דברי הימים א פרק כ״ט

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכָל־הַקָּהָל שְׁלֹמֹה בְנִי אֶחָד בָּחַר־בּוֹ אֱלֹהִים נַעַר וָרָךְ וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי לַיהוָה אֱלֹהִים

   מצודת דוד:אחד. כאומר ואיך יוכל אחר לאסוף הון רב כ״כ לבנות בית לה׳: בחר בו אלהים. ואף בו בחר למלוך על ישראל ויטרד מאד בדבר המלוכה: נער ורך. והוא נער בשנים ומעונג ביותר ולא נסה לטרוח הרבה: כי לא לאדם. לא בעבור צורך אדם נעשה הבית כ״א לה׳ וא״כ מהצורך לפארו מאד:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   הבירה. הארמון ועל המקדש יאמר:

   רש"י

   שלמה בני אחד וגו'. ואפילו אם היו מאה לא די לבנותו ועוד שהוא נער ורך:

   והמלאכה גדולה. ואם תאמר תקטין הבית זה אי אפשר כי לא לאדם הבירה כי אם לה' אלהים הגדול והנורא אשר לא יכלכלוהו השמים ושמי השמים ואעפ"כ אל תבהל לבנות בית גדול כזה כי אני בכל כחי הכינותי לבית אלהים הזהב לזהב והכסף לכסף וגו' לפיכך אין לך טורח גדול כל כך:

   מלבי"ם

   שלמה בני אחד. מלבד פשוטו שאמר להם שבאשר שלמה הוא יחיד ורך למלאכה גדולה, שהיא גדולה כפי גדולת האל שיעשהו לכבודו, צריך שיעזרו לו בדבר זה, רצוף בו עוד כונה שניה, כי לבל יאמרו שמלאכה כזאת היא למעלה מכח העם, וא"א להם לבנות מקדש מלך כזה, הוכיח להם שעקר הבנין יעשה ע"י ה' ובעזרתו, וכמו שהמליצו עמ"ש (מ"א ו, ז) והבית בהבנותו שמאליו היה נבנה, וברר להם זאת, כי בענינים הטבעיים יבחר ה' תמיד באמצעיים נכונים ומספיקים אל התכלית הנרצה, ואם היה רצון ה' שיבנה בכח האדם לבד לא היה לו לבחור על זה את שלמה שהוא נער ורך, או עכ"פ היה לו לבחור עמו עוד עוזרים במלאכתו כמו במלאכת המשכן שהכין לזה את בצלאל ואחיסמך. אבל שלמה בני אחד ואין עוזר לו, והוא נער ורך, והמלאכה גדולה מכחו, ובכל זאת בחר בו אלהים שהוא יבנה בנין הזה. ומזה מבואר כי לא לאדם הבירה. ר"ל שמלאכת הבירה לא תתיחס לאדם

   כי לה' אלהים. שהוא ישלח עזרו מקדש אל הבנין למעלה מדרך הטבע, ובמעשה המיוחס אל האלהים יבחר תמיד אמצעיים חלושי החומר ושלמי הצורה שתחול עליהם עזרתו לפי מעלת נפשם בקדש:

   רלב"ג

   כי לא לאדם הבירה. ר"ל זה המגדל והבנין הנפלא בבית המקדש אינו נבנה לאדם שיוכל להקל בו אבל הוא נבנה לה' אלהים וראוי מפני זה להדרו מאד לכבוד ה' יתברך עם שצורת כל דבריו ראויה שתהיה מוגבלת להעיר על סודות האלהות ועל חכמת הנמצאות ומזה נמשך שיהיה זהב רב בזאת המלאכה כי קצת הבנין וכליו יוגבל היותו מזהב לסבה שזכרנו בבאורנו לדברי התורה:

2. (ב)וּכְכָל־כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית־אֱלֹהַי הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים אַבְנֵי־שֹׁהַם וּמִלּוּאִים אַבְנֵי־פוּךְ וְרִקְמָה וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי־שַׁיִשׁ לָרֹב

   מצודת דוד:וככל כחי. כאומר והנה אני עשיתי מה שעלי ובכל כחי הכינותי וכו׳: הזהב לזהב. הזהב הכינותי על כלי הזהב וכן כולם: ומלואים. כן יקראו אבני יקר ע״ש שממלאים את הגומא העשוי במשבצות להושיב בו האבן:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   אבני פוך. אבני יקר ומראיהם כעין הפוך והוא הכחול:

   ורקמה. יריעות מרוקמות במיני צבעונין:

   יקרה. חשובה שיש שם מין אבן חשוב לבנין:

   רש"י

   אבני שוהם ומלואים. דוגמת המשכן אבני שוהם ואבני וגו' (שמות כ"ט):

   אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה. לתת בקירות הזהב ובכלי הכסף:

   ואבני שיש. לעמודים ושלחנות ולרצפה:

   מלבי"ם

   וככל כחי. הגם שהכינותי לבית אלהי ככל כחי מכל מיני החומריים הצריכים ומוכרחים למלאכה, בכל זאת ועוד ברצותי בבית אלהי, ע"י שרציתי לפארו ולהדרו ביתר שאת ויתר עז מצד שהוא בית אלהים שאין גבול להדרו ותפארתו, יש לי עוד סגולה, שעי"ז אפאר אותו עוד יותר ממה שעלה במחשבתי תחלה. וסגולה זאת נתתי לבית אלהי למעלה מכל הכינותי לביהמ"ק, הוא למעלה מן ההכנה שהכינותי תחלה שתספיק לבנות בית הקדש, שע"י הסגולה הזאת שבזהב הזה יטיחו קירות הבית בזהב ובכסף מזוקק, יתעלה הבית למעלה ביתר שאת ממה שהכינותי תחלה. וכאלו תחלה הכינותי לבית הקדש ועתה נתתי לבית אלהי, שמצד שהוא בית הקדש צריך גם כן להבנות בפאר וכבוד, והיה די בבית הבנוי לתלפיות מאבני גזית, אבל ע"י שהוא בית אלהי צריך לטוחו בזהב וכסף:

   רלב"ג

   אבני פוך ורקמה. ידמה שהיו שם אבנים נקובים ישימם הרוקם בבגדים אשר יעשה והם נקראים אבני רקמה:

3. (ג)וְעוֹד בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ־לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית־אֱלֹהַי לְמַעְלָה מִכָּל־הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ

   מצודת דוד:ברצותי. בעבור שאני מרוצה וחפץ בבית ה׳ הנה יש לי עוד סגולה מיוחדת מזהב וכסף נתתי גם אותה לבית ה׳: למעלה מכל וכו׳. ר״ל נוסף על כל אשר הכינותי מאז לבהמ״ק:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   סגולה. ענין אוצר כמו וסגולת מלכים (קהלת ב):

   רש"י

   ועוד ברצותי בבית אלהי. פתרון מרוב רצון שרציתי בבית אלהי:

   יש לי סגולה. קבצתי לי קבוצת זהב וכסף כדפירש לפנינו:

4. (ד)שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים

   מצודת דוד:שלשת אלפים. ר״ל וזהו חשבון הסגולה שלשת אלפים וכו׳: לטוח וכו׳. חוזר הוא על הזהב כי לא טחום בכסף, ורז״ל אמרו שהכסף האמור כאן ר״ל זהב טוב המכסיף כל הזהבים

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   לטוח. מל׳ טיחה ומשיחה כמו וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב) ואמר בדרך השאלה כי בטסים חפו הבית ולא ע״י טיחה ומשיחה כדרך שעושים האומנים ומרבית הזהב יוכיח קירות. כותלי:

   רש"י

   מזוקק. לבן הרבה:

   לטוח קירות הבית. ואין אדם יכול לטוח שום דבר לא בכסף ולא בזהב כי אם שיהיה מזוקק:

   רלב"ג

   לטוח קירות הבתי'. אחשוב כי אמרו לטוח קירות הבתי' שב לאמרו ג' אלפי' ככרי זהב כי הבתי' שהם בית הקדש ובית קדש הקדשים היו כלם מצופים זהב ולא היו שם קירות מצופות כסף:

5. (ה)לַזָּהָב לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וּלְכָל־מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים וּמִי מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לַיהוָה

   מצודת דוד:לזהב לזהב. את הזהב לכלי הזהב וכו׳: ולכל מלאכה וכו׳. ואת כל דבר הנצרך למלאכה הלא המה מסורים ביד החרשים: ומי מתנדב. אמר אל העומדים לפניו מי בכם מתנדב מה לחנך את ידו היום בתת נדבה לה׳ וכאומר מעתה התחילו להתנדב על בנין הבית:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   חרשים. אומנים:

   למלאות. ענין חנוך כמו ומלאת יד אהרן (שמות כ״ט:ט׳):

   רש"י

   לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל מלאכה. ונתתיו ביד חרשים אומנים וזהו אשר הכינותי לבית המקדש ואע"פ שקבצתי כל זאת ומי מכם שמתנדב למלאות ידי היום לה' להביא זהב וכסף וכל דבר לבנין דוגמא כל נדיב לבו הביאו חח ונזם (שמות ל״ה:כ״ב):

   למלאות. דוגמת ומלאת יד אהרן ויד בניו (שם כט) ותרגומו ותקריב קרבן דאהרן:

   מלבי"ם

   לזהב לזהב. ר"ל אמנם הגם שהכינותי כל הצורך בחיצוניות הבנין, הן בענין החומריים הצריכים, מה שצריך לזהב הוא לזהב, ומה שצריך בענין הפועלים לכל מלאכה הוא ביד חרשים, וזה מוכן הכל, אבל הלא לתנאי המקדש שתחול בו קדושה צריך עוד דבר אחד והוא נדבת לב העם והכנתם, שע"ז תחול הקדושה, כמ"ש (שמות כה, ב) מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שעקר תרומת ה' היא נדבת הלב, וע"ז תחול הקדושה והרצון מאת ה', וא"כ מי מתנדב למלאות ידו היום לה', שבנדבת לבו ימלא ידו לה' כי זה הוא הנרצה בעיניו:

6. (ו)וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ

   מצודת דוד:שרי האבות. הם ראשי האבות האמור למעלה: ולשרי. ואת השרים הממונים על מלאכת המלך הם שרי הרכוש האמור למעלה:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י

   רש"י

   ויתנדבו שרי האבות וגו'. אותם שכתוב למעלה על שבט ישראל וגו' וכתוב כן למעלה (כ"ו) ובני ישראל למספרם ראשי האבות וגו':

   ולשרי מלאכת המלך. וגם שרי עבודת אדמת המלך ועל שבכרמי המלך וגו' כדלעיל:

7. (ז)וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים וַאֲדַרְכֹנִים רִבּוֹ וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים וּבַרְזֶל מֵאָה־אֶלֶף כִּכָּרִים

   מצודת דוד:ואדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם: רבו. הוא עשרת אלפים ולא באו עדיין למשקל ככר:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   ואדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם וכן לאדרכונים אלף (עזרא ח):

   רש"י

   ואדרכונים רבו. קצונ"ש בלע"ז:

   רלב"ג

   ואדרכונים רבו. היה זה משקל ידוע אצלם והיו כמו דינרי זהב לפי מה שאחשוב:

8. (ח)וְהַנִּמְצָא אִתּוֹ אֲבָנִים נָתְנוּ לְאוֹצַר בֵּית־יְהוָה עַל יַד־יְחִיאֵל הַגֵּרְשֻׁנִּי

   מצודת דוד:והנמצא. ואשר נמצא אתו אבנים נתנו אותם לאוצר הבנין: על יד יחיאל. על ידו מסרו האבנים והוא הביאם אל האוצר:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י

   רש"י

   ונתנו לאוצר בית ה' על יד יחיאל הגרשוני. שהיה נגיד על האוצרות כדלעיל (כ"ו) בני יחיאל זתם ויואל אחיו על אוצרות בית ה':

9. (ט)וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל־הִתְנַדְּבָם כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַיהוָה וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה

   מצודת דוד:על התנדבם. שמחו על הנדבה כי היתה בלב שלם כי המתנדב ולבו בל עמו הוא נעצב על חסרון הממון:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   בלב שלם. בלב אחד נתנו ברצון נפשם ולא בשני לבבות שיש אדם שנותן בעל כרחו ולא בנפש חפצה או שמתבייש מאחרים והוא נקרא שני לבבות אבל אלו ברצון נפשם נתנו כולם:

   וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה. ושלא תאמר כהם ולא יותר מכולם לכך אמר וגם דוד המלך שמח וגו' יותר מכולם כי הוא בעל המעשה דוגמת (שופטים ה׳:ה׳) הרים נזלו מפני ה' זה סיני יותר מכולם מפני אשר ירד עליו ה' באש (שמות י״ט:י״ח):

   מלבי"ם

   וישמחו על התנדבם. כי עקר הכונה היה שיתנדבו בלב שלם, ועז"א כי בלב שלם התנדבו, וע"ז שמח דוד כי זה העוזר להפיק רצון מה', כמ"ש בארצות השלום דרוש ב':

10. (י)וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת־יְהוָה לְעֵינֵי כָּל־הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:אלהי ישראל אבינו. מלת אבינו חוזר על ישראל ולפי שיעקב היה תחלה לנודרים ובא לדבר דבריו בעבור הנדבה לזה הזכיר שם ה׳ על ישראל: מעולם וכו׳. מהעה״ז עד העוה״ב:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל. שהקהיל כדאמר לעיל (כ"ח) ויקהל דוד ויברכם על התנדבם:

    ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו. לפיכך הזכיר ישראל יותר מאברהם ויצחק לפי כי יעקב גם הוא נדר דכתיב וידר יעקב נדר (בראשית כ״ח:כ׳):

    ישראל אבינו. ישראל סבא וגם בבראשית רבה מפורש כך נדרתי אני דוד ועמי כמו ישראל סבא וכל הנודר צריך להזכיר בנדרו ישראל וכן אשר נדר לאביר יעקב (תהלים לב):

    מעולם ועד עולם. אמר דוד גר אחד היה יתרו בין שש מאות אלף ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם גנאי גדול הוא זה לכל ישראל ואני הריני מוסיף לברך את הקב"ה יותר מיתרו:

    מלבי"ם

    ברוך אלהי ישראל אבינו. באשר יעקב ראה בהר המוריה מראה הסולם ואמר (בראשית כח, יז) אין זה כי אם בית אלהים, לכן ברך את ה' מצד שהוא אלהי ישראל סבא, ושם נגלה אליו והראהו הבית הזה ושער השמים:

    רלב"ג

    מעולם ועד עולם. זה מורה על נצחיות ישראל וזאת היתה צורת הברכה במקדש כמו שזכרנו בספר עזרא:

11. (יא)לְךָ יְהוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי־כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ

    מצודת דוד:לך וכו׳. ר״ל שגדולה שאני בה והגבורה והתפארת אשר בי והנצחון שעשיתי וההוד שבי הכל המה מידך: כי כל וכו׳. מוסב על לך לומר כי כל לך אשר בשמים ובארץ: לך וכו׳. אתה הוא הממליך מלכים ואתה הוא המתנשא את כל אשר הועמד להיות לראש:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    והתפארת. מל׳ פאר:

    והנצח. מל׳ נצחון:

    וההוד. ענין הדר ויופי:

    רש"י

    לך ה' הגדולה. נתן שבח להקב"ה שנתן לו כל כך לקבוץ ממון כזה לבנין בה"מ וכתיב לעיל הוא יבנה בית וסמיך ליה ה' בעבור עבדך (וכלבך) עשית את כל הגדולה וגם ל' גדולה נופל על בנין בית המקדש כדכתיב (לעיל כב) והבית לבנות לה' להגדיל למעלה:

    לך ה' הגדולה. אף על פי שהקבצתי כל הממון הזה לבנין בית המקדש שנקרא גדולה אתה נתת לי כל הגדולה הזאת:

    והגבורה. שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל ולבוז שללם לפני לבנות הבית כדלעיל אחר שנלחם עם כל אויביו ונצחם כתיב (לעיל יח) גם אותם הקדיש המלך דוד וגומר:

    והתפארת. כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב"ה כח לקבץ ממון לבנין ב"ה שנקרא פאר דכתיב (ישעיהו ס׳:י״ג) לפאר מקום מקדשי וגם למעלה (כ"ב) כתיב לשם ולתפארת:

    והנצח. שנתן לו הקב"ה נצחון לשלול שלל העובדי כוכבים לצורך הבנין:

    כי כל בשמים. לך הוא אפילו על מה שעל השמים אתה מושל כל שכן על מה שבארץ לפיכך אתה יכול ליתן גדולה למי שאתה רוצה:

    ובארץ. אתנחתא ששם מסיים הפסוק ומוסב למעלה הימנו כדפרשתי:

    לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. פתרון מלך אם נתן לעבדו אחד שררה וממשלה במלכות אחר השר הוא עבדו בכל מקום שהוא אבל המלכות אינו של מלך ומי שהמלכות שלו אין העבד המושל שלו אבל הקב"ה שלו הוא העבד הממונה למושל וגם המלכות שלו אקוטריא בלע"ז ולפיכך כתיב לך ה' הממלכה והמתנשא עליהם דאפילו ריש גרגותא משמיא מנו ליה ועוד פירשו והמתנשא לכל לראש כשאנו סבירין ששבחנו לך כל ההודאות ואין לך עוד שבח אחר עדיין אינו כלום שהמשובח עומד לראש השבחות וכן כשסיים דוד כל תשבחותיו בתהלים הוא מתחיל מזמור האחרון שירו לה' שיר חדש כלומר כל השבחות חדשים הם כאילו לא שבחנוהו מעולם' כך פי' לי רבי אלעזר ב"ר מאיר ב"ר יצחק מאורלינ"ש וכן בחגיגת ירושלמי כמדומה לי:

    מלבי"ם

    לך ה' הגדולה. כבר התבאר אצלי כי בשם גדול יקרא ה' על שהוא ראשית כל הסבות ואחרית כל המסובבים והוא המנהיג כל מסובבי הטבע מראש ועד סוף, ובשם גבור יקרא בעת ישדד סבות הטבע ויעשה מעשים נגד הטבע, ובשם נורא יקרא בעת ינהיג הנהגה השגחיית פרטיית כפי רצונו מסכים עם השכר והעונש, עד שכלל ההנהגה היא בענין אלהי ואז יתפאר בעולמו, כמ"ש (ישעיה סג, יד) כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. עפ"ז יאמר ששלש הנהגות האלה, הנהגת הטבע, ושידוד הטבע לפרקים, והנהגת התפארת שיתנהג הכל כפי ההשגחה הפרטיית, הכל הוא לך, וכ"ז בהנהגת העולם המוחשי והגשמי. וגם לך הנצח וההוד, שהוא הנהגת העולם הרוחני, שהוא למעלה מן הזמן והמקום, שכבר מבואר אצלנו (ישעיה סי' נז ובכ"מ) ששם נצח מובדל משם עולם במה שמורה על זמן הנצחי של הרוחנים שהוא למעלה מן הזמן הידוע לנו, וכן ההוד מובדל מן הדר שמורה על ענין הרוחני הפנימי (כמ"ש בס' התו"ה קדושים)

    כי כל בשמים. ר"ל לך כל הגדולה וכו' והנצח הנמצא בשמים והנמצא בארץ, שכל כח וגבורה הנמצא בארץ בעולם הגופים וכל נצח והוד הנמצא בשמים בעולם הרוחנים (כי שמים שם כולל גם לעולם הרוחנים כמ"ש בכ"מ), הכל מיוחס לך, כי הכל מושפע מאתך ואתה שורש ומקור לכולם

    לך ה' הממלכה. (שם ממלכה מובדל משם מלוכה, שמציין את העם בכלל שעליהם מלך מלך), ר"ל כל המציאות הרוחני והגשמיי, כל העולמות שהם הממלכה הכללית, הוא לך ה', כי אתה מולך בהם ומנהיג אותם כנפש המנהגת את הגויה, שמצד זה יקרא ה' חי העולם ומלך העולם, ואנו מציירים אותו יתברך בצד זה כנפש אשר היא תוך הגויה כן שפעו ואורו מלא כל העולמות ומחיה את כולם, ובצד אחר אנו מציירים אותו שהוא מתנשא מן העולמות ונבדל מהם והוא לראש לכולם ומקיף את כולם, כענין שאמרו האלהיים ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. על הצד שהוא ממלא את כולם אמר לך ה' הממלכה, ועל הצד שהוא סובב את כולם ועומד בראש הסולם נבדל מן העולם אמר והמתנשא לכל, הוא מנושא מכל והוא לראש על כולם:

    רלב"ג

    לך ה' הגדולה. על כל הנמצאות כי גדלת מהם לאין יחס ולך הגבורה לעשות כל אשר תחפוץ מה שאינו לזולתך כי פעולותיה מוגבלות ולא ישנו את תפקידם:

    לך התפארת. ר"ל כי אם יעשה האדם דבר גדול וינצח שכנגדו עם היותם רבים ממנו מאד מאד אין לאיש ההוא התפארת והנצח וההוד אבל הוא לך כי ממך נהיה כל זה כי כל אשר בשמים ובארץ לך ה' הממלכה עליהם ואתה הוא המתנשא לכל מי שהוא לראש מהם. ר"ל שכל מי שיהיה מהם ולו ראשית מה הנה אתה מתנשא עליו. או יהיה הרצון בזה הממלכה שתהיה לאדם היא לך כי מאתך לבד תהיה הקמתו. וגם כל מי שהוא מתנשא לכל דבר שיהיה לראש עליו הנה הפקודות והממשלה והראשית בא לו מאתך. ולפי זה הפירוש יהיה הרצון באמרו כי כל בשמים ובארץ כי כל אשר בשמים ובארץ הוא לך. ולפי זה הפירוש אפשר שיהיה הרצון באמרו לך ה' הגדולה והגבורה כי כל גדולה וגבורה שתגיע לאדם היא באה לו ממך ויהיה כל זה הפסוק סובב בכונה אחת והיא שכל ההצלחות שתהיינה לאדם הן באות לו מה' ית':

12. (יב)וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל

    מצודת דוד:מלפניך. ממך הם נתונים: לכל. את כל אשר תחפוץ:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    והעשר הכבוד מלפניך. מידך, והכבוד נופל על העושר כדכתיב בזו כסף בזו זהב וגו' (נחום ב׳:י׳) וכמו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית לה) כלומר כל העושר שסגלתי מאתך הוא כי אתה מושל בכל ובידך כח וגבורה וגו':

    מלבי"ם

    והעושר. כל העושר והכבוד אשר בעולם בא מלפניך, שתתנהו למי שימצא חן בעיניך. ואינך כשאר נותן שאחר הנתינה אין הדבר עוד ברשותו, כי אתה מושל בכל, כי לא יתקיים ביד הניתן לו רק בעוד שתרצה ותשפיע עליו, והכח והגבורה נשאר תמיד בידך, עד שבידך לגדל ולחזק לכל, בכל עת שתרצה, כמ"ש (שקלים סוף פ"ג) הקב"ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה:

    רלב"ג

    והנה העשר והכבוד הכל בא לאדם מלפניך ואתה מושל בכל האנשים ובידך כח וגבורה לתת גדולה וחזוק לכל מי שתרצה מהם:

13. (יג)וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ

    מצודת דוד:מודים וכו׳. על כל העושר הרב אשר נתת לנו:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    מודים. מל׳ הודאה:

    רש"י

    ועתה אלהינו מודים אנחנו לך. על שחלקת לנו מטובך:

    מלבי"ם

    ועתה. אחר שכל העושר הזה שנדבנו הוא מידך ובידך, א"כ מודים אנחנו לך, על הטובה שנתת לנו עושר כזה

    ומהללים לשם תפארתך. כי העושר הזה אינו שלנו רק שלך, ואנו מקבלים קיומו כל רגע מאתך:

    רלב"ג

    ועתה אלהינו מודים אנחנו לך. שנתת לנו גדולה וחזקתנו על הגוים אויבינו ואנחנו מהללים על זה לשם תפארתך:

14. (יד)וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי־נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת כִּי־מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ

    מצודת דוד:מי אני וכו׳. ר״ל וכי עוצם ידינו גדול כ״כ לעצור כח להתחזק לאסוף הון להתנדב נדבה גדולה כזאת: כי ממך. כל העושר הזה בא ממך והבא מידך חזרנו ונתננו לך:

    עוד פירושים על פסוק יד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נעצור כח. נעכב אצלנו הכח כמו נעצרה נא אותך (שופטים י״ג:ט״ו):

    רש"י

    וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב. שדחקנו עצמנו להתנדב כל כך בזאת הנדבה ולא משלנו אלא ממך הכל וחלקת לנו מעט:

    ומידך נתנו לך. ומה שנתת לנו מידך נתנו לך מקצת, נו"ן דגושה במקום נו"ן שניה נתננו לך:

    מלבי"ם

    וכי מי אני. באר הדבר כי הלא א"א שאנו מצד כחנו נתגבר כ"כ בעושר מופלג כזה עד שנוכל להתנדב כזאת, אין זה לא בכחי ולא בכח עמי, רק כי ממך הכל, כל העושר הזה קבלנו ממך. וגם עתה אינו שלנו עד שנאמר שנתנו לך מידנו, רק מידך נתנו לך, כי עדיין הוא בידך וברשותך והוא שלך עד שנתנו לך את שלך, ואת אשר בידך:

15. (טו)כִּי־גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל־אֲבֹתֵינוּ כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל־הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה

    מצודת דוד:כי גרים. למול שנותיך ימי שנותינו מעטים המה כימי הגר בארץ נכריה וא״כ הוא מן הנמנע לאסוף הון רב כזה בזמן מועט בעוצם יד לולי ה׳ שהיה לנו: ותושבים. ר״ל כל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו וא״כ לגרים נחשב: כצל. הפונה בכל עת בנטית השמש כן ימינו על הארץ בכל עת פונה ועובר מהימים הקצובים: ואין מקוה. ואין תקוה להאדם להאריך ימיו יותר מן הקצוב:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ותושבים. היושב זמן רב במקום אחד קרוי תושב מלשון ישב:

    רש"י

    כי גרים אנחנו לפניך. ואין לנו חלק ונחלה בארץ ולא אחוזה אלא לגור בה דוגמא כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כ״ה:כ״ג):

    ככל אבותינו. אדם שיש לו בנים ונחלות ומכר כל הנחלות ואם באים בניו לגור באותה נחלה לימים ושנים הם נקראים גרים ותושבים אבל אבותינו היו אורחים וכן אמר דוד אין אנו כן אלא גם אנו וגם אבותינו כולנו גרים ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תהילים פ״ט:י״ב):

    כצל ימינו על הארץ. מפורש במדרש קהלת ולא כצל האילן ולא כעוף הפורח העושה צל לימים ושנים או לשעה אחת עושה צל אלא כצל כנפי הדבורה שיש לה כנפים ואין לה צל:

    ואין מקוה. אין מי שיש לו תקוה שלא ימות:

    מלבי"ם

    כי גרים. כי א"א שיהיה לנו איזה קנין פה בארץ, אחר שאנחנו גרים פה, שכמו שהגר בא מארץ אחרת ואינו מאזרחי הארץ כן אנחנו באים לפה ואיננו מתושבי קדם רק נולדנו בזמן קרוב והנפש שבנו שרשה מעולם אחר, וגם בעת שאנחנו תושבים פה אנחנו תושבים ככל אבותינו, שישבו בארץ רק לזמן מוגבל ואח"כ נסעו מפה, כן כצל ימינו על הארץ, כמו שהצל כל שיגדל ויתארך יותר הוא סימן שקרוב לכלות ולהיות אפס, כן כל עוד שנרבה ימים אנו קרובים יותר אל המיתה

    ואין מקוה. שנאריך ימים פה. וא"כ הקנינים שיש לנו הם רק לפי שעה ואינם שלנו:

    רלב"ג

    ותושבים ככל אבותינו. ר"ל אע"פ שאנחנו תושבים בארץ הנה ככל אבותינו אנחנו גרים זה שבתנו בארץ מעט כי כצל ימינו על הארץ ואין לקוות לאדם להמלט מהמות:

16. (טז)יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר הֲכִינֹנוּ לִבְנוֹת־לְךָ בַיִת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ מִיָּדְךָ הוּא וּלְךָ הַכֹּל

    מצודת דוד:כל ההמון. מרבית העושר הזה: מידך הוא. מידך באה לנו והכל שלך:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ההמון. ענין מרבית ההון כמו ומי אוהב בהמון (קהלת ה׳:ט׳):

    רש"י

    אשר הכינונו. דוגמת אשר הביאונו:

    מלבי"ם

    ה' אלהינו. עפ"ז סיים דבריו שכל ההמון מכסף ומזהב שהכינונו מידך הוא, אינו מידנו רק מידך

    כי לך הכל. ולא נתנו את כספנו רק את כספך, ולא מידנו רק מידך:

17. (יז)וְיָדַעְתִּי אֱלֹהַי כִּי אַתָּה בֹּחֵן לֵבָב וּמֵישָׁרִים תִּרְצֶה אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי כָל־אֵלֶּה וְעַתָּה עַמְּךָ הַנִּמְצְאוּ־פֹה רָאִיתִי בְשִׂמְחָה לְהִתְנַדֶּב־לָךְ

    מצודת דוד:וידעתי. אתה אלהי הן ידעתי שאתה בוחן לבב האדם לדעת מחשבתו ורוצה אתה ביושר לבב לכן התנדבתי הנדבה ההיא ביושר לבב: ראיתי בשמחה. ראיתי אני אשר בשמחה נדרו להתנדב לך א״כ גם המה התנדבו ביושר לבב כמוני:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    בוחן. מל׳ בחינה ונסיון:

    הנמצאו. אשר נמצאו הה״א היא במקום אשר וכן ההקדיש שמואל (לעיל כו):

    רש"י

    וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב. אתה בוחן מי שיש לו שני לבבות אחד לטוב ואחד לרע:

    ומישרים תרצה. ולב טוב ויושר תרצה וכי אני יודע שביושר לבבי שישרתי לטוב לבבי ללב א' בהתנדבתי את כל אלה, ומן עמך שהתנדבו פתרון בשלי אני בקי ויודע ובשל אחרים איני יודע אלא מה שראיתי שבשמחה התנדבו אני אומר:

    ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. כלומר ראיתי ששמחו בהתנדבם ואיני יודע אם מרצון לבם היה כדכתיב וישמחו העם על התנדבם:

    הנמצאו פה. הנמצאים כאן הם הכתובים למעלה ויקהל דוד את כל שרי ישראל וגו' אבל עשירי ישראל כולם אשר בכל עיר ועיר לא נמצאו פה ועל כן רבונו של עולם נתמעטה הנדבה שאילו היו שאר כל ישראל כאן אז התרבה הנדבה:

    מלבי"ם

    וידעתי אלהי. אמנם בכל זאת, הגם שהזהב והכסף שנתננו אינו שלנו, הלא אתה לא תביט על הכסף והזהב, רק אתה בוחן לבב, ועקר הוא אצלך מחשבת הלב, ואינך רוצה בכסף וזהב רק במישרים, ואתה יודע כי אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה, וא"כ תקבל נדבת לבי וזה יהיה לך לרצון, אחר שבחנת וידעת שהתנדבתי בלי שום פניה רק ביושר לבב

    ועתה עמך (אשר) נמצאו פה. הגם שאין אני יודע מצפוני לבם, עכ"פ ראיתי בשמחה להתנדב לך, ע"י השמחה ששמחו בעת הנדבה ראיתי והבנתי שהיה לבבם להתנדב לך, וגם הם נדבו ביושר לב שלא לשום פניה חיצונית, וזה הוא העקר בעיניך, אחר שאינך צריך אל הכסף רק אל הלב הטהור והנדיבות:

18. (יח)יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבֹתֵינוּ שֳׁמְרָה־זֹּאת לְעוֹלָם לְיֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לְבַב עַמֶּךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶיךָ

    מצודת דוד:שמרה זאת. זכות הנדבה ההיא שמור לעולם: ליצר מחשבות. את פעולת מחשבות לבב עמך שהיתה במחשבה טובה ורצויה: והכן. אמץ לבבם להפנות אליך:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ליצר. הוא ענין פעולה כמו מי יצר אל (ישעיהו מ״ד:י׳) וכן וכל יצר מחשבות לבו (בראשית ז):

    והכן. מל׳ הכנה:

    רש"י

    שמרה זאת לעולם. זכור לנו זאת הנדבה למצוה רבה ולצדקה:

    ליצר מחשבות לבב עמך. כי יצר שני לבבם ומחשבותם לטובה ומוסב הוא על כי אתה בוחן לבב וגומר:

    והכן לבבם אליך. שני לבבם שלם להיות לב א' אליך וכן תפרש:

    מלבי"ם

    ה' אלהי אברהם, שמרה זאת לעולם. וא"כ הנדיבות הזה ויושר לבבם זאת תשמור לעולם, ותזכור זכות זה ליצר מחשבות לבב עמך, שכן יהיה תמיד ציורי מחשבות לבבם, שהציורים שיעלה הרוח על הלב יהיו תמיד ציורים טובים לצדקה וליראת ה'. וכן תכין לבבם אליך, שגם אם יעלה על רוחם איזה ציור רע, יתגבר הלב בכח המושל אשר בו להכניע את הציור הרע ולהתגבר עליו ולמשול בעז ביראת ה' (וזה מתאחד עמ"ש למעלה (כח, ט) שבא ג"כ כפל זה, לב ויצר מחשבות, עיי"ש):

    רלב"ג

    שמרה זאת לעולם. ר"ל זה הרצון הטוב שהיה לעמך באלו הנדבות לכבודך שמרהו להם לעולם שיהיה להם גמול טוב מאתך על זה להכין לבבם אליך תמיד ולהישירם לעבודתך וזה אמנם יהיה כשתוכיחם תכף שיחטאו ותשלח להם עבדיך הנביאים להוכיחם ובזה האופן:

19. (יט)וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֺתֶיךָ עֵדְוֺתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה אֲשֶׁר־הֲכִינוֹתִי

    מצודת דוד:ולעשות הכל. את כל דברי התורה וכפל דברו לחזוק: אשר הכינותי. את כל דבר הצריך על הבנין:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ולשלמה בני תן לבב שלם. להכין לבבו שלם עם אלהיו לשמור מצותיו וגו' וכן בקש שלמה יהי ה' אלהינו עמנו עד והיה לבבכם שלם (מלכים א' ח'):

    ולבנות הבירה אשר הכינותי. אפרייטש"י בלע"ז ועתה לפי שהכינותי וזמנתי הכל לפיכך נקל לשלמה לבנות ובלבד שתהא ידך בו:

    מלבי"ם

    ולשלמה בני תן לבב שלם. שלא ימצא בלבו שום נטיה לרע ושום פניה חיצונית, רק לשמור מצותיך, שישמור בין המצות בין העדות בין החוקים ולא יעבור על מצות ל"ת

    ולעשות הכל. שיקיים מצות עשה שבהם (כי השמירה הוא בשוא"ת והעשיה בקום עשה, וההבדל בין מצות עדות וחקים התבאר בכמה מקומות וביחוד בתהלות מזמור קי"ט):

    רלב"ג

    גם כן תתן לב לשלמה לעבדך ולבנות הבירה אשר הכינותי:

20. (כ)וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכָל־הַקָּהָל בָּרְכוּ־נָא אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וַיְבָרֲכוּ כָל־הַקָּהָל לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה וְלַמֶּלֶךְ

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ברכו. שבחו והללו:

    ויקדו. כפפו הקדקוד:

    רש"י

    ויאמר דויד לכל הקהל. מוסב על ויקהל דוד את כל שרי וגו':

    ברכו נא את ה' אלהיכם. אלהי אבותיכם לא נאמר אלא אלהיכם דמשמע ולא אלהי אבותיהם לכך נאמר ברכו את ה' אלהיכם והם אמרו אלהינו ואלהי אבותינו ולכך ויברכו כל הקהל לה' אלהי אבותיהם מתוך ריצוי ל' ומחמת קדושתו:

    מלבי"ם

    ברכו את ה' אלהיכם. דוד אמר להם שכ"ז הוא בזכותם וה' שוכן עליהם, והם אמרו שהוא בזכות אבותיהם:

21. (כא)וַיִּזְבְּחוּ לַיהוָה זְבָחִים וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת לַיהוָה לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא פָּרִים אֶלֶף אֵילִים אֶלֶף כְּבָשִׂים אֶלֶף וְנִסְכֵּיהֶם וּזְבָחִים לָרֹב לְכָל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:זבחים. זבחי שלמים זבחו לרוב: לכל ישראל. ר״ל כולם הביאו שלמים:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    למחרת היום. אותו היום של וועד זה שדבר דוד כל דבריו כי אותו היום לא היה להם פנאי כי כשהלכו מן הוועד עסקו לקנות בהמות לצורך הקרבנות עד הלילה ולמחר ויזבחו לה' זבחים וגו':

    פרים אלף וגו'. כבשים אלף ונסכיהם דוגמא אילים חמשה עתודים חמשה וגו' (במדבר ז׳:י״ז) שיעור אחד לכולם:

    וזבחים לרב. כן דרך המקרא לדבר כשמדבר בשנים ובג' דברים מניח הראשון עד לסוף ומפרש האחרון מיד וכן ויבא לבן באהל יעקב עד ויבא באהל רחל והלא כבר נאמר ויבא לבן באוהל יעקב הוא אהל רחל (בראשית ל״א:ל״ג) אלא לא מצא הוא מוסב על האמהות האחרונות ושוב מפרש הראשון ויצא מאהל לאה תחלה ויבא באהל רחל מאהל לאה הלך אל אהל רחל לפי שדברים אחרים צריך לומר על זה ורחל לקחה וגו' ושוב אין נופל לומר ובאוהל שתי האמהות ולא מצא הכא נמי צריך לומר על הזבחים דברים אחרים:

    מלבי"ם

    פרים. מפרש תחלה ויעלו עולות, ואח"כ מפרש ויזבחו זבחים שהיה לרוב, וכמו שפירש"י:

22. (כב)וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִיד וַיִּמְשְׁחוּ לַיהוָה לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן

    מצודת דוד:לפני ה׳. כדין בשר זבחי שלמים: וימליכו שנית. כי בפעם הראשון כשנמלך מפני מחלוקת אדוניה כמ״ש במלכים א׳ לא היו אז כ״א אנשי ירושלים לכן שבו להמליכו בהקהל כל שרי ישראל: וימשחו לה׳. ע״פ מצות ה׳ משחוהו למלך: ולצדוק. ואת צדוק מנו לכ״ג:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ויאכלו וישתו וגו'. ביום ההוא וגו' ואם היה אומר ויזבחו לה' זבחים היה מפסיק בין הזבחים והעולות בדברים אחרים וכדי שלא להפסיק לא אמרן מיד והמתין עד לבסוף ואומר וזבחים לרוב ויאכלו וישתו וכן הרבה דוגמא ויאכלו וישתו לפני ה' דוגמא ויקח יתרו חתן משה וגומר (שמות ט'):

    וימליכו שנית לשלמה בן דויד. כבר המליכוהו פעם אחד כדכתיב במלכים (א' א') ויקח צדוק הכהן את קרן וגומר מפורש בהוריות מלך (בן מלך) אין מושחין אותו ולמה משחו את שלמה דוד צוה למשחו כדי להוציא מלבן של עוזרי אדוניהו להמליכו:

    וימשחו לה' לנגיד. מלשון נגידו תרגום של משכו ועל שם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם (במדבר כ״ז:י״ז):

    ולצדוק לכהן. לפי שמשח אביתר את אדוניהו:

    מלבי"ם

    וימליכו שנית. שכבר המליכוהו ומשחוהו פעם א' ע"י ציווי דוד כנזכר במ"א א', ועתה נעשה זה ע"י כל ישראל

    וימשחו [אותו] לנגיד לה', ולצדוק [משחו] לכהן. שיהיה כ"ג במקום אביתר שהיה בקושרים עם אדוניה:

    רלב"ג

    וימשחו לה' לנגיד ולצדוק לכהן. ידמה שכאשר משחוהו שנית משחו צדוק לכהן גדול וגורש אביתר מהיות כהן גדול ואף על פי שאחר זה אמר לו המלך שלמה מנחות לך על שדיך (מ"א ב' כ"ו):

23. (כג)וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל־כִּסֵּא יְהוָה לְמֶלֶךְ תַּחַת־דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:על כסא ה׳. ר״ל לעשות משפט ה׳: כל ישראל. ולא היה מערער עליו:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י

    רש"י

    וישב שלמה על כסא ה' למלך. כאן נופל לומר מלך על כסא ה' שהכסא של ה' הוא להמליך עליו מי שירצה ובמדרש מפורש כסאו היה מלא כמו הלבנה בט"ו בחדש כי מאברהם עד שלמה ט"ו דורות אברהם יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמה בועז עובד ישי דוד שלמה וזהו שכתוב כסאו כשמש נגדי (תהילים פ״ט:ל״ז) שאינו נחסר לעולם ואם אתה רוצה לדמותו לירח יהיה כירח שיכון לעתיד לבא ומשלמה ואילך נתמעטו המלכים מגדולתם כלבנה המחסרת והולך עד צדקיהו ועיני צדקיהו עור:

    וישמעו אליו כל ישראל. מיד מה שאין כן בשאול כדכתיב (שמואל א י׳:כ״ז) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה וגם דוד לא מלך מתחלה כי אם בחברון שבע שנים:

24. (כד)וְכָל־הַשָּׂרִים וְהַגִּבֹּרִים וְגַם כָּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִיד נָתְנוּ יָד תַּחַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ

    מצודת דוד:נתנו יד. תקעו כפם להיות תחת ממשלתו:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וכל השרים והגבורים. מה שאין כן באדוניה כדכתיב במלכים (א א) והגבורים אשר לדוד לא היו עם אדוניהו:

    וגם כל בני המלך דויד נתנו יד. מה שאין כן באדוניהו שלא שמו ידם תחתיו:

    נתנו יד. אמונה תקעו כף לשלמה לעבדו בלבב שלם:

    מלבי"ם

    וגם כל בני המלך. הגם שהיו במשתה שעשה אדוניה להמליכו כנזכר מ"א א'

    נתנו יד. להכנע תחתיו (כמו (איכה ה, ו) מצרים נתנו יד):

25. (כה)וַיְגַדֵּל יְהוָה אֶת־שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא־הָיָה עַל־כָּל־מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:לעיני כל ישראל. כולם ראו גדולתו: הוד מלכות. ר״ל שהיה נראה בעיני כל אשר הוא הגון וראוי למלוכה מפאת עצמו: על כל מלך. על שום מלך שהיה לפניו על ישראל:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    למעלה. מל׳ עליה והרמה:

    רש"י

    ויתן עליו הוד מלכות. פתרון נתן עליו חן מלכות דוגמא ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז:כ׳) שהכל אמרו הגון זה ובדניאל כתיב ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות:

    מלבי"ם

    ויגדל. יש הוד מלכות, והדר מלכות, ההדר הוא החיצוני שבו יתהדר לפני העם בעושר וברוב חיל, ועז"א שהגדיל ה' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל, דהיינו בהדרו שיראוהו הכל בעינים, וההוד הוא ענין פנימי נפשיי, אם הוא מלא רוח משפט וענוה צדק רחמים וחמלה וחכמה ובינה (כמ"ש בחבורי התו"ה קדושים), ועז"א ויתן עליו הוד מלכות:

26. (כו)וְדָוִיד בֶּן־יִשָׁי מָלַךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל

    עוד פירושים על פסוק כו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ודויד. ר"ל שבכ"ז עדיין מלך דוד ונחשב עדיין למלכות דוד עד שחשבו לו שמלך ארבעים שנה, רק אחר שמת דוד התחילו למנות למלכות שלמה, כמ"ש וימת וימלוך שלמה בנו תחתיו:

27. (כז)וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ

    מצודת דוד:שבע שנים. ולא חש לחשוב עוד ששת החדשים שמלך בחברון או לפי שהיה נרדף ששה החדשים לפני אבשלום בנו ולא היה נחשב למלוכה לכן לא חשב למולם אלה ששת החדשים:

28. (כח)וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו

    מצודת דוד:עושר וכבוד. מוסב על מלת שבע לומר שהיה שבע עושר וכבוד:

29. (כט)וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל־דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְעַל־דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל־דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה

    מצודת דוד:הראשונים. כשהיה עוד נרדף מפני שאול: על דברי שמואל. ר״ל בספר שמואל: ועל דברי נתן וכו׳. גם הם כתבו ספרים ואינם אתנו:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ודברי דוד המלך הראשונים. מה שאירעהו לדוד מתחלתו עד סופו:

    הנם כתובים על דברי שמואל. בספר שמואל:

    ועל דברי גד. במעשה המגפה ולכבוד המלך מגיד ומזכיר לומר כל פרשת גדולתו של מלך כתיב כאן ובמקומות אחרים וכן דמרדכי על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס:

    מלבי"ם

    הנם כתובים. ר"ל שדבריו הראשונים כתב שמואל בעודו חי טרם שהמלך דוד, ודבריו האחרונים כתב נתן וגד בספריהם, והם כתבו ספורי מלכותו וספורי גבורתו, וגם ספרו את העתים אשר עברו עתי הטובה והרעה בין על ישראל בין על יתר ממלכות

    רלב"ג

    הנם כתובים על דברי שמואל הרואה. ר"ל אצל דברי שמואל הרואה וזה הוא בס' שמואל וידמה ששם גם כן דברי נתן הנביא ודברי גד החוזה אשר זכרם בזה הפסוק. זהו מה שראינו לבאר במה שהגבלנו באורו מזה הספר בזה המקום ממה שלא נזכר בספר שמואל. ואולם התועלות המגיעים ממנו מלבד מה שמנינו מזה בס' שמואל הם אלו. התועלת הראשון. הוא להודיע עוצם ההשגחה האלהית להביא המלוכה לדוד עד שבעת שהיה נרדף משאול הסב לב גבורי ישראל וראשיהם להתחבר עמו ובאלו היו גם כן מבני בנימין אחי שאול והגיע מחשקם לבא אל דוד שעברו את הירדן בחדש הראשון והוצרכו לשום בריחים על כל העמקים באופן שיוכלו לעבור עליהם ולא נתעצלו מלבא אליו עד שיסור רבוי המים כי מאת ה' היה והיו באים אליו יום ביום לעזרו עד שהיה למחנה גדול וגם בעת בואם לחברון באו בני בנימין אחי שאול להמליך את דוד ואע"פ שהיו רבם שומרים משמרת מלכות בית שאול. התועלת השני. הוא להודיע שאין לשאת ארון האלהים כי אם הלוים בכתף ולמדנו מזה כי אמרו בתורה כי עבודת הקדש עליהם בכתף יבאו היא מצות עשה. התועלת השלישי. הוא מה שלמדנו מזה הספור מענין מחלקות הכהנים שהיו מאת ה' כמו שיתבאר מדברי דוד ומזה המקום נתישרנו לעמוד על כונת התורה במה שאמרה חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות וראוי היה להיות כן בזאת העבודה הנכבדת. ר"ל שיהיה מוגבל בה הכל בדרך שלא יחסר ממנה דבר ולזה היה ראוי שידעו מי יעשה העבודה ביום ויום עם שבזה תסור הקטטה והמחלוקת מביניהם. התועלת הרביעי. הוא מה שלמדנו מזה כי עבודת הלוים היתה בשיר בפה להודות לה' על יד מי שיהיה מהם יותר ראוי כאמרו יסור במשא כי מבין הוא (ט"ו כ"ב) ומזה עמדנו על הכוונה במה שאמר בתורה לעמד לשרת בשם ה' (דברים י"ח ה') ומזה גם כן נמשך שיהיו מהם משוררים בכל זמר. והנה למדנו מזה עוד כי מה שיסדה התורה על הלוים לשמור משמרת בית ה' כלל שיהיו שוערים. ושישמרו הקדשים מכל טומאה ושישמרו האוצרות וההקדשות וכלי בית המקדש והסולת והיין והשמן המיוחדי' למנחות ויתקנו מלאכת לחם הפנים והסלתות והחביתין של כהן גדול. ובכלל כל מה שהיה אפשר להם לשרת בו הכהנים בעניני המקדש וקדשיו וכבר יסד דוד בזה מחלקות לכל אלו הדברים כדי שיהיה איש על עבודתו כמו שמצאנו שהקפידה התורה בזה שיהיה איש על עבודתו ועל משאו. התועלת החמישי. הוא להודיע שראוי ללכת לפני ה' ית' בלבוש מורה על הנקיות והם הבגדים הלבנים ובלבוש בלתי מורה על שררה ומלכות. ולזה ספר כי לא היה דוד לבוש בגדי מלכות בהיותו הולך לפני ארון האלהים אך היה מכורבל במעיל בוץ והיה חגור אפוד בד ולהמשך לזאת הכוונה היה דוד מרקד ומשחק לפני ה' ולא היה מתנהג כמלך. התועלת הששי. הוא להודיע דבר ההודאה הנפלאה שאמרו המשוררים אשר היא מקפת בפנות עצומות מפנות התורה והאמונה. האחת היא שאשר יבקשו פניו והם הדבקים בו יעשה ה' ית' הנפלאות בעבורם להיטיב להם ולהצילם מהרע כאמרו דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד וזאת הפנה כוללת גם כן פנה אחרת והיא שה' ית' משגיח באישי המין האנושי וכבר זכר זה בבאור באמרו אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. הפנה השנית היא להודיע שיעדיו על ידי נביאיו הם קימים ולזה אמר ומשפטי פיהו כמו שבארנו. ואמר דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק וגו'. ומזאת הפנה תתקיים פנה אחרת והיא מציאות הנבואה כי לולא ההודאה בה תפול התורה בכללם. הפנה השלישית היא אמונת חדוש העולם. והוא אמרו וה' שמים עשה. הפנה הרביעית היא שתכלית השמחה והתענוג היא אצל ה' ית' ולזה ראוי לכל אדם שיתחבר לזאת השמחה הנפלאה לפי מה שאפשר לו וזה יהיה לו בשישכיל וידע ה' ית' לפי היכולת. הפנה החמישית היא שעוד יעבדו כל הגוים את ה' כאמרו ויאמרו בגוים ה' מלך והנמשך לזה מהדברים כמו שבארנו אצל באורנו לאלו הדברים וכן אמר הנביא כי ה' ית' יהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפניה ג' ט'). והנה הישיר בזה גם כן לדבר הגלות אשר אנחנו בו כי הוא יהיה הכלי להביא כל הגוים לאמונה האמתית כי בצאתנו מהגלות הזה יהיה מה שזכר מענין מה שיאמר בגוים ה' מלך כמו שנתבאר מס' דניאל לפי מה שבארנו שם. התועלת השביעי. הוא להודיע שבית המקדש אשר בירושלם הוא נבחר לעולמי עד. ולזה אמר זה בית ה' האלהים וזה מזבח לעולם לישראל ואמר אני עם לבבי לבנות מנוחה לארון ברית ה'. התועלת השמיני. הוא להודיע כי לעוצם חשק דוד לבנות בית המקדש הכין מעת עניו אוצר לבנינו והכין הכל לשלמה בטרם מותו ונתן לו תבנית כל חלקי הבנין ותבנית הכלים ומשקלם ויסד דבר מחלקות הכהנים והלוים להעמיד עבודת הבית בתכלית מה שאפשר מהשלמות והיה כל זה לדוד מפי ה' כמו שזכרנו הנה כמו שמשה כשלא יכול להנחיל לישראל הארץ מפני חטאיהם כמו שזכרנו שם הישיר יהושע והעמידו על כל מה שיעשהו בהנחילו הארץ לישראל כן היה הענין בזה בדוד עם שלמה בשוה וכמו שלא מנע ה' ממשה הנחלתו בארץ לישראל מפני היות יהושע גדול ממנו כן הענין בזה בדוד עם שלמה בשוה כי כבר היתה מעלת דוד גבוהה ממעלת שלמה אלא שלא רצה ה' ית' שיבנהו דוד כי דמים רבים שפך ויחשבו הגוים בבא קץ הבית בעבור חטא ישראל שבעון הדמים ששפך דוד קרה זה הרע לזה הבית כמו שזכרנו. התועלת התשיעי. הוא להודיע שהטוב שיעד ה' ית' לשלמה היה בו תנאי והוא שאם ילך אחר ה' ית' לעשות מצות התורה וחוקיה ומשפטיה ימשך לו זה הטוב. ולזה אמר דוד לשלמה אז תצליח אם תשמור לעשות את החקים ואת המשפטים אשר צוה ה' את משה על ישראל (כ"ב י"ג) ויאמר והכינותי את מלכותו עד לעולם אם יחזק לעשות מצותי ומשפטי כיום הזה (כ"ח ז'). התועלת העשירי. הוא לפרסם קיום הברית שכרתה' ית' לפנחס להיו' לו ברית כהנ' עולם עד שכבר תמצא כי הכהונה הגדולה לא היתה כי אם מעט לזרע איתמר ורבה היתה לפנחס. גם תמצא כי במשמרות הכהנים ששש עשרה מחלקות היו שם לאלעזר ולא היו מהם לאיתמר כי אם שמונה. ונתבאר גם כן בס' יחזקאל התקים הכהונה הגדולה לבני צדוק (מ' מ"ו. מ"ג. י"ט. מ"ד. ט"ו. מ"ח י"א) שהיו מזרע פנחס. התועלת האחד עשר. הוא להודיע שאין ראוי שישתמש אדם בשתי מלאכות או שתי פקדות יחד כי מפני עסקו באחת ימנע שלמות עסקו בשנית עד שיקרה שיעדר השלמות משתי המלאכות. ולזה תמצא שהגביל דוד לכל מלאכה ומלאכה ללוים אנשים מיוחדים ולכל פקדות ופקדות ממלאכותיו וקניניו שם איש מיוחד. והמשל שמי שהיה ממונה על מלאכת הכרמים לא היה ממונה על שבכרמים לאוצרות היין ואשר היה על הבקר הרועים בשרון לא היה ממונה על הבקר אשר בעמקים. התועלת השנים עשר. הוא לפרסם טוב תכונת דוד ואהבתו ה' ית' ועמו ישראל. ולזה תמצא שצוה שלמה בנו לפני מותו שילך בדרכי ה' ית' ולשמור מצות התורה. ובזה תתקיים לו המלוכה תמיד ולזרעו וימצא לו בכל אשר יקראהו. וצוה גם כן כל ראשי ישראל ללכת בדרכי ה' ית' לשמור ולדרוש כל מצותיו כדי שתתקיים להם ולזרעם ירושת הארץ תמיד. ולזה גם כן תמצא שסבב שהתנדבו השרים כלם לעבודת בית אלהים כדי שיהיה להם גמול טוב מאת ה' ית'. התועלת השלשה עשר. הוא להודיע שמהשגחת ה' ית' בדבקים ימשך להכין לבבם אליו במה שיחדש מהדברים אשר יישירום לעבודתו ית'. וזה הוא אמרו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך. ולזה אמרו ז"ל בא לטהר מסייעין אותו (שבת ק"ד) והיה זה כן כי כמו שישפיע ה' ית' לאוהביו דברים ישמרום מהרעות הגופיות בהשגיחו בהם כן ימצא להם דברים ישמרום מהרעות הנפשיות כמו שבארנו ברביעי מס' מלחמות ה':

30. (ל)עִם כָּל־מַלְכוּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְהָעִתִּים אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו וְעַל־יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל־מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת

    מצודת דוד:עם כל מלכותו. ר״ל שמה יסופר דברי דוד עם כל הארצות שמלך עליהם: והעתים וכו׳. עתים לטובה עתים לרעה:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    והעתים. מל׳ עת וזמן:

    רש"י

    והעתים אשר עברו עליו. עתות צרה שעברו עליו וז"ש דוד (תהילים ל״א:ט״ז) בידך עתותי הצילני מיד אויבי ורודפי:

    ועל ישראל. עתות שעברו על ישראל:

    ועל כל ממלכות הארצות. שבאו על ישראל דוגמא בשמואל (א' ז') וירעם ה' בקול גדול על פלשתי' ויהומ' וגו' וכן ביהושפט (ד"ה ב' כ') ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' וגו' וכן בסנחריב (ישעיהו ל״ז:ל״ו) וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים: