דברי הימים א פרק ד׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)בְּנֵי יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָל

   מצודת דוד:בני יהודה וכו׳. בא להשלים יחוס בני יהודה ובדרך קצרה מזכיר שוב מי מבניו ובני בניו והם פרץ בן יהודה וחצרון בנו וכרמי בן זמרי בן זרח בן יהודה וחור בן כלב בן חצרון ושובל בן כלב בן חור:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   בני יהודה. פסוק זה מוקשה כמבואר, ונראה שאחר שחזר פה שנית על יחוס בני יהודה מה שמצא במגלה אחרת להשלים היחוס, הציג ציונים ממה ידבר פה. והנה יחשב עוד יחוס בני חצרון אשחור (פסוק ה), ע"ז ציין פרץ חצרון, ומבני זרח לא ידבר עוד לזה ציין כרמי, שהוא סוף יחוס זרח, ר"ל עליו אין להוסיף, ועוד ידבר מיחוס חור (פסוק ג - ד) ע"ז ציין חור, ועוד ידבר מיחוס שובל בן כלב עז"א שובל, ומפרש תחלה שובל, ואח"כ חור, ואח"כ חצרון. - אבל האמת הוא שבעל הספר העתיק מספר היחוס וכל מה שלא רצה להאריך ציין רק שם אחד, ודלג המותר, וכשבא שנית לדבר על יחוס בני יהודה שכבר העתיק מספר היחוס בסימן ב', ציין בני יהודה (הוא התחלת פסוק ג' מפרשה ב') כאומר בני יהודה וגו', פרץ מ"ש בפסוק ד' ה' פרץ בני פרץ חצרון וגו', עד כרמי וגו' (פסוק ז), עד חור (ר"ל ותלד לו את חור, פסוק י"ט) וגו' עד שובל, ר"ל אלה היו בני כלב בן חור שובל (פסוק נ) וגו', והוא ציון על הפרשה הקודמת. ואחר כל שם צריך להוסיף מלת וגו' או וכו' כמ"ש למעלה (ב, ח) ובכל הספר:

   רלב"ג

   פרץ חצרון וכרמי וגו'. הקודם בזה הפסוק אבי השני לו:

2. (ב)וּרְאָיָה בֶן־שׁוֹבָל הוֹלִיד אֶת־יַחַת וְיַחַת הֹלִיד אֶת־אֲחוּמַי וְאֶת־לָהַד אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי

   מצודת דוד:וראיה. הוא הרואה האמור למעלה: אלה משפחות הצרעתי. האמור למעלה שיצאו מבני שובל:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   וראיה. כן מנהג היחס הזה אף על פי שלא הזכיר עדיין ראיה כי דורות דורות קחשיב וכן בני חלאה צרת וצחר ואתנן וקוץ הוליד, ועדיין לא הזכיר קוץ ומזכיר את בניו:

   מלבי"ם

   וראיה בן שובל. הוא הרואה בן שובל (שם פסוק נב) שאמר שם שממנו יצאו משפחות הצרעתי והאשתאלי, מפרש איך יצאו ממנו משפחות הצרעתי, וע"ז סיים אלה משפחות הצרעתי, שהם יצאו מן אחומי ולהד:

   רלב"ג

   אלה משפחות הצרעתי. כבר זכר למעלה גם כן כי משובל יצאו משפחות הצרעתי:

3. (ג)וְאֵלֶּה אֲבִי עֵיטָם יִזְרְעֶאל וְיִשְׁמָא וְיִדְבָּשׁ וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי

   מצודת דוד:ואלה. מוסב על המקרא שלאחריו שאמר אלה בני חור וכו׳ ואמר מלבד בני חור הנזכרים למעלה הנה גם אלה היו בניו והם אבי עיטם יזרעאל וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ואלה. שם אדם ששמו אלה, והיה אבי עיטם, גם הוא נולד מראיה בן שובל, וכן יזרעאל וישמע וידבש נולדו מאם אחת, והיה להם אחות מצוינת שמה הצללפוני. ולקבלת חז"ל היתה אמו של שמשון, ועז"א ברבה במדבר (פ' י) ששמשון בא משבט דן ומשבט יהודה, ולמ"ש למעלה (ב, נד) בשם הרד"ק שצרעה ואשתאל היו בנחלת יהודה תבין מדוע החל רוח ה' לפעם את שמשון במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל, כי שם דרו אחי אמו שהיו מיהודה בני בנים של שובל אבי קרית יערים, ששם חנו מחנה דן, ומנוח שהיה מדן לקח בעת ההיא שחנו שם אשה משם. וכן פניאל אבי גדור וכו' כולם בני ראיה, ונתיחסו לחור ראש היחוס, כי ראיה היה בן שובל בן כלב בן חור. וגם יל"פ שמן פסוק ג' מוסב למטה אלה ויזרעאל וכו' ופנואל וכו' הם בני חור מבניו האחרים, וקורא לחור אבי בית לחם, כי היה שלמא אבי בית לחם בן בנו כלב, ונתיחס הכל אליו:

   רלב"ג

   ואלה אבי עיטם וגו'. ידמה ממה שאחר זה שעיטם היה בן חור ולזה אמר אחר זה אלה בני חור בכור אפרתה ר"ל חור שהיה בן אפרתה והיה אבי בית לחם כי הוא היה אבי שלמא שהיה אבי בית לחם כמו שקדם:

4. (ד)וּפְנוּאֵל אֲבִי גְדֹר וְעֵזֶר אֲבִי חוּשָׁה אֵלֶּה בְנֵי־חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה אֲבִי בֵּית לָחֶם

   מצודת דוד:אבי בית לחם. שלמא בן כלב בנו הי׳ אבי בית לחם ונקרא מ״ש בן בנו וכאומר אבי של אבי בית לחם ואבי האב הוא כאב:

5. (ה)וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה

   מצודת דוד:ולאשחור. הוא הנזכר למעלה שהיה בן חצרון:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים. מוסב למעלה ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע כי לא יחס עד עתה:

   מלבי"ם

   ולאשחור. אחר שהשלים עוד יחוס כלב בן חצרון שראיה בן שובל היה מחלציו, שב אל אשחור שילדה אביה אשת חצרון אחר מותו וגדלו כלב ואפרתה אשתו כנ"ל (ב, כד), ושם לא ספר מיחוסו וספרו פה:

   רלב"ג

   ולאשחור אבי תקוע. כבר זכרו במה שקדם ובא עתה להזכיר תולדותיו:

6. (ו)וַתֵּלֶד לוֹ נַעֲרָה אֶת־אֲחֻזָּם וְאֶת־חֵפֶר וְאֶת־תֵּימְנִי וְאֶת־הָאֲחַשְׁתָּרִי אֵלֶּה בְּנֵי נַעֲרָה

7. (ז)וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת וְצֹחַר וְאֶתְנָן

8. (ח)וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת־עָנוּב וְאֶת־הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן־הָרוּם

   מצודת דוד:וקוץ. אולי הוא אחד מהנזכרים למעלה והיה נקרא בב׳ השמות וכן נאמר ברבים כמוהו אשר נמצא בזה הספר אשר לא יזכרו לפנים מי הי׳ וממי יצא:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   וקוץ. שיעורו ובני חלאה צרת וכו' וקוץ (אשר) הוליד את ענוב, גם קוץ היה בן חלאה, וכן משפחות אחרחל יצאו מחלאה, ועמ"ש לקמן (ח, לא) כי שם וקוץ מוסב למעלה ולמטה:

   רלב"ג

   וקוץ הוליד את ענוב. ידמה שהרצון בזה שכבר היה בנה גם כן קוץ שהוליד את ענוב ואת הצבבה ויצאו ממנו משפחות אחרחל בן הרום:

9. (ט)וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב

   מצודת דוד:ויהי יעבץ. גם הוא לא נזכר שמו לפנים מי הוא: ילדתי בעצב. כאשר ילדה אותו היה לה עצבון מה ולזכרון קראה את בנה יעבץ בהפוך אותיות מעצב כאלו תאמר שיהפך העצב לשמחה:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב. וכינה שמו יעבץ ודוגמתו בן אוני (ס"א ואביו קרא לו בנימין) (בראשית ל"ה):

   מלבי"ם

   ויהי. בין משפחה זו היה יעבץ הנכבד מאחיו, ואמו קראה שמו יעבץ כי ילדתו בעוצב, וי"ל שמתה בעת לדתה כמו שקראה רחל בן אוני:

   רלב"ג

   ויהי יעבץ נכבד מאחיו. ידמה שחלאה קראה אחד מבנים יעבץ כי ילדתו בעצב:

10. (י)וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם־בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת־גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר־שָׁאָל

    מצודת דוד:והרבית את גבולי. להיות נחלתי מרובה: ידך עמי. לעזרני בעת הצורך: ועשית מרעה. ר״ל תהפוך מהרעה אשר בעבורה נתעצבה אמי בעת ילדה אותי הרעה ההיא תהפוך לטובה לבלתי עצבי כאשר שאלה אמו בקריאת השם יעבץ והנה נדר מה א״כ יהיה ולא פירש מה נדר וכאלו אמר כאשר כן יהיה אשלם גמול הדבר ואלך בדרכי ה׳ ודוגמתו כל מכה יבוסי וכו׳ (ש״ב ה) ולא פירש מה יעשה לו והוא כאומר הנה יקבל גמול:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    והרבית את גבולי. בנחלות:

    והיתה ידך עמי ועשית מרעה. אם תהיה עמי ותצילני מרעה לבלתי עצבי שלא יארע לי שום נזק וצער ועצב והוא נדר מה שנדר:

    ויבא אלהים את אשר שאל. ושלם נדרו ומכאן מביאין ראיה כשפוסקין צדקה (בצבור) בעבור מה שאין נודרין אלא נותנין בלא נדר ומדרשו ידוע:

    מלבי"ם

    ויקרא יעבץ. ובאשר נולד רע התפלל לבטל גזרת המערכה ע"י ברכת ה' אשר לא תוסיף עצב עמה, ועז"א אם ברך תברכני. וגם כלל בתפלתו שאם יברכהו אלהים בזה ירבה גבולו בחכמה, שזה היה הגבול שגבל לו, וכמ"ש חז"ל (תמורה טז א) והרבית את גבולי בתלמידים. ואמר עוד שאם תהיה ידך עמי לעזרני לעבודת ה' אז ועשית מרעה לבלתי עצבי, שאז ישוו בעיניו כל עניני עולם, ומן רעת העולם יעשה לו לבל יעצב מהם, כי יקבל הכל בשמחה וישמח על הרעה כעל הטובה, כענין גם זו לטובה, וכדרך השלמים ומושגחי ה' שהרעה תתהפך להם לטובה

    ויבא אלהים אשר שאל. כי היה מושגח מה', וגם נכלל בזה שהוא הביא לאלהים אשר שאל, והרחיב גבול מלכות ה' על ידי שהפיץ תורה ברבים וכל עניני העולם היו שוים בעיניו הרע והטוב כפי ששאל:

    רלב"ג

    ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר וגו'. ידמה שיעבץ היה נשיא השבט או היה אחד מהשופטים ולזה אמר והרבית את גבולי כי לא יתכן שירבה ה' גבול היחיד בזה האופן וידמה שהיה זה במלחמה ונדר דבר מה לה' יתברך אם יעשה לו כן ולא פירש בזה המקום והרצון בו אם ברך תברכני בזאת המלחמה והרבית את גבולי שאכבוש את אויבי והיתה ידך עמי בזה באופן שתעשה שלא אעצב מרעה שלא תקרה לי ולעמי צרה כלל בזאת המלחמה:

11. (יא)וּכְלוּב אֲחִי־שׁוּחָה הוֹלִיד אֶת־מְחִיר הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן

    מצודת דוד:וכלוב אחי שוחה. לא הוזכרו לפנים גם שניהם ואולי הוזכרו בשם האחד אשר היה להם, או כן דרך הספר להזכיר אנשים ותולדותיהם עם שלא הוזכרו לפנים ממי יצאו ומי אביהם:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וכלוב אחי שוחה. משפחות הוא דקחשיב בקצור ל' אע"פ שאין מזכירו למעלה וכן ובני קנז אע"פ שלא הזכירו למעלה וכן מעונתי כמו כן לא הזכירו כי כן דרך כל הספר הזה:

    מלבי"ם

    וכלוב. מבני אשחור יצא כלוב אחי שוחה שהוליד את מחיר, וכבר התבאר שעזרא העתיק דבריו מספר היחוס הגדול ולא העתיק כל הדברים רק דברים מצויינים, והמותר הניח, ובספר היחוס היה כתוב השתלשלות הדורות באורך עד שוחה וכלוב אחיו, ושם כתיב יחוס שוחה, ואחריו כתוב וכלוב אחי שוחה וכו', ועזרא דלג על כולם שלא היו אנשים מצוינים והתחיל בכלוב:

    רלב"ג

    וכלוב אחי שוחה. ידמה שהיה בן עזר אבי חושה (ד' ד') ויהיה חושה ושוחה אחד:

12. (יב)וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת־בֵּית רָפָא וְאֶת־פָּסֵחַ וְאֶת־תְּחִנָּה אֲבִי עִיר נָחָשׁ אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה

    מצודת דוד:אלה אנשי רכה. כל בני כלוב היו נקראים אנשי רכה מטעם ידוע אצלם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    אבי עיר נחש. שם עיר ותחנה שר (היה) עליה:

    אלה אנשי רכה. בני אשתון ישבו באותו מקום ברכה, ע"א אנשי רכה המשפחה היתה מכונה אנשי רכה:

    מלבי"ם

    אלה אנשי רכה. כן נקראת משפחה זאת מטעם ידוע אצלם:

13. (יג)וּבְנֵי קְנַז עָתְנִיאֵל וּשְׂרָיָה וּבְנֵי עָתְנִיאֵל חֲתַת

    מצודת דוד:ובני קנז. גם הוא לא נזכר לפנים בן מי הי׳ (ולא אזכרם עוד מעתה כי מאד רבו): עתניאל. הוא היה השופט הראשון על ישראל:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובני קנז. היו ג"כ ממשפחה זאת. ולפי דעתי לישר פשטות הכתובים ולהסיר כל לחץ שנלחצו המפרשים, נראה שמן אשחור יצא קנז הראשון והוא הוליד את יפונה, שע"כ נקרא (במדבר לב, יב) כלב בן יפונה הקנזי, ר"ל שיפונה היה בן קנז, ויפונה הוליד שני בנים, קנז וכלב, וע"כ אמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ר"ל שקנז אבי עתניאל היה אחי כלב, וכ"ז לא היה צריך לסופרנו להזכיר כי ידענו זאת מספר התורה וס' יהושע, והתחיל לבאר בני האחים קנז וכלב, שבני קנז (בן יפונה) היו עתניאל ושריה, ובני עתניאל היו חתת ומעונתי (אשר) הוליד את עפרה (וכדוגמא זו בפסוק ח', ולמ"ש לקמן (ח, לא) פי' חתת ומעונתי, ומעונתי הוליד)

    ושריה (בן השני של קנז) הוליד את יואב שממנו יצאו בני גיא חרשים, ונקראה העיר ע"ש מלאכתם כי חרשים היו. ובנחמיה (יא, לה) חשבה לבני בנימין, שבימיו ישבו שם בני בנימין:

14. (יד)וּמְעוֹנֹתַי הוֹלִיד אֶת־עָפְרָה וּשְׂרָיָה הוֹלִיד אֶת־יוֹאָב אֲבִי גֵּיא חֲרָשִׁים כִּי חֲרָשִׁים הָיוּ

    מצודת דוד:כי חרשים היו. ר״ל בעבור זה היה נקרא המקום ההוא גיא חרשים על כי היו אנשים חרשים רצה לומר אומני אבן ועץ וברזל:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י

    רש"י

    ושריה הוליד את יואב אבי גיא חרשים. יואב היה שר של עמק שיש בה חרשים ולמה אני קורא אותה גיא חרשים כי חרשים היו פתרון אותן שישבו בגיא החרשים חרשים המה ועל שמם נקרא הגיא:

15. (טו)וּבְנֵי כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה עִירוּ אֵלָה וָנָעַם וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז

    מצודת דוד:כלב בן יפונה. הוא כלב בן חצרון ועל שפינה עצמו מעצת המרגלים נקרא בן יפונה כן ארז״ל ועם כי כבר סיפר מתולדותיו בא עתה להשלים ספור כל תולדותיו וכן דרך הספר הזה: וקנז. כי שמו בוי״ו:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ובני כלב בן יפונה. אמרו רבותינו כלב בן יפונה זה כלב בן חצרון ולמה נקרא בן יפונה שפינה מעצת מרגלים ואל תתמה שהרי ייחס כבר משפחת כלב בן חצרון שהרי כן הדרך שמייחס קצת ומדלג על משפחה אחרת ואח"כ תופש משפחה ראשונה:

    ובני אלה וקנז. כך היה שמו וקנז:

    מלבי"ם

    ובני כלב. עתה חושב בני כלב אחי קנז בן השני של יפונה, והיה לו בנים מארבע נשים, הבנים מאשתו הראשונה (שלא הזכיר שמה) היו עירו אלה ונעם, ובני אלה היה שמו וקנז, הוא"ו הוא מעקר השם כמ"ש דוגמתו למעלה (ב, יח), ובס' היחוס שממנו העתיק היו כתובים עוד בנים ולא העתיקם שלא היו רשומים לכן אמר ובני כמ"ש למעלה (ב, ז - ח):

    רלב"ג

    ובני כלב בן יפונה. ידמה שיהיה יפונה פנואל אבי גדור והנה היה אבי גדור לפי שכלב בנו היה אבי ירד שהיה אבי גדור:

    ובני אלה וקנז. ר"ל ובני אלה קנז:

16. (טז)וּבְנֵי יְהַלֶּלְאֵל זִיף וְזִיפָה תִּירְיָא וַאֲשַׂרְאֵל

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ובני יהללאל. היא אשת כלב השניה, היה זיף וכו'

    ובן עזרה. כך שמו, כמו בן חנן בן זוחת (בפסוק כ) (ועמ"ש לקמן ח, לא), וכן יתר ומרד וילון, כולם היו בני יהללאל

    ותהר. אח"כ הרתה יהללאל אשת כלב את מרים ואת שמי ואת ישבח, ר"ל שהרתה כולם כאחד שלשה בכרס אחת, לכן אמר ותהר ולא אמר ותלד:

    רלב"ג

    ובני יהללאל. ידמה שהוא נעם והיו לו שני שמות:

17. (יז)וּבֶן־עֶזְרָה יֶתֶר וּמֶרֶד וְעֵפֶר וְיָלוֹן וַתַּהַר אֶת־מִרְיָם וְאֶת־שַׁמַּי וְאֶת־יִשְׁבָּח אֲבִי אֶשְׁתְּמֹעַ

    מצודת דוד:ותהר. אשתו של מרד הרתה וילדה את מרים והוא שם איש:

    עוד פירושים על פסוק יז: רלב"ג

    רלב"ג

    ובן עזרה. ידמה שהוא עירו והיו לו שני שמות:

    ותהר את מרים ואת שמי ואת ישבח. ר"ל הרתה וילדה שמי וישבח והיו תאומים או לא זכר שם ההרה ואמר שהיה הרה מבת אחת ושני בנים וידמה שלא היתה יהודיה האשה הראשונה שהרתה מאלו ולזה אמר אחר זה ואשתו היהודיה וידמה שאלו הראשונים הם בני בתיה בת פרעה אשר לקח לו מרד. והשנים ילדה למרד אשתו היהודיה:

18. (יח)וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת־יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת־פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד

    מצודת דוד:ואשתו היהודיה. אשת מרד היהודית כי הראשונה שזכר לא היתה יהודית כי היא היתה בתיה בת פרעה שאמר בסוף המקרא: ואלה. האמורים במקרא שלפניו והם מרים ושמי וכו׳ אלה היו בני בתיה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואשתו היהדיה. אשת כלב שנולדה מיהודית:

    ירד אבי גדור וגו'. שרי העירות כדכתיב ביהושע ויקדעם וזנוח וחלחול בית צור וגדור ירמות ועדלם שוכה ועזקה:

    ואלה בני בתיה בת פרעה. הוי"ו מפרדת בין בני יהודיה ובין בני בתיה:

    אשר לקח מרד. כלב הוא מרד שמרד בעצת מרגלים וכן דרך היחס שאפילו לאחד אומר בני כמו ובני אלה וקנז:

    מלבי"ם

    ואשתו היהדיה. אשה השלישית של כלב ששמה היהדיה, (וכבר בארתי למעלה (ב, נב) שנמצאו שמות רבים שמתחילים בה"א, וכמו הצללפוני וכן הרבה) היא ילדה את ירד שהיה אבי גדור, והיו ג' ערים שונות בית גדור (ב, נא), גדר (ד, ד) גדור שבכאן, ולדעת קצת גדרה (ד, כג), וכן חבר אבי שוכו

    ואלה בני בתיה. היא אשה הרביעית של כלב, אח"כ לקח בתיה בת פרעה (ולא ידענו אם פרעה זה שם איש ישראל, או שם מלך מצרים וכן פי' חז"ל (מגילה יג א)). ונראה שהפסוק הזה מחובר אל של אחריו, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח, ר"ל שלקח כלב, בניה היו מרד ובני אשת הודיה כמו שיתבאר:

19. (יט)וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי

    מצודת דוד:אחות נחם. אשר היתה אחות נחם: אבי וכו׳. ר״ל אלה בניה אבי קעילה וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ובני אשת הודיה. בספר היחוס שממנו העתיק היה כתוב שבני בתיה היו מרד והודיה ושימון וישעי, ושם היה כתוב יחוס כל אחד באורך, וחשב כל בני הודיה מכמה נשים, שעזרא דלג אותם כי לא היו מצוינים, ובתוכם בני הודיה שהי"ל מאשתו שהיתה אחות נחם שהם היו מצויינים ואותם הזכיר, ואמר שבני בתיה בת פרעה אשר לקח (כלב) היה מרד ובני אשת הודיה שהיתה אחות נחם, שעם אשה זאת הוליד את אבי קעילה הגרמי, ר"ל הגרמי הוא שם איש שהיה אבי קעילה, ואת אשתמוע שהיה ראש בעיר מעכה. ואל תתפלא שהגרמי שם איש, כבר הראיתי כזה רבים למעלה (ב, נב):

    רלב"ג

    ובני אשת הודיה. ר"ל והם גם כן בני אשת שהיה שמה הודיה והיא אשתו היהודיה שזכר ואמר שהיא אחות נחם ולא נזכר ממה שקדם ממי היה:

20. (כ)וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת

    מצודת דוד:בן חנן. כן שמו וכן בן זוחת:

    עוד פירושים על פסוק כ: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובני שימון. וכן בני שימון היו מבני בתיה, ולא חשב שימון עצמו, שלא היה ראש רק בניו

    ובן חנן. כך שמו. וכן בני ישעי היו ראשי משפחות מבני בתיה

    ובן זוחת. כך שמו:

21. (כא)בְּנֵי שֵׁלָה בֶן־יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית־עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ

    מצודת דוד:ומשפחות וכו׳. המשפחות שהיו עובדים עבודת הפשתן המיוחסים לבית אשבע:

    עוד פירושים על פסוק כא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הבוץ. פשתן כמו אחוז בחבלי בוץ (אסתר א׳:ו׳):

    רש"י

    בני שלה בן יהודה. לפי שעדיין לא יחסו מיחסו עתה שמשום כבודו של דוד מקדים ליחס בני תמר פרץ וזרח שמהם יצא גם הוא ועכשיו שייחס כל משפחות פרץ מתחיל לייחס כל משפחות שלה שהיו באותו הדור:

    ומשפחת בית עבודת הבוץ. ליריעות המקדש אף הם היו מבני שלה:

    מלבי"ם

    בני שלה. אחר שיחס פרץ וזרח בא ליחס קצת ראשי משפחות של בני שלה

    ומשפחת בית עבודת הבוץ. שהיו עושים מלאכה בבוץ, הוא הפשתים היקר, ורש"י פי' בוץ לעבודת המקדש, ומשפחה זאת נקראת בית אשבע:

22. (כב)וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר־בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים

    מצודת דוד:אשר בעלו למואב. אשר נלחמו עם מואב והיו אדונים להם: וישבי לחם. כן שם איש: והדברים עתיקים. כאומר אף כי אמרתי מדבר מלחמה ונצחון ואין הדבר ידוע הנה אל תתמהו על זה כי הדברים האלה המה מיושנים ועבר זמן רב ונשכח מן הבריות:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    בעלו. ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

    עתיקים. ענין יושן כמו ועתיק יומין (דניאל ז׳):

    רש"י

    ויוקים ואנשי כזבא. עד וישבי לחם כל אלה בני שלה בן יהודה:

    ויואש ושרף. רבותינו אומרים זה מחלון וכליון:

    והדברים עתיקים. פתרון אל תאמר לפי שהתחלתי לייחס מאנשי דורינו שכולם היו אחרי כן אלא כולן שנאמרו בפסוק זה (העתיקים) הראשונים שהיו בימי קדמונים:

    אשר בעלו למואב. שלקחו נשים מואביות:

    מלבי"ם

    ויוקים. היה ראש משפחה

    אשר בעלו למואב. פי' הרד"ק שכבשו את מואב והיו אדונים להם

    וישבי לחם. היו ג"כ ראש ממשפחה הזאת. וי"מ שנשאו נשים מואביות

    והדברים עתיקים. ספור זה הוא ספור ישן עתיק ימים שהיה להם קבלה עתיקה, או ר"ל שפרטי המעשה נעתקו על ספר מיוחד שהיה אז ביד עזרא:

    רלב"ג

    ויואש ושרף אשר בעלו למואב. ד"ל אשר בטלו לבנות מואב:

    והדברים עתיקים. ר"ל שהם קדומים מאד ואפשר שהיה זה בימי משה בשיטים ואפשר שהיה בימי השופטים ואפשר עוד שהיו אלו מחלון וכליון והיו להם שני שמות:

23. (כג)הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם־הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם

    מצודת דוד:המה היוצרים. המה היו יוצרי חרס והיו יושבים במקום הנוטעים לנטוע אותם והיו בעלי גדרה ר״ל בונים גדרות וכתלים: עם המלך. כשהיו עם המלך עוסקים במלאכתו היו יושבים שם במקום הנטעים מפני הכנת מלאכתם אבל לא בזולת זה:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    המה היוצרים. המה יוקים ואנשי כזבא וישבי לחם היו יוצרי חומר למלאכת המלך וגם קדרות למאכל המלך וגם לכהנים:

    ויושבי נטעים. שהיו עוסקים בנטיעות של מלך:

    וגדרה. אומנים גודרי גדר אבנים למלאכת המלך:

    עם המלך. פתרון הושיבן המלך באותן העיירות לפי שהיו עושים מלאכתו דוגמא במשפטים בשואל בעליו עמו לא ישלם כלומר עמו במלאכתו:

    מלבי"ם

    המה היוצרים. היו בעלי מלאכות בכלי חרס ולצור צורות בכל אבן, שכ"ז נכלל בשם יוצר, כמו כחומר ביד היוצר (ירמיה יח, ו), מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו חבקוק ב, יח). וכן היו אומנים בנטיעות אילנות, ועז"א ויושבי נטעים, וכן בגדרות צאן, בענין שהיה מלאכתם בדומם וצומח ובע"ח. גם יל"פ שהמקומות שישבו שם היו קרוים נטעים וגדרה, על שהיו מוכשרים לנטיעות וגדרות צאן, ועז"א ישבו שם, ר"ל במקומות אלה, והיו עם המלך במלאכתו שהיו עושים שם מלאכת המלך:

    רלב"ג

    המה היוצרים. ר"ל שהיו עושים כלי חרס:

    ויושבי נטעים וגדרה. ר"ל שהיו יושבים בחוץ באהלים ומנטיעות עשו גדרה לשים בין הנטיעות קצת עצים לגדר והנטיעות היו בשורה זה אחר זה ומלאו מה שביניה' בעצים מסובבים בהם שתי וערב וישבו שם לעשות מלאכת המלך:

24. (כד)בְּנֵי שִׁמְעוֹן נְמוּאֵל וְיָמִין יָרִיב זֶרַח שָׁאוּל

    מצודת דוד:בני שמעון. לפי שהי׳ שכן ליהודה בנחלתו לזה מיחסו אחריו וקודם ראובן:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בני שמעון. לפי ששמעון יושב בחלק יהודה הוא מקדימו ליחסו ולדבר בעיירותיו קודם לראובן:

    מלבי"ם

    בני שמעון נמואל וכו'. יריב תחת יכין שבתורה (במדבר כא, יב), ויחס שמעון אחר יהודה כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה:

25. (כה)שַׁלֻּם בְּנוֹ מִבְשָׂם בְּנוֹ מִשְׁמָע בְּנוֹ

    מצודת דוד:שלום בנו. של שאול הסמוך לו ומבשם בנו של שלום וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כה: מלבי"ם

    מלבי"ם

    שלום. לפי דעתי לא חשב רק הנשיאים, ומ"ש שלום בנו אינו בנו של שאול, כי בנו של שאול לא היה נשיא, ודלג מספר היחוס שהעתיק ממנו עד שלום שהוא שלומיאל בן צורי שדי שהיה הנשיא הראשון מבני שמעון, ובס' היחוס כתוב צורי שדי, שלום בנו, ואח"כ הולך הנשיאות מבן לבן עד משמע, שם נפסק הנשיאות. ורשם ובני משמע ולא הזכירם כי לא היו נשיאים, עד חמואל שצמח מזרעו שהיה נשיא, ואחריו זכור, ואחרי שמעי, אלה היו נשיאי השבט, ויתר הבנים לא הזכיר כי לא היה נשיא בהם. ונראה ששמעי שבו פסק הנשיאות הוא שמעיה הנזכר לקמן (פסוק לז), וע"כ מייחס את זיזא בן שפעי עד שמעיה, ומן שמעיה עד זיזא לא היה נשיא השבט רק נשיא המשפחה, שהיו י"ג נשיאים לי"ג משפחות. וכן בפסוק ל"ה ויהוא בן יושביה וכו', כל הנחשבים היו נשיאי משפחות, וע"כ הזכירו ביחוסו. וכ"מ שהזכיר היחוס עד למעלה היו אנשים מצוינים וידועים בשמותם כמ"ש בכ"מ:

26. (כו)וּבְנֵי מִשְׁמָע חַמּוּאֵל בְּנוֹ זַכּוּר בְּנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ

27. (כז)וּלְשִׁמְעִי בָּנִים שִׁשָּׁה עָשָׂר וּבָנוֹת שֵׁשׁ וּלְאֶחָיו אֵין בָּנִים רַבִּים וְכֹל מִשְׁפַּחְתָּם לֹא הִרְבּוּ עַד־בְּנֵי יְהוּדָה

    מצודת דוד:וכל משפחתם. של בני שמעון לא הרבו בנים לגעת עד מספר בני יהודה אשר שכנו עמהם וכאומר אין המקום גורם מרבית הבנים כי בני יהודה ובני שמעון ישבו יחד ועכ״ז לא נתרבו אלו כאלו:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה. לא הרבו בנים כבני יהודה לפי שהיו מועטים וחלק יהודה רב מהם קבל יהודה שמעון בחלקו כי שמעון לא היה לו חלק בא"י שנ' אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (ראשית מ"ט) ושנינו בבראשית רבה אחלקם להעמיד סופרים בישראל בבתי כנסיות כו' ומניין שקבלו דכתיב (יהושע י״ט:ט׳) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם פן תרבה עליהם חית השדה ומה שכתוב (שם) ויעל הגורל לבני שמעון כך היה המעשה הפילו גורל איזה שבט יקבל שמעון בחלקו ונפל הגורל בחלקו של יהודה וגם מה שכתוב (שופטים א׳:ג׳) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם אני אתך בחלק שנתתי לך:

    מלבי"ם

    לא הרבו עד בני יהודה. ר"ל הגם שהרבו כמ"ש בפסוק ל"ח, לא הרבו כמו בני יהודה, ולכן היה נחלת שמעון תוך בני יהודה כנזכר בס' יהושע:

    רלב"ג

    וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה. ר"ל כי אף על פי שהיה לשמעי בנים רבים ובנות רבות הנה כל משפחתם לא הרבו שיהיו שוים ולמספר בני יהודה:

28. (כח)וַיֵּשְׁבוּ בִּבְאֵר־שֶׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר שׁוּעָל

    מצודת דוד:וישבו בבאר שבע וכו׳. הערים האלה היו בנחלת בני יהודה ונתנה לבני שמעון לשבת בהן ונזכרים המה בספר יהושע קצת בחלוף השמות:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וישבו בבאר שבע. בני שמעון ישבו באותן עיירות של יהודה:

    מלבי"ם

    וישבו בבאר שבע. עמ"ש בפי' יהושע י"ט

    אלה עריהם עד מלוך דוד. כי במלוך דוד היתה צקלג למלכי יהודה (כמ"ש ש"א כז, ו) ונגרעה מנחלת בני שמעון:

29. (כט)וּבְבִלְהָה וּבְעֶצֶם וּבְתוֹלָד

30. (ל)וּבִבְתוּאֵל וּבְחָרְמָה וּבְצִיקְלָג

31. (לא)וּבְבֵית מַרְכָּבוֹת וּבַחֲצַר סוּסִים וּבְבֵית בִּרְאִי וּבְשַׁעֲרָיִם אֵלֶּה עָרֵיהֶם עַד־מְלֹךְ דָּוִיד

    מצודת דוד:אלה עריהם. אשר ישבו בהן: עד מלוך דוד. אבל כאשר מלך דוד גברה יד בני שבטו וגרשום מנחלתם על כי נתרבו והיה צר להם המקום לשבת עם בני שמעון:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י

    רש"י

    אלה עריהם עד מלוך דוד. פתרון כשהרבו בני יהודה עשו תרעומות על בני שמעון מימי שאול ורצו לגרשם מארצם ולא היה יכול לגרשם ואף כי היה כל ימיו בטירדה ובמלחמות וכשמלך דוד באו שבטו לשאול מבני שמעון את ארצם שהשאילו להם והלך דוד וגר שם כי שאול לא חשש בכך מפני שנאת דוד שהיה מיהודה וזהו שכתב אלה עריהם עד מלך דוד וכשמלך גרשם מפי' רבי אליעזר בר משולם ז"ל וכן פי' לי רבי שלמה בר לוי אחי רבי משה הדרשן:

32. (לב)וְחַצְרֵיהֶם עֵיטָם וָעַיִן רִמּוֹן וְתֹכֶן וְעָשָׁן עָרִים חָמֵשׁ

    מצודת דוד:וחצריהם. אבל חצרי הערים שזכר הם עיטם וכו׳ ואף שאמר בסוף המקרא ערים חמש מ״מ אל מול הערים שזכר בראשונה יחשבו כחצרים:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    וחצריהם. הם המקומות הסמוכות לעיר וקטנות מהן ואין מוקפות חומה:

    רש"י

    וחצריהם. הכפרים מי היו עיטם ועין ורמון וגו':

    מלבי"ם

    וחצריהם עיטם. לא נזכר ביהושע רק ערים ארבע, וי"ל שאחר שנתנה צקלג למלכי יהודה נתנו להם עיטם במקומו, ולא היתה עיר רק חצר פרזי:

33. (לג)וְכָל־חַצְרֵיהֶם אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד־בָּעַל זֹאת מוֹשְׁבֹתָם וְהִתְיַחְשָׂם לָהֶם

    מצודת דוד:הערים האלה. הם עיטם וכו׳: עד בעל. החצרות המגיעות עד בעל: זאת. המחוז הזאת נשארה להם לשבת בה: והתיחשם להם. המקומות האלה נשארו מיוחסות לבני שמעון (ועם כי עיקר שם יחוס הונח על גלוי משפחת האיש לדעת מבני מי הוא הנה הושאל על הגלות העיר לדעת של מי הוא וכן על הגלות האיש לדעת מאיזה עם הוא או מאיזה מקום וכן קראו המדקדקים להיו״ד של מצרי ואדומי, יו״ד היחס):

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    זאת מושבותם והתיחשם להם. פתרון אע"פ שייחסם כאן מקצתן אל תאמר שלא היו כי אם אותן שהרי יש ספר יחוס אחר ושם היו יחוסין כל שבט ושבט כך היה לפרש יחוסו בפני עצמו:

    מלבי"ם

    זאת מושבותם והתיחשם להם. ר"ל שראשי המשפחות התיחשו אחר הערים, שכל משפחה בחרה עיר מיוחדת למושבה והתיחסה אחר העיר ההוא, כמו אשחור אבי תקוע, מישע אבי זיף, שובל אבי קרית יערים ודומיהם:

34. (לד)וּמְשׁוֹבָב וְיַמְלֵךְ וְיוֹשָׁה בֶּן־אֲמַצְיָה

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ומשובב. וכל הכתובין:

    מלבי"ם

    ומשובב. והנה הערים של בני שמעון היו שלש עשרה (חוץ מן החצרות), ואחר שהתיחסו על הערים, היה להם שלש עשרה ראשי משפחות, לכן חשב שלש עשרה ראשים, שכל משפחה היה לה ראש מיוחד, ושמם היה בימי חזקיה (שנעשה על ידם המעשה שיזכיר בפסוק ל"ט) משובב וימלך וכו':

35. (לה)וְיוֹאֵל וְיֵהוּא בֶּן־יוֹשִׁבְיָה בֶּן־שְׂרָיָה בֶּן־עֲשִׂיאֵל

36. (לו)וְאֶלְיוֹעֵינַי וְיַעֲקֹבָה וִישׁוֹחָיָה וַעֲשָׂיָה וַעֲדִיאֵל וִישִׂימִאֵל וּבְנָיָה

37. (לז)וְזִיזָא בֶן־שִׁפְעִי בֶן־אַלּוֹן בֶּן־יְדָיָה בֶן־שִׁמְרִי בֶּן־שְׁמַעְיָה

38. (לח)אֵלֶּה הַבָּאִים בְּשֵׁמוֹת נְשִׂיאִים בְּמִשְׁפְּחוֹתָם וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְצוּ לָרוֹב

    מצודת דוד:אלה הבאים בשמות. רצה לומר אלה הנזכרים בשמותם היו נשיאי׳ במשפחות׳ ובית אבותיהם התחזקו להיות עם רב ולא יכלו לשבת בהמחוז הנשאר:

    עוד פירושים על פסוק לח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    פרצו. ענין התחזקות כמו מה פרצת (בראשית ל״ה):

    רש"י

    אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם ובית אבותיהם פרצו לרוב. לא היה להם מקום לישב:

    מלבי"ם

    אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם. ר"ל שלא היו נשיאי שבט שנחשב למעלה שהיה האחרון שמעי, רק נשיאי משפחות, י"ג נשיאים לי"ג משפחות

    ובית אבותיהם פרצו לרוב. שבימי חזקיה מצאו שאין המקום מחזקת רוב יושביהם כי נחלת שמעון היתה מעטה, ולכן:

39. (לט)וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם

    מצודת דוד:וילכו. ולזה הלכו עד המקום שבאים בה אל גדר וכו׳ לבקש מקום מרעה:

    עוד פירושים על פסוק לט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וילכו. על כן למבוא גדור וגו' לבקש מרעה לצאנם:

    מלבי"ם

    וילכו למבוא גדור וכו' ושוקטת ושלוה. שאין להם מלחמה מבחוץ ולא מרד מבפנים (שזה גדר שלוה), ולכן לא היו מוכנים למלחמה כי הם מבני חם שישבו שם מלפנים, והחזיקו בארץ מקדם קדמתה:

    רלב"ג

    וילכו למבוא גדור עד למזרח הגיא. גדור הוא שם עיר:

40. (מ)וַיִּמְצְאוּ מִרְעֶה שָׁמֵן וָטוֹב וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְשֹׁקֶטֶת וּשְׁלֵוָה כִּי מִן־חָם הַיֹּשְׁבִים שָׁם לְפָנִים

    מצודת דוד:רחבת ידים. מקומות רחבות וגדולות: ושוקטת ושלוה. עמה יושבת בהשקט ואינה נשמרת מן המלחמה: כי מן חם. כי המה מבני חם היושבים שמה מימים קדמונים ולא היה מי מערער על ארצם להיות נשמרים מן המלחמה:

    עוד פירושים על פסוק מ: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ידים. מקומות כמו יד אבשלום (ש״ב יח):

    רש"י

    כי מן חם היושבים שם לפנים. בשקט ובשלוה היו יושבים ולא בא אדם להרע להם לפיכך לא נזהרו כשבאו עליהם להלחם ודוגמתו בשופטים ויבאו על ליש על עם שקט ובוטח וגו' ודבר אין להם עם אדם לפי שהיו שקטים לא היו יראים ולא כרתו ברית עם שום אדם לעזרם לפיכך נצחום אותם חמש מאות וגם כתיב לשם כמשפט צידונים שקט ובוטח וגו':

41. (מא)וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת־אָהֳלֵיהֶם וְאֶת־הַמְּעוּנִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ־שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי־מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם

    מצודת דוד:הכתובים בשמות. הם שובב וימלך וכו׳: את אהליהם. רצה לומר יושבי האהלים: המעונים. שם אומה מעון: עד היום הזה. רצה לומר נחרמו ונאבדו משם עד היום הזה ולא חזרו לה אף לאחר שגלו ישראל מארצם: וישבו. אז בעת שהחרימום ישבו במקומם כי מקום מרעה היא והוטב בעיניהם:

    עוד פירושים על פסוק מא: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ויבאו אלה הכתובים בשמות. הם י"ג ראשי אבות הנ"ל, וזה היה בימי חזקיה

    ויכו את אהליהם. כי היו רועי צאן ויושבי אהלים

    ואת המעונים. שם אומה נזכרה (שופטים י, יב; דה"ב כו, ז)

    עד היום שגם אחר שגלו בני שמעון לא שבו לשם:

    רלב"ג

    ואת המעונים. הנה המעונים הוא כמו מעונים בחול"ם והרצון בו המקומות הבנוים אשר שם שהיו יושבים שם רועים או היו שם מגדלים להביא תבואת שדותיהם וכרמיהם וצאנם שם ואת כל זה הכו. והיה זה בימי יחזקיהו מלך יהודה וידמה שהיה זה אחר גלות עשרת השבטים ושם נשארו אלו:

42. (מב)וּמֵהֶם מִן־בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם

    מצודת דוד:ומהם. וחוזר ומפרש מן בני שמעון: בראשם. המה היו הראשים להם:

    עוד פירושים על פסוק מב: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ומהם מן בני שמעון. שהגם שראשיהם היו מבני מנשה (כמ"ש חז"ל שישעי הוא ישעי הנזכר לקמן ה' כ"ד בין בני מנשה), בכ"ז לא נשתתפו בני מנשה בנחלתם שם:

43. (מג)וַיַּכּוּ אֶת־שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה

    מצודת דוד:את שארית הפלטה. הנשארה מה שלא החרימם שאול ודוד שנאמר בו עד הכרית כל זכר באדום (מ״א י״א) ועמלק הוא מבני אדום: עד היום הזה. כי חזרו לשבת בה כאשר שבו מבבל:

    עוד פירושים על פסוק מג: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    הפלטה. ענין שיור כמו שריד ופליט (יהושע ח׳:כ״ב):

    רש"י

    ויכו את שארית הפליטה. מהכרתת דוד כי דוד הכרית כל זכר באדום:

    מלבי"ם

    את שארית הפלטה. שנשתיירו אחרי הכה בם שאול ודוד: