דברי הימים א פרק י׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וּפְלִשְׁתִּים נִלְחֲמוּ בְיִשְׂרָאֵל וַיָּנָס אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   איש ישראל. כמו אנשי ישראל:

   רש"י

   ופלשתים נלחמו בישראל. אינו מספר כי אם מפלתו של שאול וכאשר בא לספר מעשה דוד אינו מספר זילותו אלא גבורתו וגדולתו כי הספר שלו ולמלכי יהודה:

   מלבי"ם

   ופלשתים. כל זה נמצא ש"א ל"א

   וינוסו. ועי"כ ויפלו חללים, כי תחלת מפלה ניסה:

   רלב"ג

   ופלשתים נלחמו בישראל וגו':

2. (ב)וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחֲרֵי בָנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־יוֹנָתָן וְאֶת־אֲבִינָדָב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל

   מצודת דוד:וידבקו. ברדפם השיגום והיו דבוקים אחריהם וקרובים להם:

3. (ג)וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל־שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מִן־הַיּוֹרִים

   מצודת דוד:על שאול. על כי כבר הרגו את בניו היתה כל פני המלחמה עליו לבד: המורים. האנשים המורים בקשת מצאו מקומו ופחד מהם שלא יאחזוהו ויתעללו בו:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   המורים. ענין השלכת החצים כמו אשר אנכי מורה (ש״א כ):

   ויחל. מל׳ חלחלה ופחד:

   רש"י

   וימצאוהו המורים בקשת. בוא וראה כי אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' (משלי כ״א:ל׳) כי נגד ה' דרכי איש בנימין היו שונאיהם נופלים לפניהם בקשת כי הם בקיאים בקשת כדכתיב אטר יד ימינו וגו' בשופטים (כ"א) וכן ביהונתן צדה אורה לשלח לי למטרה בשמואל (א' כ') וכתיב למטה (י"ב ב') בנימן נושקי קשת מימיני' וגו' וכן באסא בספר זה (ב' י"ד) ומבנימן נושאי מגן ודורכי קשת וגו' אבל כשהשם סר מעל שאול נפל ביד רובה קשת בדבר שהוא אומנתו ויחל מן היורים. כמו ותתחלחל המלכה (אסתר י'):

   מלבי"ם

   ותכבד. אחר שמתו בניו כבדה כל המלחמה עליו

   ויחל. (שרשו חול, מבינן הפעיל), כי שאול לא היה רובה קשת כמ"ש ש"ב (א, כב) שיונתן היה רובה קשת, והוא כבר נפל במלחמה:

   רלב"ג

   ויחל מן היורים. ר"ל שכבר ירה ואחזו חיל מפחד היורים כקשת:

4. (ד)וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־נֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן־יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וְהִתְעַלְּלוּ־בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת־הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ

   מצודת דוד:והתעללו בי. ליסרני ביסורי בזיון: כי ירא מאד. פחד מה׳ לשלוח יד במשיחו: ויפול עליה. להמית את עצמו בה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   שלוף. ענין הוצאת החרב מתערה:

   ודקרני. ענין נעיצה ותחיבה כמו כל הנמצא ידקר (ישעיהו י״ג:ט״ו):

   והתעללו. ענין לעג ובזיון כמו כי התעללת בי (במדבר כ״ב:כ״ט):

   ולא אבה. ולא רצה:

   מלבי"ם

   והתעללו בי. עמש"ש פסוק ד'

   ויפול עליה. ולא כתיב וימת, שנעשה גוסס והעמלקי גמר מיתתו כמ"ש (ש"ב א):

5. (ה)וַיַּרְא נֹשֵׂא־כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם־הוּא עַל־הַחֶרֶב וַיָּמֹת

   עוד פירושים על פסוק ה: רלב"ג

   רלב"ג

   וירא נושא כליו כי מת שאול וגו'. כבר נתבאר בספר שמואל שאחד שנפל שאול על חרבו לא מת עדיין עד שאמר לנער העמלקי שימיתהו והוא המיתהו:

6. (ו)וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְכָל־בֵּיתוֹ יַחְדָּו מֵתוּ

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   וכל ביתו. הוא כמ"ש בשמואל שם וכל אנשיו, כי יתר ב"ב נשארו בחיים:

7. (ז)וַיִּרְאוּ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בָּעֵמֶק כִּי נָסוּ וְכִי־מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ עָרֵיהֶם וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם

   מצודת דוד:אשר בעמק. היא עמק יזרעאל שהיה סמוך למקום המלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   אשר בעמק. יזרעאל, ששם נלחמו (כמ"ש ש"א כט)

   כי נסו. אנשי ישראל, כ"ה בשמואל שם:

8. (ח)וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת־הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון

   מצודת ציון

   לפשט. ענין הסרת הבגדים:

9. (ט)וַיַּפְשִׁיטֻהוּ וַיִּשְׂאוּ אֶת־רֹאשׁוֹ וְאֶת־כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ־פְלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר אֶת־עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת־הָעָם

   מצודת דוד:וישאו את ראשו. כרתו אותה מן הגוף ונטלוה: את עצביהם. כהני העו״ג:

   עוד פירושים על פסוק ט: רלב"ג

   רלב"ג

   וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר את עצביהם ואת העם. עשו זה לפי ששאול השחית בהם רבים והיו מפני זה מבשרים מיתתו לכומרי בית אליליהם ואת העם:

10. (י)וַיָּשִׂימוּ אֶת־כֵּלָיו בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת־גֻּלְגָּלְתּוֹ תָקְעוּ בֵּית דָּגוֹן

    מצודת דוד:ואת גלגלתו. בש״א הזכיר שתקעו גויתו ומה שסתם שם גלה כאן:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    גלגלתו. ראשו:

    תקעו. תלאו כמו והוקע אותם לה׳ (שם כה):

    דגון. שם עבודת גלולים עשוי בדמות דג:

    מלבי"ם

    ואת גלגלתו. זה הוסיף עזרא, שלא ידענו מס' שמואל, כי שם כתוב שגויתו תקעו בחומת בית שן, ועז"א שנשאו גוית שאול מחומת בית שן, אבל הראש לא יכלו להוציא כי היה נשמר בבית דגון, ועמ"ש בפי' שם:

11. (יא)וַיִּשְׁמְעוּ כֹּל יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל

    עוד פירושים על פסוק יא: רלב"ג

    רלב"ג

    וישמעו כל (יושבי) יבש גלעד וגו'. הנה נתעוררו לזה יושבי יבש גלעד יותר מהשאר לפי שעל ידו עשה להם ה' יתברך תשועה גדולה כאשר קם עליהם נחש העמוני ולא היה רוצה לכרות אתם ברית אם לא בנקור להם כל עין ימין כמו שנזכר זה בספר שמואל:

12. (יב)וַיָּקוּמוּ כָּל־אִישׁ חַיִל וַיִּשְׂאוּ אֶת־גּוּפַת שָׁאוּל וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה וַיִּקְבְּרוּ אֶת־עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה בְּיָבֵשׁ וַיָּצוּמוּ שִׁבְעַת יָמִים

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    האלה. שם אילן סרק:

    רש"י

    ויביאום יבישה. ליבש גלעד:

    ויצומו שבעת ימים. ולמה מסרו עצמם בסכנה לקחת גופות שאול ובניו מהר גלבוע יותר משאר ישראל לפי שעשה להם שאול טובה שהצילם כשעלה נחש העמוני עליהם וכנגד אותם שבעת ימים שנתנו להם זמן אם יבא להם מושיע והיו צמים ומתענים אולי יבא להם מושיע ובא שאול והושיעם כנגדן נתענו עתה גם הם ז' ימים וגם מפני אבילות שנהגו שבעת ימים כי גם קרוביהם היו כשהרגו ישראל את יושבי גבעה במעשה פלגש בגבעה (סוף שופטים) נתנו אנשי יבש בנותיהם לבנימין כשחטפום מן המחולות:

13. (יג)וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּיהוָה עַל־דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־שָׁמָר וְגַם־לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ

    מצודת דוד:במעלו. בעבור מעלו וכו׳ וחוזר ומפרש על דבר ה׳ אשר לא שמר למחות את עמלק מכל וכל וגם אשר חטא לשאול באוב לדרוש בו עתידות:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    וימת שאול במעלו אשר מעל. שתי מעילות מעל בשאלת אוב אחת ששאל אחרי שמואל ואחת שדרש ובאגדה דשמואל שנינו חמש מעילות מעל:

    על דבר ה' אשר לא שמר. מה שצוהו שמואל כדכתיב שבעת ימים תוחל (שמואל א') ועל אשר מעל במלחמת עמלק:

    רלב"ג

    על דבר ה' אשר לא שמר. ר"ל במה שלא הוחיל על שמואל שבע' ימים עד בואו אליו כי מפני זה אמר לו שמואל כי ממלכתו לא תקום ובמה שלא עשה את דבד ה' בעמלק כי מפני זה אמר לו שמואל יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך:

    וגם לשאול באוב לדרוש. ר"ל במה שבא שאול אל אשה בעלת אוב ואמר לה שתקסם לו באוב והנה לאלו הסבות כלם המיתהו ה' יתברך וסבב שתהיה המלוכה לדוד בן ישי ולא זכר מלכות איש בשת בן שאול כי לא היה ממלכי יהודה אך זכר שאול להעיר על דבר צמיחת מלכות בית דוד איך היתה. כי לולא חטאי שאול לא היתה צומחת עדיין ואף על פי שהיה ראוי לפי מה שנתבאר מברכת יעקב שתהיה המלכות בסוף לשבט יהודה. ולזה אמר שמואל לשאול כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם ועתה ממלכתך לא תקום (שמואל א' י"ג י"ג). והנה הרצון באמרו עד עולם עד זמן ארוך כטעם אמרו ועבדו לעולם. הנה מה שראינו לבארו בזה החלק שהגבלנו באורו בזה המקום וברבו בארנו לפי המחשבה הגוברת לבד לעמקו ובפרט בענין התיחש הבנים לאביהם כי לפעמים השמיט דורות רבים בתולדות ולפעמים השמיט הדור האחד והשמיט התיחש הנמשך לו להשענו שיובן מדבריו זה ובמה שהוא התאר לא נוכל לאמת איך היה אם לא שעמדנו עליו ממקום אחר וראינו גם כן שאין בזה שום נזק איך שיובן בכמו אלו היוחסים וזה מבואר מאד. והנה התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו. התועלת הראשון הוא ליסד אמונת החדוש כמו שזכרנו בבאורנו לדברי תורה ולזה זכר הסתעפות הדורות. מאדם הראשון עד הזמן ההוא. התועלת השני הוא להודיע כי ה' יתברך יענוש החוטא על חטאו וישלם טוב לצדיק כצדקתו. ולזה ספר שכבר היה ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו. ולזה גם כן זכר בעכן שמעל מעל בחרם מפני שלא נתקיימו לו תולדות עם שבזה תועלת מפני פרסום החטאים שיהיה האדם יותר נשמר מלחטא כדי שלא יקנה לו בשת ושם רע לדורי דורות. ולזה גם כן זכר כי יואש ושרף בעלו למואב. ולזה גם כן זכר כי יעבץ היה נכבד מאחיו ולזה שמע ה' יתברך בקולו במה ששאל ממנו. ואחשוב כי יעבץ היה מהשופטים והוא אבצן כי האל"ף והעי"ן הם ממוצא אחד והם מתחלפים. והנה היה מחור בן חצרון שהיה (לעיל ד' ד') אבי בית לחם. וכן מצאנו בבועז שהיה נראה מדבריו היותו מהשופטים והוא מבית לחם וידמה ששמו האמיתי היה בועז. אך אמו קראתהו יעבץ כי ילדתו בעצב. ולזה גם כן זכר כי הבכורה היתה לראובן ולפי שחלל יצועי אביו בשכבו את בלהה פילגש אביו נתנה בכורתו ליוסף. ולזה גם כן זכר כי מפני שמעלו באלהי אבותיהם ראובן וגם וחצי שבט המנשי וזנו אחרי אלהי עמי הארץ אשר השמיד אלהים מפניהם העיר ה' רוח מלכי אשור והגלה אותם ויביאם לחלח ולחבור והרא ונהר גוזן. ולזה גם כן ספר כי יהודה הגלו לבבל במעלם. ולזה גם כן זכר שכבר מת שאול במעלו אשר מעל בה' ולא נשאר מזרעו כי אם בן אחד ליהונתן והסב ה' המלוכה לדוד אשר היה כלבבו בכל מעשיו רק בדבר אוריה החתי. ולזה גם כן ספר הצלחת דוד ברבוי הבנים. התועלת השלישי הוא להודיע כי הממשלה היתה לדוד מלידה ומבטן ומהריון כי אבותיו היו נשיאים. ר"ל כי נחשון בן עמינדב היה נשיא בני יהודה בימי משה והדור השני לנחשון היה בועז מן השופטי' את ישראל והרביעי לבועז היה דוד. התועלת הרביעי הוא להודיע שהוא ראוי שיקים האדם זכר לאחיו כשמת בלא בנים. ולזה ספר כי אף על פי שלא יבם שלה בן יהודה תמר אשת ער אחיו שמת בלא בנים. הנה קרא שם הבן הראשון שיולד לו ער להשאיר זכר לאחיו. ולזה אמר בני שלה בן יהודה ער וגו' (ד' כ"א). התועלת החמישי הוא להודיע איך הפליג ה' יתברך להשגיח בישראל להשיבם לאמונתו לפי מה שאפשר. וזה כי עם הפליגם לחטוא שמע זעקת בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה בעת אשר זעקו אליו במלחמה ויתן עם רב מאד בידם עד שהיה נפש אדם מהשבי מאה אלף (ה' כ"א) כי זה היה ממה שהיה ראוי שיישירם לעבוד את ה' לבדו והם לא לקחו מוסר ובמעט זמן אחר זה גלו מארצם. התועלת הששי הוא לפרסם כי רוב הכהנים הגדולים היו מפנחס ולזה נתן לו ה' יתברך ברית כהנת עולם ופרסם עם זה כי עשרה דורות מזרעו פרנסו כל זמן בית ראשון אשר היו ממלכי יהודה יותר מחמשה עשר דורות וממלכי ישראל היו מעת רחבעם עד עת חזקיה כמו שמונה עשר דורות. ולזה זכר כי עזריה כהן בבית אשר בנה שלמה ויהוצדק שהיה הדור העשירי אחריו הלך בהגלות ה' את יהודה וירושלים ביד נבוכדנצר. התועלת השביעי הוא להודיע כי כשיהיו שלשה יחד הנה ראוי שיהיה הגדול באמצע והקטן מהם בשמאלו והגדול מהקטן בימינו כי הימין יותר נכבד מהשמאל והאמצע הוא היותר נכבד מהם. וזה מבואר בדברים הטבעים כי הלב הוא באמצע והוא היותר נכבד עם שבזה תועלת שהוא קרוב להם יחד להשפיע להם מהודו ולהדריכם ולהנהיגם והם קרובים לו יחד לשמשו. ולזה ספר כי הימן המשורר אשר מבני הקהתי שהם היותר נכבדים היה באמצע ומימינו היה המשורר אשר מבני גרשון שהיה אחריו בגדולה ומשמאלו היה המשורר אשר מבני מררי שהיה למטה מכלם. התועלת השמיני הוא להודיע כי מעבודת הלוים היה לשרת בשם ה' בשיר כי זה נרמז בתורה ולא נתבאר בה באור רחב. אך בזה הספר ובספר עזרא נתבאר זה תכלית הבאור וזה משלמות התקיעה בחצוצרות שהיו תוקעים הכהנים ונתבאר פה כי עבודת הלוים היתה לשמור משמרת שיהיו שוערים לפתוח הדלתות ביום ולסגרם בלילה ולשמור כל הלילה בארבע רוחות ביהמ"ק ולא ישכבו בלילה השומרים והיו שומרים מבואות הבית שלא יכנסו שם רק הראוים והיו גם כן שומרים כל כלי העבודה וכלי הקדשים וכל כלי הקדש וזאת היא השמירה שרמז אליה בפרשת בהר סיני. התועלת התשיעי הוא להודיע כי בשכר עבודתם נתנו לכהנים וללוים עריהם. ולזה סמך בזה המקום לעבודת הלוים והכהנים זכרון הערים שנתנו ישראל לכהנים וללוים. התועלת העשירי הוא להודיע איך השגיח ה' יתברך בשבט בנימין להרבותם אחרי כלות השבט ההוא בימי פילגש בגבעה שלא נשארו מהם כי אם שש מאות איש מבלי נשים וטף ולא ארכו הימים שהיו מספרם בימי דוד קרוב לששים אלף. התועלת האחד עשר הוא להודיע כי אין ראוי לעשוק לאנשים ואף כי יד העושקים תקיפה. ולזה ספר מה שקרה מהרע לבני אפרים ברדתם לקחת את מקנה אנשי גת מפני היותם בוטחים על עוצם גדולת יוסף שהיה שליט על הארץ וספר כי כבר הרגום אנשי גת. התועלת השנים עשר הוא להודיע שיש שם אות וסימן מעת לקיחת האשה בטוב ההצלחה או בהפכה. ולזה אמרו ז"ל (חולין צ"ה ע"ב) בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן וזה דומה קצת למה שאמר נחשתי ויברכני ה' בגללך (בראשית ל' כ"ז). ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם ל"ט ה'). ולזה זכר כי אפרים בא אל אשתו סביב הריגת בניו וילדה לו בן וקרא שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו. התועלת השלשה עשר הוא להודיע כי ה' יתברך ישגיח בנרדפים. ולזה זכר שקצת בני אהוד הוציאו אחיהם מגבע והגלו אותם אל מנחת וקצת הגולי' הצליחו מאד בבנים (לעיל ח') ובנו עירו' והצליחו במלחמה להבריח את יושבי גת. התועלת הארבעה עשר הוא להודיע כי ה' יתברך לא יקפח שכר כל בריה ובריה. ולזה ספר כי אף על פי שבחטאי שאול חיוב הכליון לבניו כדי שתסוב המלוכה לדוד הנה השגיח ה' יתברך ביהונתן לטוב לבבו עם האלהים ועם אנשי' והשגיח במפיבשת בנו להשאיר ממנו זרע עד שמזרעו היה אחד והוא אולם שהרבה בנים ובני בנים מאה וחמשים. התועלת החמשה עשר הוא מה שלמדנו מפני מה שסמך לגלות בבל וכרון השבי' לירושלים והשתדלות' בעבודת בית האלהים בשלום שבפנים שלא היתה הכונה בהגלותם כי אם להיישירם לעבודת ה' יתברך כי רוב השומן הביאם אל הבעיטה. ולזה תמצא כי בתחלת בית שני נעתק ענין יהודה ובנימין אל הטוב בתכלית מה שאפשר וזה מבואר מאד בספר עזרא. התועלת הששה עשר הוא להודיע שהוא ראוי לגמול חסד לאשר גמלוהו היו חיים או מתים. ולזה ספר כי אחרי מות שאול כששמעו אנשי יבש גלעד את אשר עשו הפלשתים לשאול קמו כל איש חיל ונשאו את גופת שאול ואת גופות בניו ויביאום יבשה ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ונצטערו צער גדול על מיתתו עד שכבר הפליגו בזה וצמו שבעת ימים:

14. (יד)וְלֹא־דָרַשׁ בַּיהוָה וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת־הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן־יִשָׁי

    מצודת דוד:ולא דרש בה׳. כי אף שדרש ולא נענה כמ״ש בשמואל א׳ מ״מ היה לו לדרוש ולחזור ולדרוש ולהפציר בתפלה והוא לא כן עשה:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ולא דרש בה'. עמ"ש בפי' שמואל א' (כח, ה)

    ויסב את המלוכה. כוונת כותב הספר בכ"מ להגביה מעלת דוד, וכי שאול אבד המלוכה בחטאו, ומה' היתה לו לדוד כי שאול לא היה ראוי אליה, ולכן הקדים בספור זה קודם שיספר המלכת דוד: