דברי הימים א פרק כ״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית יְהוָה הָאֱלֹהִים וְזֶה־מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:זה הוא וכו׳. במקום הזה יבנה הבית: מזבח לעולה. לפי שרוב הקרבנות הקבועים המה עולות לזה נקרא מזבח העולה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. מכאן ואילך שכל שמבקש ה' להקריב לו קרבן יצא ויקריב על אותו מזבח:

   רלב"ג

   זה הוא בית ה' האלהים. ר"ל ששם יהיה נבנה בית המקדש וזה המזבח אשר בניתי יהיה מזבח לעולה לישראל:

2. (ב)וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת־הַגֵּרִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית לִבְנוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים

   מצודת דוד:את הגרים. הם הגבעונים:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   חוצבים. כן יקראו כורתי האבנים ממקום גדולם:

   גזית. היא מל׳ גזיזה ור״ל כרותות ומסותתות ביושר:

   רש"י

   לכנוס את הגרים. גרים שנתגיירו שלא רצה להעביד בישראל עבודת פרך וכן מצינו בשלמה למטה ב' ויספר שלמה וגו' ויעש מהם ע' אלף נושא סבל וגו' ועוד כתיב וכל העם הנותר מן החתי וגו' ב' פסוקים (לקמן כ"א) ועוד כתיב ומן בני ישראל לא נתן שלמה לעבדים וגו' (שם):

   מלבי"ם

   ויעמוד. אותם שיהיו חוצבים, וגם לחצוב ברזל לרוב, כמ"ש (דברים ח, ט) אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחשת

   ולמחברות. פי' למסמרים למחברות הם העצים שמחברים את הבנין, כמ"ש (לקמן ב' לד, יא) ועצים למחברות, ומחזקים אותם במסמרים של ברזל:

   רלב"ג

   ויאמר דוד לכנוס את הגרים וגו'. כבר התבאר בספר (שמואל ב כ״א:ה׳) כי שאול השמיד את הגבעונים מהתיצב בכל גבול ישראל והנה דוד השיבם והכין אותם לעשות מה שיצטרך לבנין בית המקדש והנה העמיד מהם חוצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלהים וכבר נזכר בספר מלכים כי שלמה שם מהם שבעים אלף נושא סבל ושבעים אלף חוצב בהר:

3. (ג)וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים וְלַמְחַבְּרוֹת הֵכִין דָּוִיד וּנְחֹשֶׁת לָרֹב אֵין מִשְׁקָל

   מצודת דוד:למסמרים וכו׳. לעשות מסמרים המצטרכים אל הדלתות: ולמחברות. ר״ל לחבר קרש אל קרש: אין משקל. לא היה מאפשר לדעת המשקל לגודל הרבוי:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   למסמרים. ליתדות:

   רש"י

   למסמרים לדלתות השערים. נעג"ל בל"א:

   ולמחברות. הכין דוד הברזל שמחברין ומחזיקים הדלתות והשערים בהם:

   רלב"ג

   ובתל לרב. והכין גם כן דוד ברזל לרוב לעשות מסמרים לחבר בהם חלקי דלתות השערים קצתם עם קצתם ולמחברות לוחות הארזים אשר היה בבנין והכין עם זה נחשבת לרוב אין משקל:

4. (ד)וַעֲצֵי אֲרָזִים לְאֵין מִסְפָּר כִּי הֵבִיאוּ הַצִּידֹנִים וְהַצֹּרִים עֲצֵי אֲרָזִים לָרֹב לְדָוִיד

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, רלב"ג

   רש"י

   והצורים. עם חירם מלך צור:

   רלב"ג

   ועצי ארזים. גם כן הכין לאין מספר כי הצידונים והצורים הביאו לדוד עצי ארזים לרוב כי הם הבקיאים יותר בזאת המלאכה כמו שזכר שלמה וממלכות חורם היו ומיער הלבנון אשר לו הביאו אלו העצים:

5. (ה)וַיֹּאמֶר דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לַיהוָה לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל־הָאֲרָצוֹת אָכִינָה נָּא לוֹ וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ

   מצודת דוד:נער. בשנים: ורך. מעונג ביותר: והבית לבנות. הבית אשר עליו לבנות לה׳ מהראוי להגדיל הבנין למעלה להיות לשם וכו׳ לזה אכינם לו צורך הבנין להקל מעליו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   נער ורך. לפי שאפילו בן מ"ב שנה קרוי נער דכתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש וגו' (שמות ל"ג) שהרי יהושע לא מלך אחרי משה כי אם כ"ח שנה וחי ק"י שנה נמצא (בשנת ל"א שנה)[בשנה ראשונה] כשהיו ישראל במדבר העיד עליו הכתוב ויהושע בן נון נער מאז היה בן מ"ב שנה על כן הוצרך לכתוב רך שלא היה כי אם בן י"ב שנה כשמלך:

   להגדיל למעלה. גדל מאד שהגביהו שלמה עד מאה ועשרים אמה כדכתיב (במלכים א' ו') והאולם על פני היכל הבית וגו':

   מלבי"ם

   נער. בשנים

   ורך. בטבעו

   והבית. מצד שהוא לבנות לה', צריך להגדיל למעלה, כפי גדולת ה' השוכן בו כי ה' עליון נורא, וכן צריך שיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות, גם בפני כל העמים:

   רלב"ג

   ויאמר דוד שלמה בני נעד ודך והבית אשר יש לבנות לה' ראוי שיהיה רב הגדולה כדי שיהיה לשם ולתפארת לכל הארצות ויתישרו כלם מפני זה לעבודת ה' יתברך ולזה הכין דוד לשלמה לפני מותו מה שראוי לזה הבנין:

6. (ו)וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

7. (ז)וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם־לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי

8. (ח)וַיְהִי עָלַי דְּבַר־יְהוָה לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא־תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי

   מצודת דוד:דם לרוב שפכת. עם שנלחם מלחמות ה׳ מ״מ מנעו מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה:

   עוד פירושים על פסוק ח: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ויהי דבר ה'. זה דבר אחרי נבואת נתן (הנ"ל סי' יז) כמש"ש פסוק י', וטרם שנולד שלמה כמ"ש בפסוק ט'

   דם לרוב. א] ששפך דם שלא לצורך, במלחמות הרשות שעשה. ב] מלחמות גדולות עשית. מה שהיה מוכרח לעשות מלחמות מצוה או עם אויבים שהתגרו בו מלחמה, ומ"מ לא תבנה בית כי דמים הרבה שפכת, ותנאי בנין הבית הוא בעת מנוחה, וע"י איש מנוחה כמ"ש (ש"ב ז):

   רלב"ג

   כי דמים רבים שפכת ארצה לפני. ידמה שלא היה רצון ה' יתברך שיבנהו דוד להגלות לפניו שעתיד ליחרב ואולי יאמרו כי בעון דוד שהרג נפשות רבות מהגוים עשה ה' יתברך כן לבית הזה ולישראל:

9. (ט)הִנֵּה־בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל־אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל־יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו

   מצודת דוד:איש מנוחה. יהיה חפצו במנוחה ולא יתגרה במי: והניחותי לו. אתן לו מנוחה מאויביו ולא יתגרה מי בו: ושלום וכו׳. זכרון שמו הוא לאות על השלום:

   עוד פירושים על פסוק ט: מצודת ציון, מלבי"ם

   מצודת ציון

   ושקט. ענין מנוחה:

   מלבי"ם

   הוא יהיה איש מנוחה. בטבעו, ולא יתגרה מלחמה

   והניחותי לו. ולא יהיה מוכרח למלחמת חובה, ומפרש שיהיה איש מנוחה כי שלמה יהיה שמו, ועמ"ש והניחותי לו אמר ושלום ושקט אתן:

10. (י)הוּא־יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן וַאֲנִי־לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל עַד־עוֹלָם

    מצודת דוד:לבן. חביב כבן לאביו: לאב. לחמול עליו כאב על בנו: עד עולם. לזרעו אחריו:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    הוא יהיה לי לבן. הוא מ"ש לו (ש"ב ז, יד - טו) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וכו' וחסדי לא אפיר מעמו, שבארתי שם שהבטיח לו שישגיח עליו בל יתמוטט מצדקתו עד שיופסק החסד מעמו, כי יוכיחהו תכף בהעותו וישיבהו אל הטוב, וז"ש ע"י שאהיה לו לאב עי"כ והכינותי את כסא מלכותו עד עולם, וגם ר"ל שע"י שיבנה הבית עי"כ אכין מלכותו עד עולם, וכמו שבארתי (תהלות סי' קלב) שע"י שבחר ה' בציון עי"כ תתקיים גם מלכות דוד לעולם, כמ"ש (יב - יג) גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך כי בחר ה' בציון, עמש"ש:

    רלב"ג

    והוא יהיה לי לבן וגו'. ר"ל כי בהעוותו אוכיחנו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם כאשר ייסר איש את בנו וחסדי לא אסיר מעמו:

11. (יא)עַתָּה בְנִי יְהִי יְהוָה עִמָּךְ וְהִצְלַחְתָּ וּבָנִיתָ בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֶיךָ

    עוד פירושים על פסוק יא: מלבי"ם

    מלבי"ם

    עתה בני. אחרי ההבטחה הזאת בודאי יהי ה' אלהיך עמך, בשני דברים אלה, א] והצלחת, כמ"ש והניחותי לו מכל אויביו מסביב. ב] ובנית, כמ"ש הוא יבנה בית לשמי:

12. (יב)אַךְ יִתֶּן־לְּךָ יְהוָה שֵׂכֶל וּבִינָה וִיצַוְּךָ עַל־יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁמוֹר אֶת־תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ

    מצודת דוד:ויצוך על ישראל. ר״ל יתן בלבך בינה לדעת לצוות את ישראל את המעשה אשר יעשון ובתת הבינה הרי הוא כאלו הוא מצוך על ישראל: ולשמור. גם יתן לך בינה לשמור את התורה:

    עוד פירושים על פסוק יב: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    אך. זה תלוי בדבר אחר אם יתן לך אלהים שכל ובינה, אם להנהגת העם בצדק ובמשפט שעז"א ויצוך על ישראל, ואם לשמור את תורת ה' אלהיך:

    רלב"ג

    אך יתן לך ה' שכל ובינה ויצוך על ישראל. לשפטם משפט אמת וצוך גם כן לשמור תורת אלהיך ואז תצליח כמו שזכרתי לך ר"ל אם תשמור לעשות כל מצות התורה:

13. (יג)אָז תַּצְלִיחַ אִם־תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה עַל־יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת

    מצודת דוד:אז תצליח וכו׳. הוא כמו הפוך כאומר אם תשמור וכו׳ אז תצליח: חזק ואמץ. בדבר הנהגת המלוכה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ואמץ. גם הוא ענין חוזק:

    תחת. ענין פחד ושבר כמו אל תערוץ ואל תחת (יהושע א׳:ט׳):

    מלבי"ם

    אז תצליח. כי עקר ההצלחה תלויה בזה. ונגד מ"ש ולשמור את תורת ה' אלהיך, אמר אם תשמור לעשות כל החוקים, שתהיה השמירה ע"מ לעשות בפועל, ולא לבד המצות השכליות כי גם החקים שהם המצות השמעיות שאין להם טעם. ונגד מ"ש ויצוך על ישראל, אמר שתעשה את המשפטים אשר צוה ה' את משה על ישראל, שיהיו המשפטים כפי משפטי התורה, וצוהו שיתחזק ויאמץ בזה ואז לא תירא ולא תחת (וכבר התבאר לשון זה ביהושע סי' א'):

14. (יד)וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית־יְהוָה זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה־אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף

    מצודת דוד:בעניי. ר״ל עם שאני נחשב לעני מול צורך הראוי לבנין בית ה׳ הנה הכינותי זהב וכו׳: ועליהם. ע״כ האמור למעלה הוא חוזר:

    עוד פירושים על פסוק יד: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    והנה בעניי הכינותי לה'. ר"ל שהקדשתי כל עשרי לה', עד שאני עני ואביון כי כל נכסיי מוקדשים לשמים:

    רלב"ג

    והנה בעניי הכינותי לבית ה' וגו'. ר"ל כי מעת עניי החלותי להכין זה לביתה ה':

15. (טו)וְעִמְּךָ לָרֹב עֹשֵׂי מְלָאכָה חֹצְבִים וְחָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ וְכָל־חָכָם בְּכָל־מְלָאכָה

    מצודת דוד:וכל חכם וכו׳. כל מין חכם בכל מיני מלאכה:

    עוד פירושים על פסוק טו: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ועמך. ר"ל הנה הכינותי החומרים הצריכים למלאכה וגם הפועלים, ור"ל עמך עושי מלאכה לרוב. בין חוצבים, האבנים מן ההרים, ובין החרשים, לסתת ולפסול האבנים, ובין כל חכם בכל מלאכה, הם האומנים הגדולים בכל מלאכת חרש וחושב:

    רלב"ג

    ועמך לרוב עשי מלאכה חוצבים. הם הגרים שזכר ואולם החרשים לאבן ולעץ היו מישראל קצתם ומהצורים קצתם ומאנשי בכל כמו שנזכר בספר (מלכים א' ה' ל"ב):

16. (טז)לַזָּהָב לַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִסְפָּר קוּם וַעֲשֵׂה וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ

    מצודת דוד:לזהב. הן למלאכת הזהב וכו׳: אין מספר. אל החכמים: קום. הוא ענין לשון זרוז:

    עוד פירושים על פסוק טז: מלבי"ם

    מלבי"ם

    לזהב. חוץ מזה לזהב אין מספר, רמז לו כי יש עוד סגולה (המוזכר לקמן כט, ד) עד שאין מספר גם לזהב ולכסף, ואתה אין חסר לך דבר רק שתקום ותעשה, ושיהיה ה' עמך, כי אם לא ה' יבנה בית שוא עמלו בוניו בו:

17. (יז)וַיְצַו דָּוִיד לְכָל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל לַעְזֹר לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ

18. (יח)הֲלֹא יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עִמָּכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִסָּבִיב כִּי נָתַן בְּיָדִי אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָה וְלִפְנֵי עַמּוֹ

    מצודת דוד:הלא ה׳. ר״ל וכה אמר להם הלא ה׳ וכו׳: ונכבשה. כבשנו ולכדנו את הארץ: לפני ה׳ וכו׳. ר״ל בעזר ה׳ וע״י עמו:

    עוד פירושים על פסוק יח: מלבי"ם

    מלבי"ם

    הלא ה'. כי המנוחה מהאויבים הוא תנאי אל בנין המקדש, כמ"ש (דברים יב, י - יא) והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה':

19. (יט)עַתָּה תְּנוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם לִדְרוֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְקוּמוּ וּבְנוּ אֶת־מִקְדַּשׁ יְהוָה הָאֱלֹהִים לְהָבִיא אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה וּכְלֵי קֹדֶשׁ הָאֱלֹהִים לַבַּיִת הַנִּבְנֶה לְשֵׁם־יְהוָה

    מצודת דוד:ובנו. גם אתם תסייעו לבני בבנין: הנבנה. כי בעת ההבאה כבר בנויה:

    עוד פירושים על פסוק יט: רלב"ג

    רלב"ג

    וכלי קדש האלהים. כמו המנודה והשלחן ושאר כלי הקדש: