דברי הימים א פרק כ״ג

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת־שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ודוד וכו' וימלך. שכבר המליך את שלמה כנזכר במלכים, ופה בא לספר מה שעשה דוד לפני מותו אחר שהמליך את שלמה והכין א"ע ללכת בדרך כל הארץ, שאז סדר משמרות כהונה ולויה, ואח"כ צוה את שלמה ונאסף על עמיו:

2. (ב)וַיֶּאֱסֹף אֶת־כָּל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם

3. (ג)וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה וַיְהִי מִסְפָּרָם לְגֻלְגְּלֹתָם לִגְבָרִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה אָלֶף

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   לגברים. לאנשים:

   מלבי"ם

   מבן שלשים שנה. שמאז יתחיל זמן עבודת הלוי כמ"ש בתורה (במדבר ד, ג):

   רלב"ג

   ויהי מספרם לגלגלתם. ידמה שמנו הגלגלות לא הם בעצמם כמו שזכרנו בפרשת במדבר סיני:

4. (ד)מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל־מְלֶאכֶת בֵּית־יְהוָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים

   מצודת דוד:מאלה לנצח. מאלה העמיד לנצח וכו׳: על מלאכת וכו׳. בעת עבודת המזבח:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   לנצח. מלאכת השיר נקרא מלשון נצוח כי דרך בעלי השיר לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה:

   ושוטרים. הם הנוגשים וכופים לעשות דברי השופטים:

   מלבי"ם

   מאלה. זה דברי דוד, כמו שסיים (בפסוק ה) אשר עשיתי, צוה איך יתחלקו לעבודתם:

   רלב"ג

   לנצח על מלאכת בית ה'. ר"ל להתחזק על מלאכת בית ה' וזה יהיה לפי מה שאחשוב כמו שזכר אחר זה לעבודת בית ה' על החצרות ועל כל הלשכות ועל טהרת כל קדש ומעשה עבודת בית האלהים ר"ל שהם ינקו הבית וכל חלקיו וישמרוהו מהטומאה. והקדשים גם כן ישמרום שלא יטמאו. ועל מלאכת לחם המערכת וסלת המנחה שתהיה מנופה לפי מה שראוי והרקיקין והרביכין והחבתין. ולמדוד מה שראוי למדוד שם לצורך העבודה בלח או ביבש ובכלל הם יעבדו הכהנים בכל מה שיצטרך להם לעבודת בית ה'. ומהם מנה שוטרים ושופטים ששת אלפים. כי משבט לוי היו מורי התורה ולזה היו מהם סנהדרין גדולה וקטנה והשופטים במקומות ישראל כי הם היו יותר ראוים אז ואף על פי שאפשר למנותם מישראל והנה אי אפשר שנאמר שיהיו כל אלה השופטים והשוטרים לשבט לוי לבד כי יהיו כמו ששית השבט:

5. (ה)וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַיהוָה בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל

   מצודת דוד:בכלים. כי הכ״ד אלף האמורים במקרא שלפניו המה שררו בפה:

   עוד פירושים על פסוק ה: רלב"ג

   רלב"ג

   וארבעת אלפים. והנה הנשארים היו מהם ארבעת אלפים שוערים וארבעת אלפים משוררים בכלים אשר עשיתי להלל הנה דוד חדש כלי זמר יהללו בהם את ה'. ר"ל כי בעת שהיו מהללים לה' היו מנגנים בהם:

6. (ו)וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד מַחְלְקוֹת לִבְנֵי לֵוִי לְגֵרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי

   מצודת דוד:מחלקות. לחלקים: לבני לוי. את בני לוי היה מחלק והם גרשון וכו׳:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויחלקם. כמו ויחלקם:

7. (ז)לַגֵּרְשֻׁנִּי לַעְדָּן וְשִׁמְעִי

   מצודת דוד:לגרשני. לגרשון היו בנים לעדן ושמעי:

   עוד פירושים על פסוק ז: מלבי"ם

   מלבי"ם

   לעדן. לדעת הרד"ק הוא לבני (הנזכר בתורה ולמעלה ו' ב'), ולפי דבריו פי' המפ' שיחיאל וזתם ויואל הם יחת זימה ויואח שהם למעלה (שם ה) בני לבני. וכל זה טעות, כי למעלה חושב מאב לבן, כמו שמוכח (שם כז - כח), והעקר שלעדן אינו לבני, רק א' מבני לבני שמשם התחיל הבית אב, ושמעי (הנזכר בפסוק ט) הוא שמעי בן יחת בן לבני, הנזכר למעלה (שם פסוק כז - כח), כמ"ש בפי' שם שיחת היה בן לבני. ובזה נבין איך נתפרדו מלבני שני בתי אבות לעדן בן לבני, ובני לעדן היו יחיאל, וזתם ויואל היו בני יחיאל כמו שמבואר לקמן (כו, כב), ובאמת נראה שם שיחיאל וזתם היו רחוקים כמה דורות מלבני, דהא היו בימי דוד ובני שמעי בן יחת היו שלומית וכו' והיה לו עוד בן ששמו זמה הנזכר למעלה שם, ולא היה לבית אב מיוחד, ובני שמעי שבפסוק י' הם בני שמעי בן גרשון:

8. (ח)בְּנֵי לַעְדָּן הָרֹאשׁ יְחִיאֵל וְזֵתָם וְיוֹאֵל שְׁלֹשָׁה

9. (ט)בְּנֵי שִׁמְעִי שְׁלוֹמִית וַחֲזִיאֵל וְהָרָן שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְלַעְדָּן

   מצודת דוד:בני שמעי. אין זה שמעי בן גרשון כ״א אחד מבני לעדן ושלשת בניו היו ראשי אבות:

   עוד פירושים על פסוק ט: רלב"ג

   רלב"ג

   בני שמעי וגו'. ידמה ששמעי זה הוא מבני לעדן או מבני בניו וקצר זכרו בזה המקום ויורה על זה אמרו אלה ראשי האבות ללעדן וידמה מזה המקום כי לגרשון היו תשעה בתי אבות יחיאל זתם ויואל ושלומית וחזיאל והרן ויחת וזינא והנה שמונה. ויעוש ובריעה היו שניהם לבית אב אחד כי לא הרבו בנים:

10. (י)וּבְנֵי שִׁמְעִי יַחַת זִינָא וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה אֵלֶּה בְנֵי־שִׁמְעִי אַרְבָּעָה

    מצודת דוד:ובני שמעי. זהו בן גרשון:

11. (יא)וַיְהִי־יַחַת הָרֹאשׁ וְזִיזָה הַשֵּׁנִי וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה לֹא־הִרְבּוּ בָנִים וַיִּהְיוּ לְבֵית אָב לִפְקֻדָּה אֶחָת

    מצודת דוד:הראש. הוא היה בית אב הראשון בבני שמעי: וזיזה. הוא זינא הנזכר: אחת. מוסב גם על לבית אב ור״ל שהיו לחבורה אחת וראש אחד להם:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    לפקודה. ענין מנוי וגזברות:

    מלבי"ם

    ויהיו לבית אב. וא"כ היה מגרשון תשעה בתי אבות (ומה שכתב בפי' הגר"א ווילנער שלא נהיה לבית אב א' עד ימי עזרא, אינו נכון, כי פה מדבר מימי דוד):

12. (יב)בְּנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל אַרְבָּעָה

13. (יג)בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא־וּבָנָיו עַד־עוֹלָם לְהַקְטִיר לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:ולברך בשמו. הוא ברכת כהנים בנשיאת כפים:

    עוד פירושים על פסוק יג: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    בני עמרם. ר"ל ואין לחשב מבניו אל שבט הלוי רק משה לבדו, כי אהרן נבדל מן הלוים להיות קדש קדשים:

    רלב"ג

    להקדישו קדש קדשים. אמר זה לפי ששבט לוי היה קדש ואהרן מקודש ממנו:

    לשרתו ולברך בשמו עד עולם. הוא ברכת כהנים:

14. (יד)וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל־שֵׁבֶט הַלֵּוִי

15. (טו)בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר

16. (טז)בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ

17. (יז)וַיִּהְיוּ בְנֵי־אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא־הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה

    מצודת דוד:רבו למעלה. נתרבו מאד:

    עוד פירושים על פסוק יז: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ולא היה לאליעזר. ומ"ש לקמן (כו, כה) לאליעזר רחביה בנו וישעיה בנו, פי' בנו של רחביה

    רבו. בא כמשפט נחי ל"ה, ויל"פ שהוא מענין גדולה והתנשאות, כי מבואר לקמן ששלומית מבני רחביה ואחיו היו ממונים על כל אוצרות הקדשים שהקדישו לבהמ"ק, שהיו מטמונים גדולים והון עתק ולא ימסרו רק לאנשים גדולי המעלה מאד:

    רלב"ג

    רבו למעלה. ר"ל רבו למעלה מהרבוי הנהוג באופן שהיו רבים מאד:

18. (יח)בְּנֵי יִצְהָר שְׁלֹמִית הָרֹאשׁ

19. (יט)בְּנֵי חֶבְרוֹן יְרִיָּהוּ הָרֹאשׁ אֲמַרְיָה הַשֵּׁנִי יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי וִיקַמְעָם הָרְבִיעִי

    עוד פירושים על פסוק יט: מלבי"ם

    מלבי"ם

    אמריה השני. השלשה האחרונים הם בני יריהו כמפורש לקמן כד, כג.

20. (כ)בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה הָרֹאשׁ וְיִשִּׁיָּה הַשֵּׁנִי

21. (כא)בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי בְּנֵי מַחְלִי אֶלְעָזָר וְקִישׁ

22. (כב)וַיָּמָת אֶלְעָזָר וְלֹא־הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם־בָּנוֹת וַיִּשָּׂאוּם בְּנֵי־קִישׁ אֲחֵיהֶם

    מצודת דוד:וישאום. נשאום לנשים: אחיהם. קרוביהם:

    עוד פירושים על פסוק כב: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    וימת אלעזר. ולפ"ז לא נמצא רק כ"ב משמרות, אבל דברי תורה עשירים במק"א, שלקמן (כד, כז) אמר בני מררי מחלי ומושי בני יעזיהו בנו, בני מררי ליעזיהו בנו ושוהם וזכור ועברי, ופי' שממחלי יצאו בני יעזיהו בנו, היינו בן בנו, והוא הנזכר למעלה (ו, י) בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו שמעה בנו, ועוזה הוא יעזיהו המוזכר פה, ובני יעזיהו היו שוהם הוא שמעה הנזכר למעלה, ולשוהם היו שני בנים זכור ועברי, והם היו ראשי אבות אחר שמת אלעזר בלא בנים, והם השלימו הכ"ד משמרות, שהיו ט' משמרות מגרשון וט' מקהת וששה ממררי:

    רלב"ג

    וישאום בני קיש אחיהם. ר"ל קרוביהם:

23. (כג)בְּנֵי מוּשִׁי מַחְלִי וְעֵדֶר וִירֵמוֹת שְׁלֹשָׁה

24. (כד)אֵלֶּה בְנֵי־לֵוִי לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית יְהוָה מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה

    מצודת דוד:לבית אבותיהם וכו׳. לבני בית אבותיהם היו אלו ראשי האבות לכל הפקודים שבהם: במספר שמות. המנויין במספר זכרון שמותם לגלגלתם: עשה המלאכה וכו׳. המשוררים והשוערים והממונים:

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    עושה המלאכה מבן עשרים. דוד הקדים להם זמן החנוך מבן עשרים, ובאר הטעם כי אמר דויד, שדוד פירש שמה שאמרה תורה שיהיה בן שלשים הוא רק במדבר, שהיה שם משא בכתף שצריך שיהיה בעל כח, ובן שלשים לכח, אבל אחר שהניח ה' לעמו וא"כ אין ללוים לשאת את המשכן, וא"צ שיהיה בן שלשים. וזה כפי תירוץ האחרון שכתב הכ"מ (פ"ג מה' כה"מ ה"ז) לישב דברי הרמב"ם שם, שמה שצריך שיהיה בן שלשים הוא רק בזמן שהיו נושאים בכתף, ולתירוץ הא' שכתב שהוא רק לעבודת השיר י"ל שהלוים הצעירים היה משתמש בהם לענינים אחרים כמו שית':

    רלב"ג

    מבן עשרים שנה ומעלה. הנה אמר מבן עשרים שנה ומעלה ואף על פי שהתורה הגבילה הזמן מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה לפי שהזמנים האלו היו מוגבלים לאשר להם עבודת משא כמו שבארנו בפרשת במדבר סיני ואולם מעתה לא היה ללוים לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו כי זה הבית הנבנה בירושלים הוא יהיה מנוחתו עדי עד והניח ה' יתברך לעמו מלהיות ביתו נוסע ממקום למקום כמו שקרה לו עד היום. ולזה היו בדברי דוד האחרונים נספרים בני לוי מבן עשרים שנה ומעלה להיות מעמדם לשרת בני אהרן לעבודת בית ה' על החצרות ועל הלשכות ויתר העבודות שזכר פה. והנה היו הלוים ראוים להם מהיותם בני עשרים שנה:

25. (כה)כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד־לְעוֹלָם

    מצודת דוד:כי אמר דוד. בא לתת טעם למה מנה דוד מבן עשרים הלא התורה אמרה מבן שלשים ואמר כי אמר דוד הניח ה׳ וכו׳ עד לעולם ולא יזוז עוד משם:

26. (כו)וְגַם לַלְוִיִּם אֵין־לָשֵׂאת אֶת־הַמִּשְׁכָּן וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ

    מצודת דוד:וגם ללוים. וא״כ אין גם ללוים לשאת את המשכן ממקום למקום כמו שנשאו עד הנה ואינם אלא לשיר ודי בבן עשרים כי לעבודה בכתף הוצרך לשלשים למלאות הכח ולא לשיר: לעבודתו. העשוי לעבודת המשכן:

27. (כז)כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי־לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה

    מצודת דוד:כי בדברי וכו׳. ר״ל אף שבדברי דוד עצמו נאמר למעלה מבן שלשים זהו כי בדברי דוד האחרונים המה ספורים מבן עשרים אבל בראשונה לא עלתה זאת על דעתו ורצה למנותם כמ״ש בתורה מבן שלשים:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה. כלומר אז תיקן דוד משמרות אלו כשיבא שלמה בנו שיהיו מזומנים לו:

    מלבי"ם

    כי. בל תשאל הא למעלה (פסוק ג) אמר ויספרו הלוים מבן שלשים, ע"ז משיב שאח"ז צוה דוד לספרם מבן עשרים:

28. (כח)כִּי מַעֲמָדָם לְיַד־בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית יְהוָה עַל־הַחֲצֵרוֹת וְעַל־הַלְּשָׁכוֹת וְעַל־טָהֳרַת לְכָל־קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים

    מצודת דוד:כי מעמדם. ר״ל הואיל והופקדו להיות מעמדם תחת יד בני אהרן וכו׳ א״כ די בבן עשרים: על החצרות. יפרש מהו עבודת בית ה׳ ואמר שיהיו ממונים על החצרות וכו׳: ועל טהרת. לשמור טהרת דברים הקדושים שלא יטמאו: ומעשה. ושאר מעשה עבודת וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כי מעמדם ליד בני אהרן וגו'. דוגמא וילוו עליך וישרתוך:

    ועל טהרת לכל קדש. שאם יטמא הבית וכליו שיהיו הם ממונים לטהרו שכן מצינו בחזקיהו כדכתיב (לקמן ב' כ"ט) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה וכתיב ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וגו':

    מלבי"ם

    כי מעמדם. וע"י שהיה צריך עבודות רבות והלוים הגדולים מבן שלשים לא היו מספיקים, נתנו עבודות שאינם עקרים להפחותים מבן שלשים, והשיר והשוער וכדומה להלוים שהם מבן שלשים

    ועל טהרת. לטהר את הטומאה שנמצאה בקדש, כמ"ש (לקמן דה"י ב' כט, טז) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון, ופי' על החצרות וטהרת כלי קדש של החצרות והלשכות, כי טומאה הנמצא במקדש מצוה בכהנים להוציאה, כמבואר בסוף עירובין:

29. (כט)וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת וּלְכָל־מְשׂוּרָה וּמִדָּה

    מצודת דוד:וללחם המערכת וכו׳. להכין לחם הפנים וסולת למנחת הסולת: ולרקיקי וכו׳. והם מיני מנחות האמורים בתורה: ולכל משורה. להיות ממונים על מדות הלח והיבש הנצרכים בעזרה:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    המערכת. מל׳ ערוכה וסדור:

    ולרקיקי. חררות דקות כמו רקיקי מצות (ויקרא ב):

    ולמחבת. מנחה מעשה מחבת:

    ולמרבכת. ענין חליטה ברותחין כמו מרבכת תביאנה (שם ו):

    משורה. היא מדת הלח כמו במדה במשקל ובמשורה (שם יט):

    מלבי"ם

    וללחם המערכת. כמ"ש למעלה (ט, לב)

    ולסלת למנחה. (שם כט)

    ולמחבת ולמורבכת. (שם לא)

    ולכל משורה ומדה. מדת הלח והיבש:

30. (ל)וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוָה וְכֵן לָעָרֶב

    מצודת דוד:ולעמוד וכו׳. לשורר בעת הקרבת התמידין:

    עוד פירושים על פסוק ל: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ולעמד בבקר. הוא השירה, וע"ז היה צריך לוים מבן שלשים ומעלה:

31. (לא)וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה

    מצודת דוד:ולכל העלות. להודות ולהלל בכל זמן העלאת עולות לה׳ לשבתות וכו׳ והם עולות המוספין: במספר. ר״ל העולות הבאים במספר הקבוע כמשפט התורה על ישראל להקריב תמיד לפני ה׳ ולא יעבור:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ולכל העלות עלות לה' לשבתות לחדשים. פתרון הם יהיו ממונים על הלשכות וגם על לשכת בית הטלאים שהקרבנות שם והם יביאו אל הכהנים תמיד בכל יום במספר מה שצריכים בכל יום בין בחול בין בשבתות ובחדשים ובמועדים שמוסיפים על התמיד כל אלה יביאו במספר כמשפט וגם מסייעים לכהנים להפשיט הזבח וכן מצינו בחזקיהו רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העולות ויחזקום אחיהם הלוים וגו':

    מלבי"ם

    ולכל העלות. כי השיר היו אומרים בעת העלאת עולת צבור. וגם יל"פ שהיו משגיחים לבקר את הטלאים ועל ההפשט והנתוח:

32. (לב)וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל־מוֹעֵד וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם לַעֲבֹדַת בֵּית יְהוָה

    מצודת דוד:ושמרו וכו׳. גם ישמרו את משמרת האהל לבל יקרב איש זר: הקדש. דברים המקודשים: ומשמרת בני אהרן. לסייע אותם בדבר הצריך לעבודת בית ה׳ כהפשטת עור העולה וכדומה: