דברי הימים ב פרק י״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה עַל־יְהוּדָה

   מצודת דוד:בשנת שמונה עשרה. כי ירבעם ורחבעם מלכו כאחד ומת רחבעם בי״ז למלכו ובשנה הבאה מלך אביה שהיא בי״ח לירבעם:

2. (ב)שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם וְשֵׁם אִמּוֹ מִיכָיָהוּ בַת־אוּרִיאֵל מִן־גִּבְעָה וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּה וּבֵין יָרָבְעָם

   מצודת דוד:מיכיהו בת אוריאל. היא מעכה בת אבישלום הנזכרת למעלה ושתי שמות היו לה ולאביה וכמוהו רבים בזה הספר:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   שלש שנים מלך בירושלים. ולא יותר כדמוכח במלכים ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא מלך יהודה נמצא שאפילו שלשה שנים שלמים לא מלך:

   מיכיהו בת אוריאל. ולמעלה (י"א כ) קורא לה שם אחר מעכה בת אבשלום ובמלכים כתיב כמו כן מעכה בת אבישלום מיכיהו בת אוריאל היה שמה וכאן קורא אותה כן לפי שהוא ספר הייחס של יהודה ובמלכים שהוא ספר מלכי ישראל ויהודה קראה בשם כנויה מעכה בת אבישלום ולפיכך כינו שמה משם גמור שלה מיכיהו מעכה ושם אביה אוריאל אבישלום לפי שעל שם כלתה נקראת שהיתה אשת חיל גברתנית ככתוב (לקמן כ"ב) וגם מעכה אם אסא הסירה מגבירה ומשום כבודה של כלתה קראה לחמותה על שם כלתה כך מפורש בירושלמי והמסורת הזה תקח בידך בשם רבינו אלעזר וכן אמר לי בשם אביו וכן מצאתי בפירוש אביו בכל מקום שהוסיף וי"ו בשם אשה זו משום שבחה כמו עתליה ועתליהו מולכ' על הארץ כי אשת חיל היתה וכן יכליה יכליהו לפי שהיתה גברתנית כי אמציהו בעלה נס לכישה ויהי שם חמש עשרה שנה עד שמת והיא שפטה את העם כל אותן חמש עשרה השנים ושוב כשמת המליכו את בנו עזיהו אחריו בן שש עשרה שנה:

   מלבי"ם

   ושם אמו מיכיהו. ולמעלה (יא, יט) וכן במלכים (טו, ב) מעכה בת אבשלום, וצ"ל ששם מיכיהו נתנו לה אחר שנעשית גבירה, וכן שנו שם אביה אוריאל לשבח

   ומלחמה היתה. מלחמת אביה וירבעם נזכר במלכים (שם, ז) בקיצור, ופה יספר באורך:

3. (ג)וַיֶּאְסֹר אֲבִיָּה אֶת־הַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה אַרְבַּע־מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר וְיָרָבְעָם עָרַךְ עִמּוֹ מִלְחָמָה בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר גִּבּוֹר חָיִל

   מצודת דוד:ויאסור. ראש המלחמה נקרא אוסר על כי הוא מעמיד את אנשי המלחמה וקושר אותם באזהרות בעניני המלחמה וכן מי יאסור המלחמה (מ״א כ׳):

   עוד פירושים על פסוק ג: רלב"ג

   רלב"ג

   ויאסר אביה את המלחמה. הנה זאת המלחמה לא נזכרה כפרט בספר מלכים:

   ארבע מאות אלף איש בחור. הנה לא זכר בכאן שיהיו גבורי חיל וזכר זה באנשי המלחמה לירבעם וכל זה להישיר כי לה' המלחמה הלא תראה כי חיל אביה לא היו כי אם ארבע מאות אלף איש וחיל ירבעם היו שמונה מאות אלף איש בחור גבורי חיל כלם ועם כל זה נצחו חיל אביה חיל ירבעם עד שכבר המיתו מהם חמש מאות אלף איש כי צעקו לה' ויעתר להם:

4. (ד)וַיָּקָם אֲבִיָּה מֵעַל לְהַר צְמָרַיִם אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יָרָבְעָם וְכָל־יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:מעל להר צמרים. ר״ל במקום גבוה מן ההר:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   צמרים. מל׳ גובה כמו צמרת הארז והוא הסעיף העולה למעלה מכולם (יחזקאל י״ז:ג׳):

   רש"י

   ויקם אביה. שהלך אביה למלחמה על ירבעם במחוז של ירבעם בהר אפרים:

5. (ה)הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח

   מצודת דוד:הלא לכם לדעת. ר״ל הלא כולכם יודעים: ברית מלח. בכריתת ברית המתקיים כמלח הזה המתקיים ואינו מסריח:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ברית מלח. בקיום ואמונה, ועתה:

   מלבי"ם

   כי ה'. ר"ל מלכות ב"ד יש לה שורש חזק בתחלתה, א] כי היא לו מה', ב] שנתנה לו ולבניו, ג] שנתנה לו בברית מלח. שכמו שהמלח לא יפסד לעולם כן לא תופסק המלכות אף אם בניו חוטאים, כמ"ש אם יעזבו בניו תורתי וכו' וחסדי לא אפיר מעמו:

   רלב"ג

   ברית מלח. הנה המלח שומר הדברים מהעפוש וההפסד ורצה בזה שזה הברית הוא קים תמיד להיות המלכות לבית דוד הנה ספר אביה כל זה הספור לישראל למשוך לבבם אליו כדי שיעזבו שקוצי ירבעם וישובו אל ה' אלהיהם ולא היה רוצה אביה שימותו אך שיתחרטו מתועבותיהם אשר המציא להם ירבעם וישובו אל ה' אלהיהם ואל זרע דוד הראוי למלוך עליהם:

6. (ו)וַיָּקָם יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט עֶבֶד שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד וַיִּמְרֹד עַל־אֲדֹנָיו

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ויקם ירבעם. עבד שלמה וגו' ועל זאת יש בזיון גדול:

   מלבי"ם

   אולם. התחלת מלכות ירבעם היא כשורש מארץ ציה, א] הוא היה עבד מורד, ב] אנשיו שהתקבצו עליו היו בני בליעל, ג] ויתאמצו. שיש הבדל בין חיזוק ובין אימוץ, החיזוק בפועל והאימוץ בלב, שלא התחזקו עליו במלחמה רק התאמצו בלבם שהעיזו פנים נגדו, ואם היה נלחם אתם היה מתחזק עליהם, רק שהיה נער ורך לב ולא התחזק לפניהם, וא"כ לא בחנתם שלא יתחזקו בני דוד עליכם בעת מלחמה:

7. (ז)וַיִּקָּבְצוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רֵקִים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיִּתְאַמְּצוּ עַל־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר וְרַךְ־לֵבָב וְלֹא הִתְחַזַּק לִפְנֵיהֶם

   מצודת דוד:היה נער. ר״ל בלא אמוץ הלב כנער בשנים: ורך לבב. הוא הפוך מן קשה הלב ור״ל שהיה מתפחד לרדת במלחמה: ולא התחזק. לקחת המלוכה מיד ירבעם:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   רקים. פחותים ורקים מכל מעלה:

   בליעל. בלי עול, ר״ל שפרקו עול שמים:

   ויתאמצו. התחזקו:

   רש"י

   ויקבצו עליו אנשים רקים. רשעים:

   ויתאמצו על רחבעם בן שלמה ורחבעם היה נער ורך לבב. ולפי שמצאו בו שפלות ורכיכות לבב התאמצו עליו:

   נער. אע"פ שהיה בן מ"א שנה כשמלך קורהו נער ופי' (לעיל א כ"ב) על שלמה:

8. (ח)וְעַתָּה אַתֶּם אֹמְרִים לְהִתְחַזֵּק לִפְנֵי מַמְלֶכֶת יְהוָה בְּיַד בְּנֵי דָוִיד וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעָם לֵאלֹהִים

   מצודת דוד:ביד בני דוד. הנתונה ביד בני דוד: ואתם המון רב. ר״ל ואם הבטחון הוא בעבור שאתם המון רב והלא עמכם עון עגלי הזהב ולא תוכלו לעמוד כי אתם המון רב:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   המון. ענין רבוי ולתוספת ביאור אמר רב:

   מלבי"ם

   ועתה אתם אומרים להתחזק. בפועל ע"י מלחמה

   לפני ממלכת ה'. וה' עמהם לעזרם, ואתם מה כחכם, אם ברוב עם, אתם רק המון רב בלתי מסודר, לא ממלכה ואנשי חיל. ואם ע"י עזרת האל אשר לו המלחמה, הלא עמכם עגלי הזהב, ולא תאמרו שאינכם עובדי ע"ז רק הוא מין עבודה לה' והוא ירצה בזה, לא כן כי אשר עשה לכם ירבעם לאלהים, לשם אלהות. ובאר זה בראיות, א] מצד העובדים:

9. (ט)הֲלֹא הִדַּחְתֶּם אֶת־כֹּהֲנֵי יְהוָה אֶת־בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם וַתַּעֲשׂוּ לָכֶם כֹּהֲנִים כְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כָּל־הַבָּא לְמַלֵּא יָדוֹ בְּפַר בֶּן־בָּקָר וְאֵילִם שִׁבְעָה וְהָיָה כֹהֵן לְלֹא אֱלֹהִים

   מצודת דוד:הדחתם. ע״י נדחו ממקומם ובאו לשבת עמדי וזה על כי לא הנחתם לבוא לשרת בבית ה׳: כל הבא. כל הרוצה לחנך עצמו לעבודה: בפר וכו׳. היה לכהן לעגלי הזהב:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   למלא ידו. ענין חנוך כמו ומלאת את ידם (שמות כ״ח:מ״א):

   רש"י

   כעמי הארצות. כל הרוצה לבוא ולמלא ידו ולהיות כהן לעגל זהב יביא עמו פר בן בקר ואילים שבעה ויקבלוהו:

   והיה כהן ללא אלהים. למלא ידו להבדיל בין טומאה לטהרה דוגמא (שמות כ"ט) למשחה בהם ולמלא בם את ידם:

   מלבי"ם

   הלא הדחתם את כהני ה'. ב] מצד העבודה עצמה, כל הבא למלא ידו בפר, לא כפי העבודה הסדורה מה'. ג] מצד הנעבד, והיה כהן ללא אלהים:

10. (י)וַאֲנַחְנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ וְכֹהֲנִים מְשָׁרְתִים לַיהוָה בְּנֵי אַהֲרֹן וְהַלְוִיִּם בַּמְלָאכֶת

    מצודת דוד:ואנחנו. אבל אנחנו ה׳ הוא אלהינו: בני אהרן. המה בני אהרן: במלאכת. המה במלאכתם המוטל עליהם לשורר בבית ה׳:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    והלוים במלאכת. כלומר במלאכתם זה לשיר וזה לשוער כל איש למלאכתו כאשר הכין דוד:

    מלבי"ם

    ואנחנו. אם מצד הנעבד, ה' הוא אלהינו. ואם מצד העובדים, וכהנים משרתים וכו' והלוים במלאכת, ר"ל שוערים ומשוררים. ואם מצד העבודה:

    רלב"ג

    ואנחנו ה' אלהינו ולא עזבנוהו. ר"ל ואמנם אנחנו הנה ה' הוא אלהינו ולא עזבנוהו:

    והלוים במלאכת. ר"ל לעבוד עבודתם בשיר ובכלי ובפה להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו:

11. (יא)וּמַקְטִרִים לַיהוָה עֹלוֹת בַּבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב־בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת־סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל־הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי־שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתוֹ

    מצודת דוד:ומקטירים. הוא חוזר על בני אהרן: בבקר בבקר. ר״ל בכל בוקר: ומערכת. ועורכים מערכת לחם הפנים: ומנורת וכו׳. ר״ל וזהירים הם בדבר המנורה לבער את הנרות בכל ערב:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ומערכת. ענין סדור:

    ונרותיה. כעין בזיכין והשמן והפתילה נתון בהם:

    לבער. להדליק כמו ובער עליה הכהן (ויקרא ו):

    מלבי"ם

    ומקטירים לה' עולות וכו'. הכל כפי מצות התורה, וזה לראיה כי שומרים את משמרת ה', כפי דיני הקרבנות שבתורה, ומזה ג"כ האות כי אתם עזבתם אותו:

12. (יב)וְהִנֵּה עִמָּנוּ בָרֹאשׁ הָאֱלֹהִים וְכֹהֲנָיו וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה לְהָרִיעַ עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַל־תִּלָּחֲמוּ עִם־יְהוָה אֱלֹהֵי־אֲבֹתֵיכֶם כִּי־לֹא תַצְלִיחוּ

    מצודת דוד:בראש. ללכת בראש המלחמה: להריע עליכם. להעלות זכרונינו לטובה כמ״ש וכי תבואו מלחמה וכו׳ והרעותם וכו׳ ונזכרתם וכו׳ (במדבר י׳:ט׳):

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    והנה. לפ"ז השלשה דברים אלה הם הולכים עמנו בראש, א] האלהים, ב] וכהניו העובדים, ג] וחצוצרות שבם אנו מריעים בעת העבודה, ובשלשת אלה נריע עליכם תרועת נצחון, ומלחמתכם היא נגד ה' ולא תצליחו:

13. (יג)וְיָרָבְעָם הֵסֵב אֶת־הַמַּאְרָב לָבוֹא מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּהְיוּ לִפְנֵי יְהוּדָה וְהַמַּאְרָב מֵאַחֲרֵיהֶם

    מצודת דוד:הסב. הסתיר אנשים במארב וסיבב אנשי המארב לבוא מאחרי בני יהודה: ויהיו. ירבעם והעם אשר עמו:

14. (יד)וַיִּפְנוּ יְהוּדָה וְהִנֵּה לָהֶם הַמִּלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר וַיִּצְעֲקוּ לַיהוָה וְהַכֹּהֲנִים מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת

    מצודת דוד:המלחמה. אנשי המלחמה: מחצרים. היו תוקעים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויצעקו. הוא הג' דברים שחשב בפי"ב, א] לה', ב] הכהנים, ג] חצוצרות התרועה, ובזה ויריעו איש יהודה וינצחו בכח ה':

15. (טו)וַיָּרִיעוּ אִישׁ יְהוּדָה וַיְהִי בְּהָרִיעַ אִישׁ יְהוּדָה וְהָאֱלֹהִים נָגַף אֶת־יָרָבְעָם וְכָל־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיָּה וִיהוּדָה

    מצודת דוד:ויריעו. תרועת נצחון כי בטחו בה׳ שינצחו המלחמה: נגף. הכה והחליש:

16. (טז)וַיָּנוּסוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם אֱלֹהִים בְּיָדָם

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויתנם. אחר הניסה נתנם ה' שנית בידם עד שהכו מהם ה' מאות אלף:

17. (יז)וַיַּכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה רַבָּה וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר

18. (יח)וַיִּכָּנְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא וַיֶּאֶמְצוּ בְּנֵי יְהוּדָה כִּי נִשְׁעֲנוּ עַל־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויכנעו, ויאמצו. באר שלא בחיל ולא בכח נצחו, רק שישראל נכנעו, ויהודה אמצו לבם ע"י המשענת החזק שנשענו בה':

19. (יט)וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת־בֵּית־אֵל וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת־יְשָׁנָה וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת־עֶפְרַיִן וּבְנֹתֶיהָ

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון

    מצודת ציון

    בנותיה. הכפרים הסמוכים לה:

20. (כ)וְלֹא־עָצַר כֹּחַ־יָרָבְעָם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ וַיִּגְּפֵהוּ יְהוָה וַיָּמֹת

    מצודת דוד:ולא עצר כח. לא היה יכול להתחזק עוד בימי אביה: וימת. ר״ל היה מנוגף ומוכנע עד כי מת בימי אסא בנו:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    עצר. ענין עכבה:

    רש"י

    ולא עצר כח וגו'. ויגפהו ה' לירבעם:

    וימת. לא שמת מיד אלא הולך וחסר בעבור המלחמות ובב"ר מפורש ויגפהו ה' לאביה:

    מלבי"ם

    ויגפהו. פי' חז"ל שנגף לאביה מפני שלא בטל העגל שבבית אל, ועוד טעמים. אבל לפי הפשט מורה שמוסב על ירבעם, שלא עצר כח עוד ונעשה חולה מאז. הגם שחי עוד שנה אחרי אביה, היה מנוגף במחלה רעה. ואביה התחזק ונשא עוד נשים עד שכל נשיו היו ארבע עשרה, ועז"א תחלה (יא, כג) וישאל המון נשים, לפי' השני שם:

    רלב"ג

    ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו. ר"ל כי לא השאיר לעצמו עוד ירבעם כח להלחם עם אביה כי מתו רב גבוריו:

    ויגפהו ה' וימות. הנה ידענו כי חיה שתי שנים אחרי אביה ולזה יהיה הרצון בזה כי מרב מצוקתו בהחלשו ואפיסת כחו מת קודם עתו כמו שאמר בנבל ויגוף ה' את נבל וימות (ש"א כ"ה ל"ח):

21. (כא)וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ וַיִּשָּׂא־לוֹ נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בָּנִים וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בָּנוֹת

    מצודת דוד:ויתחזק. וכאשר התחזק במלוכה נשא לו נשים וכו׳:

22. (כב)וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ

    מצודת דוד:במדרש. בספר מדרש של הנביא עדו ונקראה כן ע״ש שבה היה נדרש ספור עניני המלכים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    דברי אביה. במלכים אמר שדברי אביה וכל אשר עשה כתובים בספר דברי הימים, ר"ל מלחמותיו, ועזרא יאמר שדרכיו ודבריו כתובים במדרש עדו, שהוא ספר אחר:

23. (כג)וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּה עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ עֶשֶׂר שָׁנִים

    מצודת דוד:שקטה הארץ. נחה מן המלחמה:

    עוד פירושים על פסוק כג: רלב"ג

    רלב"ג

    בימיו שקטה הארץ עשר שנים. ר"ל ששקטה ארץ יהודה ובנימין מכל מלחמה כמו שבארנו זה בספר מלכים הנה זה באור מה שהגבלנו באורו מזה הספר בזה המקום שלא בארנוהו בספר מלכים. ואולם התועלות המגיעים מזה הספור זולתי התועלת שמנינו בזה בספר מלכים הם אלו. התועלת הראשון הוא להודיע שאין ראוי לאדם להתחיל במלאכה אם לא יוכל לו להשלימה ולזה ראוי שישער תחלה אם יוכל להשלימה קודם שיתחיל בה. ולזה ספר כי לא התעורר שלמה לבנות בית המקדש לקושי המלאכה הזאת עד שהתחזק על מלכותו וגדלהו ה' יתברך על כל מלכי הארץ ומלך על כל ישראל באופן שהיו כלם נכנעים מאד למצותו כי אז יאות לו לעשות זאת המלאכה הגדולה וזה שכבר הוצרך לעזר גדול מזה ממלכי הארץ ובפרט מחורם מלך צור והוצרך ג"כ לעזר רב מישראל כמו שיתבאר מדברי זה הספור. התועלת השני הוא להודיע כי הלוים המשוררים בכלי ובפה היו עומדים ממזרח למזבח לצד עזרת ישראל לפי שהיתה קדושתם למטה מקדושת הכהנים וכן תמצא בדברים המזרחים שהיתה קדושתם למטה מקדושת הדברים המערבים כמו שהרחבנו המאמר בזה בפרשת ויקרא. התועלת השלישי. הוא לפרסם השגחת ה' יתברך בטובים והתפשט ענשו על החטאים. ולזה תמצא שזכר כי בעת שהיה רחבע' הולך בדרכי ה' יתברך היתה מלכותו הולכ' ומתחזקת ואחר שסר מדרכי ה' יתברך נתנו ה' יתברך ביד שישק מלך מצרים ולולא הכנעו לפני ה' יתברך היה משחית מלכותו. ולזה גם כן זכר כי מפני שהיו אביה ועמו הולכים בצד מה אחרי מצות ה' יתברך לפי מה שנתבאר מדברי אביה לירבעם ולישראל וזעקו לאלהים במלחמה נפלו בידם חיל ירבעם עם היותם רבים מאד ותקיפים מחיל אביה. ואולם שאר התועלות מנינו אותם כלם בספר מלכים: