דברי הימים א פרק ה׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר־יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן־יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה

   מצודת דוד:כי הוא הבכור. ר״ל עם כי הוא הבכור והיה א״כ מהראוי להזכיר יחוסו ראשון: ובחללו. אבל בעת שחלל ובזה יצועי אביו ובלבלה לבל יהא מצוי תדיר אצל בלהה אז נלקחה הבכורה מעמו ונתנה ליוסף להיות נוטל פי שנים כבכור להיות בניו נחלקים לשני שבטים: ולא להתיחש לבכורה. לא שיהיה יוסף מיוחש לבכורה מכל וכל לשיצא ממנו גם המלכות:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   ובחללו. מלשון חולין ובזיון:

   יצועי. מצעת המיטה וכן על ערש יצועי (תהילים קל״ב:ג׳):

   רש"י

   ובני ראובן בכור ישראל. ואם תאמר אם כן שהיה בכור למה לא יצא ממנו מלכות כי הוא בודאי הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף ואם תאמר אם כן למה לא מלכו בני יוסף לכך אמר ולא להתייחס לבכורה חלק בכורות ולא בכור כי יהודה אפילו לא חלל ראובן הבכורה ולא נלקחה ממנו אפילו הכי היה הגון יהודה למלך:

   מלבי"ם

   כי הוא הבכור. מפרש מ"ש בכור ישראל, מפני שהוא היה הבכור שנולד ראשון, ומה שנתנה הבכורה לבני יוסף היה רק לקחת פי שנים, שלכן היה ממנו שני שבטים מנשה ואפרים, אבל לא להתיחס לבכורה, שלענין היחוס נשאר ראובן הבכור כי הוא נולד ראשונה. ובמדרש יש פלוגתא בזה ר' לוי ור' סימון, חד אמר ליוסף מיחסין ולא לראובן, וח"א אין מיחסין ליוסף אלא לראובן, ולמ"ד הראשון פי' שנתן הבכורה לבני יוסף ולא להתיחס, שראובן לא יתיחס עוד לבכורה, ורש"י פי' כפי' השני, ואמר שהגם שנתנה הבכורה ליוסף לא נתנה לו, לא להתיחס וגם לא לענין שיגיע לו המלוכה:

   רלב"ג

   ובחללו יצועי אביו. ר"ל ששכב את בלהה פלגש אביו נתנה בכורתו ליוסף שהיו לו שני חלקים בירושת הארץ וכבר בארנו בבאורנו לדברי התורה אי זה תועלת היה זה לבני יוסף והנה היתה ירושת הארץ על פי המספר כי יחשב מפני זה שלא יהיה בזה תועלת ליוסף:

   ולא להתיחש לבכורה. כי לפי היחש יהיה ראובן בכור:

2. (ב)כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף

   מצודת דוד:כי יהודה גבר באחיו. בדבר המלוכה גבר יהודה מכל אחיו: ולנגיד ממנו. ר״ל להעמיד נגיד ומלך על ישראל אמר יעקב שיהא ממנו: והבכורה. בדבר נחלת השבטים היא לבדה נתנה ליוסף וכאומר הנה על כי לא נשאר מה מן המעלה לראובן לזה אמרו עד כה והקדים ליהודה מפני כבוד המלוכה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   כי יהודה גבר באחיו. שנאמר גור אריה יהודה (בראשית מ"ט):

   ולנגיד ממנו. שיצא ממנו מלכות ועל שם כך נקרא המלך נגיד שהוא המוציא והמביא והבכורה והמלכות נטלה מראובן ונתנה המלכות ליהודה כדכתיב כי יהודה גבר באחיו אבל חלק הבכורה נתנה ליוסף לשני בניו:

   מלבי"ם

   כי יהודה גבר באחיו (וגבר) לנגיד ממנו. (פעל גבר נמשך לשנים), שגבר מיוסף להיות הוא הנגיד, והלמ"ד פי' לענין הנגידות והמלוכה גבר ממנו, ורק הבכורה שדינה לקחת פי שנים נשארה ליוסף. (וע"ד דרוש התבאר אצלי במק"א כי האבות עצמם היו מסופקים אם דינם כב"נ או כישראל, וכמו שהאריך בזה פרשת דרכים, ואם היה להם דין ישראל מגיע הבכורה ליוסף, כי קדושי רחל שקדשה בכסף בשכר עבודה קדמו לקדושי לאה, ונשואי לאה שהיתה אחות אשתו היו שלא כדין, אבל אם היו כדין ב"נ שאין נוהג בם קדושי כסף קדושי לאה קודמים ומגיע הבכורה לראובן, וע"י שחלל יצועי אביו שאין לו תקנה רק כפי דין ישראל, שבדין ישראל פילגש אביו מותר כי נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וה"ה פלגש אביו שהיא בלא קדושין, היה זה תקנתו מה שלקחו ממנו הבכורה להורות שהם נדונים בדין ישראל ולא חטא באשת אביו):

3. (ג)בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   בני ראובן בכור ישראל. מתחיל עתה כבראשונה:

4. (ד)בְּנֵי יוֹאֵל שְׁמַעְיָה בְנוֹ גּוֹג בְּנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ

   מצודת דוד:שמעיה בנו וכו׳. כל מה שחשב היה אחד בן אחד:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   בני יואל. דורות דורות קחשיב:

   מלבי"ם

   בני יואל. א' מן הנשיאים, שממנו התחילה הנשיאות ונמשכה דור אחר דור בירושה עד בארה שהיה הנשיא האחרון בזמן גלות מלך אשור שהיה בימי פקח בן רמליהו:

   רלב"ג

   בני יואל וגו'. הנה יואל היה מראובן לפי הנראה ולא פורש איך:

5. (ה)מִיכָה בְנוֹ רְאָיָה בְנוֹ בַּעַל בְּנוֹ

6. (ו)בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי

   מצודת דוד:אשר הגלה וכו׳. רצה לומר אשר בעת שהגלה תלגת וכו׳ היה הוא אז נשיא לבני ראובן:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   אשר הגלה תלגת פלנאסר. קודם לסנחרב וכן היה סדרן פול (מלכים ב ט״ו:כ״ט) הי' כשמלך מנחם בן גדי ובימי פקח בן רמליה (שם) בא תגלת פלנאסר מלך אשור ובימי הושע בן אלה (שם י"ז) בא שלמנאסר מלך אשור (שם ט"ו) ובימי חזקיהו סנחרב ופירשו רבותינו פול וכולם סנחרב:

   הוא נשיא לראובני. באותו זמן שהגלוהו תלגת פלנאסר:

   רלב"ג

   אשר הגלה תלגת פלנאסר וגו'. זה היה הגלות הראשון אשר הגלו בו ראובן וגד וחצי שבט מנשה כמו שבארנו בספר מלכים:

7. (ז)וְאֶחָיו לְמִשְׁפְּחֹתָיו בְּהִתְיַחֵשׂ לְתֹלְדוֹתָם הָרֹאשׁ יְעִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ

   מצודת דוד:ואחיו. מיודעיו וחבריו של בארה: למשפחותיו וכו׳. ר״ל כ״א למשפחות בהתיחסם לסדר תולדותם היה נראה אשר יעיאל היה הראש מכולם וזכריה אחריו על כי אבותיהם היו אנשי המעלה יותר מאבות כולם:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   בהתיחש לתולדותם הראש יעיאל וזכריהו. פתרון הרי לא יחסתי לך מן ראובן כי אם קצת ועיקר יחוסו במקום יחוסו על דברי הימים למלכי ישראל היה יעיאל וזכריה הראש שעל ידן כלה יחוסן:

   מלבי"ם

   ואחיו למשפחותיו בהתיחש. ר"ל בעת שהתיחסו, שזה היה בימי ירבעם ובימי יותם כמו שיאמר בפסוק י"ז, אז היה ראש המשפחות יעיאל וזכריה:

8. (ח)וּבֶלַע בֶּן־עָזָז בֶּן־שֶׁמַע בֶּן־יוֹאֵל הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר וְעַד־נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן

   מצודת דוד:הוא יושב. זרעו ישבו בגבול ערוער: ועד נבו. הוא הרוחב מצפון לדרום:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ועד נבו ובעל מעון. שבימים קדמונים קודם שבאו לידי ישראל נקראו נבו ובעל מעון ע"ש תועבותם כי כן היה מנהג עובדי כוכבים ומזלות עד היום ההוא לקראת תועבותיהם בשם עיירותיהם אבל כשבאו לידי ישראל הסבו שמותם כדכתיב ואת נבו ואת בעל מעון מוסבות שם (במדבר ל״ב:ל״ז-ל״ח) כלו' ישראל הסבו שמותם ואת שבמה לפי שלא נקראה ע"ש תועבותיה לא הסבו שמה ובמגילה מפרש כי נבו ובעל מעון שם עבודת כוכבים הם:

   מלבי"ם

   בן שמע בן יואל. הוא שמעי בן גוג בן בנו של יואל הנזכר בפסוק ד'

   הוא יושב בערוער. הנה מלבד שכל הדברים מיותרים, שכבר נזכר בתורה ובס' יהושע נחלת ראובן ונחלת גד ומה ישמיענו פה, חוץ מזה נבוכו המפ' שהלא ערוער היתה בנחלת גד והם בנו אותה, כמפורש בפ' מטות (לב, לד), ואיך אמר כי ראובן ישב שם. וכן מ"ש בפסוק י"א שבני גד ישבו בארץ הבשן יפלא ג"כ, הלא בשן היה מנחלת בני מנשה כמפורש בס' דברים (ג, יג)? ולכן נראה כי בעל הספר יודיענו חדשות, שבימי שאול שאז נלחמו עם ההגריאים וירחיבו את גבולם למזרח (כמ"ש בפסוק י), אז עשו ביניהם חלוקה אחרת, שבני גד נתנו לבני ראובן את ערוער שהיתה מחלקם, כי בני ראובן לא יכלו להתפשט הרבה חוץ לגבולם מפני נהר פרת, כמ"ש (פסוק ט) למזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת, ולכן נתנו בני גד להם את ערוער, ובני מנשה התפשטו חוץ מגבולם לשניר, שתחלה היה גבולם רק בתחלת הר חרמון אח"כ המה רבו ויוציאו את גבולם לחוץ לצד דמשק, והתפשטו יותר לצד מזרח, עד שלפי מה שהתפשטו חוץ לגבולם יותר לצד גלעד (כי עקר הגלעד היה לבני מנשה, כמ"ש (דברים ג, טו) ולמכיר נתתי את הגלעד, והגריאים היו במזרח לגלעד כמ"ש בפסוק י' וישבו באהליהם על פני כל המזרח לגלעד) הגיע רוב הכיבוש החדש לבני מנשה, ולכן נתנו בני מנשה חלקם בבשן, לבני גד, ובני גד נתנו מחלקם לבני ראובן, וחידוש זה למדנו סופרנו פה, והגם שאמר שגם ראובן ישב במזרח עד לבא מדברה כי מקניהם רבו בארץ גלעד, לא היה זה מספיק כפי החלוקה החדשה, והוצרך כ"א לתת מחלקו לחברו להשוות נחלתם כפי הכיבוש החדש שעשו:

9. (ט)וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד־לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן־הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד

   מצודת דוד:ולמזרח ישב. כלפי המזרח ישבו עד המקום שבאים בה למדבר למן הנהר פרת והלאה אף כי נהר פרת היא גבול א״י למזרח נתרחקו להלאה כי נתרבו מקניהם מלשבת בארץ הגלעד כי היה צר להם המקום:

   עוד פירושים על פסוק ט: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ולמזרח. למזרח גלעד, כי נחלתם היה במזרח א"י והם התפשטו ממזרח נחלתם עד המדבר, ונהר פרת בקצה גבול א"י (יהושע א׳:ד׳):

10. (י)וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם־הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל־כָּל־פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד

    מצודת דוד:באהליהם. של ההגריאים: על כל פני. על כל עבר המזרחי מול הגלעד:

    עוד פירושים על פסוק י: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ההגדאים. המה בני ישמעאל ונקראים ע״ש הגר אמו:

    רש"י

    עם ההגראים. הם הישמעאלים וע"ש אמם קוראם הגראים בני הגר היו:

    וישבו באהליהם. שכן מנהג ערביים לישב באהלים:

    מלבי"ם

    ובימי שאול. כ"ז היה בימי שאול שעשו מלחמה עם ההגריאים שישבו במזרח גלעד, וכבשו אותם וישבו באהליהם, ואז נשתנה החלוקה ביניהם:

    רלב"ג

    ההגראים. הם בני הגר ר"ל בני ישמעאל:

11. (יא)וּבְנֵי־גָד לְנֶגְדָּם יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן עַד־סַלְכָה

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לנגדם. בשוה להם וכן ואלכה לנגדך (בראשית לג):

    רש"י

    ובני גד לנגדם ישבו. אצלם כמו ואלכה לנגדך (ראשי' י"ג):

    מלבי"ם

    ובני גד לנגדם. גם הם התפשטו חוץ מגבולם במזרח לגלעד, וגם נתן להם מארץ מנשה חלק בבשן עד סלכה:

12. (יב)יוֹאֵל הָרֹאשׁ וְשָׁפָם הַמִּשְׁנֶה וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן

    מצודת דוד:בבשן. אלה הארבעה היו ראשים בבשן:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    המשנה. שני לו במעלה:

    מלבי"ם

    יואל. בעת ההיא היה יואל ראש השבט, והוא יואל הנאמר בפסוק ד' שממנו התחיל הנשיאות דור דור עד בארי

    ושפם. היה המשנה לו. ויואל היה נשיא השבט וכו' כנ"ל פסוק ד' ושפם היה משנהו. ומ"ש בפסוק ז' ואחיו למשפחותיו בהתיחש, זה היה בימי יותם שאז התיחסו ואז היה הראש יעיאל. ונראה שלא היה נשיא שבט, דהא חשב נשיאי השבטים עד בארה רק נשיא משפחה, אם לא שנאמר שדלג תחלה מן היחוס מן בארה עד יואל את יעיאל או בלע

    ויעני ושפט. היו ראשים בבשן שהתפשטו שם בני גד מחדש, ולדעת חז"ל (פסחים סח א) הוא שפט אבי אלישע הנביא:

13. (יג)וַאֲחֵיהֶם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם מִיכָאֵל וּמְשֻׁלָּם וְשֶׁבַע וְיוֹרַי וְיַעְכָּן וְזִיעַ וָעֵבֶר שִׁבְעָה

    מצודת דוד:ואחיהם. מיודעיהם ורעיהם שהיו ראשים לבית אבותיהם הם מיכאל וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואחיהם לבית אבותיהם. במקום יחוסן:

    מיכאל ומשלם. אלו היו ראשי אבותיהם של אותו היחס כי כולם התיחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל:

    מלבי"ם

    ואחיהם. ראשי המשפחות, ועז"א לבית אבותיהם פי' (ראשים) לבית אבותיהם, היינו ראשי בתי האבות, כי מלת ראש שבפסוק הקודם נמשך לשלשה, ויעני ושפט (ראשים) בבשן, ואחיהם היו מיכאל ומשולם. ומבואר בסדר ויגש ובסדר פנחס שגד היה שבעה משפחות, ולכן חשב פה שבעה ראשים:

14. (יד)אֵלֶּה בְּנֵי אֲבִיחַיִל בֶּן־חוּרִי בֶּן־יָרוֹחַ בֶּן־גִּלְעָד בֶּן־מִיכָאֵל בֶּן־יְשִׁישַׁי בֶּן־יַחְדּוֹ בֶּן־בּוּז

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אלה. השבעה ראשים שחשב, היו בני אביחיל בן חורי וכו' בן בוז (בן) אחי וכו', בן גוני, שאחי היה ראש לבית אבותם, לכן כתב אחי בפ"ע להורות שמ"ש ראש לבית אבותם מוסב על אחי לא על גוני כפי' הרד"ק:

15. (טו)אֲחִי בֶּן־עַבְדִּיאֵל בֶּן־גּוּנִי רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָם

    מצודת דוד:ראש וכו׳. היה ראש לבית אבותם של האנשים אשר עמו:

16. (טז)וַיֵּשְׁבוּ בַּגִּלְעָד בַּבָּשָׁן וּבִבְנֹתֶיהָ וּבְכָל־מִגְרְשֵׁי שָׁרוֹן עַל־תּוֹצְאוֹתָם

    מצודת דוד:על תוצאותס. כמו עד תוצאותם רצה לומר עד סופי הגבולים:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ובבנותיה. הכפרים הסמוכים לה:

    מגרשי. הם הבתים העומדים מחוץ לחומות העיר הנראים כאלו נגרשו מן העיר:

    מלבי"ם

    וישבו בגלעד בבשן. הוא החלק שנתנו להם בני מנשה מחלקם כנ"ל

    ובכל מגרשי שרון. וגם הרחיבו גבולם לחוץ אל השרון, ועז"א על תוצאותם, ר"ל במקום שיצאו חוץ מגבולם במה שכבשו מן ההגריאים:

17. (יז)כֻּלָּם הִתְיַחְשׂוּ בִּימֵי יוֹתָם מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:התיחשו. חקרו לדעת סדר תולדותם בימי יותם כשהיה שופט מעת שנתנגע עוזיה אביו אבל לא מלך בימי ירבעם כ״א לאחר מותו כמ״ש במלכים ב׳:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    כולם התיחשו בימי יותם ובימי ירבעם. הנה לפי הנזכר במלכים ובדה"י, מלך יותם קרוב לארבעים שנה אחרי מות ירבעם, ועפ"ז בקשו חשבונות שיותם מלך בעת שהיה אביו מצורע, ויפלו בזה מבוכות רבות. ובפשוט נראה שהתיחשו שתי פעמים, א' בימי ירבעם וא' בימי יותם, וכבר בארתי (מ"ב ובהושע סי' א) שבעת שכבש יואש מלך ישראל את אמציה מלך יהודה נכנעו מלכי יהודה תחת מלכי ישראל, וזה נמשך גם בעת שמלך עוזיה עד שתי שנים לפני הנגעו, שאז התחזק עוזיה וימלוך מלכות בפ"ע, אבל עד העת ההיא נקרא כלל המלכות ע"ש ירבעם, שמטעם זה אמר אצל הושע ואצל עמוס שנתנבאו בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, כמש"ש, ועז"א פה שהתיחסו בימי ירבעם היינו בעת מלך עוד ירבעם המלכות הכללי ויהודה היתה תחתיו, ומבואר (מ"ב יד, כה) שירבעם השיב גבול ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה, ועד ימיו היו ארם מושלים בישראל, והתפשטו ארמים על נחלת ב"ר ובני גד בעבר הירדן, ובימי ירבעם שבו ב"ר וגד לנחלתם, ואז התיחסו למשפחותם וסדרו את מחנותיהם אנשי חיל, וזה נמשך עד ימי יותם, כי בעת מלך יותם מלך פקח בן רמליהו על ישראל ואז בא תגלת פלסר מלך אשור והגלה אותם כמו שית', ונפסק יחוסם. ומפרש איך התיחסו אז:

18. (יח)בְּנֵי־רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט־מְנַשֶּׁה מִן־בְּנֵי־חַיִל אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים יֹצְאֵי צָבָא

    מצודת דוד:מן בני חיל. ר״ל מן בני חיל התאספו אנשים וכו׳: יוצאי צבא. הראוים לצאת בצבא מלחמה:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ודורכי. הדרך הוא לדרוך ברגל על הקשת למתחו היטב לירות למרחוק:

    ולמודי. ענין ההרגל כמו וילמד לטרוף טרף (יחזקאל י״ט:ג׳):

    רש"י

    בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה מן בני חיל וגו'. כלומר כולם נתקבצו ועשו מלחמה עם ההגריאים:

    מלבי"ם

    בני ראובן וכו'. ר"ל כולם התיחסו ב"ר וגד וחצי שבט המנשי

    מן בני חיל. ר"ל שהתיחסו אנשי חיל שלהם איש על דגלו לבית אבותם, ונמצאו אנשים נושאי מגן וחרב מ"ד אלף, זה היה כל ימי ירבעם עד יותם, והיחוס היה בעת שנמנו יוצאי צבא לפקודיהם, כמו שבמדבר נמנו והתיחסו לבית אבותם כל יוצאי צבא בישראל:

19. (יט)וַיַּעֲשׂוּ מִלְחָמָה עִם־הַהַגְרִיאִים וִיטוּר וְנָפִישׁ וְנוֹדָב

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויטור וגו׳. גם המה מבני ישמעאל:

    רש"י

    ויטור ונפיש. בניו של ישמעאל הם:

    מלבי"ם

    ויעשו מלחמה. זה היה מלחמה אחרת חוץ מן המלחמה שעשו בימי שאול הנזכר למעלה, שאז לקחו אהליהם וההגריאים התישבו הלאה מהם, ואח"כ בימי יהואחז מלך ישראל שאז גבר עליהם יד מלך ארם וישימם כעפר לדוש (כנזכר מלכים ב י״ג:ז׳ ושם יד), ואז שבו ההגריאים ונתישבו במקומם, ובימי ירבעם בן יואש התגברו ועשו שנית מלחמה עם ההגריאים, ואז נלוו אל ההגריאים גם אומות יטור נפיש ונודב, שהם מבני ישמעאל שהם אחים עם בני הגר:

    רלב"ג

    עם ההגריאים ויטור. ר"ל עם בני הגר יטור ונפיש ונודב ותהיה וא"ו של ויטור נוספת:

20. (כ)וַיֵּעָזְרוּ עֲלֵיהֶם וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים וְכֹל שֶׁעִמָּהֶם כִּי לֵאלֹהִים זָעֲקוּ בַּמִּלְחָמָה וְנַעְתּוֹר לָהֶם כִּי־בָטְחוּ בוֹ

    מצודת דוד:ויעזרו עליהם. היו נעזרים מה׳ להתגבר עליהם: וכל שעמהם. וכל אשר היו עמהם בעזרתם: ונעתור להם. קבל עתר תפלתם:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ונעתור. ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת (שם ח):

    רש"י

    ויעזרו עליהם. כי ה' עזרם:

    וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם. אומות אחרים לעזרם:

    ונעתור להם. דוגמת ויעתר להם ה':

    מלבי"ם

    ויעזרו עליהם. שירבעם עזרם במלחמה כי הוא נצח מלחמה זאת כמ"ש (מ"ב יד, כח), שהוא השיב את דמשק ואת חמת ליהודה, וינתנו ההגריאים בידם ע"י שזעקו אז לאלהים ובטחו בו:

21. (כא)וַיִּשְׁבּוּ מִקְנֵיהֶם גְּמַלֵּיהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף וְצֹאן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וַחֲמוֹרִים אַלְפָּיִם וְנֶפֶשׁ אָדָם מֵאָה אָלֶף

    מצודת דוד:מקניהם. מתחלה כלל וחוזר ומפרש גמליהם וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וישבו. מל׳ שביה:

    מלבי"ם

    וישבו וכו' כי חללים רבים נפלו כי היתה המלחמה מאלהים. כמ"ש במלכים (שם) כי ראה ה' בעני עמו

    וישבו תחתיהם עד הגולה. שזה היה בימי יותם שהגלם מלך אשור, ועז"א שהתיחשו בימי יותם, ר"ל שעד ימיו היו מתיחסים לצבאותם:

22. (כב)כִּי־חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הַמִּלְחָמָה וַיֵּשְׁבוּ תַחְתֵּיהֶם עַד־הַגֹּלָה

    מצודת דוד:כי חללים רבים נפלו. כאומר אין לתמוה איך אפשר אשר מ״ד אלף ותש״ס יקחו בשבי מאה אלף כי בעבור שנפלו מן ההגריאים חללים רבים כי נצחון המלחמה היתה מה׳ ובעזרתו ולזה נפל פחד היהודים עליהם ומסרו עצמן לשבי: תחתיהם. במקום ההגריאים:

23. (כג)וּבְנֵי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יָשְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן עַד־בַּעַל חֶרְמוֹן וּשְׂנִיר וְהַר־חֶרְמוֹן הֵמָּה רָבוּ

    מצודת דוד:ישבו בארץ. המה חזרו מן המלחמה וישבו בארצם אולם התפשטו מבשן עד בעל חרמון וכו׳ כי המה רבו והיה צר להם המקום אשר ישבו בה מבראשונה ולזה התפשטו לשבת במקום אחיהם אשר הלכו מזה למקום ההגריאים:

    עוד פירושים על פסוק כג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובני חצי מנשה. כבר פרשתי בפסוק ח', כי הוסיפו על נחלתם הקודם

    המה רבו. שלפי ערך רבו על אחיהם ב"ר ובני גד, לכן התפשטו יותר:

24. (כד)וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית־אֲבוֹתָם וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי וֶאֱלִיאֵל וְעַזְרִיאֵל וְיִרְמְיָה וְהוֹדַוְיָה וְיַחְדִּיאֵל אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם

    מצודת דוד:אנשי שמות. רצה לומר ידועים בשמותם לגודל החשיבות:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ועפר. הוי״ו יתירה, או כן שמו בוי״ו וכמוהו רבים:

    מלבי"ם

    ואלה ראשי בית אבותם. הם ג"כ שבעה ראשי בתי אבות, מכוונים נגד משפחות בני מכיר שהיו ז' משפחות, כמ"ש (במדבר כו, כט) לגלעד משפחות הגלעדי וכו', והוי"ו של ועפר הוא מעקר השם, כמ"ש למעלה (ב, יח):

25. (כה)וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם

    מצודת דוד:אשר השמיד וכו׳. כאומר והיה להם להבין אם אלהים המה מדוע לא הצילו את עמם:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י

    רש"י

    ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ אשר השמיד אלהים מפניהם. פתרון הם זנו אחרי אלהי עמי הארץ ואיזה עם אשר השמידם אלהים מפניהם שאלהיהם לא היה יכול לעוזרם ולא שמו על לבם אחרי השמידם מפניהם ולא היה יכול לעזרם ולנו כמו כן לא יעזור:

26. (כו)וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְאֶת־רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:ונהר גוזן. סמוך לנהר גוזן: עד היום הזה. רצה לומר והנה עודם שם כי לא חזרו בבנין בית השני:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ויער. מל׳ התעוררות:

    רוח פול. רצון פול:

    מלבי"ם

    ויער את רוח פול. פול בא עליהם בימי מנחם בן גד (מ"ב טו, יט), ולא נזכר שם שהגלה את ישראל, ותגלת פלנסר (או תגלת פלאסר) בא בימי פקח ויקח את עיון וכו' ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה (שם שם כ), וממ"ש את הגלעד משמע שהגלה את היושבים בעבר הירדן ביחד עם זבולון ונפתלי, וממ"ש (ישעיה ח, כג) כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וכו' דרך הים עבר הירדן גליל הגוים, משמע שתחלה הגלה זבולון ונפתלי שישבו בצד הים, ואח"כ עבר הירדן, ואח"כ גליל הגוים כולו בגלות האחרון שהיה בימי הושע בן אלה, וכ"ה בסדר עולם, וכן מפורש אצלי בפירושי שם. ובמדרש איכה רבתי (פתיחתא, ה) כיצד גלו, רבי אומר שבט ראובן גלו תחלה, ר"נ אמר זבולון ונפתלי גלו תחלה, והכתוב שבכאן מורה כדעת רבי, דהא פול קודם לתגלת. אולם ממ"ש את רוח פול ואת רוח תגלת, משמע שגלות השבטים שבעבר הירדן היה ע"י שניהם, ובזה יתקיימו שני הדעות, שקצת מהם הגלה פול בעת שבא בימי מנחם בן גדי, וקצת מהם הגלה תגלת בימי פקח בעת שהגלה את זבולון ונפתלי או אח"כ. ומשמע ששבט ראובן וקצת גד גלו ע"י פול ואלה הנותרים מבני גד וחצי מנשה שישבו בגלעד גלו אח"ז, שעז"א שתגלת פלאסר לקח את הגלעד, ובזה יתפרש מ"ש (בפסוק כג) ובני חצי מנשה ישבו בארץ, ר"ל שהם נשארו יושבים אף אחר שגלו ראובן וקצת גד, נשארו ורבו בארץ עד בא תגלת שהגלה את הגלעד. ומ"ש חז"ל בערכין (לב ב) שמשגלו ראובן וגד בטלו היובלות, כי ראובן וקצת גד גלו בראשונה בימי פול, ולא היו כל יושביה עליה

    עד היום הזה. שלא שבו מן הגולה בימי עזרא:

    רלב"ג

    את רוח פול מלך אשור. הוא תלגת פלנאסר שזכר במה שקדם והוא סנחריב ועוד היו לו שמות אחרים:

    והרא ונהר גוזן. הנה השאר מעשרת השבטים גלו גם כן לאלו המקומות אלא שתמורת הכא היו שם ערי מדי:

27. (כז)בְּנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי

28. (כח)וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל

    מצודת דוד:ובני קהת. מפני כבוד משה ואהרן הקדימו לגרשון:

29. (כט)וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר

30. (ל)אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת־פִּינְחָס פִּינְחָס הֹלִיד אֶת־אֲבִישׁוּעַ

    עוד פירושים על פסוק ל: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אלעזר הוליד את פינחס. מונה יחוס בני אלעזר עד יהוצדק שהלך בגולה עם צדקיהו, והמפרשים חשבו שכל הנחשבים כאן היו כהנים גדולים והרבו להתפלא בזה, והאמת עד לעצמו שבכאן לא מנה כהנים גדולים, כי בס"ע זוטא וכן ביוסיפון מנה י"ח כהנים גדולים מן אחימעץ בן צדוק, והם אחימעץ, עזריה, יואחז, ויריב, יהושפט, יהוידע, פדיה, צדקיה, יואל, יותם, אוריה, נריה, הושע, שלום, חלקיה, עזריה, שריה, יהוצדק, ולא תמצא מהם מן הנחשבים פה רק אחימעץ (ששמש בימי רחבעם) ועזריה (ששמש בימי אביה) ושלום חלקיה עזריה שריה יהוצדק שהיו מימי אמון ואילך, מבואר שפה רק סדר הדורות קחשיב. ונראה ג"כ שעזריה הנחשב בסדר עולם בימי אביה הוא עזריה בן יוחנן, לא עזריה בן אחימעץ, שעז"א (פל"ו) הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה, ר"ל לא עזריה זקנו בן אחימעץ, אולם בספרי זוטא (הובא בילקוט קרח רמז תשנד) עמ"ש ויבא אחריו עזריה ויעמדו על עוזיה המלך, עליו הוא אומר ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית, וכי הוא לבדו כהן אלא בו נתקיימה מצות כהונה, ואא"ל שעזריה היה כ"ג בימי עוזיה דהא בס"ע וביוסיפון כתבו שהכ"ג בימי עוזיה היה שמו יואל, רק שעזריה היה כהן הראש הממונה על הבית, שכהן הראש אינו הכ"ג, כמו אמריה כהן הראש בימי יהושפט (דה"ב יט, יא), ועזריה כהן הראש לבית צדוק בימי חזקיה (שם לא, י) היו ראשים על הבית לא כ"ג, שהכ"ג בימי עוזיה ובימי חזקיה היה שמם יואחז ונריה כמבואר בס"ע, וז"ש אשר כהן בבית ה' ר"ל בעניני הבית, והכהן גדול יכונה בשם כ"ג לא בשם כהן הראש, אם לא בעת שהיה הכהן הגדול גם ממונה על הבית אז נקרא בשני השמות, כמו (דברי הימים ב כ״ד:ב׳) יהוידע הכהן הראש, ובאמת היו שני כ"ג בימי יואש, יהוידע ופדיה כמ"ש בס"ע, וי"ל שיהוידע לא יכול לשמש אח"כ והיה לכהן הראש, ובזה הוסר הפליאה ממ"ש ויקח לו יהוידע שתי נשים, שאז לא שמש בכ"ג והיה מותר לו לקחת שתי נשים, ומ"ש שריה הכהן הראש היה גם ממונה על הבית. ולפי הספרי י"ל שעזריה שהיה כ"ג בימי אביה היה עזריה בן אחימעץ, ואחריו לא היה כ"ג מזרעו עד שלום, שמימיו עד החורבן היו כ"ג בני כ"ג מזרע אחימעץ בן צדוק, ובזה נכונים דברי חז"ל שאמרו י"ח כ"ג שמשו במקדש ראשון, שכן מונה בס"ע ח"י כ"ג מן צדוק אבי אחימעץ עד יהוצדק, שהלך בגולה ולא שמש בכ"ג. והנה בספר עזרא (ז, א) מונה יחוס עזרא עד אהרן הכהן ושם נזכר כל היחוס הנאמר פה מלמעלה למטה, רק בבואו אל אמריה ועזריה אומר עזריה בן מריות, והשמיט שם שמות הנאמרים פה מן מריות (פ' לג) עד עזריה פסוק ל"ז, ומכאן ראיה למ"ש בספר עזרא שעזרא כתב ספר עזרא אחר ספר דברי הימים, ולכן דלג שם וקצר וסמך על הנאמר בכאן:

31. (לא)וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת־בֻּקִּי וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת־עֻזִּי

32. (לב)וְעֻזִּי הוֹלִיד אֶת־זְרַחְיָה וּזְרַחְיָה הוֹלִיד אֶת־מְרָיוֹת

33. (לג)מְרָיוֹת הוֹלִיד אֶת־אֲמַרְיָה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת־אֲחִיטוּב

34. (לד)וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת־צָדוֹק וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת־אֲחִימָעַץ

    מצודת דוד:את צדוק. והוא הכ״ג הראשון ששמש בבה״מ והלכה הכהונה מאב לבן שנים עשר דורות:

35. (לה)וַאֲחִימַעַץ הוֹלִיד אֶת־עֲזַרְיָה וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת־יוֹחָנָן

    מצודת דוד:את עזריה. יתכן שהוא אמריה שנזכר בדברי הימים ב׳ י״ט ועיין בסוף מלכים בחשבון הדורות: את יוחנן. יתכן שהוא יהוידע הנזכר במלכים ב׳ ובדברי הימים ב׳:

36. (לו)וְיוֹחָנָן הוֹלִיד אֶת־עֲזַרְיָה הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר־בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם

    מצודת דוד:הוא אשר כהן וגו׳. ארז״ל וכי הוא לבד כהן אלא שמסר נפשו על עבודת הבית שמיחה בעוזיה המלך כאשר בא להקטיר קטורת כמו שכתוב בדברי הימים ב׳:

    עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה. יש מפרשים עזריה הוא היה עזריה הראשון ומעזריה עד שריה שהיה בחורבן הבית ח' כהנים ומכאן הוגהו ביומא בפ' א' ובויקרא רבה ובספרי פ' פנחס שמנה כהנים שמשו בבית הראשון ויש אומרים שמנה עשר ולא זה וזה יש בהם רוח חיים כי צדוק הוא היה הראשון שכהן בימי שלמה ועוד איזה אמריה היה בימי יהושפט דכתיב והנה אמריהו כהן הראש (ד"ה ב' י"ט) והוא (אמריה) בן עזריהו שהיה בימי עוזיהו בימי חזקיה שהיה אחרי יהושפט וא"ת עזריהו אבי שריה היה והיכן חלקיהו הכהן הגדול שהיה בימי יאשיהו אלא מצדוק יש לחשוב שנים עשר כהנים היו מצדוק עד שריה וכן מצינו בויקרא רבא מדוייק ומ"ש בעזריה הוא אשר כהן בבית מפורש בסיפרי ירוש' כך וכי הוא לבדו כהן בימי שלמה (כהן) והלא גם שאר כהנים כמו כן כהנו אלא לפי שמסר נפשו על קדושת הבית שלא הניח את עוזיהו להקטיר לכך נאמר הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה והוא עזריה שהיה בימי עוזיה (לקמן ב' כו) ובימי חזקיהו ועזריהו בן אחימעץ הוא אמריהו שכהן בימי יהושפט כמו שנקרא עוזיה עזריה דכתיב (במלכים ב ט״ו:א׳) בשנת עשרים וז' שנים לירבעם וגו' מלך עזריה ונקרא עזריה בן אחימעץ זכריהו דכתיב ויהי לדרוש אלהים (לקמן ב' כו) בימי זכריהו המבין ביראת אלהים וגו':

    רלב"ג

    עזריה הוא אשר כהן בבית וגו'. הנה זה תמה כי בתחלת מלכות שלמה היה צדוק כהן כמו שנזכר בספר מלכים ואיך יהיה בן בן בנו כהן בכמו זה הזמן המעט שאינו כי אם עשר שנים אלא שעזריה בן צדוק מצאנו שהי' מהשרים אשר לשלמה וידמה שהוא היה כהן גדול אחר צדוק ושמש בכהונה גדולה אחר הבנות הבית אם מפני אהבת המלך אותו או שהיה יותר ראוי. והנה אלו שזכר אחר זה באמרו ויולד עזריה את אמריה וגו' היו ריבם כהנים גדולי' והנה עשרה דורות מהם קפלו כל זמן בית ראשון:

37. (לז)וַיּוֹלֶד עֲזַרְיָה אֶת־אֲמַרְיָה וַאֲמַרְיָה הוֹלִיד אֶת־אֲחִיטוּב

    מצודת דוד:את אמריה. יתכן שהוא אוריה הנזכר במלכים ב׳ ט״ז: את אחיטוב. יתכן שהוא עזריה הנזכר בדברי הימים ב׳ ל״א:

38. (לח)וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת־צָדוֹק וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת־שַׁלּוּם

    עוד פירושים על פסוק לח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ואחיטוב הוליד. לפמ"ש לקמן (ט, יא) אחיטוב הוליד את מריות ומריות הוליד את צדוק:

39. (לט)וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת־חִלְקִיָּה וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת־עֲזַרְיָה

    עוד פירושים על פסוק לט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    שלום. כ"ג בימי אמון, סדר עולם שם. וחלקיה כהן בימי יאשיה, ועזריה בימי יהויקים, ושריה הומת ע"י נבוכדנצר:

40. (מ)וַעֲזַרְיָה הוֹלִיד אֶת־שְׂרָיָה וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת־יְהוֹצָדָק

    מצודת דוד:את שריה. הוא כ״ג האחרון והומת ביד נ״נ בזמן גלות צדקיה כמ״ש סוף מלכים ב׳ ובסוף ירמיה: את יהוצדק. והוא לא שמש בכהונה גדולה ובנו יהושע שמש בתחילת בית השני:

41. (מא)וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת יְהוָה אֶת־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר

    מצודת דוד:הלך. בגולה לבבל:

    עוד פירושים על פסוק מא: רש"י

    רש"י

    ויהוצדק הולך בהגלות ה' את יהודה וירושלים. ומ"ש בספר (חגי א') יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לא יהוצדק שמש מעולם בכהונה גדולה דהא הוגלה לבבל בימי יכניה כדכתיב ויהוצדק הלך בהגלות וגו' אלא יהושע בנו היה כהן גדול כשעלו מבבל בבית שני ומה שלא היה עזרא בן שריה הסופר כהן גדול ובן אחיו יהושע בן יהוצדק כיהן זהו הטעם לפי כי יהושע עלה עם זרובבל כמה ימים ושנים קודם שעלה עזרא: