דברי הימים א פרק ט׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וְכָל־יִשְׂרָאֵל הִתְיַחְשׂוּ וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הָגְלוּ לְבָבֶל בְּמַעֲלָם

   מצודת דוד:וכל ישראל התיחשו וכו׳. כאומר אף שלא הזכרתי אני יחוס כל ישראל הנה כולם נחקר יחוסם והנה כתובים על ספר מלכי ישראל והספר הזה גלה עמהם ואינו בידי להעתיק ממנו כל יחוסם: ויהודה. אבל יהודה הגלו לבבל בעבור מעלם וספר יחוסן עמהם ומה שמצאתי בה העתקתי כי עמהם נמצאתי:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   והנם. הנה הם:

   רש"י

   וכל ישראל התיחשו. אמרתי לך קצת מן יחוסן מה שמצאתי אבל עיקר יחוסן על ספר מלכי ישראל ויהודה שהגלו לבבל במעלם ועמהם הייתי אני עזרא ויחוסם מצאתי כתוב וכתבתיו:

   מלבי"ם

   וכל ישראל התיחשו. אחר שגמר לכתוב קצת מיחוסי השבטים, בא להודיע, על שדלג יחוס כמה שבטים ולא הזכירם לגמרי כמו זבולון ודן ונפתלי, וגם אלה שכתב לא כתב רק יחוס איזה משפחות, עז"א שבאמת כל ישראל התיחשו והיחוש שלהם בפרטות כתוב על ספר מלכי ישראל, שם תמצא כל הפרטים

   ויהודה. ר"ל וכן, ויחוס של יהודה אשר הגלו לבבל תמצא בספר מלכי יהודה, שאז היו עדיין ספרי היחוס במציאות:

   רלב"ג

   וכל ישראל התיחשו וגו'. ידמה שזה היה בימי ירבעם בן יואש או בימי ירבעם בן נבט כי כבר זכר תחלה שהם התיחשו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל ולא זכר אם היה בן נבט או בן יואש:

   ויהודה הגלו לבבל במעלם. זה היה רבו בימי צדקים והיה קצתו בימי יהויקים ובימי יכניה בנו:

2. (ב)וְהַיּוֹשְׁבִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר בַּאֲחֻזָּתָם בְּעָרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים

   מצודת דוד:והיושבים הראשונים. בני הגולה שעלו בראשונה עם זרובבל אשר עלו קודם שעלה עזרא ואנשיו אשר נתיישבו ראשונים בעריהם שאחזו ולא בירושלים המה היו מכל שבטי ישראל אשר חזרו מבבל (כי אף שבני עשרת השבטים הגלו לאשור מכל מקום רבים נשארו בארצם וגלו לבבל עם בני יהודה ובנימין וחזרו עמהם): הכהנים. גם מהם ישבו בערי אחוזתם ובנחמיה חשב גם בני עבדי שלמה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   והנתינים. הם הגבעונים ונקראים כן ע״ש שנאמר בהם ויתנם יהושע וכו׳ חוטבי עצים וכו׳ (יהושע ט׳:כ״ז):

   מלבי"ם

   והיושבים. עתה בא לכתוב מבני ישראל ששבו לא"י מגלות בבל ברשיון כורש, ואמר שהיושבים הראשונים התישבו בשובם כ"א בעיר אחוזת אבותיו שישבו בם לפני גלותם, ובא לספר עתה מי שהתישב בירושלים בימי עזרא ונחמיה כמ"ש בנחמיה (יא, א) שהפילו גורלות להביא א' מעשרה לשבת בירושלים. והנה מה שנאמר כאן עד פסוק י"ח, נאמר ג"כ בנחמיה (סי' יא עד פסוק כה), אמנם יש בין המסופר פה ובין המסופר שם סתירות ושנויים וחלופים רבים, בין בשמות האנשים, בין בשמות יחוסיהן, בין במספרם, ובכל עניניהם, עד שמה שאמרו חז"ל בפסחים (סב ב) שבין אצל לאצל היה להם ד' מאות גמלי טעונים דרשות, אין זה פלא כלל, כי מן סוף פסוק ל"ח שבפרשה הקודמת שמסיים כל אלה בני אצל, עד סוף פרשה זו שסיים ג"כ בבני אצל, יש פליאות ותמיהות וסתירות עד שהמבארים בעלי הפשט גבבו ד' מאות גמלי דברי רוח, להשוות שמות מחולקים ולדרשם לאמר שהם שמות דומים, בדברים המביאים לידי שחוק, ואף כי אם נלך בזה בדרך הדרוש. אולם בפירושי לס' נחמיה בארתי שמ"ש עזרא בד"ה לא אמר נחמיה בספרו, רק נחמיה בא להוסיף ולבאר ולפרש את דברי עזרא, והוסיף דברים שהשמיט עזרא, באופן שהוא השלים את מה שקצר עזרא בארו יפה, ושניהם מתאימות עולים בקנה אחד כפתור ופרח, ולא אכפיל פה את הדברים רק אציין בכ"מ על פירושי שם, כי שם עקר מקומו:

   רלב"ג

   והיושבים הראשונים אשר באחזתם בעריהם. ד"ל אחר גלות בבל והנה זכר שהיו שם מן בני אפרים ומנשה כי הוא ידוע כי בעת מלכי יהודה אחר גלות שומרון וקודם זה גם כן נתחברו עם יהודה ובנימין קצת מבני שאר השבטים והמה הגלו בבבל ומשה שבו לירושלים בימי זרובבל ועזרא ונחמיה התרשתא:

3. (ג)וּבִירוּשָׁלִַם יָשְׁבוּ מִן־בְּנֵי יְהוּדָה וּמִן־בְּנֵי בִנְיָמִן וּמִן־בְּנֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה

   מצודת דוד:ובירושלים. אבל בירושלים לא נתיישבו מכל שבטי ישראל כ״א מבני יהודה וכו׳ ובנחמיה לא נזכר בני אפרים ומנשה כי מעט היו אשר ישבו בירושלים:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אפרים ומנשה. לא נזכר בנחמיה, ובמ"ש עותי בן עמיהוד וכו' נכתבו שם שמות אחרים משונים מכאן. ובארתיו הטעם בפירושי שם פסוק ד':

4. (ד)עוּתַי בֶּן־עַמִּיהוּד בֶּן־עָמְרִי בֶּן־אִמְרִי בֶן־בָּנִי־בְּנֵי־פֶרֶץ בֶּן־יְהוּדָה

   מצודת דוד:עותי. ובנחמיה נאמר עתיה והוא הוא כי קרובים המה בלשון אולם השינוי בשמות האבות ובמספרם הוא לפי שגם כאן גם בנחמיה לא חשב כל האבות כסדר עד האב הראשון כ״א חשבם בדלוג וחשב כאן אחרים ממה שחשב בנחמיה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רלב"ג

   רלב"ג

   עותי בן עמיהוד וגו'. ר"ל שהוא היה מבני פרץ בן יהודה והנה זכר בספר עזרא (נחמי' י"א ד') ששמו היה עתיה בן עזיה בן זכריה בן אמריה:

5. (ה)וּמִן־הַשִּׁילוֹנִי עֲשָׂיָה הַבְּכוֹר וּבָנָיו

   מצודת דוד:ומן השילוני. מבני שילה בן יהודה: עשיה. הוא מעשיה האמור בנחמיה הבכור. שהיה הבכור מאחיו:

   עוד פירושים על פסוק ה: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   עשיה. שם האריך ביחוסו ששה דורות, ובארתי שם פ"ה:

   רלב"ג

   עשיה. בספר עזרא (שם ה') קרא שמו מעשיה:

6. (ו)וּמִן־בְּנֵי־זֶרַח יְעוּאֵל וַאֲחֵיהֶם שֵׁשׁ־מֵאוֹת וְתִשְׁעִים

   מצודת דוד:ואחיהם. של יעואל ועשיה: שש מאות ותשעים. מוסב על בני שלה ועל בני זרח ומספר בני פרץ נאמר בנחמיה:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ומן בני זרח. זה לא נמצא בנחמיה רק שם כתב סך בני פרץ ארבע מאות ששים ושמונה, ובארתיו שם פסוק ו':

   רלב"ג

   ומן בני זרח וגו'. זה לא נזכר בספר עזרא:

7. (ז)וּמִן־בְּנֵי בִּנְיָמִן סַלּוּא בֶּן־מְשֻׁלָּם בֶּן־הוֹדַוְיָה בֶּן־הַסְּנֻאָה

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   סלוא. בנחמיה כתיב היחוס ז' דורות ושמות אחרים ממ"ש כאן, וכל המנויים בפסוק ח' לא נמצא שם, ושם הוסיף גבי סלי תשע מאות עשרים ושמונה, והתבאר שם פסוק ז'. ועוד הוסיף שם דברים שלא נזכר פה, והתבאר שם פסוק ט':

   רלב"ג

   סלוא בן משלם. כבר נזכר בספר עזרא אך אבות משלם נזכרו (שם ז') בשמות אחרים או היו הנקראים בשמות ההם זולת אלו אזכר פה כי בזה הספר ייחס הבן לפעמים אל הדורות הרחוקים לו מאד והנה זכר בזה המקום:

8. (ח)וְיִבְנְיָה בֶּן־יְרֹחָם וְאֵלָה בֶן־עֻזִּי בֶּן־מִכְרִי וּמְשֻׁלָּם בֶּן־שְׁפַטְיָה בֶּן־רְעוּאֵל בֶּן־יִבְנִיָּה

   עוד פירושים על פסוק ח: רלב"ג

   רלב"ג

   יבניה ואלה ומשלם. וזכר תמורת אלו בספר עזרא (שם ח') גבי סלי:

9. (ט)וַאֲחֵיהֶם לְתֹלְדוֹתָם תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה כָּל־אֵלֶּה אֲנָשִׁים רָאשֵׁי אָבוֹת לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם

   מצודת דוד:לתולדותם. מתולדות של אבותם הנזכרים: תשע מאות וכו׳. ובנחמיה נאמר מספר פחות ויתכן אשר שם חשב אנשי גבי סלי הנזכר שם וכאן חשב אנשי סלוא וחביריו: אנשים. ר״ל חשובים ככל אנשים שבמקרא: לבית אבותיהם. הוא כפל ענין לתוספת ביאור כי כבר אמר ראשי אבות והיא היא:

10. (י)וּמִן־הַכֹּהֲנִים יְדַעְיָה וִיהוֹיָרִיב וְיָכִין

    מצודת דוד:ומן הכהנים. ישבו בירושלים ידעיה ויהויריב, ובנחמיה נאמר ידעיה בן יויריב ויתכן שהוא הוא והיה נמשך אחר הבן וטפל לו:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ומן הכהנים וכו' ועזריה וכו'. יש שם שנוים רבים ביחוס הזה, ובארתיו שם פסוק י' י"א:

    רלב"ג

    ידעיה ויהויריב. הנה אמר בספר עזרא (שם י"א) כי ידעיה היה בן יויריב וידמה ששניהם עלו שם מבבל:

11. (יא)וַעֲזַרְיָה בֶן־חִלְקִיָּה בֶּן־מְשֻׁלָּם בֶּן־צָדוֹק בֶּן־מְרָיוֹת בֶּן־אֲחִיטוּב נְגִיד בֵּית הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:ועזריה. הוא שריה הנאמר בנחמיה: נגד וכו׳. ממונה על בית אלהים:

    עוד פירושים על פסוק יא: רלב"ג

    רלב"ג

    ועזריה בן חלקיה. הוא שריה בן חלקיה בספר עזרא (שם י"א):

12. (יב)וַעֲדָיָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־פַּשְׁחוּר בֶּן־מַלְכִּיָּה וּמַעְשַׂי בֶּן־עֲדִיאֵל בֶּן־יַחְזֵרָה בֶּן־מְשֻׁלָּם בֶּן־מְשִׁלֵּמִית בֶּן־אִמֵּר

    מצודת דוד:ומעשי. הוא עמשתי האמור בנחמיה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ועדיה. בנחמיה יש בזה כמה דברים שלא נזכר בכאן, ומספרים מחולפים וסותרים לכאן, ובארתיו שם פי"ב:

    רלב"ג

    ועדיה בן ירחם וגו'. הנה בספר עזרא זכר דורות אחרים בין ירוחם ובין פשחור אך קצר בזה המקום ומעשי בן עדיאל קראו בספר עזרא (שם י"א) עמשסי בן עזראל:

13. (יג)וַאֲחֵיהֶם רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרֵי חֵיל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:ואחיהם ראשים. ואחיהם אשר היו ראשים לבית אבותם שהיו במספר אלף וכו׳ גם הם ואנשיהם ישבו בירושלם ובנחמיה נאמר מספר פחות ויתכן אשר שם חשב רק אותם שהיו תחת ממשלת השרים הנזכרים שם וכאן כלל את כל הכהנים כולם: מלאכת. לעשות מלאכת עבודת וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: רלב"ג

    רלב"ג

    ואחיהם ראשים לבית אבותם וגו'. הנה בספר עזרא זכר מספרם ולא עלה כי אם אלף ותשעים ושנים (צ"ל אלף ומאה ותשעים ושנים) וידמה שבזה המקום כלל בזה המספר הלוים כי הם גם כן היו גבורי חיל לעשות מלאכת עבודת בית האלהים כי הלוים הם גם כן משתתפים בזאת העבודה (אלא שיש להעיד כי גם כשנוסיף מספד הלוים המובא בספר נחמיה סך כלם לא יעלה כי אם לאלף שש מאות וארבעים ושמונה):

14. (יד)וּמִן־הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָה בֶן־חַשּׁוּב בֶּן־עַזְרִיקָם בֶּן־חֲשַׁבְיָה מִן־בְּנֵי מְרָרִי

    מצודת דוד:ומן הלוים. ומספר אנשיהם נאמר בנחמיה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ומן הלוים. בכאן ושם שנויים וחלופים רבים, ובארתים שם פסוק ט"ו ט"ז, ופסוק י"ז י"ח:

    רלב"ג

    ומן הלוים וגו'. כבד נזכר זה בספר עזרא:

15. (טו)וּבַקְבַּקַּר חֶרֶשׁ וְגָלָל וּמַתַּנְיָה בֶּן־מִיכָא בֶּן־זִכְרִי בֶּן־אָסָף

    עוד פירושים על פסוק טו: רלב"ג

    רלב"ג

    ובקבקר חרש וגלל. הנה תמורת בקבקר זכר בקבקיה בספר עזרא ולא נזכרו חרש וגלל שם (י"א י"ז):

16. (טז)וְעֹבַדְיָה בֶּן־שְׁמַעְיָה בֶּן־גָּלָל בֶּן־יְדוּתוּן וּבֶרֶכְיָה בֶן־אָסָא בֶּן־אֶלְקָנָה הַיּוֹשֵׁב בְּחַצְרֵי נְטוֹפָתִי

    מצודת דוד:היושב בחצרי נטופתי. על אלקנה יאמר כי ברכיה ישב בירושלים:

    עוד פירושים על פסוק טז: רלב"ג

    רלב"ג

    ועובדיה בן שמעיה. בספר עזרא עבדא בן שמוע ברכיה לא נזכר בספר עזרא:

17. (יז)וְהַשֹּׁעֲרִים שַׁלּוּם וְעַקּוּב וְטַלְמֹן וַאֲחִימָן וַאֲחִיהֶם שַׁלּוּם הָרֹאשׁ

    מצודת דוד:שלום הראש. על שלום הנזכר ראשון יאמר שהוא היה הראש לכולם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    והשוערים. הממונים על שערי בה״מ לשמור ולפתוח ולנעול:

    ואחיהם. וחבריהם וכן בכל הספר:

    מלבי"ם

    והשוערים. עמש"ש פסוק י"ט, ושם נמצאו עוד הוספות רבות שלא נזכר בכאן עד פסוק כ"ה שם, ושם התבארו הכל על מכונו, ואין סתירה בין הספרים, אין בם נפתל ועקש:

    רלב"ג

    שלום. בספר עזרא לא נזכר כן ולא אחימן:

18. (יח)וְעַד־הֵנָּה בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מִזְרָחָה הֵמָּה הַשֹּׁעֲרִים לְמַחֲנוֹת בְּנֵי לֵוִי

    מצודת דוד:ועד הנה. ר״ל כמו שיסד דוד ושמואל את השוערים כן היה כל ימי עמידת הבית ועד הנה בבית השני: בשער. לעמוד לשמור בשער אשר המלך בא בו הפונה מזרחה המה שלום וחביריו היו שוערים בשערי הר הבית שהיא מחנה לויה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ועד הנה בשער המלך מזרחה. פתרון עד מהלאה עד שער ששמו שער המלך המזרחה:

    המה השוערים. שלום ואחיו ממחנות בני לוי:

    מלבי"ם

    ועד הנה. ר"ל השוערים שהזכיר היה להם ירושה מאבותיהם, שגם בימי דוד היו הם השוערים בשער המלך בצד מזרח, וכמ"ש לקמן (כו, א) למחלקות לשוערים לקרחים משלמיה בן קורא מן בני אסף, ושם (פי"ד) ויפול הגורל מזרחה לשלמיה, וז"ש ושלום בן קורא וכו' שומרי הספים לאהל, שלא יכנס איש באהל מועד (כי זה היה בימי דוד שלא נבנה המקדש)

    ואבותיהם על מחנה ה'. כי בני קהת היו על הארון והכפורת וכלי ההיכל, כמ"ש בספר במדבר (ד):

    רלב"ג

    ועד הנה בשער המלך מזרחה וגו'. ר"ל שעד זה הזמן היו אלו השוערים בשער המזרחי שבו היה נכנס המלך מביתו לבית המקדש והיו למחנות ולמשמרות לפי מחצרותם:

19. (יט)וְשַׁלּוּם בֶּן־קוֹרֵא בֶּן־אֶבְיָסָף בֶּן־קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית־אָבִיו הַקָּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל וַאֲבֹתֵיהֶם עַל־מַחֲנֵה יְהוָה שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא

    מצודת דוד:לבית אביו. משפחות בית אביו: על מלאכת. המה היו ממונים על מלאכת העבודה וחוזר ומפרש שהיו שומרי מזוזות פתחי האוהל רצה לומר העזרה: ואבותיהם וכו׳. רצה לומר וכמו שהיו אבותיהם ממונים על מחנה ה׳ והיו שומרים לבל יבוא מי בפתחי העזרה שהיא מחנה שכינה:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    הספים. מזוזות השערים כמו וסף השער (יחזקאל מ):

    המבוא. הפתחים שבאים דרך בם:

    רש"י

    שומרי הספים לאהל. שלום בן קורא ואחיו לבית אביו הקרחים שומרי הספים של אוהל מועד שלא היו מניחים שום אדם לבא אל אהל מועד כי אם הכהנים בעבודתן:

    רלב"ג

    שומרי הספים לאהל. ר"ל שומר מזונות האהל:

    ואבותיהם על מחנה ה' שומרי המבוא. ר"ל כי אבותיהם של אלו היו שומרי המבוא על מחנה ה' שלא יכנס שם איש בלתי ראוי להכנס והיה (כ) פינחס בן אלעזר נגיד וממונה על אלו המשמרות בימים הקדומים והיה ה' עמו והנה נזכר בתורה כי הכהנים היו ממונים על משפחות הלוי להשים איש על עבודתו ועל משאו. ואחשוב כי פנחס האריך ימים מאד כי ברית ה' יתברך היתה אתו החיים והשלום בקנאו קנאת ה' יתברך על דבר פעור. והנה היה נגיד זמן מה על זה המנוי והיה זה בימי דוד שנבררו אז המשמרות. והנה היה פינחס כהן גדול בימי פילגש בגבעה. וכבר זכרנו בספר שופטים ובספר מלכים מה שיעיד על אורך חייו. ולזה אמר לפנים ה' עמו לפי שהוא היה מזמן קדום מאד כי בצאת ישראל ממצרים היה נולד פינחס לפי הנראה בפרשת וארא:

20. (כ)וּפִינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים יְהוָה עִמּוֹ

    מצודת דוד:נגיד היה וכו׳. היה ממונה על אבותיהם הקרחים בימים הקדמונים כי ה׳ היה עמו ולזה נבחר לנגיד:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו. שנתנבא לפנים ורבותינו אמרו הוא פנחס הכהן ועל שלא התיר ליפתח נדרו נסתלקה השכינה ממנו:

    מלבי"ם

    ופינחס. בעת שנכנסו לארץ היה פינחס הראש

    וה' היה עמו. כמ"ש (במדבר כה, יב) הנני נותן לו את בריתי שלום. ולחז"ל בזה דרש שאח"ז נסתלקה הימנו שכינה ע"י מעשה דבת יפתח, פי' מלת לפנים נדבק אל ה' עמו:

21. (כא)זְכַרְיָה בֶּן מְשֶׁלֶמְיָה שֹׁעֵר פֶּתַח לְאֹהֶל מוֹעֵד

    מצודת דוד:שער פתח. גם הוא היה שומר שער פתח האוהל:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    זכריה. מבואר לקמן (כו, יד) שהיה משמר בצד צפון:

22. (כב)כֻּלָּם הַבְּרוּרִים לְשֹׁעֲרִים בַּסִּפִּים מָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר הֵמָּה בְחַצְרֵיהֶם הִתְיַחְשָׂם הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם

    מצודת דוד:כולם הברורים. ר״ל מספר כולם של הנבררים להיות שוערים לשמור בספים היו מאתים וי״ב ובנחמיה נאמר מספר פחות כי לא חשב שם רק השומרים במחנה לויה הוא הר הבית וכאן כלל כולם: המה בחצריהם. המה מן היושבים בחצריהם סביבות ירושלים להיות קרובים לבוא לבה״מ: התיחשם. והיה להם ספר יחוסם: המה יסד. ר״ל במספר הזה יסד דוד ושמואל הנביא להיות מתקיים בתקנת קיומם לבל יפחתו מרי״ב שוערים:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    הברורים. ענין בחירה:

    יסד. כמו תקן כי התקנה אל קיומה היא כמו היסוד אל הבנין:

    הרואה. הנביא על כי רואה במראה הנבואה:

    באמונתם. ענין קיום וכן והיה אמונת עתך (ישעיהו ל״ג:ו׳):

    רש"י

    המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם. בקיומם:

    מלבי"ם

    כולם הברורים. שהיו נבחרים לעמוד על הסף לשמור השערים

    מאתים ושנים עשר. כשתחלקם לשבעת הימים, יהיו שלשים לכל יום, והם כ"ד לכ"ד משמרות, וששה לששה התמנות שהם עליהם, א] על הלשכות, ב] על האוצרות (פסוק כו), ג] על כלי העבודה (פסוק כח), ד] על הכלים והסולת והיין וכו' (פסוק כט), ה] על מעשה החבתים (פסוק לא), ו] על לחם המערכת (פסוק לב). או י"ל שעמ"ש בפסוק כ"ט היו שנים ממונים, אחד על הכלים ואחד על הסולת והיין וכו' ותוציא מהם מעשה החבתים

    המה בחצריהם התיחשם. התיחשם היו לפי מושבם בעריהם

    המה (אשר) יסד דוד. ונשארו באמונתם ובקיומם, כי הם ובניהם היו על השערים לבית ה'. אחר שנבנה הבית

    ולבית האהל. קודם שנבנה והיה אהל מועד:

    רלב"ג

    כלם הברורים לשוערים וגו'. כל הלוים שהיו ברורים ונבחרים להיות שוערים במזוזות הבית היו מאתים ושנים עשר והנה בס' עזרא זכר כי מספרם היה מאה ושבעים ושנים. ואמר המה בחצריה' התיחשם. לפי שכבר בנו להם חצרים סביבות ירושלים כדי שיהיו קרובים:

    המה יסד דוד וגו'. ר"ל שיסוד אלו המשמרות להיות בזה האופן יסדו דוד ושמואל מפני היותם נאמנים לה' יתברך ראו לסדר זאת העבודה באופן שלם וידמה ששמואל בהיות דוד עמו בהיותו בורח מפני שאול התעוררו הוא ודוד לסדר זה הענין בזה האופן. וכאשר מלך דוד הוציא זאת המחשבה לפעל. ואז יסדו:

23. (כג)וְהֵם וּבְנֵיהֶם עַל־הַשְּׁעָרִים לְבֵית־יְהוָה לְבֵית־הָאֹהֶל לְמִשְׁמָרוֹת

    מצודת דוד:והם ובניהם. הנזכרים למעלה עם בניהם היו ממונים על השערים לשמור בהם לבית ה׳, לבית האהל. הוא כפל ענין במ״ש לתוספת ביאור: למשמרות. לא שהיו כולם שומרים בכל עת אלא היו חלוקים למשמרות וכ״א שמר בזמנו בחוזר חלילה:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    למשמרות. דבר המוטל על הרבה בני אדם על כל אחד בזמן הקבוע לו קרוי משמר כי עליהם לשמור לבל יעברו את הזמן:

    רלב"ג

    והם ובניהם. שאשר בחרו בכל משמר ומשמר יהיו הם ובניהם ממונים על השוערים אצל האהל למשמרות ר"ל אצל בית ה'. והנה סדרו:

24. (כד)לְאַרְבַּע רוּחוֹת יִהְיוּ הַשֹּׁעֲרִים מִזְרָח יָמָּה צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה

    מצודת דוד:לארבע רוחות. בכל ארבע הרוחות יעמדו השוערים לשמור וגדולה וכבוד הוא לבית שיעמדו בה שומרים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    וארבע רוחות. כמו שיפרש להלן (כו, יז - יח):

    רלב"ג

    לארבע רוחות. שיהיו השוערים סביב הבית לארבע רוחות:

25. (כה)וַאֲחֵיהֶם בְּחַצְרֵיהֶם לָבוֹא לְשִׁבְעַת הַיָּמִים מֵעֵת אֶל־עֵת עִם־אֵלֶּה

    מצודת דוד:ואחיהם. חבריהם של הנזכרים למעלה היושבים בחצריהם עליהם לבוא לשמור על שבעת הימים: מעת אל עת. בעת שבאו אז ילכו בכלות שבעת הימים ויבואו אחרים במקומם: עם אלה. ר״ל גם אלה הנזכרים בשמם יבואו בבוא עתם ויתעכבו שבעת ימים:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    לשבעת הימים. לסוף ז' הימים:

    מעת אל עת. משבעה לשבעה כל משמרת בשבתם:

    מלבי"ם

    ואחיהם בחצריהם. שכל שבוע באו לוים אחרים אל משמרתם, ומזה מבואר כמ"ש למעלה שרק כ"ד לוים הוצרכו בכל יום למשמרות, וששה היו ממונים על שאר דברים, ובזה לא באו שוערים בכל שבוע רק קס"ח, כי מבואר לקמן (כג, ה) שהיו ארבעה אלפים שוערים, והמשמורות היו מתחלפות בכל כ"ד שבועות כנודע, א"כ כ"ד פעמים קס"ח, הם ארבעת אלפים ל"ב, והיו באמת ד' אלפים ל"ב שוערים, ופורתא לא דק, והמותר מן קס"ח עד רי"ב, שהם ארבעה וארבעים, שעולים לכ"ד משמורות לאלף נ"ו, היו מיתר הלוים שהיו מופקדים על בית ה'. ובזה תראה שחשבון ספרינו מתאים עם חשבון הנמצא בנחמיה (יא, יט) שהיו השוערים מאה שבעים ושנים, וכשתוציא מהם הממונים שלום ועקוב וטלמון ואחימן נשארו קס"ח שוערים, ושם לא חשיב הממונים על האוצרות והכלים ויתר דברים שחשב בכאן, לכן לא חשב רק קס"ח לוים, ובכאן חשב השוערים והממונים ביחד והיו מאתים ושנים עשר, קס"ח לשוערים וארבעים ושנים לששה ממונים בכל יום, ושנים שהיה ממונה א' הכולל על השוערים, וממונה א' על הממונים:

    רלב"ג

    ואחיהם שהיו בחצריהם יבאו לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה. ר"ל שהמשמר האחד יעבוד עבודתו שבעת ימים ולשבעת הימים יבא המשמר הבא אחריו וכן בזה הדרך על סוף כל המשמרות ואחר ישובו בסבוב:

26. (כו)כִּי בֶאֱמוּנָה הֵמָּה אַרְבַּעַת גִּבֹּרֵי הַשֹּׁעֲרִים הֵם הַלְוִיִּם וְהָיוּ עַל־הַלְּשָׁכוֹת וְעַל הָאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:כי באמונה. כי הדבר הזה היה בתקון המתקיים לבל יבטל מי משמרו: המה. ר״ל גם המה ארבעת גבורי השוערים והם שלום וכו׳ שזכר למעלה גם יתר הלוים אין מי בהם שיבטל משמרו: והיו. השוערים היו גם ממונים על הלשכות ועל האוצרות של בית האלהים:

    עוד פירושים על פסוק כו: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    כי באמונה המה. שהיו נאמנים, ולכן היו הם השוערים וגם היו הממונים על הלשכות וכו', שעל כל א' היה די בממונה א' כי היו נאמנים:

    רלב"ג

    כי באמונה המה ארבעת גבורי השוערים. אשר בכל רוח ורוח והם היו ממונים לשמור הלשכות ואוצרות בית האלהים ובלילה:

27. (כז)וּסְבִיבוֹת בֵּית־הָאֱלֹהִים יָלִינוּ כִּי־עֲלֵיהֶם מִשְׁמֶרֶת וְהֵם עַל־הַמַּפְתֵּחַ וְלַבֹּקֶר לַבֹּקֶר

    מצודת דוד:וסביבות וכו׳. כ״א בבוא עת משמרתו: כי עליהם משמרת. עליהם מוטל לשמור את הבית: על המפתח. על פתיחת השערים: ולבוקר לבוקר. ר״ל יפתחו בכל בוקר:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    והם על המפתח. על מפתח העזרה:

    ולבקר לבקר. לפתוח:

    מלבי"ם

    וסביבות בית האלהים. דהשמירה היה בלילה כדעת הרמב"ם בפ"ח מה' בהב"ח (עי' במ"ל שם)

    והם על המפתח ולבקר. ר"ל לפתוח בכל בקר:

    רלב"ג

    ילינו. ילינו סביבות בית האלהים לשמרו כי עליהם המשמרת כמו שזכרה התורה בפרשת מדבר סיני ובפרשת נשא והם על מפתח השערים בבקר בבקר:

28. (כח)וּמֵהֶם עַל־כְּלֵי הָעֲבוֹדָה כִּי־בְמִסְפָּר יְבִיאוּם וּבְמִסְפָּר יוֹצִיאוּם

    מצודת דוד:ומהם. מן השוערים היו ממונים על כלי העבודה כמזרקים ומחתות והדומים יביאום. מלשכת הכלים אל מקום המזבח: יוציאום. משם אל הלשכות והכל נעשית על ידיהם:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ומהם על כלי. כלי שרת במספר יוציאום ובמספר יביאום:

    מלבי"ם

    על כלי העבודה. כלי שרת

    על הכלים. כמו כלי שיר

    ועל כל כלי קדש. כמו אורגי פרכת ואורגי בגדי כהונה, כמ"ש במשנה דשקלים (פ"ה מ"א) ט"ו ממונים שהיו במקדש:

    רלב"ג

    ומהם. ומהלוים היו קצתם ממונים על כלי העבודה כמו המזרקים והמחתות והיעים ומה שדומה להם והם יביאום אחר העבודה ללשכה המיוחדת להם במספר ובמספר יוציאום משם בבקר לעבוד העבודה כמנהג הפקיד על שמירת דבר מה. ומהם היו ממונים על הכלים כולם שהיו המקדישים לבית ה' ועל כל כלי הקדש, כמו:

29. (כט)וּמֵהֶם מְמֻנִּים עַל־הַכֵּלִים וְעַל כָּל־כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְעַל־הַסֹּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַלְּבוֹנָה וְהַבְּשָׂמִים

    מצודת דוד:על הכלים. יתר הכלים שאינם כלי העבוד׳ והם כלי בשול וכדומה: כלי הקדש. שולחנות ומנורות והדומי׳: ועל הסולת וכו׳. הסולת והשמן למנחות והיין לנסכים והלבונה לתת בבזיכין על מערכת לחם הפנים והבשמים לקטורת:

    עוד פירושים על פסוק כט: רלב"ג

    רלב"ג

    ומהם. קשות הנסך ומה שידמה להם ועל הסלת והיין והשמן אשר קנו אותם למנחות לקרבנות צבור ועל הלבונה שהיתה לצורך לחם הפנים ולמנחת העומר ועל הבשמים שהיו לצורך מעשה הקטרת:

30. (ל)וּמִן־בְּנֵי הַכֹּהֲנִים רֹקְחֵי הַמִּרְקַחַת לַבְּשָׂמִים

    מצודת דוד:רוקחי וכו׳. הם היו מערבבים וכותשים את הבשמים של הקטורת:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רלב"ג

    מצודת ציון

    רקחי המרקחת. ענין ערבוב הבשמים כמו מעשה רוקח (שמות ל׳:כ״ה):

    רלב"ג

    רקחי המרקחת לבשמים. ר"ל לעשות רקוח קטרת הסמים באופן שזכרה התורה:

31. (לא)וּמַתִּתְיָה מִן־הַלְוִיִּם הוּא הַבְּכוֹר לְשַׁלֻּם הַקָּרְחִי בֶּאֱמוּנָה עַל מַעֲשֵׂה הַחֲבִתִּים

    מצודת דוד:באמונה. בקיום חזק היה ממונה על מעשה החבתים והם המנחות מעשה מחבת מעשירית האיפה הקרב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב והיה הוא ממונה עליו להזכיר ולזרז להיות קרב בזמנו:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    החביתים. מל׳ מחבת והוא שם כלי מה:

    מלבי"ם

    מעשה החבתים. מעשה מחבת:

    רלב"ג

    באמונה על מעשה החבתים. הנה מנחת כהן גדול היתה נקראת מנחת חבתים לפי שהיתה נעשית על מחבת בשמן כמו שנזכר בפרשת צו את אהרן:

32. (לב)וּמִן־בְּנֵי הַקְּהָתִי מִן־אֲחֵיהֶם עַל־לֶחֶם הַמַּעֲרָכֶת לְהָכִין שַׁבַּת שַׁבָּת

    מצודת דוד:מן אחיהם. של בני קרח הנזכרים למעלה שגם המה מבני קהת: על לחם וכו׳. היו ממונים על לחם הפנים הערוך על השלחן להכין אותה בכל שבת ושבת:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    המערכת. מלשון עריכה וסדור:

    מלבי"ם

    בלשכות פטורים. שהיו פטורים מכל מלאכה

    כי יומם ולילה עליהם במלאכה. ללמד מלאכת השיר והמוסיקא:

    רלב"ג

    ומן בני הקהתי. מן אחי הממונים על מעשה החבתים היו ממונים על לחם המערכה והוא לחם הפנים להכין אותו בכל שבת ושבת והנה הוא נאפה קודם השבת וביום השבת היה עורך אותו הכהן על שלחן הזהב ומסיר אז את לחם בפנים אשר היה בו:

33. (לג)וְאֵלֶּה הַמְשֹׁרְרִים רָאשֵׁי אָבוֹת לַלְוִיִּם בַּלְּשָׁכֹת פְּטוּרִים כִּי־יוֹמָם וָלַיְלָה עֲלֵיהֶם בַּמְּלָאכָה

    מצודת דוד:ואלה המשוררים. רצה לומר אבל אלה המשוררים הנזכרים למעלה שהם ראשי האבות הלוים והם שמעיה וחביריו המה ישבו בתמידות בלשכות ללמד מעשה השיר ופטורים הם משאר עבודת בית ה׳ כי יומם ולילה מוטל עליהם לעסוק במלאכת השיר ואינם פנוים כמו השוערים לעסוק עוד בעבודה אחרת:

    עוד פירושים על פסוק לג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    פטורים. הוא הפוך מן החיוב ודוגמתו כי לא פטר יהוידע (דה״ב כג):

    רש"י

    ואלה המשוררים וגו'. פטורים מכל דבר המלאכה כי אם לשיר שירה:

    רלב"ג

    ואלה המשוררים וגו'. בלשכות אשר בבית המקדש היו משולחים ואינם סוגרים דלתות הלשכות אבל היו פתוחות כי יומם ולילה עליהם במלאכה וכבר זכר תחלה קצת ראשי אבות המשוררים והם מתניה בן מיכה ובקבקר ועובדיה בן שמעיה וברכיה בן אסף:

34. (לד)אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם לְתֹלְדוֹתָם רָאשִׁים אֵלֶּה יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:אלה. הנזכרים למעלה: לתולדותם ראשים. על בני תולדות אבותם היו ראשים וכפל הדבר לתוספת ביאור:

    עוד פירושים על פסוק לד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    אלה ראשי האבות. שהיה הראשיית בירושה מאב לבנו, והראשים ישבו בירושלים:

    רלב"ג

    אלה ישבו בירושלים. ר"ל בימי נחמיה בתחלת עת בית שני:

35. (לה)וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי־גִבְעוֹן יְעִיאֵל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מַעֲכָה

    מצודת דוד:ובגבעון ישבו. כל הפרשה ההיא כתובה למעלה בהזכירו מי מבנימין ישב בירושלים ומי בגבעון והולך ומספר הכהנים והלוים היושבים בירושלים ועתה על כי בא לספר ממלכות דוד הבאה אחרי מות שאול לזה התחיל לספר שוב מהתחלת יחוס שאול אבי גבעון. שר של גבעון ושמו יעיאל:

    עוד פירושים על פסוק לה: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ובגבעון ישבו. זה כבר נזכר למעלה סימן ח', ושם פירשנו, ולא נודע מדוע חזר זה שנית, ומדוע לא העתיק פה רק עד אצל, ולמעלה כתב גם בני עשק אחיו, ועז"א (פסחים סב ב) שמאצל לאצל היו להם ד' מאות גמלי טעונים מדרשות. ויתר השנוים שבין פה ולמעלה, התבאר למעלה, וא"צ לכפול הדברים:

    רלב"ג

    ובגבעון שבו וגו'. ידמה שגם זה היה בימי נחמיה ולזה אמר בסוף ואף הם נגד אחיהם ישבו בירושלים עם אחיהם. ר"ל שכנגד מה שעשו אחיהם שעשירית העם ישבו בירושלים (נחמיה ז') כן עשו יושבי גבעון שהבדילו מהם העשירית להתנדב לשבת בירושלים:

36. (לו)וּבְנוֹ הַבְּכוֹר עַבְדּוֹן וְצוּר וְקִישׁ וּבַעַל וְנֵר וְנָדָב

    מצודת דוד:וצור וכו׳. גם המה היו בני אבי גבעון ועמו ישבו בגבעון:

37. (לז)וּגְדוֹר וְאַחְיוֹ וּזְכַרְיָה וּמִקְלוֹת

38. (לח)וּמִקְלוֹת הוֹלִיד אֶת־שִׁמְאָם וְאַף־הֵם נֶגֶד אֲחֵיהֶם יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם עִם־אֲחֵיהֶם

    מצודת דוד:ואף הם. ר״ל אף כי ישבו בגבעון מ״מ לפעמים ישבו בירושלים נגד אחיהם הנזכרים למעלה ושוה להם: עם אחיהם. הוא כפל ענין לתוספות ביאור כי עם הוא כמו נגד:

39. (לט)וְנֵר הוֹלִיד אֶת־קִישׁ וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת־שָׁאוּל וְשָׁאוּל הוֹלִיד אֶת־יְהוֹנָתָן וְאֶת־מַלְכִּי־שׁוּעַ וְאֶת־אֲבִינָדָב וְאֶת־אֶשְׁבָּעַל

    מצודת דוד:אשבעל. הוא איש בושת שמלך תחת שאול והוא ישוי האמור בשמואל א׳:

    עוד פירושים על פסוק לט: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    אשבעל. הוא איש בושת ולכך כינהו בושת לפי שבעל לשון אדני הוא וכינהו בושת ל' גנאי:

    רלב"ג

    ונר הוליד את קיש וגו'. שב להזכיר כל זה היחש כדי להגיע לדבר מלכות דוד לפי שזה הספר הוא דברי הימים למלכי יהודה ולזה הוצרך להזכיר מיתת שאול ובניו ומפני שהיה מזכיר מיתתם רצה להזכיר תולדות הנשאר מזרעו עד שיכלה אל אצל שברך אותו ה' יתבר הוא ואחיו ברבוי הבנים כמו שקדם:

40. (מ)וּבֶן־יְהוֹנָתָן מְרִיב בָּעַל וּמְרִי־בַעַל הוֹלִיד אֶת־מִיכָה

    מצודת דוד:מריב בעל. הוא מפיבושת:

    עוד פירושים על פסוק מ: רש"י

    רש"י

    מריב בעל. זה מפיבושת א"ר יצחק בר שמואל מנרבונא משעה שעבדו ישראל את הבעל נקרא הבעל שם בושת דכתיב לקטר לבושת לקטר לבעל (ירמיהו י״א:י״ג) כי הבעל הוא בושת וגדעון נקרא ירובעל על שסירב לו בעל (שופטים ו') ונקרא ירובשת דכתיב על אבימלך מי הכה אבימלך בן ירובשת וגו' בס' שמואל (ב' י"א) ונקרא ירובשת וירובעל, כי בעל ובשת אחד הוא:

41. (מא)וּבְנֵי מִיכָה פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ וְתַחְרֵעַ

42. (מב)וְאָחָז הוֹלִיד אֶת־יַעְרָה וְיַעְרָה הוֹלִיד אֶת־עָלֶמֶת וְאֶת־עַזְמָוֶת וְאֶת־זִמְרִי וְזִמְרִי הוֹלִיד אֶת־מוֹצָא

    מצודת דוד:ואחז. גם הוא בן מיכה וכן נאמר למעלה:

43. (מג)וּמוֹצָא הוֹלִיד אֶת־בִּנְעָא וּרְפָיָה בְנוֹ אֶלְעָשָׂה בְנוֹ אָצֵל בְּנוֹ

    מצודת דוד:ורפיה בנו. של בנעא וכן חושב אחד בן אחד:

44. (מד)וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל

    מצודת דוד:בכרו. כן שמו: