דברי הימים א פרק י״ב

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל־דָּוִיד לְצִיקְלַג עוֹד עָצוּר מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ וְהֵמָּה בַּגִּבּוֹרִים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה

   מצודת דוד:עוד עצור. בעוד שהיה נחבא מפני שאול: והמה בגבורים. נחשבים המה בין הגבורים עוזרי נצחון המלחמה:

   עוד פירושים על פסוק א: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   עצור. נחבא וכלוא כמו עצור בחצר המטרה (ירמיהו ל״ג:א׳):

   רש"י

   עוד עצור. נחבא:

   מלבי"ם

   עוד עצור מפני שאול. ר"ל שלא באו בעת שבאו בני מנשה לציקלג (פסוק יט), שאז מת שאול בימים ההם, רק הם באו לפני זה בעת שישב בצקלג ימים וארבעה חדשים (ש"א כז), שאז היה עצור שלא לשוב לארץ יהודה

   בגבורים. היה בין גבורי דוד עוזרים לו במלחמותיו:

   רלב"ג

   ואלה הבאים אל דוד לציקלג וגו'. הנה דוד ברח לשדה פלשתים אל אכיש להמלט משאול ונתן לו אכיש ציקלג כמו שנזכר בספר שמואל (א' כ"ז ו') ושם באו לו מבנימין אלו הגבורים וזה מורה על הצלחת דוד וחוזק השגחת ה' יתברך בו:

2. (ב)נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן

   מצודת דוד:מימינים וכו׳. שולטים בשתי ידיהם לירות באבנים ובחצים ע״י הקשת: מאחי שאול. מקרובי שאול מבני בנימין:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   נושקי. ענין מזוין כמו נושקי רומי קשת (תהילים ע״ח:ט׳):

   רש"י

   נשקי קשת. מזוינים בקשת ובחצים ומורים לפניהם ולאחריהם אף באבנים היו נותנים על יתר הקשת אבן מורים ואני ראיתי כן הרבה:

   מאחי שאול מבנימין. לפי שכולם יצאו מאיש אחד מבנימין קרויים כולם אחים ולכבוד גדולת דוד אומר מאחי שאול שאפילו אחי שאול באו אליו בעוד שאול חי:

   מלבי"ם

   נושקי. הכלי נשק שלהם היה בקשת

   מימינים ומשמאלים. כי רוב בני בנימין היו אטר יד ימין (שופטים כ׳:ט״ז):

3. (ג)הָרֹאשׁ אֲחִיעֶזֶר וְיוֹאָשׁ בְּנֵי הַשְּׁמָעָה הַגִּבְעָתִי וִיזִיאֵל וָפֶלֶט בְּנֵי עַזְמָוֶת וּבְרָכָה וְיֵהוּא הָעֲנְּתֹתִי

   מצודת דוד:הראש. מן הבאים היה הראש אחיעזר ובא עמו יואש אחיו והמה בני השמעה:

   עוד פירושים על פסוק ג: מלבי"ם

   מלבי"ם

   הראש אחיעזר ויואש. כי באו מהם כ"ג, והיה עליהם שני שרי עשרות אחיעזר ויואש

   וישמעיה גבור בשלשים. כי גם מן גד הגיעו י"א גבורים (פסוק ט - יג), וא' היה הראש, נשארו בין כולם שלשים גבורים (חוץ מראשיהם, וישמעיה), והיה ישמעיה גבור בין השלשים גבורים ושר השלשים:

4. (ד)וְיִשְׁמַעְיָה הַגִּבְעוֹנִי גִּבּוֹר בַּשְּׁלֹשִׁים וְעַל־הַשְּׁלֹשִׁים

   מצודת דוד:גבור בשלשים. הוא היה הגבור בהשרים וממונה עליהם:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

   מצודת ציון

   בשלשים. בשרים כמו ומבחר שלישיו (שמות טו):

   רש"י

   ועל השלשים. ראש לשלשים:

   רלב"ג

   וישמעיה הגבעוני גבור בשלשים ועל השלשים. ר"ל בשלשים הגבורים הנזכרים בראשונה שהם נזכרים גם כן בספר שמואל ואמר שהוא היה נחשב בגבורה לאחד מהם ויותר:

5. (ה)וְיִרְמְיָה וְיַחֲזִיאֵל וְיוֹחָנָן וְיוֹזָבָד הַגְּדֵרָתִי

6. (ו)אֶלְעוּזַי וִירִימוֹת וּבְעַלְיָה וּשְׁמַרְיָהוּ וּשְׁפַטְיָהוּ הַחֲרוּפִי

7. (ז)אֶלְקָנָה וְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְאֵל וְיוֹעֶזֶר וְיָשָׁבְעָם הַקָּרְחִים

   מצודת דוד:הקרחי. אלקנה וכו׳ היו מבני קרח:

8. (ח)וְיוֹעֵאלָה וּזְבַדְיָה בְּנֵי יְרֹחָם מִן־הַגְּדוֹר

9. (ט)וּמִן־הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל־דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל־הֶהָרִים לְמַהֵר

   מצודת דוד:נבדלו. מעם שאול נבדלו ללכת אל דוד אל המצודה אשר במדבר שהיה דוד נחבא שם: אנשי צבא. למודים לצאת בצבא מלחמה ועורכי מלחמה בצנה והוא כעין מגן: ופני אריה פניהם. מפחידים במראות פניהם כמו האריה: וכצבאים. ממהרים לרוץ כצבי הרץ מהר על ההרים להנצל מיד הציד:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   רש"י

   למצד מדברה. למצודות המדבר שנחבא מפני שאול דכתיב (שמואל א כ״ג:כ״ד) ויקומו וילכו זיפה לפני שאול ודוד ואנשיו במדבר מעון בערבה וכתיב (שם כ, 'ד) ויעל דוד משם וישב במצדות עין גדי:

   ופני אריה. פניהם מפוחדים כאריה:

   וכצבאים על ההרים למהר. קלים היו במרוצתם כי דרכן של צבאים לרוץ על ההרים כשצדין אותם:

   מלבי"ם

   ומן הגדי. הם באו קודם בני בנימין הקודמים

   נבדלו. כי היו שרי צבא כמ"ש (פי"ד) ועזבו צבאותיהם לצאת אל דוד

   למצד מדברה. בעת שישב במצודות כמ"ש בשמואל (א' כג, יד):

   רלב"ג

   ומן הגדי נבדלו אל דויד למצד מדברה וגו'. ר"ל בהיותו מסתתר במצודות במדבר מעון בערבה אל ימין הישימון כי שם הסתתר כמו שנזכר בספר שמואל (א' כ"ג כ"ד) וזה היה קודם לכתו לצקלג:

10. (י)עֵזֶר הָרֹאשׁ עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי

11. (יא)מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי

12. (יב)עַתַּי הַשִּׁשִּׁי אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי

13. (יג)יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי

14. (יד)יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר

15. (טו)אֵלֶּה מִבְּנֵי־גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף

    מצודת דוד:הקטן. החלש שבהם האחד ירדוף מאה והגבור שבהם האחד ירדוף אלף:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    אלה מבני גד. כדכתיב למעלה ומן הגדי נבדלו אל דוד:

    אחד למאה הקטן. הקטן שבכולם ירדוף מאה:

    והגדול לאלף. והגדול שבכולם ירדוף אלף כאן נתקיים הפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם וגו':

    מלבי"ם

    ראשי הצבא. בהיותם בביתם היו ראשי הצבא:

    רלב"ג

    אחד למאה הקטן והגדול לאלף. זה גם כן הורה בהצלחת דוד כי אלו שהיו ראשי הצבא קצתם היו שרי אלפים והקטנים מהם היו שרי מאות ועם כל זה הסכימו ללכת אל דוד להסתתר עמו להיות לו לעזר ולהועיל:

16. (טז)אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהוּא מְמַלֵּא עַל־כָּל־גְּדוֹתָיו וַיַּבְרִיחוּ אֶת־כָּל־הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב

    מצודת דוד:והוא ממלא. כי אז מתרבים המים מן הפשרת שלגים ובעבור זה היה הירדן מלא עד שהלכו המים על כל שפתיו ולגבורה גדולה תחשב לעבור במים עמוקים שוטפים ולא ישטפוהו המים: ויבריחו. עם כי נתייגעו בעברם במים מ״מ הבריחו כל יושבי העמקים לפה ולפה ולא עצרו כח לעמוד כנגדם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    גדותיו. שפתי הנחל:

    רש"י

    אלה הם אשר עברו את הירדן בחודש הראשון. בניסן שכבר נפשרו השלגים:

    ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב. עברו את הירדן ובקעו במגיניהם את כל עמקי המים למזרח ולמערב ועברו ביבשה וי"א ויבריחו את כל העמקים עמים היושבים בעמקים:

    מלבי"ם

    אשר עברו. בהיותם שרי הצבא, ואז בימי שאול היה לבני גד מלחמה עם ההגריאים כמ"ש (למעלה ה, י) עברו את הירדן והירדן היה מלא על כל גדותיו

    ויברחו. כל ההגריים שהיו בעמק:

    רלב"ג

    והוא ממלא על כל גדותיו. אז היה הירדן גדול מאד והיה ממלא ועובר על כל שפתיו אשר למזרח ולמערב כי לשתי אלו הפאות היו שפתיו כי עברו האחד היה לפאת מזרח ועברו השני לפאת מערב ולזה אמר מעבר הירדן מזרחה (יהושע י"ג ה'):

    ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב. ר"ל שכל המקומות שהיו עמוקים בנהר ההוא שמו בהם בריחים לעבור עליהם וזה עשו במה שהיה מהעמקים לפאת מזרח ובמה שהיה מהם לפאת מערב כי לרוב רוחב הנהר לא היו יכולים לשים בו בריחים משפתו האחת לשנית אך נשאו עמהם בריחים ובמקום שהיו המים עמוקים מאד שמו בעמק ההוא בריח היו ראשיו לפאת מזרח ומערב וכן עשו עד כלות כל העמקים:

17. (יז)וַיָּבֹאוּ מִן־בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה עַד־לַמְצָד לְדָוִיד

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מן בני בנימין יהודה עד למצד לדויד. אל המצודה אשר דוד נחבא שם מפני שאול ולקחו עמהם בן אחות דוד לפי שדאגו בני בנימן מדוד שמא סבור הוא דוד שבאו בני בנימין לכפותו ולתתו ביד שאול לפיכך לקחו עמשי עמהם וגם שאר מיהודה קרובי דוד כדכתיב מן בני בנימין ויהודה כשיראה דוד שבאו עמהם באמונתם שלא יחשדם בכל דבר:

    מלבי"ם

    ויבואו. בהיותו במצד באו גם מבני בנימין, והיו עמהם מבני יהודה ועמשי היה בראשם, כמו שפרש"י שהתיראו שיחשוד דוד אותם אחר שהם משבטו של שאול, שבאו לתפשו ולמסרו ביד שאול, לקחו עמהם את עמשי שארו של דוד:

18. (יח)וַיֵּצֵא דָוִיד לִפְנֵיהֶם וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם אִם־לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי יִהְיֶה־לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב לְיָחַד וְאִם־לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח

    מצודת דוד:ויצא דוד. מן המצד: יהיה לי וכו׳. ר״ל ה׳ יתן בלבי שיהיה לבבי עליכם להיות לעם אחד ר״ל אהובים זה לזה: ואם לרמותני. על שראה בהם מאחי שאול חשש בדבר ואמר אם ביאתכם הנה לרמות אותי למען לא אהיה נשמר מכם ורוצים אתם לתפשני ולהצר לי בחנם בלא חמס בכפי כי לא עשיתי מאומה רע לשאול: ירא אלהי וכו׳. אזי יראה ה׳ בהחמס הנעשה לי ויברר את הדבר להיות נגלה המרמה לבל אשמע לכם להיות לעם אחד:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    ויוכח. ענין ברור דברים כמו אשר הוכיח ה׳ (בראשית כד):

    רש"י

    ויצא דויד לפניהם. מן המצד:

    ויען ויאמר להם וגו'. לבב ליחד לבבכם ולבבי יהיה כלב אחד:

    ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי. כי מה עשיתי לשאול כי הוא צודה את נפשי לקחתה על חנם:

    מלבי"ם

    אם לשלום. אמר זה בדרך תפלה, באשר לא ידע אם באו לטובתו או לרעתו, בקש מה' היודע תעלומות לב שהוא יברר לו האמת, ואם באו לשלום ולעזרו יתן ה' בלבב דוד אהבה עליהם, ויהיה לבבו מוכן להתאחד עמהם, ואם באו לרמאות אותו (אחר שהוא בלא חמס בכפו, יראה ה') יוכיח ה' ויברר לו האמת שיתן בלבבו להשמר מפניהם [ויוכח היינו יברר הדבר, כמו (בראשית לא, מב) מאת עניי ראה אליהם ויוכח אמש]:

19. (יט)וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת־עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן־יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד

    מצודת דוד:ורוח לבשה וכו׳. ר״ל באה בלבו הרצון לדבר בעבור כולם: לך דויד. ר״ל להנאתך ולטובתך באנו: ועמך. חפצים אנו להיות עמך ובעזרתך: שלום שלום לך. ר״ל הלוא רואים אנו אשר השלום עמך ועם העוזרים לך ולא השיגם יד שאול וזהו בעזר אלהים ובהשגתו ומדוע א״כ נבוא עמך ברמאות וכפל שלום שלום לחזק: ויקבלם. כי האמין לדברי עמשי בן אחותו: בראשי הגדוד. להיות גם המה לראשים על הגדוד:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ורוח. ענין רצון כמו הנני נותן בו רוח (מ״ב יט):

    הגדוד. חיל הצבא:

    רש"י

    ורוח לבשה את עמשי. טלטנ"ט בלע"ז ולא רוח נבואה כלומר זה הרוח והרצון לבשו שקפץ בראש לדבר לפני בנימין ויהודה הבאים עמו ודוגמתו ותהי על יפתח רוח ה' (שופטים י"א) ואמר לך דוד אתה אומר אם לשלום באתם ודאי לשלום באנו אליך ועמך בן ישי. אנו רוצים להיות עמך ולעזרך:

    שלום שלום לך ושלום לעוזרך. ואתה שואל אלי לעזרך ודאי לעזרך באנו ולנו אין לך להחזיק טובה כי מאת השם הוא וזהו כי עזרך אלהיך:

    ויקבלם דוד. לאותם בני בנימין ויתנם בראשי הגדוד שלו:

    מלבי"ם

    ורוח לבשה. וכה אמר עמשא, הלא ראש השלישים לך דויד, ר"ל הלא אני העומד בראש השלישים והגבורים האלה הלא אני לך, כי אני שארך ובשרך

    ועמך אני בן ישי. כי עמשא היה בן אביגיל, וכבר בארתי (למעלה ב, טז) שאביגיל היתה אחות דוד מן האם ולא מן האב, כי אמה נשאת תחלה לנחש והולידה את אביגיל, ואח"כ נשאת לישי והולידה את דוד, ולא היה עמשי מבני ישי, רק שאם אמו היתה אשת ישי ואם דוד, ונתגדל בביתו, ובהיותו עם דוד שהוא אחי אמו נחשב כאלו הוא בן ישי, ואחר שאני מבית אביך ושארך, שלום, ואל תירא, כי שלום לך ושלום לעוזרך, שהאנשים האלה הבאים שלמים הם בין עמך בין עם עוזרך

    כי עזרך ה'. י"ל שזה היה אחר שכרת כנף המעיל לשאול שראו שעזר ה' נלוה אל דוד (ולמ"ש מ"ש ראש השלישים מוסב למעלה ולמטה, עמשא ראש השלישים אמר ראש השלישים לך דוד):

    רלב"ג

    לך דוד וגו'. ר"ל לך אנחנו והננו באנו להיות עמך שלום שלום מצדנו אל הרחוקים ואל הקרובים שהם לך ושלום גם כן מצדנו לעוזריך לפי שאנחנו רואים כי עזרך אלהיך וידו הטובה עליך:

20. (כ)וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל־דָּוִיד בְּבֹאוֹ עִם־פְּלִשְׁתִּים עַל־שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְלֹא עֲזָרֻם כִּי בְעֵצָה שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר בְּרָאשֵׁינוּ יִפּוֹל אֶל־אֲדֹנָיו שָׁאוּל

    מצודת דוד:בבואו. כשבא דוד עם פלשתים כשהלכו להלחם בשאול: ולא עזרום. אבל דוד לא עזר לפלשתים במלחמה כי בעצת הסרנים שלחוהו מן המלחמה לשוב למקומו כי אמרו בראשינו יפול וכו׳ ר״ל עם הבאת ראשינו ישוב אל שאול כי בזה ירצה אותו למחול לו על מה שמרד בו ובערמה הולך למלחמה:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    נפלו. ענין נטיה והתקרבות וכן אל הכשדים אתה נופל (ירמיה לג):

    סרני. ענין שררה:

    רש"י

    וממנשה נפלו על דוד. לעזרו:

    בבואו עם פלשתים על שאול למלחמה. באותה מלחמה שנהרג בה שאול:

    ולא עזרום. ח"ו שעזרו לפלשתים אלא בעצה שלחוהו סרני פלשתים, אלא כי עצה נתיעצו הסרנים לשלחו לביתו כי אמרו בראשינו יפול אל אדוניו דוגמת נפלו אל דוד:

    מלבי"ם

    וממנשה נפלו. התחברו אל דוד, וזה היה בעת שהלך עם פלשתים עד אפק למלחמה נגד שאול עפ"י בקשת אכיש מלך גת (ש"א כח) ולא עזרו אנשיו לפלשתים אחר ששלחוהו סרני פלשתים לשוב לציקלג כי אמרו במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם, ובעת שובו פגע בבני מנשה שהלכו לעזור לשאול נגד פלשתים, והתחברו עמו:

    רלב"ג

    וממנשה נפלו על דוד וגו'. כבר נזכר בספר שמואל (א' כ"ט) כי אכיש מלך גת הביא דוד עמו להלחם עם שאול וסרני פלשתים לא הסכימו בזה כי אמרו שדוד יתרצה אל אדניו שאול בראשי האנשים ההם ואמר בזה המקום כי כאשר שלחוהו סרני פלשתים והיה שב אל ציקלג אז נפלו עליו גבורים ממנשה והמה עזרו לדוד לרדוף אחרי הגדוד ששרפו ציקלג באש ושבו נשי דוד ואנשיו וטפיהם. והנה רדף דוד אחריהם והשיגם כמו שכתוב בספר שמואל [ ל' ] והשיב את כל השבי ושלל רב הביא:

21. (כא)בְּלֶכְתּוֹ אֶל־צִיקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנַח וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה

    מצודת דוד:בלכתו. כשחזר מן המלחמה לשוב למקומו לצקלג: ראשי האלפים. כ״א היה ראש על אלף אנשים:

22. (כב)וְהֵמָּה עָזְרוּ עִם־דָּוִיד עַל־הַגְּדוּד כִּי־גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם וַיִּהְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא

    מצודת דוד:עזרו עם דוד. ר״ל כמו שעזר דוד את עצמו כן המה עזרוהו על הגדוד מבני עמלק אשר שבו נשי דוד ואנשיו ובניהם כמ״ש בשמואל א׳: ויהיו שרים. כשרדף אחר עמלק מינה אותם לשרים על הצבא:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    על הגדוד. של עמלקים כשנשבו נשיו כי באותו פרק היה כי בלכתו אל צקלג כששלחוהו סרני פלשתים ובא אל צקלג כבר נשבו:

    מלבי"ם

    והמה עזרו על הגדוד. של עמלק, ששבו את מחנה דוד

    ויהיו שרים בצבא. שאחר כך כששב דוד בעת ההיא ליהודה עשאם לשרי הצבא לבני מנשה שבאו אליו לחברון, ומפרש:

23. (כג)כִּי לְעֶת־יוֹם בְּיוֹם יָבֹאוּ עַל־דָּוִיד לְעָזְרוֹ עַד־לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים

    מצודת דוד:כי לעת. כאומר סוף הדבר אשר בכל יום ויום באו אנשים לעזרו: עד למחנה גדול. עד נתרבו להיות מחנה גדול כמחנה אלהים ר״ל מרובה מאד וכן דרך המקרא כשרוצה להגדיל דבר מה סומכו למלת אלהים כמו עיר גדולה לאלהים (יונה ג׳:ג׳):

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    כי לעת יום ביום יבואו על דוד לעזרו. פתרונו מה לך לספר יותר מי ומי באו אליו אלא סוף דבר בכל עת ועת באים אל דוד:

    עד למחנה גדול כמחנה אלהים. פתרון לא היה המחנה של דוד להיות כך גדול אלא כי מהשם היה המחנה כך גדול שבאו לו בעצת אלהים וזהו כמחנה אלהים ודוגמא מחנה אלהים דיעקב (בראשית ל״ב:ג׳) ויש לומר מרוב חיילות קרהו מחנה אלהים:

    מלבי"ם

    כי לעת יום ביום יבואו. שמעת ההיא שאז שב דוד לארץ יהודה המליכו אותו באו גם מיתר שבטים ונוספו על מחנותיו בכל עת, כמ"ש ש"ב (ג, א) ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים, וכמש"פ שם:

24. (כד)וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל־דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי יְהוָה

    מצודת דוד:מספרי. על כי חשב כל שבט לעצמו אמר מספרי בלשון רבים: ראשי וכו׳. הראשים של חלוצי הצבא: באו. אשר באו אל דוד לחברון אחר שמלך על בני יהודה להסב. לסבב אליו המלכות מבני שאול להמליכו על כל ישראל:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    החלוץ. ענין מזוין כמו חלוצי צבא (במדבר לא):

    רש"י

    להסב מלכות שאול אליו. מן בני שאול ודוגמא ותסוב המלוכה:

    מלבי"ם

    ואלה. מעתה יספר בעת שבאו כל ישראל להמליכו

    מספרי ראשי החלוץ. המספרים שנתנו לו ראשי החלוץ, שכל ראש הודיע מספר אנשיו

    באו. אשר באו:

    רלב"ג

    להסב מלכות שאול אליו כפי ה'. ר"ל כאשר דבר ה' ביד עבדו שמואל:

25. (כה)בְּנֵי יְהוּדָה נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא

    מצודת דוד:נושאי צנה. בעת יבאו למלחמה:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות. ואל תתמה שמיהודה באו לו מעט מכל שבט ושבט שבא לו שהרי אין צריך לבוא לו שום אדם מיהודה להמליכהו כי בני יהודה הם המליכוהו כבר בחברון אבל יתר השבטים שהיו עם בני שאול עד עתה הם הוצרכו לבוא בחברון להמליכו:

    חלוצי צבא. המוציאים מן העם ודוגמתו חלוצי צבא דמטות, וי"א חלוצים כמו זריזים כמו רצה והחליצנו:

    מלבי"ם

    בני יהודה. הם המליכו אותו מכבר ולא באו רק לכבודו, ולכן באו מעט, כפרש"י:

26. (כו)מִן־בְּנֵי שִׁמְעוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה

27. (כז)מִן־בְּנֵי הַלֵּוִי אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

28. (כח)וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת

    מצודת דוד:ויהוידע. הוא אביו של בניהו והיה השר על בני אהרן:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ויהוידע הנגיד לאהרן. הוא אביו של בניהו:

    הנגיד לאהרן. המוציא והמביא:

    ועמו שלשת אלפים ושבע מאות. כולם מבני אהרן הכהן ויהוידע שהיה בימי יואש בן בניהו בנו של יהוידע:

    מלבי"ם

    ויהוידע. אביו של בניהו

    הנגיד. שר ומנהיג:

    רלב"ג

    ויהוידע הנגיד לאהרן. ידמה שאז היה יהוידע כהן גדול כי אביתר היה עם דוד:

29. (כט)וְצָדוֹק נַעַר גִּבּוֹר חָיִל וּבֵית־אָבִיו שָׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם

    מצודת דוד:נער. אז בבואו היה עדיין נער בשנים וגבור חיל ובאו עמו בית אביו השרים:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, רלב"ג

    רש"י

    וצדוק נער. לפיכך אל תתמה שלא היה נגיד:

    ובית אביו שרים עשרים ושנים. זה היא גדולה גדולה ועל כן לקחו הכהונה גדולה מאביתר ונתנוה לצדוק הכהן:

    רלב"ג

    וצדוק נער גבור חיל וגו'. הוא צדוק שהיה כהן גדול עם אביתר:

30. (ל)וּמִן־בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעַד־הֵנָּה מַרְבִּיתָם שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת בֵּית שָׁאוּל

    מצודת דוד:אחי שאול. קרובי שאול: ועד הנה. עד הזמן ההוא עדיין היו מרבית אנשיהם שומרים משמרת בית שאול להעמיד המלכות בידם ומעט מהם באו אל דוד כשהיה עוד עצור מפני שאול אבל לאחר שמת איש בושת הרבו לבא גם מהם:

    עוד פירושים על פסוק ל: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    מרביתם. ל׳ רבוי:

    רש"י

    ומן בני בנימין אחי שאול וגו'. ואל תתמה שלא באו אלא כי אם ג' אלפים כי עד הנה מרביתם שומרים משמרת בני שאול לעוזרן:

    מלבי"ם

    מרביתם. רובם היו אצל מלכות שאול משומרי ראש המלך ושומרי ביתו ונאמנים לו:

    רלב"ג

    ומן בני בנימין אחי שאול. אמר זה לפי שהוא היה משבטם:

    ועד הנה מרביתם שומרים משמרת בית שאול. ר"ל כי רוב אלו שבאו להמליך את דוד היו רובם עד הנה ממונים לשמור משמרת מלכות שאול ועם כל זה באו ברצון להמליך את דוד:

31. (לא)וּמִן־בְּנֵי אֶפְרַיִם עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם

    מצודת דוד:אנשי שמות. היו המפורסמים וידועים בשמם בבית אבותם:

32. (לב)וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד

    מצודת דוד:ומחצי מטה מנשה. הם שנחלו בא״י עצמה: אשר נקבו בשמות. בני השבט פרשו בשמות מי ומי ההולכים לבא להמליך את דוד:

    עוד פירושים על פסוק לב: מצודת ציון, מלבי"ם

    מצודת ציון

    נקבו. נתפרשו כמו ונוקב שם (ויקרא כד):

    מלבי"ם

    אשר נקבו בשמות. שבאו ראשיהם והביאו שמותם חתום שמסכימים על המלוכה:

33. (לג)וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה־יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל־אֲחֵיהֶם עַל־פִּיהֶם

    מצודת דוד:יודעי בינה לעתים. המשכילים לקבוע עתים לדעת מה יעשה ישראל ר״ל המה קבעו החדשים ועברו השנים כן ארז״ל, או ר״ל שהיו משכילים לקבוע עתים בדבר המלחמה וכדומה: ראשיהם. מהם באו ראשיהם והיו במספר מאתים וכל אחיהם הנשארים בארצם על פיהם יצאו ויבאו וכאומר והרי היא כאילו באו כולם:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. שיודעים לתת עצה לפי הענין של מעשה שצריך לדוד להתיעץ היאך יחזק המלכות מפני בני שאול:

    ראשיהם מאתים. לבד מן השאר:

    וכל אחיהם על פיהם. על עצתם:

    מלבי"ם

    יודעי בינה לעתים. היו יודעים לתת עצות על מעשה בני ישראל לפי הזמן. וחז"ל פי' שהיו בקיאים בחשבון תקופות ומזלות

    ראשיהם מאתים. כבר בארתי למעלה (ז, יב) שבני יששכר היו להם מאתים שרי אלפים, והם באו בשם כל השבט להמליך את דוד:

    רלב"ג

    יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. ידמה שאלו היו חכמים ונבונים ואנשי עצה ובעת ועת ידעו לתת עצה נבונה מה ראוי שיעשה ישראל בעת ההיא לפי הדברים אשר יקרו אז אשר בהם קצת עדות על העתיד לבא והנה אלו כלם הסכימו להמליך את דוד:

34. (לד)מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל־כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף וְלַעֲדֹר בְּלֹא־לֵב וָלֵב

    מצודת דוד:ולעדור בלא לב ולב. ר״ל ובאו לערוך מלחמה בעבורו בלבב שלם ולא באו לערוך בלב ולב והוא ענין רמיה וכן בלב ולב ידברו (תהלי׳ יב) ע״ש שנראה כאלו מדבר ועושה בשליחות לב הא ולב האחר בל עמו והוא ענין מליצה:

    עוד פירושים על פסוק לד: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    ולעדור. ענינו כמו ולערוך וע״ש זה נקראים מערכת וקבוצת המקנה בשם עדר:

    רש"י

    ולעדור. ל' עדור ממש כמו (ישעיה יו"ד) כל ההרים אשר במעדר יעדרון ומתוך כך יעמדו הם כעורכי המלחמה וי"מ לעדור כמו לערוך מלחמה:

    בלא לב ולב. מפורש בב"ר בין במתכוין בין שלא במתכוין היו מנצחין:

    מלבי"ם

    ולעדר. הוא מין תכסיס מלחמה שיתיצבו המחנות עדרים עדרים איש מול חברו, ובכ"ז יהיה לב כולם שלם זה עם זה להתגבר נגד האויב:

    רלב"ג

    ולעדר בלא לב ולב. ולעדור עדר וחיל והנה המשיל הצבא לעדר שיש להם רועה ינהיגם באשר ירצה. וכן עדרי מערכה (פסוק ל"ח) הרצון בו עורכי מערכה:

35. (לה)וּמִנַּפְתָּלִי שָׂרִים אָלֶף וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף

36. (לו)וּמִן־הַדָּנִי עֹרְכֵי מִלְחָמָה עֶשְׂרִים־וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

37. (לז)וּמֵאָשֵׁר יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה אַרְבָּעִים אָלֶף

38. (לח)וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן־הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף

    מצודת דוד:בכל כלי. ר״ל בכל כלי זיין אשר יוצאים בהם בצבא מלחמה:

    עוד פירושים על פסוק לח: רש"י

    רש"י

    וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דוד. אע"פ שלא באו לחברון לכך שארית חסר אלף כלומר אפי' שארית לא היה שלא נשתיירו כי אם מעט כי כולם באו לחברון בשמחה:

39. (לט)כָּל־אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל־שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד

    מצודת דוד:בלבב שלם. כי רכי הלבב אף בעת יערכו מלחמה לבם חלוק אם ללחום אם לחדול אבל כל אלה לא כן המה: כל שרית ישראל. הנשארים בארצם ולא באו: לב אחד. ר״ל מבלי רמיה ולא בלב ולב:

    עוד פירושים על פסוק לט: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

    מצודת ציון

    עודרי מערכה. עורכי מערכה:

    שרית. כמו שארית ונפלה האל״ף ודוגמתו יתן ה׳ את שלתך (ש״א א) והוא כמו שאלתך:

    רש"י

    ויהיו שם עם דוד ימים שלשה. ואל תתמה היכן לקחו כל החיל הזה כל כך אכילה ושתיה שהיה מספיק להם כי אחיהם הכינו להם מקודם לכן:

    מלבי"ם

    וגם כל שארית. אף אותם שלא באו:

40. (מ)וַיִּהְיוּ־שָׁם עִם־דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה אֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּי־הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם

    מצודת דוד:כי הכינו. ולכן מצאו די ספוקם: אחיהם. חבריהם אנשי חברון:

41. (מא)וְגַם הַקְּרוֹבִים־אֲלֵיהֶם עַד־יִשָׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר מַאֲכָל קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן־וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:הקרובים אליהם. הסמוכים לאנשי חברון: עד יששכר וכו׳. ואף כי נחלתם היה בקצה גבול א״י כמ״ש ביהושע מ״מ קרובים היו מבני עבר הירדן: ובבקר. טעונים על הבקר: מאכל קמח. גם הביאו מיני מאכל עשוי מקמח: כי שמחה בישראל. שמחה היתה בישראל על שהמליכו מלך משכיל ומוצלח ולזה הרבו להביא כל אלה לעשות משתה ושמחה:

    עוד פירושים על פסוק מא: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ובפרדים. הם הבאים מן הסוס והחמור:

    דבלים. תאנים יבשים דרוסות יחד ונעשים גוף אחד:

    וצמוקים. ענבים יבשים:

    רש"י

    כי שמחה בישראל. שהיה להם מלך מצליח ומשכיל: