דברי הימים א פרק ו׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בְּנֵי לֵוִי גֵּרְשֹׁם קְהָת וּמְרָרִי

   מצודת דוד:בני לוי. בעבור לייחס הנשארים חזר להזכיר כולם:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   בני לוי. למעלה (ה, כז) אמר זה משום יחוס בני אהרן, ובכאן חזר ליחס את כולם שנית:

2. (ב)וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי־גֵרְשׁוֹם לִבְנִי וְשִׁמְעִי

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון

   מצודת ציון

   לבני. הוא לעדן הנזכר לקמן (כג ז) בחלוק המשמרות:

3. (ג)וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל

4. (ד)בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמֻשִׁי וְאֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַלֵּוִי לַאֲבוֹתֵיהֶם

   מצודת דוד:לאבותיהם. אשר מתייחסים אל אבותיהם מהבן אל האב:

5. (ה)לְגֵרְשׁוֹם לִבְנִי בְנוֹ יַחַת בְּנוֹ זִמָּה בְנוֹ

   מצודת דוד:לגרשום. אלה התולדות אשר לגרשום:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יחת. הוא יחיאל הנזכר למטה:

   מלבי"ם

   לגרשום לבני בנו. בפסוק כ"ה חשבם עד לוי, ואם נשוה אותם שם ופה, ראינו כי בשני המקומות דלג בינתים, וסמך כי אנחנו נוסיף מאחד אל חברו, וכן יהיה הסדר פה, לבני בנו יחת בנו (שמעי בנו) זימה בנו (איתן בנו) יואב בנו (ולא רצה לדלג פה יחת ולכתוב לבני שמעי, שהיה מתחלף בבני מררי (פסוק יד)). ושם הוא הסדר בן אתני (בן יאתרי) בן זרח בן עדיה (בן יואח) בן איתן בן זימה בן שמעי בן יחת (בן לבני) בן גרשון. ומה שבכאן לא חשב היחוס רק עד יאתרי, ולקמן מוסיף עוד ששה בתי אבות, אין תימה, שבודאי היה יאתרי איש מצויין בדורו וחשב יחוסו בפ"ע:

6. (ו)יוֹאָח בְּנוֹ עִדּוֹ בְנוֹ זֶרַח בְּנוֹ יְאָתְרַי בְּנוֹ

7. (ז)בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   עמינדב. הוא יצהר הנזכר:

   מלבי"ם

   עמינדב. הוא יצהר

   אסיר בנו. פי' אסיר ואלקנה ואביאסף הם בני קרח כמ"ש בתורה, (שמות ו, כד) ואסיר השני הוא בן אביאסף כמ"ש בפסוק כ"ב בן אסיר בן אביאסף בן קרח

   תחת בנו אוריאל בנו. ולקמן פסוק (כא - כג) בהוספות ומגרעות, וצ"ל ג"כ כמ"ש בפסוק ה' שהשמיט בכ"א מן שלשלת היחוס כדי שנשלים מאחד לחברו, ופה הסדר תחת בנו (צפניה בנו) אוריאל בנו עוזיהו בנו (יואל בנו) שאול בנו (אלקנה בנו) ובני אלקנה וכו', ושם הסדר בן אלקנה (בן שאול) בן יואל בן עזריה (בן אוריאל) בן צפניה בן תחת:

   רלב"ג

   עמינדב בנו קרח בנו. הנה עמינדב הוא יצהר אסיר:

8. (ח)אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ

   מצודת דוד:אלקנה בנו. לא שהיה בנו של אסיר וכמו שחושב כולם אחד בן אחד אלא אלקנה גם הוא היה בנו של קרח וגם אביאסף כמ״ש ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף (שמות ו): ואסיר בנו. זה אסיר השני היה בנו של אביאסף:

   עוד פירושים על פסוק ח: רלב"ג

   רלב"ג

   אלקנה בנו וגו'. הנה ידוע כי אלו השלשה היו כלם בני קרח ר"ל אסיר אלקנה ואביאסף ואחר זה זכר כי אסיר היה בן אביאסף ותחת היה בן אסיר ואוריאל היה בן תחת. ונקרא אמר זה צפניה. ועזיה היה בן אוריאל. ונקרא אחר זה עזריה. ושאול היה בן עזיה ונקרא אחר זה יואל. וקצר מלהזכיר שאלקנה היה בן שאול וזכר שבני אלקנה היו עמשי ואחימות וקצר מלהזכיר שעמשי הוא אבי אלקנה אך זכר שבני אלקנה הם צופי הנקרא גם כן צוף ותחת היה בן צופי ונקרא גם כן תוח (למטה י"ט) או תוחו (ש"א א' א'). ואליאב היה בן תחת ונקרא גם בן אליאל או אליהוא וירוחם היה בן אליאב. ואלקנה היה בן ירוחם ושמואל הנביא היה בן אלקנה ושני ואביה. ויקמה שאלו השלשה היה כלם בני חנה באמרו כי פקד ה' את חנה ותלד שלשה בנים ושתי בנות (ש"א ב' כ"א) ואולם בני פנינה מתו כלם כמו שאמרה חנה עד עקרה ילדה שבעה וגו':

9. (ט)תַּחַת בְּנוֹ אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ וְשָׁאוּל בְּנוֹ

10. (י)וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת

    מצודת דוד:ובני אלקנה. הוא היה בן שאול: ואחימות. היה בנו של עמשי:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובני אלקנה. לפמ"ש לקמן פסוק כ' כ"א, היה אלקנה (אבי צוף) בן מחת בן עמשי בן אלקנה, וע"כ נדחקו המפ' שכאן פי' ובני אלקנה עמשי ובן עמשי אחימות (הוא מחת) ובן אחימות אלקנה. ולי נראה שעמשא מת בלא בנים ואחיו מחת יבם את אשתו ואז קראו שמו אחימות, ר"ל אחי המת, והוליד את אלקנה ע"ש אחיו המת, ומטעם זה אלקנה הוא בן מחת מצד שילדו, ובן עמשי כי נקרא על שמו להקים לו שם בישראל מטעם היבום, ויצדק מ"ש פה בני אלקנה עמשי ואחימות ובניהם אלקנה כפשוטו, וע"כ בא הכתוב אלקנה בנו לרמז שהוא בן אחימות באמת, והקרי עמשא ואחימות ואלקנה (הם) בני אלקנה, כי אלקנה בן אחימות עמד לאלקנה אבי עמשא תחת עמשא בנו המת

    צופי. צוף, בריש שמואל ובפסוק כ'

    ונחת. תוח או תוחי (שם ושם)

    אליאב. אליאל לקמן, ואליהו בס' שמואל:

11. (יא)אֶלְקָנָה בְּנֵי אֶלְקָנָה צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ

    מצודת דוד:אלקנה. היה בנו של אחימות: בני אלקנה. ר״ל ואלה בני אלקנה צופי היה בנו וכו׳ וחושב אחד בן אחד:

12. (יב)אֱלִיאָב בְּנוֹ יְרֹחָם בְּנוֹ אֶלְקָנָה בְנוֹ

13. (יג)וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה

    מצודת דוד:ובני שמואל. הוא שמואל הנביא בן אלקנה: ושני. הוא יואל האמור בש״א ובשתי השמות היה נקרא:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ובני שמואל הבכור ושני ואביה. ושני זה יואל פתרון והשני אביה כלומר שני לראשון הוא היה אביה ושני לאביה הוא היה יואל שלא נכתב ודוגמתם כי אם הסוס אסור וחמור אסור (מלכים ב' ו') כמו והחמור וכן הפר שני דגדעון וכן הראשון (שופטים ו׳:כ״ו):

    מלבי"ם

    ובני שמואל. שעורו, שמואל בנו ובני שמואל

    הבכור ושני ואביה. ושני פי' והשני, שמצאנו פעמים רבות שפת"ח של ה' הידיעה שנשמטה נופל על אות השימוש שלפניו, כמו בשמים. ושני כמו שני, כי מדינו היל"ל שניי, כמו שלישי, ורק נשתנה מפני כובד המבטא לבטא שני יודי"ן כאחד, ובא פה כדינו העקרי. ובס' היחוס שהעתיק ממנו היה כתוב הבכור והשני, יואל ואביה, ר"ל הבכור ומשנהו ובש"א (ח, ב) כתוב שם הבכור יואל ומשנהו אביה, ושם משנה נבדל משני, שבא על מי שהוא אחר הקודם באיזה מעלה או התמנות, כמו כהן הראש והמשנה, וכותב ספרנו השמיט שם יואל כדרכו לדלג בדברים הגלוים, כאלו כתב והשני וגו' ואביה, וע"כ נשאר ואביה בוא"ו כמו שכתוב בס' שהעתיק ממנו, וכן י"ל במ"ש (למעלה ד, טו) ובני אלה וקנז, שהשמיט בינתים יתר בני אלה שכתובים בספר היחוס וסיים וקנז, וכן רבים בספר זה כמ"ש זה כ"פ:

14. (יד)בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי לִבְנִי בְנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ עֻזָּה בְנוֹ

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בני מררי מחלי לבני בנו. לפי המבואר לקמן (כג, כא - כב) היו בני מחלי אלעזר וקיש, ולא היה לו בן ששמו לבני, וע"כ פי' שלבני הוא בן בנו היינו בן קיש ע"ש, או שמ"ש בני מררי מחלי היינו מחלי בן מושי (שם כג), ומיחס בני מושי, והיה למחלי בן מושי בן מררי בן אחד שמו לבני שמיחסו פה, ובן אחד שמו שמר שממנו יצא איתן שמיחסו בפסוק (כט - לב), ומ"ש עשיה בנו, י"ל שהוא עשיה השר שנז' לקמן ט"ו ו' לכן מיחסו פה:

15. (טו)שִׁמְעָא בְנוֹ חַגִּיָּה בְנוֹ עֲשָׂיָה בְנוֹ

16. (טז)וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל־יְדֵי־שִׁיר בֵּית יְהוָה מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן

    מצודת דוד:ואלה. הם הנאמרים למטה: על ידי שיר. ר״ל לשורר בבית ה׳: ממנוח הארון. מיום שבת הארון בירושלים כי לא זזו משם כאשר מקודם שהיה מתהלך ממקום למקום:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ואלה אשר העמיד דוד וגו'. כשהשיבוהו מבית עובד אדום כדכתיב (לקמן ט"ז) ויעזב שם לפני ארון ברית ה' לאסף ולאחיו לשרת לפני הארון וגו' וכתיב ועובד אדום (שם) בן ידותון וחיסה לשערים וגו' (שם) לפני משכן ה'. בבמה אשר בגבעון, ושלמה העמידן בבית המקדש בירושלים:

    מלבי"ם

    ואלה. הנזכר מן פסוק י"ח עד ל"ג

    על ידי שיר. שיהיו ממונים על השיר

    ממנוח הארון. מעת שנח הארון באהל אשר נטה לו דוד, כמ"ש לקמן סי' ט"ו ט"ז:

    רלב"ג

    ממנוח הארון. ר"ל כי כאשר יהיה שם בית ה' שיהיה נח בו הארון כמשפט יהיו שם משוררים וקודם זה התקין דוד שיהיו משרתים בשיר לפני משכן אהל מועד שהיה בגבעון או יהיה הרצון בזה שזה הענין תקן דוד מעת שהניח הארון באהל אשר הכין לו וזה היה בעת אשר הוציא אותו מבית עובד אדום כמו שיזכר אחר זה והפירוש האחרון הוא היותר נכון. והנה המשורר שהיה מבני קהת היה באמצע כי עבודת בני קהת היתה היותר נכבדת ולימינו היה אשר מבני גרשון שהיתה עבודתו יותר נכבדת מעבודת בני מררי ולשמאלו היה אשר מבני מררי. ולמדנו מזה כי הגדול ראוי שיהיה באמצע ולימינו מי שהוא אחריו בגדולה ולשמאלו השלישי לו בגדולה:

17. (יז)וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל־מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד־בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל־עֲבוֹדָתָם

    מצודת דוד:משכן אוהל מועד. זה האוהל אשר נטה לו דוד כמ״ש בשמואל ב׳: ויעמדו כמשפטם. כאשר יבנה הבית יעמדו שם כמשפט שתקן להם דוד על עבודתם המוטל עליהם וזהו עבודת השיר:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ויעמדו כמשפטם על עבודתם. כמשפט אשר העמידן דוד:

    מלבי"ם

    ויהיו. כי התבאר שם (טז, לז - לט) שמקצתם עמדו לפני הארון שהם אסף ואחיו, ועז"א על ידי שיר בית ה', ומקצתם עמדו לפני משכן אהל מועד שהם הימן ואיתן שהיו בגבעון, ועז"א ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד, עד בנות שלמה, שאז התאחדו כולם במק"א במקדש

    ובניהם. פי' עם בניהם:

18. (יח)וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן־יוֹאֵל בֶּן־שְׁמוּאֵל

    מצודת דוד:ואלה העומדים. אלה הם הראשים העומדים לשורר ובניהם עמהם: הימן המשורר. הוא היה הראש: בן יואל. הוא ושני הנזכר למעלה וכן ביתר השמות משתנה ממה שזכר למעלה וזהו על כי היו נקראים בשתי השמות וזהו כלל גדול:

19. (יט)בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־יְרֹחָם בֶּן־אֱלִיאֵל בֶּן־תּוֹחַ

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בן אלקנה. עי' למעלה מן פסוק ז' עד י"ג:

20. (כ)בֶּן־צוּף בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־מַחַת בֶּן־עֲמָשָׂי

21. (כא)בֶּן־אֶלְקָנָה בֶּן־יוֹאֵל בֶּן־עֲזַרְיָה בֶּן־צְפַנְיָה

22. (כב)בֶּן־תַּחַת בֶּן־אַסִּיר בֶּן־אֶבְיָסָף בֶּן־קֹרַח

23. (כג)בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל

24. (כד)וְאָחִיו אָסָף הָעֹמֵד עַל־יְמִינוֹ אָסָף בֶּן־בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן־שִׁמְעָא

    מצודת דוד:ואחיו. ר״ל חברו: אסף וכו׳. גם הוא היה לראש: אסף בן ברכיהו. ר״ל אסף זה היה בן ברכיהו וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואחיו אסף העומד על ימינו. של הימן ובניו:

    מלבי"ם

    ואחיו. ר"ל רעהו בעבודת השיר

    על ימינו. של הימן:

25. (כה)בֶּן־מִיכָאֵל בֶּן־בַּעֲשֵׂיָה בֶּן־מַלְכִּיָּה

26. (כו)בֶּן־אֶתְנִי בֶן־זֶרַח בֶּן־עֲדָיָה

    עוד פירושים על פסוק כו: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בן אתני. מ"ש למעלה פסוק ה':

27. (כז)בֶּן־אֵיתָן בֶּן־זִמָּה בֶּן־שִׁמְעִי

    מצודת דוד:בן שמעי. לקצר לא זכר למעלה שמעי וכאן לא הזכיר לבני בן גרשון:

28. (כח)בֶּן־יַחַת בֶּן־גֵּרְשֹׁם בֶּן־לֵוִי

29. (כט)וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עַל־הַשְּׂמֹאול אֵיתָן בֶּן־קִישִׁי בֶּן־עַבְדִּי בֶּן־מַלּוּךְ

    מצודת דוד:על השמאול. של הימן המשורר: איתן וכו׳. גם הוא היה לראש:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ובני מררי אחיהם על השמאול. (אחיהם) דוגמת שאמר בלשון אשכנ"ז גברודי"ר, על השמאל של הימן ובניו שהימן ובניו באמצע:

    מלבי"ם

    ובני מררי. שהם עמדו עם איתן בשמאלו של הימן, הימן ובני קהת החשובים עמדו באמצע, ואסף ובני גרשון בימין, ובני מררי בשמאל:

30. (ל)בֶּן־חֲשַׁבְיָה בֶן־אֲמַצְיָה בֶּן־חִלְקִיָּה

31. (לא)בֶּן־אַמְצִי בֶן־בָּנִי בֶּן־שָׁמֶר

32. (לב)בֶּן־מַחְלִי בֶּן־מוּשִׁי בֶּן־מְרָרִי בֶּן־לֵוִי

33. (לג)וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְכָל־עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן בֵּית הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:ואחיהם הלוים. ושאר הלוים היו נתונים לשאר עבודת המשכן להיות שוערים וממונים על צרכי המשכן:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ואחיהם הלוים נתונים לכל עבודת משכן בית האלהים. לשוערים ולהפשיט כדכתיב לקמן (ד"ה ל"ה) והלוים מפשיטין:

    מלבי"ם

    ואחיהם. יתר הלוים היו לשאר עבודות שחיטה והפשטה ולשוערים:

    רלב"ג

    ואחיהם הלוים וגו'. ר"ל לשיר ולשמור משמרת והם השוערים:

34. (לד)וְאַהֲרֹן וּבָנָיו מַקְטִירִים עַל־מִזְבַּח הָעוֹלָה וְעַל־מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לְכֹל מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּלְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:מקטירים. הם היו מקטירים וכו׳ והיו ממונים לכל מלאכת קדש הקדשים כי הלוים אסורים לבוא בה:

    עוד פירושים על פסוק לד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ואהרן. ר"ל הכ"ג שעומד במקום אהרן

    לכל מלאכת קה"ק. ביוהכ"פ, ולכפר חטאות ואשמות:

    רלב"ג

    מקטירים על מזבח העולה. כגון עולות ומנחות וחטאות ואשמות שהם קדש הקדשים:

    ולכפר על בני ישראל. ר"ל שהעולות והמנחות הם קדש הקדשים והחטאות והאשמות הם קדש הקדשים ובאים לכפר על בני ישראל והנה כל הקרבנות באים לכפר כמו שבארנו בפרשת ויקרא:

35. (לה)וְאֵלֶּה בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלְעָזָר בְּנוֹ פִּינְחָס בְּנוֹ אֲבִישׁוּעַ בְּנוֹ

    מצודת דוד:ואלה בני אהרן. אשר היו ממונים על מלאכת קדש הקדשים וחשב עד אחימעץ שהיה כ״ג בימי רחבעם:

    עוד פירושים על פסוק לה: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואלה בני אהרן. המקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטורת:

    מלבי"ם

    ואלה בני אהרן. כבר נחשב למעלה (ה, ל) יחוסם עד החורבן, ומגלה זו נכתבה בימי דוד ושלמה ולא יחסם רק עד אחימעץ:

36. (לו)בֻּקִּי בְנוֹ עֻזִּי בְנוֹ זְרַחְיָה בְנוֹ

37. (לז)מְרָיוֹת בְּנוֹ אֲמַרְיָה בְנוֹ אֲחִיטוּב בְּנוֹ

38. (לח)צָדוֹק בְּנוֹ אֲחִימַעַץ בְּנוֹ

    עוד פירושים על פסוק לח: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    צדוק בנו אחימעץ בנו. לא חשב כי אם אותם שהיו עד שלמה:

    רלב"ג

    צדוק בנו אחימעץ בנו. הנה לא זכר רק עד זמן דוד מערי אהרן השמיט בזה המקום יוטה וגבעון (יהושע כ"א ט"ז וי"ז) כי סמך על הכלל שזכר בסוף:

39. (לט)וְאֵלֶּה מוֹשְׁבוֹתָם לְטִירוֹתָם בִּגְבוּלָם לִבְנֵי אַהֲרֹן לְמִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל

    מצודת דוד:ואלה מושבותם. אלה המקומות אשר ישבו בהן הכהני׳ והלוי׳: לטירותם בגבולם. מקום מוכן לטירותם בגבול הניתן להם: לבני אהרן למשפחת הקהתי. ר״ל ראשון למשפח׳ הקהתי נתנו לבני אהרן כי להם היה הגורל לקחת ראשונה:

    עוד פירושים על פסוק לט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לטירותם. ענין ארמון כמו תהי טירתם נשמה (תהילים ס״ט:כ״ו):

    רש"י

    ואלה מושבותם לטירותם בגבולם וגו'. עד כי להם היה הגורל ללוים ולכהנים מנחלתם כל ישראל הפילו גורלות על ארץ ישראל כמה מארץ ישראל יבא להם ולכהנים וללוים ויבא ליהודה הגורל מתחלה וזהו כי להם היה הגורל בראשונה לתת להם אותן עיירות שכתוב כאן:

    מלבי"ם

    ואלה מושבותם. מכאן ואילך חושב מושבות ערי הלוים והכהנים כמ"ש בספר יהושע (כא) עמש"ש

    כי להם היה הגורל. פי' הגורל הראשון, (יהושע שם פסוק י):

40. (מ)וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת־חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבֹתֶיהָ

41. (מא)וְאֶת־שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת־חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה

    מצודת דוד:נתנו לכלב. כאשר צוה משה ע״פ ה׳:

    עוד פירושים על פסוק מא: רש"י

    רש"י

    נתנו לכלב. כי משה נתן לו:

42. (מב)וְלִבְנֵי אַהֲרֹן נָתְנוּ אֶת־עָרֵי הַמִּקְלָט אֶת־חֶבְרוֹן וְאֶת־לִבְנָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַתִּר וְאֶת־אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    מצודת דוד:ולבני אהרן. על שהפסיק במה שנתנו לכלב חזר לומר ולבני אהרן: ערי המקלט. כי כל הערים הניתן להכהני׳ ולהלוים היו קולטין את הרוצח וכן ארז״ל: את חברון. על שהזכיר השאר הזכיר שוב את חברון:

    עוד פירושים על פסוק מב: מצודת ציון

    מצודת ציון

    המקלט. נקרא כן ע״ש שקולטת את הרוצחים מה שאין עיר אחרת מניחה לרוצחים לשבת עמהם:

43. (מג)וְאֶת־חִילֵז וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־דְּבִיר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

44. (מד)וְאֶת־עָשָׁן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק מד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ואת עשן. הוא עין (שם טז), ועיר יוטה לא נזכר פה. ואחרי העיון נראה שהיתה עיר אחרת, דהא למעלה (ד, כח) וישבו בבאר שבע וכו' וחצריהם עיטם ועין כו' ועשן, וא"כ ישבו שם בני שמעון ולא נתנו ללוים, וע"כ היתה עיר אחרת שנקרא עין בימי יהושע ועשן בימי עזרא. והנה כתב אלי הה"ג מהר"ח ברלין אבד"ק מאסקוי לתמוה עמ"ש בסנהדרין (קיא ב) עמ"ש אין חולקין עיר אחת לב' שבטים, איתביה ערים תשעה מאת שני השבטים האלה, מאי לאו ארבע ופלגא מהאי וארבע ופלגא מהאי, לא ארבע מהאי וחמש מהאי, והרי בכתוב מבואר שלא נתנו משמעון רק עיר אחת, ולמ"ש עיר עין או עשן אינו עיר של שמעון. ועוד ראיה ממ"ש וחצריהם עין ועשן, וערי הלוים אין עושין אותם קטנים, וכמו שבאר זה במ"ל פ"ח מה' רוצח, וחצרים היינו קטנים כמ"ש בספרי התו"ה בהר סי' סא, וע"כ שאינו עיר של שמעון, ואחר שיהודה נחל תחלה ואח"כ הפריש מחלקו ערים לשמעון, והיו הערים שחושב ביהושע י"ט ולמעלה ד' וחוץ מזה ארבע ערים שהפרישו לשמעון לתתם ללוים ולא חשבם בנחלת שמעון כי לא נשאר בידם, ועין או עשן שניתן ללוים אינו מן הערים שחשב בנחלת שמעון, ששם לא חשב רק הערים שישבו בם וכנ"ל:

    רלב"ג

    ואת עשן. הוא הנקרא עין בס' יהושע (כ"א):

45. (מה)וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן אֶת־גֶּבַע וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עָלֶמֶת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עֲנָתוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ כָּל־עָרֵיהֶם שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה עִיר בְּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם

    מצודת דוד:וממטה בנימין. ואלו הנזכרים למעלה היו מבני יהודה ומבני שמעון: שלש עשרה. אינם מנויין כאן כ״א י״א והשנים כלולים בהמגרשים וביהושע הזכיר כולם בשמם וקצתם בשינויי השמות ובשתיהן נקראו במשפחותיהם. הנחלקים בין משפחות הכהנים וכל משפחה ישבה לבדה ולא מעורבבים:

    עוד פירושים על פסוק מה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וממטה בנימין את גבע. כי הגורל נפל לבנימין לתת אלו העיירות:

    מלבי"ם

    גבע. וביהושע חשב גבע וגבעון, והגם שנשמטו פה בא החשבון מכוון ערים שלש עשרה, וי"ל שבעת שנכתבה מגלה דכאן היו הערים האלה חרבות:

    רלב"ג

    עלמת. הוא הנקרא עלמון כס' יהושע (שם יח):

46. (מו)וְלִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּטֶּה מִמַּחֲצִית מַטֵּה חֲצִי מְנַשֶּׁה בַּגּוֹרָל עָרִים עָשֶׂר

    מצודת דוד:הנותרים וכו׳. כי הכהנים גם המה ממשפחת מטה קהת והם כבר לקחו: ממחצית. להם נתנו מנחלת חצי מטה מנשה: בגורל. הטילו גורל מה הם הערים אשר יתנו: ערים עשר. עם ערי אפרים ודן הנזכרים למטה:

    עוד פירושים על פסוק מו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ולבני קהת הנותרים. כי הכהנים יצאו מקהת וכבר אמרו מה שנתנו לכהנים בני קהת:

    ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה. של לוי:

    ממחצית מטה חצי מנשה בגורל ערים עשר. ולחצי שבט המנשה נפל הגורל ליתן לבני קהת הלוים ערים עשר:

    מלבי"ם

    ולבני קהת. הם לקחו מאפרים ומדן ומחצי מנשה כנזכר ביהושע, ויען שדן לא לקח נחלתו (כמו שית') לקחו רק מאפרים ומנשה שהיה גבולם כאחד, לז"א ממשפחת המטה, ר"ל מאפרים שהיה ממטה יוסף, והוא היה מטה שלם

    וממחצית מטה. הוא מגביל נגד מטה, ר"ל מטה שלם ומחצית מטה, ומפרש חצי מנשה: ערים עשר. מוסב על בגורל, הגורל היה על ערים עשר, ובאמת לא לקחו רק שמונה ערים, כי לא לקחו אלתקא וגבתון כמו שית' בפסוק נ"ד:

    רלב"ג

    ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה. אמר הנותרים לפי שבני אהרן הם ממשפחתם:

    ממחצית מטה חצי מנשה. הנה קצר בזה ולא זכר שבט אפרים ודן כי משני אלו השבטים וחצי שבט המנשה היו להם אלו הערי' כמו שזכר בס' יהושע (כ"א כ' עד כ"ו):

47. (מז)וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹם לְמִשְׁפְּחוֹתָם מִמַּטֵּה יִשָׂשכָר וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וּמִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה בַּבָּשָׁן עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה

    מצודת דוד:למשפחותם. נחלקה למשפחותם כי גם המה ישבו כל משפחה לבדה: בבשן. אשר ישבו בבשן שעמדה בעבר הירדן כי חצי שבט מנשה שנתנו לבני קהת המה ישבו בא״י עצמה:

    עוד פירושים על פסוק מז: רלב"ג

    רלב"ג

    ולבני גרשום למשפחותם. אמר למשפחותם כי כל משפחות גרשום נכללו בזה מה שלא היה כן במשפחות בני קהת ולזה גם כן אמר לבני מררי למשפחותם:

48. (מח)לִבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחוֹתָם מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וּמִמַּטֵּה־גָד וּמִמַּטֵּה זְבוּלֻן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה

49. (מט)וַיִּתְּנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם אֶת־הֶעָרִים וְאֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם

    מצודת דוד:ויתנו. לפ שעתה בא לפרש שמות הערים לזה אמר שוב ויתנו וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק מט: רלב"ג

    רלב"ג

    את הערים ואת מגרשיהם. ר"ל הערים השלש עשרה שנתנו לבני אהרן ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון וממטה בני בנימין והם הערים שנזכרו במה שקדם:

50. (נ)וַיִּתְּנוּ בַגּוֹרָל מִמַּטֵּה בְנֵי־יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה בְנֵי־שִׁמְעוֹן וּמִמַּטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן אֵת הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר־יִקְרְאוּ אֶתְהֶם בְּשֵׁמוֹת

    מצודת דוד:ויתנו בגורל וכו׳. לפי שלמעלה לא הזכיר את שמעון ועתה בא להזכירו לזה זכר שוב את כולם: אשר יקראו. רצה לומר אשר קראו ופרשו למעלה את שמות הערים:

    עוד פירושים על פסוק נ: רש"י

    רש"י

    ויתנו בגורל ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון. אעפ"י שלא הזכיר שמעון בנתינתן הוא נתן חלקו מה שנתן לו יהודה וגם יהודה אינו נזכר למעלה בעיקר הנתינה וכל מה שמזכיר למעלה מויתנו להם את חברון עד וממטה בנימין הכל נתנו בני יהודה ובני שמעון ולפי שלא הזכירו למעלה מזכירו עתה כאן:

    אשר יקראו אתהם בשמות. כלומר אשר קראנו אותם בשמות למעלה לפי שהיה בנימין חבר עמהם לבני אהרן מזכירו אעפ"י שהזכירו כבר:

51. (נא)וּמִמִּשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת וַיְהִי עָרֵי גְבוּלָם מִמַּטֵּה אֶפְרָיִם

    מצודת דוד:וממשפחות. ר״ל ומקצת משפחות בני קהת היו ערי גבולה וכו׳ ומונה כאן גם ערי בני דן עם שלא זכר את דן ולמעלה אמר ערים עשר ומפורשים הם ביהושע והשתים החסרים כאן כללם בהמגרשים:

    עוד פירושים על פסוק נא: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    וממשפחות בני קהת ויהי ערי וגו'. אע"פ שנתנו להם חצי שבט מנשה נתנו להם גם אפרים ע"פ הגורל:

    רלב"ג

    וממשפחות בני קהת. ר"ל הנשארות מהם ויהי ערי גבולם ממטה אפרים. הנה השמיט לזכור מטה דן. כי ממטה דן היו להם ערים גם כן כמו שנזכר בס' יהושע (עיין למעלה פסוק מ"ו). והשמיט מהערים אלתקא וגבעון כי סמך על הכלל והנה מה שקרא יקמעם הוא קבצים בס' יהושע (כ"א כ"ב) ומה שקרא ענר הוא תענך (שם כ"ה) ומה שקרא בלעם הוא גת רמון (שם):

52. (נב)וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֶת־עָרֵי הַמִּקְלָט אֶת־שְׁכֶם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת־גֶּזֶר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

53. (נג)וְאֶת־יָקְמְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בֵּית חוֹרוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק נג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    יקמעם. ביהושע קבצים:

54. (נד)וְאֶת־אַיָּלוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־גַּת־רִמּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק נד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואת אילון ואת גת רמון. ביהושע חשב שנתנו להם מנחלת דן אלתקא גבתון אילון גת רמון, ופה דלג אלתקא וגבתון וחשב אילון גת רמון לפני אפרים, וזה מטעם שבני דן לא כבשו נחלתם כמוזכר בס' שופטים, ובני אפרים כבשו אילון וגת רמון ונתנום ללוים ונחשב על שמם, ואלתקא וגבתון לא נכבשו, לכן השמיט אותם:

55. (נה)וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת־עָנֵר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־בִּלְעָם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי־קְהָת הַנּוֹתָרִים

    מצודת דוד:למשפחת. לכל משפחה לבדה: הנותרים. כי הכהנים שהיו מבני קהת כבר לקחו:

    עוד פירושים על פסוק נה: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וממחצית מטה מנשה. עד חצי מנשה שבעבר הירדן שבארץ ישראל:

    למשפחת לבני קהת הנותרים. הם הלוים ופתרון הכל נתנו אפרים ומנשה לאותו הנותר שאמר למעלה ולבני קהת הנותרים ממשפחות המטה:

    מלבי"ם

    ענר בלעם. וביהושע תענך גת רמון, נשתנה שמם בימי עזרא:

56. (נו)לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם מִמִּשְׁפַּחַת חֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת־גּוֹלָן בַּבָּשָׁן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק נו: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    לבני גרשום ממשפחת חצי מטה מנשה. אע"פ שנתנו לבני קהת ע"פ הגורל נפל גם להם הגורל לתת כמו כן לגרשום:

    רלב"ג

    לבני גרשום וגו'. הנה זכרם כלם אך שנה קצת השמות עשתרות הוא בעשתרה בס' יהושע (שם כ"ז):

57. (נז)וּמִמַּטֵּה יִשָׂשכָר אֶת־קֶדֶשׁ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־דָּבְרַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק נז: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    קדש. ושם קשיון

    ראמות. ושם ירמות

    ענם. שם עין גנים:

    רלב"ג

    קדש. הוא קשיון בס' יהושע (שם כ"ח):

58. (נח)וְאֶת־רָאמוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עָנֵם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק נח: רלב"ג

    רלב"ג

    ראמות. הוא ירמות (שם כט):

    ענם. הוא עין גנים (שם):

59. (נט)וּמִמַּטֵּה אָשֵׁר אֶת־מָשָׁל וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־עַבְדּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק נט: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    משל. שם משאל

    חוקק. שם חלקת

    חמון. שם חמות דאר

    קריתים. שם קרטון:

    רלב"ג

    משל. הוא משאל (שם צ'):

60. (ס)וְאֶת־חוּקֹק וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־רְחֹב וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק ס: רלב"ג

    רלב"ג

    חוקק. הוא חלקת (שם ל"א):

61. (סא)וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת־קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־חַמּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־קִרְיָתַיִם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    עוד פירושים על פסוק סא: רלב"ג

    רלב"ג

    חמון. הוא חמת דאר (שם ל"ב):

    קריתים. הוא קרתן (שם):

62. (סב)לִבְנֵי מְרָרִי הַנּוֹתָרִים מִמַּטֵּה זְבוּלֻן אֶת־רִמּוֹנוֹ וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ אֶת־תָּבוֹר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    מצודת דוד:הנותרים. מבני לוי כי גרשון וקהת כבר לקחו:

    עוד פירושים על פסוק סב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    לבני מררי הנותרים ממטה זבלון. כלומר שלא הגיע להם אותם שתים עשרה עיירות שנתנו להם ראובן וגד וזבולן וזהו הנותרים ממטה זבולן מחלק זבולן נתנו לבני מררי הנותרים:

    מלבי"ם

    רמונו, תבור. וביהושע יקנעם, קרתה, דמנה, נהלל. ובאמת יקנעם נמצא בנחלת זבולון (יט, יא), וקרתא קטת (שם טו), והוא קטרון (שופטים א), ונהלל (יהושע יט, טו). וי"ל שקטת ונהלל לא הורידו בני זבולון (שופטים א, ל), ומבואר בגבולי הארץ שקטת היה סמוך אל נחל אשר על פני יקנעם, עי' פירושי שם פ' ט"ו, ולא היה להם גם יקנעם, ונתנו להם רק רמונו, שהוא דמנה והוא רמון המתואר (שם יג), ותבור עיר בגבול תבור, ועזרא כתב כפי מה שהיו אח"כ שלא יכלו להוריש:

    רלב"ג

    לבני מררי וגו'. השמיט שני ערים והם יקנעם וקרתה ושנה קצת שמות הערים שזכר והנה רמונו הוא דמנה (שם צ"ה) ותבור הוא נהלל בס' יהושע:

63. (סג)וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ לְמִזְרַח הַיַּרְדֵּן מִמַּטֵּה רְאוּבֵן אֶת־בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַהְצָה וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

    מצודת דוד:לירדן ירחו. לירדן הסמוך לירחו וגם כאן חסרים ערים שתים וכלולים בהמגרשים:

64. (סד)וְאֶת־קְדֵמוֹת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־מֵיפַעַת וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

65. (סה)וּמִמַּטֵּה־גָד אֶת־רָאמוֹת בַּגִּלְעָד וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־מַחֲנַיִם וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ

66. (סו)וְאֶת־חֶשְׁבּוֹן וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת־יַעְזֵיר וְאֶת־מִגְרָשֶׁיהָ