דברי הימים ב פרק י״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת־תּוֹרַת יְהוָה וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ויהי. העובד את ה' מאהבה בלי פניה חיצונית רק לשם ה' בלבד, הוא לא ימוש מעבודתו בשום אופן. אבל העובד את ה' לתכליתים חיצוניים וכונות אחרות, יעזוב את ה' בעת יפסקו הענינים שבעבורם עבדו. וכן רחבעם עבד את ה' רק בעבור שידע שבזה תתחזק המלכות בידו נגד ירבעם עובד עגלים, לכן בעוד שהיה ירא מירבעם עבד את ה', אבל כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו, ע"י שבנה ערים בצורות ונפלו עליו רבים מישראל, ולא ירא עוד מירבעם, עזב את תורת ה'. וכל ישראל ששמרו התורה ג"כ רק מפני פקודת המלך עזבוה עמו:

   רלב"ג

   ויהי בעת שהוכן מלכות רחבעם והתחזק לפי מה שאפשר אז שמן ויבעט ועזב תורת ה' וכל עמו עמו ולא ארכו הימים שהביא עליו ה' יתברך העונש הראוי לו כי בשנה השנית למרדו עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ולכד ערי המבצר אשר ליהודה וידמה שכבר עשה זה ה' יתברך להשגחה להשיבם לאמונתו כמו שזכרנו בספר מלכים:

2. (ב)וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם עַל־יְרוּשָׁלִָם כִּי מָעֲלוּ בַּיהוָה

   מצודת דוד:כי מעלו בה׳. ובעון זה בא עליכם האויב:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   מעלו. פשעו ומרדו:

   מלבי"ם

   ויהי. הודיע שנתקיים מה שהבטיח ה' לדוד (שמואל ב ז׳:י״ד) הוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וחסדי לא יסור ממנו, שיתנהג עם בני דוד כאב עם בנו, שעת יסור מדרך הטוב לא יניחנו עד יושחת עד לכלה, רק יענישם תיכף כדי להחזירו למוטב, ולכן לא התנהג עמו כעם ירבעם שלא הענישו עד נתמלא סאתו שנחרץ עליו גז"ד של כליון, רק אחר שעזב תורת ה' בשנה הרביעית למלכו (כנ"ל יא, יז) תיכף אחרי עלה שישק. וסיבת עלייתו היה כי מעלו בה', לא אמר כי חטאו, שלא המתין עד שירבו חטאים, רק תיכף שמעלו הוכיחם, ואז ראה שלא הועיל מה שקבץ עם רב מישראל כי הוא עלה עליו:

3. (ג)בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵין מִסְפָּר לָעָם אֲשֶׁר־בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם לוּבִים סֻכִּיִּים וְכוּשִׁים

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לובים וגו׳. שמות עבו״ג הם:

   מלבי"ם

   באלף ומאתים רכב וכו'. ולא הועילו ערי המצורות אשר חזק, כי לכד את ערי המצורות:

4. (ד)וַיִּלְכֹּד אֶת־עָרֵי הַמְּצֻרוֹת אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיָּבֹא עַד־יְרוּשָׁלִָם

5. (ה)וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא בָּא אֶל־רְחַבְעָם וְשָׂרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר־נֶאֶסְפוּ אֶל־יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שִׁישָׁק וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי וְאַף־אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד־שִׁישָׁק

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ושמעיה. וגם בזה נהג ה' עמהם כאב עם בנו, שמודיעו כי הוא המיסרו ושמיסרו בעבור חטאיו, כן בא הנביא להודיעם שלא באה הרעה במקרה רק ע"י שעזבו את ה':

6. (ו)וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי־יִשְׂרָאֵל וְהַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ צַדִּיק יְהוָה

7. (ז)וּבִרְאוֹת יְהוָה כִּי נִכְנָעוּ הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה וְלֹא־תִתַּךְ חֲמָתִי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד־שִׁישָׁק

   מצודת דוד:כמעט לפליטה. ר״ל פליטה מועטת: ביד שישק. להיות נשחתים בידו:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   לפליטה. הצלה ושארית:

   תתך. ענין יציקה והרקה כמו ותתך עלינו האלה (דניאל ט׳:י״א):

   רש"י

   נכנעו לא אשחיתם. דוגמא למטה (יד) עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו ה' אלהינו דרשנו וגו', כן דרך הפסוק כשמפסיק בנתים כופל עוד התיב' לאומרה דוגמא (מדבר י') והיה כי תלך עמנו והיה הטוב וגו':

   מלבי"ם

   וכראות ה' כי נכנעו. והודו שנענשו בצדק על חטאתם

   היה דבר ה' נכנעו. ר"ל שיש הבדל בין אם ה' מעניש דרך השחתה להנקם, ובין אם מכה דרך רפואה להשיבם עי"כ אל דרך הטוב, ויש הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא הקצף החיצוני המתראה, והחמה היא שמירת השנאה בלב, והעונש הבא דרך השחתה בא ע"י חמה ושנאה בלב, אבל העונש הבא דרך רפואה, הגם שהוא אף חיצוני למראית עין, ידמה כבן שאביו מכהו ומראה לו פנים של זעם, ובלבו אהבתו עליו וחושב לטובתו ולרפאותו. וז"ש אחר שנכנעו לא אשחיתם, דרך השחתה, ובזה ישתנה העונש הזה בשני ענינים, א] ונתתי להם כמעט לפליטה, שאם היה דרך השחתה לא היה נשאר להם שום פליטה. ב] שלא תתך חמתי ביד שישק, שלא יהיה העונש מצד החמה רק לרפואתם:

8. (ח)כִּי יִהְיוּ־לוֹ לַעֲבָדִים וְיֵדְעוּ עֲבוֹדָתִי וַעֲבוֹדַת מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת

   מצודת דוד:וידעו וכו׳. ידעו מה טוב אם לעבוד את ה׳ אם לעבוד ממלכות הארצות כ״א עבדו את ה׳ לא היו מושלים בהם הממלכות:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   כי יהיו לו לעבדים. לשישק ולשאר עובדי כוכבים כמפורש:

   וידעו עבודתי. כשישובו לא יהיה עליהם שום מושל ממלכי עובדי כוכבי' אבל כשתשובו מאחרי תורתי תדעו עבודת מלכי הארצות ותעבדו לה':

   מלבי"ם

   כי. במה שיהיו לו לעבדים, עי"כ ישימו לב וידעו ההבדל בין עבודתי ובין עבודת ממלכות הארצות וישובו אל עבודתי שהיא טובה וקלה:

9. (ט)וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם עַל־יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת־אֹצְרוֹת בֵּית־יְהוָה וְאֶת־אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת־הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת־מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה

10. (י)וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתֵּיהֶם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל־יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    תחתיהם. במקומם:

    והפקיד. מל׳ פקדון:

    על יד. ביד:

    רש"י

    והפקיד על יד שרי הרצים. לקח המגינים מבית יער הלבנון והפקידם לשרי הרצים ואח"כ השיבם אל תא הרצים, חדר הרצים, כלומר אל מקומם, ענין אחר מפי מורי לפי שהיה דואג ממלך מצרים וממלך ישראל היו נושאין אותן לפניו:

    מלבי"ם

    ויעש. אחר שראה רחבעם שע"י הכנעתו שב חרון אף ה' ממנו, עשה לו זכר בל ישוב לכסלה כשיסור האויב ממנו

    שעשה לו מגני נחשת. תחת מגני הזהב, שיזכור תמיד שבחטאיו נלקחו ממנו מגני הזהב שהיו תפארת לו מאבותיו

    והפקיד אותם על יד הרצים. ולא עשה את המגנים לאיזה צורך, כי לא השתמש בהם בצאתו אל המדינה או למלחמה, רק:

11. (יא)וַיְהִי מִדֵּי־בוֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְהוָה בָּאוּ הָרָצִים וּנְשָׂאוּם וֶהֱשִׁבוּם אֶל־תָּא הָרָצִים

    מצודת דוד:נושאים. להגן עליו מהאויב הבא פתאום: והשיבום. אחרי בואו לבית המלך:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    מדי. מתי ר״ל בכל עת וכן מדי עלותה (ש״א א):

    תא. ענין חדר מה כמו והתא קנה אחד (יחזקאל מ):

    מלבי"ם

    מדי בוא המלך בית ה'. להתפלל, שאז לא היה צריך שמירה והגנה

    באו הרצים ונשאום לפניו. למען יכנע לבבו בלכתו בית ה', שנזכר כי תחת הזהב הביא נחושת בחטאתו, ונכנע לבו:

12. (יב)וּבְהִכָּנְעוֹ שָׁב מִמֶּנּוּ אַף־יְהוָה וְלֹא לְהַשְׁחִית לְכָלָה וְגַם בִּיהוּדָה הָיָה דְּבָרִים טוֹבִים

    מצודת דוד:בהכנעו. בעבור הכנעו שב וכו׳ ולא אמר להשחית בכליון גמור: וגם ביהודה. באנשי יהודה נמצאו דברים טובים וישרים והגין עליהם זכותם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ובהכנעו שב ממנו חרון אף ה'. היה לו לומר למעלה מיד כשאמר ויעל שישק וגומר אלא שהפסיק בנתים לצורך ויעש תחתיהם מגיני נחשת:

    מלבי"ם

    ובהכנעו. וע"י הכנעה זו שהראה תמיד

    שב אף ה' ממנו. ר"ל כי ההכנעה הראשונה שנכנע בעוד הצר במדינתו לא הועילה שישוב אף ה' לגמרי ושלא להענישו כלל, רק החמה שבה ממנו, אבל האף נשאר, כי נשארו עבדים לשישק, אבל ע"י שנכנע באמת גם אח"כ שזה היה ע"י פעולה מתמדת מזכרון המגנים שנשאו לפניו לתכלית זה, שב גם אף ה', עד שנפדו מעבודת שישק

    ולא להשחית. ר"ל כי לפעמים תשוב חרון אף ה' כדי להשחית, שמי שהרבה לחטוא והקשה ערפו, יסיר ה' אפו המענישו (כי האף מציין העונש), כדי שיוסיף בחטא ויתמלא סאתו ויושחת עד לכלה. אבל פה שב האף לגמרי ע"י הכנעת המלך, וגם מצד העם כי נמצא בם דברים טובים, שבעבורם נושעו, ומצד זה:

    רלב"ג

    וגם ביהודה היה דברים טובים. ר"ל כי גם בעם יהודה היה דברים טובים ובזכותם גם כן שב חרון אף ה' מרחבעם ומהם:

13. (יג)וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִַם וַיִּמְלֹךְ כִּי בֶן־אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר־בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת־שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית

    מצודת דוד:כי בן ארבעים ואחת וכו׳. ועל שהיה גדול בשנים היה בו כח להתחזק: מכל שבטי. מכל ערי שבטי ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויתחזק המלך רחבעם. ומפרש למה שהרי כשהומלך תחילה היה בן מ"א לפיכך היה בו כח וחוזק להתחזק מעצמו כי היה בן שנה כשמת דוד שהרי שלמה מלך מ' שנה ושלמה עדיין לא מלך כשנולד רחבעם נמצא שרחבעם היה בן מ"א כשמלך:

    העיר אשר בחר ה' לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל. אלא שנתקלקלו במעשיהם כדכתיב ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את ה' וגרמו שנסתלקה שכינה מהם וכאלו קובל ומפיגין על כך:

    מלבי"ם

    ויתחזק המלך. שנית

    וימלך. ולא היה עבד לשישק, רק מלך בפ"ע, שהגם שעברו כבר חמש שנים ממלכותו, הלא שבע עשרה שנה מלך ונתקיים במלכותו, וגם זכות ירושלים עמדה לו כי היא העיר אשר בחר ה':

14. (יד)וַיַּעַשׂ הָרָע כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת־יְהוָה

    מצודת דוד:ויעש הרע. בעבור שהיתה אמו בת עכומ״ז ולמדה אותו לעשות הרע: כי לא הכין לבו. לא חקר להשכיל לדרוש את ה׳ לדעת אותו כי סמך על מה שלמדתו אמו:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ויעש הרע. והגם שע"י הכנעתו נתחזק במלכותו, בכ"ז לא נוכל לומר שהיה כדוד, כי עשה הרע מצד שלא הכין לבו לדרוש ה', באופן שהיה נדון כשוגג ומתרשל, שלא חטא מצד המזיד או הכפירה רק שלא הכין לבבו אל הטוב ולא חקר ודרש, ומצד זה לא נדון ככופר וכמזיד, ולכן חס ה' על ירושלים והשאירו במלכותו:

15. (טו)וְדִבְרֵי רְחַבְעָם הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחַרוֹנִים הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה לְהִתְיַחֵשׂ וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם כָּל־הַיָּמִים

    מצודת דוד:להתיחש. ר״ל בספריהם אשר יסופר בהם זכרון היחוס: כל הימים. המלחמות שביניהם היה כל הימים ועם כי מתחלה שב רחבעם מלהלחם בירבעם בדבר הנביא מ״מ לאחר זמן חזר להלחם עמו כל הימים עד מותו:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בדברי שמעיה הנביא. כל נביא ונביא היה כותב ספרו מה שהיה מתנבא וזהו שמעיה שאמר לעיל (ב' י"א) ולקמן (י"ב) מוכיח ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובין במדרש הנביא עדו ספרו היה נקרא מדרש:

    מלבי"ם

    הראשונים. קודם שחטא

    והאחרונים. אחר שחטא

    להתיחס. ר"ל עדו כתב ס' היחוס של בית דוד וגם הוא כתב מלחמות שהיו בין רחבעם וירבעם כל הימים, ויתר הדברים כתב שמעיה הנביא:

16. (טז)וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה בְנוֹ תַּחְתָּיו