דברי הימים ב פרק י״ד

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   הטוב. בדברים שבין אדם למקום

   והישר. בדברים שבין אדם לחברו:

   רלב"ג

   ויעש אסא הטוב והישר וגו'. עד סוף הספר:

2. (ב)וַיָּסַר אֶת־מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת־הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת־הָאֲשֵׁרִים

   מצודת דוד:הנכר. של אלהי הנכר: והבמות. הבתים שבהם המזבחות קרוים גם הם בשם במות: המצבות. העשויות מאבן אחת:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ויגדע. ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיה ט):

   מלבי"ם

   מזבחות. מקריבים עליהם רבים ובקביעות

   והבמות. הם ליחידים ולפי שעה. מזבחות ובמות הם מאבנים הרבה ומקריבים עליהם, ומצבות הם מאבן אחת ואין מקריבים עליה, ונוסכים שמן על ראשה. המצבות ואילני האשרה היו מעמידים לפני המזבח, כמ"ש (דברים טז, כא - כב) לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה' ולא תקים לך מצבה:

   רלב"ג

   ויגדע את האשרים. כמו שצותה התורה ואשריהם מגדעון (דברים ז' ה') וכבר בארנו שם באי זה מין מן האשרה יהיה זה הדין:

3. (ג)וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויאמר ליהודה לדרוש. ולא כעשרה שבטים שדרשו לאלהים אחרים חדשים מקרוב באו ואת אלהי אבותם לא דרשו:

   מלבי"ם

   ויאמר. אחר זה צוה לכל השבט

   לדרוש. הוא חלק העיון

   ולעשות. חלק המעשה

   התורה. שבכתב

   והמצוה. שבעל פה, ועי"כ:

4. (ד)וַיָּסַר מִכָּל־עָרֵי יְהוּדָה אֶת־הַבָּמוֹת וְאֶת־הַחַמָּנִים וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו

   מצודת דוד:החמנים. הצורות העשויות לעבודת החמה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ויסר מכל ערי יהודה החמנים. צורת חמה

   ותשקט. המלך בתחלת מלכותו יחרידוהו ג' ענינים, א] המתנגדים לו בדבר המלוכה, כמו רחבעם שהיה ירבעם לשטן לו, ואביה היה ירא מאחיו שהעביר המלוכה מהם, אבל אסא שקטה הממלכה לפניו, ר"ל לפני מלכו מאז, ירבעם לא עצר כח, ובית אביו הסכימו על מלכותו כי הוא הבכור:

   רלב"ג

   ואת החמנים. הם אלילים עשו לעבודת החמה ולזה נקראו חמנים והנה טעו רבים בשמש לעשותו אלוה להתפרסם הפעולות השופעות ממנו בזה העולם השפל לפי מה ששם בו ה' יתברך מהכח ביום הבראו:

5. (ה)וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי־שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין־עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי־הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ

   מצודת דוד:ערי מצורה. ערי מבצר: כי שקטה. והיה לו פנאי לבנותם:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ויבן. ב] יחרידוהו לפעמים מורדים בתוך מלכותו, ואז לא יוכל לבנות ערי מצורות ולהכביד עול על העם, עז"א שבנה ערי מצורה כי שקטה הארץ מבפנים. ג] יחרידוהו מלחמות מבחוץ, ועל זה אמר ואין עמו מלחמה, ולא היה זה מצד הזמן, שרמז במ"ש בשנים האלה, שבאמת היה אז שעת חירום כמ"ש לקמן (טו, ו) רק כי הניח ה' לו:

   רלב"ג

   ויבן ערי מצורה ביהודה כי שקטה הארץ. העיר בזה כי ראוי לאדם בעת אשר יש לאל ידו להשתדל בתקון עניניו ולא ימתין לעת הצורך פן יצר עליו העת ולא ישלם לו זה ולזה גם כן אמר אסא לבני יהודה (ו) נבנה את הערים האלה ונסב אותם חומה ונבנה בהם גם כן מגדלים לחזקם ונשים בחומה דלתים ובריח ובמגדלים שלא יוכל האויב להכנס בהם בעוד שהארץ לפנינו ואנחנו יושבים בה לבטח:

   כי דרשנו את ה' אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב. למדנו מזה שהוא ראוי שיכיר המושגח שהטובה הבאה לו היא מאת ה' יתברך בעבור טוב דרכיו עם ה' גם ראוי שיפרסם זה כי בזה תועלת נפלא להתישר לעבודת ה' יתברך:

6. (ו)וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה נִבְנֶה אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים דְּלָתַיִם וּבְרִיחִים עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דָּרַשְׁנוּ וַיָּנַח לָנוּ מִסָּבִיב וַיִּבְנוּ וַיַּצְלִיחוּ

   מצודת דוד:עודנו וכו׳. נחזק הערים בעודם לפנינו עד לא בא האויב: דרשנו וינח לנו. על שדרשנו לה׳ לזה הניח לנו מסביב:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ונסב. ונסבב:

   רש"י

   עודנו הארץ לפנינו. בעוד שהמלכות נכונה לפנינו שאם נצרכו להם יהיו לנו למנוס וכל אלה היה בעשר שנים שכתוב בימיו שקטה הארץ ולאחר אותן עשר שנים היתה מלחמה בינו ובין בעשא כל ימיהם כי בשנת שלש לאסא מלך בעשא וז' שנים היו שלום ביניהם וכן מוכח אף כאן אין עמו מלחמה בשנים האלה אבל בשנים אחרים היתה עמו מלחמה ולמטה (ט"ו) כתיב ומלחמה לא היתה עד שנת ל"ה למלכות אסא אבל יכולים אנו לפרש אותה מלחמה שהיתה לו עם הכושי' לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכותו אבל זה קשה לי שכתוב למטה (ט"ז) בשנת ל"ו למלכות אסא עלה בעשא וגו' עד נסכלת על זאת כי מעתה יהיו לך מלחמות משמע שקודם לכן לא היו לו מלחמות והוא לאחר כן כי אם ג' שנים ובמלכים (א ט"ו) כתיב ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם ובסדר עולם מפרש הטיב:

   כי דרשנו את ה' אלהינו דרשנו וגו'. לפי שדרשנוהו הניח לנו מסביב:

   ויבנו. ערים:

   ויצליחו. ודוגמא (לעיל י"ב) ובראות ה' כי נכנע וגו':

   מלבי"ם

   ויאמר. אמר להם, מי יודע מה יולד יום, כי המנוחה של עתה אינה מחויבת מצד הזמן, רק היא נסיית מצד השגחת ה', ולא בכל יומא מתרחיש ניסא, וטוב שנשתדל בעת הזאת על אמצעיים טבעיים שנחזק אח"כ גם בדרך הטבע, וז"ש נבנה בעוד עודנו הארץ לפנינו, כי המנוחה הזאת היא נסיית ע"י שדרשנו את ה' אלקינו דרשנו, ר"ל הדרישה את ה' אין לה תכלית ועבודת ה' יש בה מדרגות רבות, וכפי שהוספנו לדרוש כן הוסיף לנו מנוחה. וז"ש דרשנו, דרשנו וינח, שתוספת הדרישה גרם תוספת המנוחה:

7. (ז)וַיְהִי לְאָסָא חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף כָּל־אֵלֶּה גִּבּוֹרֵי חָיִל

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ודורכי קשת. הדרך לדרוך הקשת ברגל למותחו היטב לירות למרחוק:

   מלבי"ם

   צנה. מגין בפני חרב ורומח

   ומגן. מגין בפני קשת:

8. (ח)וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיָּבֹא עַד־מָרֵשָׁה

9. (ט)וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה

   מצודת דוד:בגיא צפתה למרשה. בהעמק הנראה והנשקף אל העומד במרשה:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון

   מצודת ציון

   צפתה. מל׳ צפיה והבטה:

10. (י)וַיִּקְרָא אָסָא אֶל־יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר יְהוָה אֵין־עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל־הֶהָמוֹן הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל־יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ

    מצודת דוד:אין עמך לעזר. אין הפרש עמך לעזור בין לעם רב בין למי שאין בו כח כלל: ובשמך. בבטחון שמך: אל יעצר עמך. אל יעצור אדם כח למולך לעכב הכח בידו להתגבר:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נשענו. ענין תמיכה:

    ההמון. רבוי עם:

    אנוש. הוא שם משמות האדם המורה על חולשתו והוא מל׳ אנוש לשברך (ירמיה ל):

    רש"י

    אין עמך לעזור. כלומר אע"פ שאנו מעטים והם רבים כחול הים ואין כח לנו בפניהם עמך לעזור בין רב לאין כח כלומר בידוע שיש לך כח לעזור לפיכך עזרנו ה' אלהינו כי עליך נשענו:

    אל יעצר עמך אנוש. אל יהיה לאויבינו לאותו אנוש כי אנוש מושל עוצר ידי עמך נגדך לנצחנו שלא יאמר נצחנו אלהיהם, ד"א מפי הרב, אל יהי לנו אנוש שאנו אנושים עוצר יד מלנצח' דוגמא (דברים י״א:י״ז) ועצר את השמים כי עצר עצר ה' (ראשית כ') כמו אם תעצרני (שופטים י"ג):

    מלבי"ם

    אין עמך לעזר. ר"ל העזר של בשר ודם הוא כח מוגבל, ולכן יקל לו לעזור את מי שיש לו רב, שזה אינו צריך רק עזר מעט ויצטרף כח העוזר אל כח הנעזר להקימו, ויקשה לו לעזור למי שאין לו כח, כי אז יצטרך לעשות הכל בעצמו. לא כן אתה שכחך בלתי בעל תכלית ואינך צריך אל הנעזר שיסייע לך בכחו, כי אתה הוא העוזר לבדך ואין עמך לעזור, ר"ל אין מי משתתף עמך לסייע לך עד שיהיה אצלך הבדל בענין העזר בין אם הנעזר עם רב ובין אם הוא אין כח, וסומך רק על כחך, ואם כן עזרני מצד שני דברים, א] מצדנו, כי עליך נשענו. ב] מצד שמך הגדול, אחר כי בשמך באנו על ההמון הזה, וצריך אתה להראות נפלאות שיתגדל ויתקדש שמך, ולכן ה' אלהינו אתה. אתה לבדך תעשה

    ואל יעצר עמך אנוש. לעשות לך איזה סיוע שישתתף כחו עם כחך. בקש שיהיה הנצחון באופן שיראו הכל כי לא ידי אדם עצרו בפני האויב, רק ה' לבדו:

    רלב"ג

    ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח. ר"ל אין עמך הבדל כשתרצה לעזור בין שיהיה הנעזר רב אונים או יהיה נעדר הכח כי הכל שוה אצלך:

    ה' אלהינו אתה אל יעצר עמך אנוש. ר"ל ה' אתה אלהינו ומנהיגנו ומשגיח בנו הנה אנוש לא יוכל לעצור ולמנוע עם שפרצה ולזה לא יבצר ממנו עזרך מפני רבוי העם הזה הבא להלחם עמנו:

11. (יא)וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת־הַכּוּשִׁים לִפְנֵי אָסָא וְלִפְנֵי יְהוּדָה וַיָּנֻסוּ הַכּוּשִׁים

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויגוף. כאשר בקש כן היה, ה' נגף את הכושים לפני אסא בלא מלחמה כלל:

12. (יב)וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ עַד־לִגְרָר וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה כִּי־נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי־יְהוָה וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ וַיִּשְׂאוּ שָׁלָל הַרְבֵּה מְאֹד

    מצודת דוד:לאין להם מחיה. עד לא נשאר להם חיות:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וישאו. ולקחו:

    מלבי"ם

    ויפול. גם אחר שנסו נפלו מהם רבים

    לאין להם מחיה. מצד שלא היה להם חיות ללכת, כי נטל החיות מהם יען שנשברו כבר לפני ה' ולא היה בהם מחיה וכח, ועי"כ נשאו שלל הרבה מאד, כי לא היה להם עסק להרוג את האויב שנפל מעצמו, רק לקחת השלל של המלחמה שהפיל ה' לפניהם. ויש הבדל בין בזה ובין שלל (כמ"ש ישעיה סי' ח), שהשלל הוא הנשאר מעצמו בנפול בעליו במלחמה, ומספר שלא הוצרכו לבוז כי הכל היה שלל, שנעשה מעצמו:

13. (יג)וַיַּכּוּ אֵת כָּל־הֶעָרִים סְבִיבוֹת גְּרָר כִּי־הָיָה פַחַד־יְהוָה עֲלֵיהֶם וַיָּבֹזּוּ אֶת־כָּל־הֶעָרִים כִּי־בִזָּה רַבָּה הָיְתָה בָהֶם

    מצודת דוד:כי היה פחד ה׳. ולא עצרו כח להלחם בהם: כי בזה רבה. ולזה התעכבו לשלול את כל הערים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויכו. רק הערים שסביבות גרר (שהיו מפלשתים) והם לא נפלו ע"י יד ה', הכום המה, כי כבר היה פחד ה' עליהם, ושם בזזו, כי לא היה לשלל מעצמו:

14. (יד)וְגַם־אָהֳלֵי מִקְנֶה הִכּוּ וַיִּשְׁבּוּ צֹאן לָרֹב וּגְמַלִּים וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:אהלי מקנה. אנשי אהל מקנה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וישבו. מל׳ שביה:

    מלבי"ם

    וגם אהלי מקנה הכו. מאת הערביים הרועים שם

    וישבו. שהשבי הוא בדברים שיש בהם רוח חיים: