ירושלים (ירמיהו ה׳:א׳):

   נסכלת. מל׳ סכלות ושטות:

   מלבי"ם

   כי ה'. ר"ל ואם תאמר מפני מה הביא ה' שני המלכים עליך, משיב שזה היה בהשגחה, א] לנסותך אם לבבך שלם, ב] כדי שאם יהיה לבבך שלם אליו יחזק אותך להפיל לפניך גוים גדולים, וז"ש להתחזק עם לבבם שלם, ולכן נסכלת שלא הבנת זאת. באופן שעד עתה לא היה לך מלחמה, כי הם לא הביאם ה' למלחמה עליך רק להפילם תחתיך, רק מעתה שעזבך ה' בידי הטבע

   יש עמך מלחמות. ותצטרך לזרוע בשר:

   רלב"ג

   להתחזק עם לבבם שלם אליו. ר"ל אשר לבבם שלם אליו:

   נסכלת על זאת כי מעתה יש עמך מלחמות. ר"ל ה' ית' השקיט ארצך תחלה ממלחמ' מפני בעתך בו וכאשר באו עליך מלחמות הצליחך בהם אך מעתה שלא בטחת בו יש עמך מלחמות ולא תהיה נעזר בהם מה' ית' כמו שהיית נעזר בו במה שקדם:

10. (י)וַיִּכְעַס אָסָא אֶל־הָרֹאֶה וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת כִּי־בְזַעַף עִמּוֹ עַל־זֹאת וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן־הָעָם בָּעֵת הַהִיא

    מצודת דוד:כי בזעף עמו. כי היה עמו בכעס על אשר דבר הדבר הזאת: בעת ההיא. כי גברה בו הכעס ורצץ גם מהעם בכעס:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בית המהפכת. הוא מל׳ כיפה בהיפוך אותיות והוא מקום מאסר כעין כיפה:

    וירצץ. ענין שבירה כמו קנה רצוץ (ישעיה מב):

    רש"י

    בית המהפכת. בית הסוהר שעשוי מלאכת המהפכת גוועלב"ט בלשון אשכנז:

    מלבי"ם

    ויכעס. הרואה הזה לא אמר לו הדברים בדרך נבואה ובשם ה', רק בדרך תוכחה מצד השכל והאמונה, ולכן קראו בשם רואה. שיש הבדל בין רואה ובין חוזה, החוזה צופה בחזון ענינים אלהיים, והרואה יביט כפי השכל וראות החושים (כמ"ש פי' ישעיה סי' ל). ואם היה אומר לו זאת בנחת ובדרך כבוד לא היה כועס עליו, ומה שכעס היה מפני כי בזעף עמו על זאת, שהרואה אמר לו זה בזעף וכמרים יד במלך, וכן קבץ אליו מן העם שעמדו לצדו נגד המלך, לכן וירצץ אסא גם מן העם, בעבור זאת:

    רלב"ג

    ויכעס אסא אל הרואה. הנה מפני שלא חלק הנביא כבוד למלכות כמנהג הנביאים שאינם חולקים כבוד למלכות בדברי הנבואה כעס אסא על הרואה ונתנו בבית הסהר כי היה בכעס עמו על אלו הדברים הקשים שאמר וידמה כי אז היו קצת ישראל מדברים בעד הנביא ואומרים למלך שאין ראוי שיעשה זה והוא רצץ אותם ושברם מרב כעסו על דברי הנביא שלא חלק כבוד למלכות. והנה בסוף ימיו חלה את חליו מדה כנגד מדה הוא לא הסכים ללכת להלחם עם מלך ארם ועם בעשא עם ראותו היותו נעזר בשם ה' כשבטח בו כאלו לא היו לו רגלים ולזה הסיר ה' יתברך מרגליו כח ההליכה וספר שגם בזה הענין חטא שלא דרש ה' בחליו אך בטח ברופאים וידמה מזה כי אם היה דורש ה' היה נמצא לו להסיר ממנו זה החולי:

11. (יא)וְהִנֵּה דִּבְרֵי אָסָא הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר הַמְּלָכִים לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:וישראל. גם בד״ה של מלכי ישראל יסופר מדברי אסא:

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הראשונים. קודם זה המעשה

    והאחרונים. אח"ז שמעדו אשוריו קצת:

12. (יב)וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד־לְמַעְלָה חָלְיוֹ וְגַם־בְּחָלְיוֹ לֹא־דָרַשׁ אֶת־יְהוָה כִּי בָּרֹפְאִים

    מצודת דוד:עד למעלה חליו. חולי רגליו נתגברה ועלתה עד למעלה לקדקדו: לא דרש. להתפלל אל ה׳: כי ברופאים. שם בטחונו ברופאים לבדם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    עד למעלה חליו. נפח שברגליו עלה מכף רגלו עד קדקדו:

    מלבי"ם

    עד למעלה. החולי עלתה מן הרגלים אל חלקי הגוף העליונים

    וגם. ר"ל גם בזה חטא שסמך עצמו על אמצעיים טבעיים שזה מורה שלא היה בטחונו שלם:

13. (יג)וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם־אֲבֹתָיו וַיָּמָת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת לְמָלְכוֹ

14. (יד)וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה־לוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה וַיִּשְׂרְפוּ־לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד־לִמְאֹד

    מצודת דוד:אשר כרה לו. חפר לעצמו בחייו: מרקחים במרקחת מעשה. מעורבבים במעשה מרקחת ר״ל בערבוב בשמים מעשה רוקח: וישרפו לו. מטתו וכלי תשמישו כי כן הדרך לשרוף על המלכים כמ״ש ובמשרפות אבותיך המלכים (ירמיה ל״ד):

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    כרה. חפר כמו בור כרה (תהילים ז׳:ט״ז):

    וזנים. ר״ל מינים הרבה כי מהעוף למינהו (בראשית ז׳:י״ד) ת״א לזנוהי:

    מרקחים. ענין ערבוב הבשמים וכן אשר ירקח כמוהו (שמות ל׳:ל״ג):

    במרקחות. כן יקרא שם האומנות והאומן נקרא רוקח:

    רש"י

    וזנים. מיני בשמים הם והבשמים היו מרוקחים במרקחה מעשה רוקח מרקחת וזה פתרון מרוקחים במעשה רוקח:

    וישרפו לו שרפה גדולה. שרפו לו בשמים טובי' לאפר ואותו אפר יזורו עליו ויש מפרשין כמו ששורפין על המלכים ומהו שורפין וכו' ועוקרין על המלכים:

    רלב"ג

    וזנים מרוקחים. ר"ל מינים מרוקחים: