דברי הימים א פרק ג׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָויִד אֲשֶׁר נוֹלַד־לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   דניאל. הוא כלאב האמור (בב״ש):

   רש"י

   שני דניאל לאביגיל. ובשמואל (שמואל ב ג׳:ג׳) כתוב והשני כלאב לאביגיל ובמדרש ויכלו מפרש לפי שדוד נשא אביגיל אחר מיתת נבל והיו חושדין אותו הבן שהוא של נבל לכך קראו דוד שמות שנים כלאב ודניאל דניאל דני אל כלאב שהיה דומה כולו לאב:

   מלבי"ם

   ואלה היו בני דויד. חוזר למה שהפסיק (למעלה ב) ביחוס רם אצל דוד, וחושב בני דוד ויחוסם

   שני דניאל, ובש"ב (ג, ג) ומשנהו כלאב, ושם הבאתי בשם המדרש שמפני שלצני הדור היו אומרים שהוא מנבל, היה קלסתר פניו כאביו ונקרא כלו אב, ומזה מבואר שחדשי הבחנה הוא גזרה דרבנן, ואז לא נגזרה הגזרה, ודוד נשאה תיכף אחר עבור ימי האבל וספירת ז' נקיים וילדה, והיו קוראים לו כלב, כי נבל היה כלבי ממשפחת כלב (ש"א כה, ג), נגד זה קראו כלאב בא', ושמו העצמי היה דניאל. וי"ל שלכן התנשא אדוניה למלוך אף שדניאל נולד קודם לו, כי היו מליזים על דניאל שהוא ספק אם הוא בנו של דוד או של נבל. ולדעת חז"ל ברכות (ד ב), י"ל שהיה עוסק בתורה תמיד ולא רצה למלוך:

2. (ב)הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן־מַעֲכָה בַּת־תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן־חַגִּית

   מצודת דוד:לאבשלום. את אבשלום והלמ״ד הוא במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ג):

   עוד פירושים על פסוק ב: מלבי"ם

   מלבי"ם

   השלישי לאבשלום. הרד"ק פי' כמו את אבשלום, שמצאנו למ"ד במקום את, הרגו לאבנר (ש"ב ג, ל). ולי נראה מפני ששם אבשלום מורה אבי השלום, שינה שמו לגנאי ע"י תוספת הלמ"ד שנקרא לא - אב - שלום. ואמר בן מעכה, שמעכה גרמה לו שהיתה יפ"ת כמ"ש חז"ל (סנהדרין קז א). ואדוניה בן חגית, אמו גרמה לו שגדלה אותו לרוע, כמ"ש (מ"א א, ו) ואותו ילדה אחרי אבשלום לפרש"י שם:

3. (ג)הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ

   מצודת דוד:אשתו. מוסב על כולן לומר כל אחת היתה אשתו לא פילגש:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   הששי יתרעם לעגלה אשתו. מדרש וכי היא בלבד אשתו אלא שפעת כעגלה וילדתו ושהיתה חביבה עליו כעגלה כמו (שופטים י״ד:י״ח) לולא חרשתם בעגלתי ומפני חביבותה של מיכל קורא אותה אשתו:

   מלבי"ם

   לעגלה אשתו. עמ"ש בש"ב (שם):

4. (ד)שִׁשָּׁה נוֹלַד־לוֹ בְחֶבְרוֹן וַיִּמְלָךְ־שָׁם שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם

   עוד פירושים על פסוק ד: מלבי"ם

   מלבי"ם

   שבע שנים וששה חדשים. ובכלל לא מנה רק ארבעים שנה, ופי' חז"ל שחשבון המרובה בולע את המועט. ועוד טעם להם, שששה חדשים נצטרע ולא מלך אז ואינם בחשבון:

5. (ה)וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ־לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת־שׁוּעַ בַּת־עַמִּיאֵל

   מצודת דוד:שמעא. לא מנאם כסדר תולדותם כי שלמה היה הראשון:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   לבת שוע. היא בת שבע:

   עמיאל. בהפוך האותיות אליעם האמור (בש״ב):

   מלבי"ם

   ושלמה. נולד קודם לג' אחיו כמבואר בשמואל, וחשבו לבסוף כדרך הספר להשליך הצרורות תחלה, כי רוצה להתחיל אח"כ ביחוס שלמה ובניו

   בת שוע בת עמיאל. היא בת שבע בת אליעם, והאותיות דומות ומתחלפות:

   רלב"ג

   שמעא. הוא שמוע שנזכר בספר שמואל (ב' ה' י"ד) ולמדנו מזה כי שלמה היה הבן החמישי שהיה לבת שבע מדוד וזה לאות כי דבר בת שבע היה קרוב לעשרים (צ"ל שלשים) שנה קודם מות דוד (עיין רד"ק המו"ל):

6. (ו)וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע וֶאֱלִיפָלֶט

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   ואלישמע ואליפלט. ואלידע ואליפלט, בשמואל (שמואל ב ה׳:ט״ז) אינו מונה אליפלט אלא פעם אחת ואינו מונה כי אם ז' וכאן מונה ט' וזהו טעמא אליפלט בנו מת ונולד לו בן אחר לאחר כן ונקרא שמו כמו כן אליפלט שהיה הוא שמנה לשם וגם אלישמע מונה כאן ב' פעמים כמו כן נוכל לומר שמת ונולד לו אחר וגם א' מאלו מת ונשארו שבעה וזה שאינו מונה לשם כי אם שבעה והט' שמונה משום כבודו של דוד שהיו לו בנים הרבה שהרי כל הספר נכתב מפני כבודו של דוד וזרעו:

   מלבי"ם

   ואליפלט ונגה. לא נחשבו שם (ש"ב ה), ופי' הרד"ק שמתו אח"כ. ונראה שעזרא בא לפרש לנו איך נתקיים בדוד ואת הכבשה ישלם ארבעתים, שמ"ש רש"י ז"ל שהוא הילד ותמר ואמנון ואבשלום, הוא דרוש, כי הילד מת ע"י שא"ל גם הבן הילוד לך מות יומת, א"כ הוא חוץ מהמנין, ותמר לא מתה, ולמדנו שהיה לו עוד שני בנים שמתו והם שלמו החשבון

   ואלישמע. ובשמואל (ה) ולקמן (יד, ז) ואלישוע, שינו שמו לאלישוע אחר שקראו שם אחיו אלישמע, ופה הזכיר עקר השם:

7. (ז)וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ

   מצודת דוד:ונוגה. בש״ב לא הזכיר נוגה גם לא אליפלט השני ואולי מתו בקטנותם:

8. (ח)וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָה

9. (ט)כֹּל בְּנֵי דָוִיד מִלְּבַד בְּנֵי־פִילַגְשִׁים וְתָמָר אֲחוֹתָם

   מצודת דוד:כל בני דויד. אלה כל בני דוד מן הנשים: ותמר. ר״ל ומלבד תמר אחותם:

10. (י)וּבֶן־שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם אֲבִיָּה בְנוֹ אָסָא בְנוֹ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ

    מצודת דוד:אביה בנו. של רחבעם וכן מונה והולך המלכים זה אח״ז:

11. (יא)יוֹרָם בְּנוֹ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ יוֹאָשׁ בְּנוֹ

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י

    רש"י

    אחזיהו בנו יואש. משלמה עד יואש ח' דורות ולפי שראה דוד שהיה זרעו כלה בימי יואש ע"י עתליהו כדכתיב בספר זה (ב' כ"ב) ותקם ותדבר, על לשון דבר ע"י סם המות עמד בתפלה ואמר זה המזמור למנצח על השמינית שמונה נימין (ס"א במנין) על דור שמיני הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' (שם) ונמלט יואש ומן יואש עד יאשיהו ח' דורות שראה דוד שיאשיהו ובניו כולם הולכין לאבדון זה נהרג וזה נקרו עיניו והתפלל עוד על השמינית על דור שמיני ה' אל באפך תוכיחני (שם ו') ובשביל תפילתו נשתיירו בני יהויקים ובכל ספר תהלים אין יותר על השמינית אלא אלו שנים, ומיכניה (ס"א ומיהויקים) עד ענני שבעה שהוא מלך המשיח דכתיב (בדניאל ז׳:י״ג) וארו עם ענני שמיא ל"ח בנים בין בנים ובין דורות לבנים הקב"ה עשה כן בשביל שאמר להקב"ה ל"ח תשבחות בספר עזרא (ד"ה א' כ"ט) (וקראו ספר עזרא לפי שעזרא כתב ד"ה יוש"ה) מן ברוך ה' אלהי ישראל וגו' עד ולחזק ל"ח תיבות:

12. (יב)אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ עֲזַרְיָה בְנוֹ יוֹתָם בְּנוֹ

    מצודת דוד:עזריה. הוא עוזיה המלך:

13. (יג)אָחָז בְּנוֹ חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ מְנַשֶּׁה בְנוֹ

14. (יד)אָמוֹן בְּנוֹ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ

15. (טו)וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִשִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי שַׁלּוּם

    מצודת דוד:הבכור יוחנן. הוא יואחז הנזכר (במ״ב) ועם כי יהויקים היה גדול ממנו קראו בכור על כי היה בכור למלכות שמלך קודם יהויקים כמ״ש (במ״ב): שלום. ארז״ל שהוא צדקיה הנזכר וקראו גם רביעי ע״ש שהי׳ הרביעי למלכות כי יכניה בן יהויקים מלך לפניו:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ובני יאשיה. בסדר הבנים האלה יש דעות שונות, ודעת מהרי"א שצדקיה המלך לא היה בן יאשיה רק בן יהויקים, ושלום הנאמר פה הוא יהואחז, עמ"ש בשמו בפי' מלכים (ב' כד, יז). ואני גליתי דעתי בארך שם, שצדקיהו המלך הוא בן השלישי של יאשיה, ויוחנן הוא יהואחז שמלך תחלה, ונקרא בכור אף שהיה קטן שתי שנים מן יהויקים, מפני שהיה בכור למלוכה, כמ"ש חז"ל, וחשבם כסדר שמלכו, יוחנן הוא יהואחז תחלה, ואחריו יהויקים, ואחריו צדקיהו, ושלום בן יאשיה הגלו אותו לבבל בעת שהוליך את יהויקים בבלה כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיהו, ועליו נבא ירמיה (כב, יא) כמש"ש, (פי') [עי'] בכל אלה המקומות כי שם בארתי הדברים:

    רלב"ג

    ובני יאשיהו הבכור יוחנן וגו'. כבר בארנו בסוף מלכים כי יוחנן לא מלך (מ"ב כ"ג ל"א) וראוי שיתבאר מזה המקום שאין שלום יכניה בן יהויקים שהרי זכרו אחר זה ואמר ובני יהויקים יכניה בנו וזה מבואר מאד:

16. (טז)וּבְנֵי יְהוֹיָקִים יְכָנְיָה בְנוֹ צִדְקִיָּה בְנוֹ

    מצודת דוד:צדקיה בנו. אין זה צדקיה המלך כי זה הי׳ בן יכניה וצדקיהו המלך הי׳ דודו בן יאשיהו:

17. (יז)וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ

    מצודת דוד:ובני יכניה. מלבד צדקיהו הנזכר: שאלתיאל בנו. בן אסר היה:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ובני יכניה. חז"ל פי' שנגזר עליו להיות ערירי (ירמיה כב, ל), ועל ידי תשובה נתבטלה הגזרה. ולמה שפירשתי שם, היה הגזרה שלא ימלוך איש מבניו, לא שיהיה ערירי ממש, וגזרה זו נתבטלה, כי זרובבל עלה לגדולה אח"כ מצד אבותיו, והיה מושל ביהודה, הפך ממה שכתבו עליו שלא יצלח מזרעו איש מושל עוד ביהודה, עי"ש

    ובני יכניה אסיר. י"מ שאסיר תואר ליכניה שהיה אסור בבית האסירים, ושם הוליד הבנים האלה. ודעת חז"ל שפירשו אסיר ושאלתיאל בנו, והי"ל שני בנים, ומלכירם ופדיה הם בני שאלתיאל. וגם יל"פ שכל הנחשבים הם בני יכניה, ועי' בסמוך:

    רלב"ג

    ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו. אחשוב שהרצון בזה כי אסר היה בן יכניה ושאלתיאל היה בן אסר ומה שאמר ומלכירם ופדיה וגו' הם כלם בני שאלתיאל ולפי שזרובבל היה בן פדיה שהוא בן שאלתיאל אמר בזרובבל שהוא בן שאלתיאל:

18. (יח)וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַּר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה

    מצודת דוד:ומלכירם וכו׳. בני שאלתיאל היו ולקצר סמך על המבין שזוכר את הבנים סמוך לאביהם:

19. (יט)וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל וְשִׁמְעִי וּבֶן־זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם

    מצודת דוד:ובני פדיה זרובבל. ומה שנאמר במקומות אחרים זרובבל בן שאלתיאל כי בני בנים הם כבנים: ובן זרובבל. כמו ובני זרובבל ורבים כמוהו:

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובני פדיה זרובבל. ובעזרא וחגי ומלאכי נקרא זרובבל בן שאלתיאל, ויאמר הרד"ק שהיה בן בנו של שאלתיאל, ודעת הראב"ע (עזרא ג) כמ"ש שפדיה הוא אחי שאלתיאל, ושאלתיאל מת בלא בנים ופדיה יבם את אשתו ולכן נקרא זרובבל בן שאלתיאל ע"ש המת, להקים זרע לאחיו

    ושלומית אחותם. כל אלה נולדו מאשה אחת:

20. (כ)וַחֲשֻׁבָה וָאֹהֶל וּבֶרֶכְיָה וַחֲסַדְיָה יוּשַׁב חֶסֶד חָמֵשׁ

    מצודת דוד:יושב חסד. הוא שם אחד: חמש. הם האמורים במקרא זה ואולי הראשונים היו מאשה אחרת ולזה לא כללם יחד:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וחסדיה יושב חסד חמש. חמש היו לבד משלומית אחותם:

    מלבי"ם

    וחשובה וכו' חמש. מאשה אחרת:

21. (כא)וּבֶן־חֲנַנְיָה פְּלַטְיָה וִישַׁעְיָה בְּנֵי רְפָיָה בְּנֵי אַרְנָן בְּנֵי עֹבַדְיָה בְּנֵי שְׁכַנְיָה

    מצודת דוד:בני רפיה. רצה לומר בן ישעיה היה ובן רפיה היה ארנון וכו׳ ולקצר סמך על המבין ובני הוא כמו בן וכמוהו רבים:

    עוד פירושים על פסוק כא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    בני רפיה. בס' היחוס נכתבו בארך, ושם היה כתוב רפיה ובני רפיה, פלוני ופלוני, ארנן ובני ארנן וכו', ופה תפס בקצור התחלת כל הענין כמ"ש כ"פ:

22. (כב)וּבְנֵי שְׁכַנְיָה שְׁמַעְיָה וּבְנֵי שְׁמַעְיָה חַטּוּשׁ וְיִגְאָל וּבָרִיחַ וּנְעַרְיָה וְשָׁפָט שִׁשָּׁה

    מצודת דוד:ששה. אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה״ק שתלד בן זכר ודוגמתו נאמר בני ידותון וכו׳ ששה (לקמן כה) ואינו חושב כ״א חמשה, או שהוא חוזר על שכניה לומר לשכניה נולדו ששה וחושב הבן עם בני הבן:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ובני שמעיה חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט ששה. אינם אלא ה' ויש בו טעם כמו שכתוב למטה (כ"ה) במשמרו' הלוים לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיה חשביהו ומתתיהו ששה ואינם כי אם ה':

    מלבי"ם

    ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה. בני שמעיה נתגדלו אצל שכניה אבי אביהם ונחשבו לו כבניו, וחשבם עם שמעיה אביהם לששה בנים, ועז"א ששה וחשב רק חמשה:

23. (כג)וּבֶן־נְעַרְיָה אֶלְיוֹעֵינַי וְחִזְקִיָּה וְעַזְרִיקָם שְׁלֹשָׁה

24. (כד)וּבְנֵי אֶלְיוֹעֵינַי הוֹדַוְיָהוּ וְאֶלְיָשִׁיב וּפְלָיָה וְעַקּוּב וְיוֹחָנָן וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ובני אליועוני. הנה האחרונים המבקרים הלכו בזה צלמות ולא סדרים ויוכיחו מזה כי יד סופר מאוחר שלטה בספר הזה, שאיך יצויר שעזרא יזכיר מזרובבל ז' דורות זרובבל חנניה שכניה שמעיה נעריה אליועיני וענני, וסתם דור הוא שלשים שנה, א"כ יצטרך ר"י שנה מזרובבל עד ענני, וכבר הראיתי בפי' נחמיה (סי' יב) שגם שם הקשו כזאת על יחוס הכ"ג שחושב, והראיתי טעותם, כי לנו לחשוב לכמה יוליד איש, ואם הוליד יכניה ובניו ובני בניו כ"א לי"ג שנה, שזה אינו יוצא מדרך הרגיל, א"כ מגלות יכניה שהיה ח"י שנה לפני חורבן הבית עד הזמן שבא עזרא כותב דה"י ונחמיה אחריו שהשלימו (כפי קבלת חז"ל בב"ב יד ב) ונחמיה שב שנית לירושלים בשנת ל"ב לארתחששתא, וגם אם נאמר שדריוש הוא ארתחששתא היה נחמיה שלשים שנה אחרי בנין הבית, שהוא מאה שנה אחרי חורבן הבית, וקי"ח שנה אחר גלות יהיוכין, א"כ אם הוליד יכניה תכף אחר גלותו, ובניו הולידו דור דור לי"ג שנה, בשנים קי"ח נולד כבר הדור העשירי אחר יכניה. ועתה גם אם נפרש שזרובבל היה בן פדיה בן שאלתיאל, ענני הוא הדור התשיעי אחר יכניה, ויצויר שראה נחמיה את ענני, גם אם הולידו כולם כ"א לי"ד שנה. וכ"ש אם נאמר כמו שפירשתי לפי' אחד שאסיר ושאלתיאל ופדיה אחים כולם בני יכניה, והיה ענני הדור השמיני אחר יכניה, יצויר שראה את ענני גם אם ששה מהם הולידו לט"ו שנים, ומה הרעש אשר הרעישו וקורי עכביש אשר ארגו על השאלה הזאת על קו תהו ואבני בהו?: