דברי הימים ב פרק ט״ו

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן־עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים

   עוד פירושים על פסוק א: רלב"ג

   רלב"ג

   ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים. ר"ל שאמר זה המאמר בנבואה והנה שלחו ה' יתברך לאסא לחזק עוד לבנו לטוב עם ה' הוא ויהודה ובנימין עמו ולזה אמר (ב) שמעוני אסא וכל יהודה ובנימין הנה ה' עמכם בהיותכם עמו התדעו כי אם תדרשוהו כראוי וזה יהיה בלכתכם אחרי מצותיו אז ימצא לכם ותדבק השגחתו בכם להטיב לכם ולהצילכם מן הרע ואם תעזבוהו הנה הוא יעזוב אתכם ותסור השגחתו מכם ולזה תהיו משולחים למקרים הרעים:

2. (ב)וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְהוָה עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם־תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם־תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם

   מצודת דוד:ויצא. יצא ממקומו ובא לפני אסא בשובו מן המלחמה: בהיותכם. בעבור היותכם עמו לשמור דברו:

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ה' עמכם. ההשגחה העליונה נמשכת אחר מעשה התחתונים וכמדתם, אם אתם עם ה', הוא עמכם להשגיח עליכם

   ואם תדרשוהו. יותר, להוסיף הדרישה והעיון בו והשקידה בעבודתו, אז ימצא לכם יותר, ותרבה השפע והטוב. ובהפך אם תעזבוהו, אז יעזוב אתכם, כי הכל תלוי במעשיכם. והביא להם מופת ע"ז, כי הלא:

3. (ג)וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה

   מצודת דוד:ימים רבים. הנה יהיו ימי׳ רבי׳ לישראל שיעבדו ללא אלהי אמת והם בימי אחז ומנשה והדומים: וללא כהן מורה. על הכהן להורות דרכי ה׳ כמ״ש יורו משפטיך וכו׳ (דברים לב) ואמר שהם ישאלו דבר ללא כהן הראוי להורות כ״א מאשר יבחרו הם כנביאי הבעל והדומים: וללא תורה. לא יחפצו בתורת ה׳ אבל יחפצו ללא תורה והם דברי כהני עבודת כוכבים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   מורה. מלמד:

   רש"י

   וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת. עד שבאת אתה:

   וללא כהן מורה. שאין מי ששואל להם שום דבר תורה משום הכי לא יורו אתכם הכהנים:

   מלבי"ם

   ימים רבים. חלפו לישראל

   ללא אלהי אמת. ר"ל כי ההשגה תהיה, א] ע"י הערת השכל, שיכירו את אלהי אמת מצד דרשם האמתיות והשיגם אותם, ואז יכירו את ה' וידבקו בעבודתו מצד עיון השכל. ב] ע"י הערת התורה, שתלמד דעת איך יעבדו את ה' ותיעד בגמול ועונש לעובד ולממרה, כמ"ש בחוה"ל (שער העבודה) בהבדל שני ההערות האלה. והערה התוריית תהיה או ע"י המורים, או ע"י הלימוד בספר התורה. והנה בימים הרבים שחלפו, היו אצלם ללא, ר"ל לאין ואפס, אלהי אמת. וכן היה אצלם כהן מורה ללא ואין, וכן התורה היתה אצלם ללא, עד שלא דרשו את ה' לא מצד הערת השכל ולא מצד ההערה התוריית. והגם שזה נמשך ימים רבים, מ"מ:

   רלב"ג

   והנה נמשך לישראל ימים רבים שיהיו ללא אלהי אמת. אבל יעבדו ע"ז ולא נמצא להם כהן מורה התורה אליהם ולזה נהיה ללא תורה כי הכהנים הם אשר יורו משפטי ה' יתברך ליעקב ותורתו לישראל וכאשר שב ישראל בצר לו אצל ה' יתברך ובקשו אותו וזעקו לו נמצא להם וזה היה בימי השופטים שנמצא זה בהם פעמים רבות:

4. (ד)וַיָּשָׁב בַּצַּר־לוֹ עַל־יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם

   מצודת דוד:וישב בצר לו. וכאשר יהיה צר לישראל ישוב אל ה׳ וכאשר יבקשהו ימצא להם:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וישב בצר לו על ה' אלהי ישראל. כלומר עתה כשבאת צרה להם בקשו על ה' אלהי ישראל ויבקשהו לפיכך וימצא להם המצוי והושיעכם בכל אשר הלכתם:

   מלבי"ם

   וישב. אחר ששבו לה' אלהי ישראל, הגם שלא שבו מאהבה רק בצר לו, ע"י צרתם, שזו מדרגה קטנה מאד, בכל זה עת שבקשוהו נמצא להם, והאיר פניו אליהם:

5. (ה)וּבָעִתִּים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל־יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת

   מצודת דוד:ובעתים ההם. בעוד יחזיקו במרדם: ליוצא ולבא. בין בדרך ההליכה בין בחזרה: הארצות. הם ארצות בני ישראל:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ובעתים ההם אין שלום. באותן הימים רבים לישראל ללא אלהי אמת אין שלום ליוצא ולבא וגו', ברחבעם כתיב (לעיל ב' י"ב) עליו עלה שישק מלך מצרים על ירושלים כי מעלו בה' וכל הפרשה ואף לאביה היו מהומות רבות:

   מלבי"ם

   ובעתים. ר"ל עתה ראו ההבדל בין הזמן הקודם ובין עתה, כי בעתים ההם שסר מהם השגחת ה' נעזבו אל המקרה

   ולא היה שלום. לא ליוצא חוץ מהמדינה, ולא לבא לביתו. ומבאר, שלא היה שלום לבא כי היו מהומות רבות על כל יושבי הארצות, שבכל ארץ היה מהומה ליושביה, כמו דבר ורעב וחיה רעה. ולא היה שלום ליוצא למדינה אחרת, כי:

   רלב"ג

   והנה בעתים ההם שהיו ישראל ללא אלהי אמת וללא תורה לא היה שלום ליוצא ולבא כי מחוץ היתה משכלת חרב ומחדרים אימה כי היו מהומות רבות על כל יושבי ארץ ישראל והנה אז:

6. (ו)וְכֻתְּתוּ גוֹי־בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי־אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל־צָרָה

   מצודת דוד:וכתתו גוי בגוי. ילחמו יהודה עם ישראל: הממם. ישברם ויכתתם בכל מיני צרה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   וכתתו. ענין שבירה ורציצה כמו וכתתו חרבותם (ישעיה ב):

   הממם. ענין שבירה כמו והמם גלגל עגלתו (שם כח):

   רש"י

   וכתתו גוי בגוי. דוגמא (מדבר י"ד) ויכתום:

   מלבי"ם

   וכתתו גוי בגוי. ע"י מלחמות, ואף עיר בעיר. ולפ"ז נודע בין מריבוי הצרות ובין ממה שהיו ממינים שונים ובין ממה שנתפשטו בכל הארצות, שלא היה מצד הטבע, רק כי האלהים הממם בכל הצרות האלה, והיו עונשים השגחיים:

   רלב"ג

   היה קם גוי לכתת גוי ישראל אז יושבי עיר מהגוים ילחמו ביושבי עיר מישראל כי אלהים המם ישראל אז יושבי עיר מהגוים ילחמו ביושבי עיר מישראל כי אלהים המם ישראל אז בכל צרה:

7. (ז)וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל־יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם

   מצודת דוד:ואתם. אבל אתם כאשר החילותם לאחוז בדרכי ה׳ חזקו בה ואל ירפו ידיכם ממנה לעזבה: כי יש שכר. הרבה שכר נכון לפני המקום ליתן גמול פעולתכם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ואתם חזקו. לדרוש באלהים:

   מלבי"ם

   ואתם. ששבתם אל ה' ושב השגחת ה' עליכם להניח לכם ע"י שדרשתם אותו

   חזקו. בעבודת ה'

   ואל ירפו ידיכם. להוסיף אומץ, כי המלאכה רבה והשכר הרבה

   כי יש שכר לפעולתכם. הפעולה הוא העסק בדבר, אף שלא גמר הדבר שזה נקרא מעשה (כמ"ש בהבדל שבין מעשה ובין פעולה בכ"מ), אף שלא תקראו עושים רק פועלים, כי המלאכה אין לה קצבה, בכ"ז תקבלו שכר בעד העסק, כי לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה:

   רלב"ג

   ואתם חזקו ללכת בדרכי ה' יתברך ואל ירפו ידיכם מלהסיר השקוצים אשר התחלתם בהסרתם כי יש לפעולתכם שר מאת ה' יתברך:

8. (ח)וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל־אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן־הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת־מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְהוָה

   מצודת דוד:והנבואה. וכששמעו את הנבואה של עודד הנביא כי גם הוא התנבא כדברים האלה ועם שלא נזכר במקרא: השקוצים. העבודת כוכבים המאוסים כשקצים: ויחדש. תקנו ובנהו מחדש:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   וכשמוע. מזה הבין אסא שעוד מוטל עליו לעשות ושהוא צריך להתחזק עדיין להשלים מה שלא עשה עד הנה

   והנבואה עודד הנביא. יש בזה כוונה כפולה, א] הנבואה של בן עודד, ב] שראה שנבא זאת ברוח אלהים חזק מאד עד שהנביא התעודד והתחזק ברוח נבואתו (מלשון (תהלים כ, ט) ואנחנו קמנו ונתעודד), ועודד פעל יוצא, הנבואה עודדה וחזקה את הנביא, וזה סימן על שלימות הנבואה הזאת. לכן התחזק, כמ"ש לו חזקו ואל ירפו ידיכם

   ויעבר השקוצים. שעוד לא בער אותם

   ומן הערים. ששם לא בער כלל:

   רלב"ג

   וכשמוע אסא את הדברים האלה שספר ממה שקרה בימי השופטים שהיה עדות על דברי נבואתו ושמע הנבואה נבואת עודד הנביא אז התחזק להעביר כל השקוצים ולחדש מזבח ה' אשר לפני האולם והוא מזבח העולה. והנה קרא נבואת עודד הנביא הנבואה שהתנבא בנו כי בזה הספר יחס במקומות רבים עניני הבן לאב. ולזה תמצא שיאמר שהאב הוליד הבנים שהיו מזרעו אחר כמה דורות כמו שנתבאר בראש זה הספר:

9. (ט)וַיִּקְבֹּץ אֶת־כָּל־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי־נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי־יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רלב"ג

   מצודת ציון

   נפלו. ענין הטיה כמו ותפל מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד) ור״ל נטו עצמם להיות תחת ממשלתו:

   רלב"ג

   ויקבץ את כל יהודה ובנימין והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון וגו' ראוי שתדע כי בשנת חמש עשרה למלכות אסא היתה מלחמה לאסא עם בעשא ונצח אסא את בעשא והביאו שלל מישראל וזה שכבר נזכר בזה המקום כי בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא זבחו לה' ביום ההוא מן השלל אשר הביאו. והנה זה השלל אי אפשר שיהיה מן הכושים כי כבר אמר קודם זה בימיו שקטה הארץ עשר שנים מורה כי אחר עשר שנים היתה לו מלחמה וזאת המלחמה אי אפשר שתהיה עם בעשא כי כבר אמר ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא וזה היה בשנת חמש עשרה למלכות אסא כמו שבארנו בספר מלכים כי השלשים וחמש התחילו בהכרח צמיחת מלכות רחבעם ולזה הוא מבואר כי עד שנת חמש עשרה למלכות אסא לא היתה שם מלחמה עם בעשא ומזה המקום יתבאר שאותו השלל הביאו מישראל ובאותה המלחמה נצח אסא את בעשא ומפני זה נפלו עליו מישראל לרב בראותם כי ה' אלהיו עמו ועל דבר אותה המלחמה שהיתה עם בעשא דבר לו עזריה בן עודד הנביא אותם הדברים שקדמו:

10. (י)וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא

11. (יא)וַיִּזְבְּחוּ לַיהוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִן־הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים

    מצודת דוד:מן השלל הביאו. מן השלל אשר הביאו:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויזבחו לה' ביום ההוא מן השלל הביאו. פתרון ומן השלל שהביאו זבחו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים ששבו וממנו הביאו כדלמעלה (ב' י"ד) וגם אהלי מקנה הביאו וישבו צאן לרוב וגומר, ד"א נראה לי ויזבחו לה' ביום ההוא שנצחו ובאו בשלום בירושלים מן השלל הביאו כלומר מן השלל אשר הביאו הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים:

    מלבי"ם

    מן השלל הביאו. אשר הביאו:

12. (יב)וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל־לְבָבָם וּבְכָל־נַפְשָׁם

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויבואו בברית. ע"י עגל שכרתו לשנים שכל העובר כן יעשה לו, כמ"ש ירמיה (לד, יח), וז"ש וכל אשר לא ידרוש יומת:

13. (יג)וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן־קָטֹן וְעַד־גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה

14. (יד)וַיִּשָּׁבְעוּ לַיהוָה בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת

    מצודת דוד:ובתרועה. ר״ל בקול שמחה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וישבעו. הברית היה לקיים העונש להעובר, והשבועה היה כדי שיירא כל איש מפני השבועה אף לעבור בסתר:

15. (טו)וַיִּשְׂמְחוּ כָל־יְהוּדָה עַל־הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל־לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל־רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח יְהוָה לָהֶם מִסָּבִיב

    מצודת דוד:כי בכל לבבם. לא מהכרת מצות המלך לשיהיו עצבים בדבר: וימצא להם. ולזה היה נמצא להם והניח להם מסביב:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    וישמחו. שלא היה ע"י כפיה רק בשמחה, כי, א] בכל לבבם נשבעו, לא כשבועת אונס שאין פיו ולבו שוים. ב] ובכל רצונם בקשוהו, שגדר הרצון והבדלו מן חפץ שעושה זה מצד שמשיג טוב הדבר בעצמותו, לא ע"י פניות אחרות מתקות גמול ויראת עונש שזה בכלל חפץ (כמ"ש בחבורי התו"ה על ונרצה לו לכפר עליו), ולכן וימצא להם וינח להם:

16. (טז)וְגַם־מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר־עָשְׂתָה לַאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת־מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן

    מצודת דוד:אם אסא. אם אביו היתה ועל שגדלתו קראה אמו: מגבירה. מהיות עוד גבירה מושלת לבל תסית אנשים לעבודת כוכבים: אשר עשתה. על אשר עשתה מפלצת והיא דמות מה להיות לע״ג וכמו שהע״ג נקראים עצבים ע״ש שמעציב לב עובדיהם כן יקרא מפלצת כי מביא רעדה כי הוא מלשון פלצות בעתתני (ישעיה כ״א): וידק. עשאה דק דק: וישרוף בנחל קדרון. רצה לומר שרפה והשליך אפרה בנחל קדרון כי אפר עבודת כוכבים אסור בהנאה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וגם מעכה אם אסא המלך הסירה מגבירה. לפי שעשתה לאשרה מפלצת מפליא ליצנותא זכרות עשתה לו לצל' והיתה נבעלת לו:

    מלבי"ם

    וגם מעכה אם אסא. יל"פ אם אביו וקראה אמו על שגדלתו, או שגם אביה הי"ל אשה שמה מעכה, ובמלכים כתב וישרוף, והוסיף פה וידק וישרוף:

17. (יז)וְהַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ מִיִּשְׂרָאֵל רַק לְבַב־אָסָא הָיָה שָׁלֵם כָּל־יָמָיו

    מצודת דוד:והבמות. אשר היו עשויות לשמים ולפי שכאשר נבנה הבית נאסרו הבמות בבל מקום לזה יחשב לחטא:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    והבמות לא סרו. במות יחיד שהורגלו להקריב עליהם לשמים משחרבה שילה עד שנבנה הבית והיו עונשים עליהם כרת:

    מלבי"ם

    והבמות. כי לבב העם לא היה שלם כראוי, אבל לבב אסא היה שלם. והוא לא הקריב בבמה, בהפך כי הביא קדשי אביו וקדשיו לבית ה' לחזק את ביתו, וזה הפך ממקריבים בבמות שהיו מניחים קדשיהם בבתי הבמות:

18. (יח)וַיָּבֵא אֶת־קָדְשֵׁי אָבִיו וְקָדָשָׁיו בֵּית הָאֱלֹהִים כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים

    מצודת דוד:קדשי אביו. אולי אחר שהקדיש חזר ולקחם מן ההקדש והביאם אסא לבית ה׳:

19. (יט)וּמִלְחָמָה לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא

    מצודת דוד:ומלחמה. בינו ובין מלך ישראל: עד שנת שלשים וחמש. עד סוף שנת ל״ה למלכות אסא:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ומלחמה לא היתה וגו'. תניא בסדר עולם בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא אפשר לומר כן והלא מת כבר בעשא בשנת כ"ו למלכות אסא כדכתיב (במלכים א ט״ז:ח׳) בשנת כ"ו לאסא מלך אלה בן בעשא אלא מה ת"ל בשנת ל"ו למלך אסא כנגד ל"ו שנים שנתחתן שלמה לבת פרעה שהרי כתב כן במלכים (א' ב') ויברחו שני עבדים לשמעי (שם) עד ויצו המלך את בניהו וילך ויפגע בו וכתיב בסמוך (שם ג') ויתחתן שלמה בבת פרעה כלו' מיד אחר אותן ג' שנים ובשנת ד' לקחה והוא מלך מ' שני' נמצא שהיתה עמו ל"ו שנים וכנגדן ל"ו שנים נגזר' גזירה על מלכי ארם להיות שוטנים על ישראל ובאחרונה ליפול ביד בני דוד לכך נאמר בשנת ל"ו למלך אסא ובשנת י"ו למלכותו מעת שנפל זרח הכושי בידו היא שנת ל"ו משמת שלמה ובשנת י"ו לאסא כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא וקלקל אסא שנאמר ויוצא אסא כסף וזהב לאמר כרות ברית ביני ובינך וישמע בן הדד. ולא פסקו מלכי ארם מלהיות שוטנים לישראל עד שמת אחז ובשנת ג' לאחז כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באחז ולא הי' זכות באחז שיפלו בידו ונפלו שניהם ביד תגלת פלאסר מלך אשור:

    מלבי"ם

    ומלחמה, עד שנת שלשים וחמש. כבר פי' חז"ל שמ"ש אח"ז שבשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא על יהודה א"א לפרש כפשוטו, שבעת ההיא כבר מת בעשא כמבואר במלכים, רק שר"ל למלכות של עתה שהתחיל החשבון מיום שנחלקה מלכות ב"ד שהיה מלכות משונה מהקודם, שהיה מלך על יהודה לבדו, ונשלמו ל"ו שנים בשנת ט"ז לאסא (והם י"ז של ירבעם ושלש של אביה בנו וט"ז של אסא). וממ"ש למעלה פסוק י' ויקבצו ירושלים בשנת חמש עשרה למלכות אסא שזה היה בעת שלחם עם זרח הכושי, כמש"ש ויזבחו מן השלל הביאו, מבואר שמלחמתו עם הכושים היה בשנת ל"ה למלכות הכולל מימי רחבעם, ועז"א כאן שעד עת ההיא לא היתה מלחמה, ור"ל מלחמה גדולה, כי מלחמות קטנות היו שם קודם, כמ"ש (יג, כג) בימיו שקטה הארץ עשר שנים, משמע שאחר כך לא שקטה ממלחמות קטנות: