דברי הימים א פרק י״א

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם ורלב"ג.

1. (א)וַיִּקָּבְצוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶל־דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לֵאמֹר הִנֵּה עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ

   מצודת דוד:חברונה. אחר שמלך בחברון על יהודה: עצמך ובשרך. כמו כל בית יהודה כי בני איש אחד נחנו:

   עוד פירושים על פסוק א: מלבי"ם, רלב"ג

   מלבי"ם

   ויקבצו. עזרא דלג כל ספור המעשה מהמלכת איש בושת, ושמלך דוד באותם שנים על יהודה לבדו, כי הוא בא רק להגדיל מעלת דוד, ועקר ספורו מן המלוכה הכוללת שאז נתקיימו דברי שמואל. ומ"ש ויקבצו כל ישראל, שתחלה באו ישראל בעצמם וכמו שספר בסימן י"ב (מפסוק כ"ג ואילך) ואחר זה באו הזקנים שהם הסנהדרין למשחו, שהמלכת המלך צריך ע"פ זקני העדה, ואמר שהיה גם כן ע"פ נביא כדבר ה' ביד שמואל. ומ"ש לו הנה עצמך ובשרך אנחנו וכו' התבאר בפי' (ש"ב ה, א - ג):

   רלב"ג

   ויקבצו כל ישראל אל דוד חברונה וגו'. עד ויתחזק שלמה בן דוד על מלכות (לקמן ב' א) ראינו להציע בכאן שאין כונתנו לשוב לבאר בזה הספר מה שכבר בארנוהו בספר שמואל ומלכים ולא לשוב ולמנות תועלותיהם אך מה שנתחדש בזה הספר לבד או שנשתנה בו הלשון או הענין נבאר ונסיר הספק אם תראה בו סתירה לפי מה שנזכר בספר שמואל או מלכים:

2. (ב)גַּם־תְּמוֹל גַּם־שִׁלְשׁוֹם גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל

   מצודת דוד:אתה המוציא. כאילו אמרו לא יגדל אהבת בית יהודה עלינו על אשר מלכת בהם ראשונה כי גם עלינו משלת מאז: את ישראל. א״כ עליך לרעות את כל ישראל אלו כאלו בשוה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י

   מצודת ציון

   שלשום. יום השלישי מהיום:

   רש"י

   אתה תרעה את עמי. על זה אמר דוד ה' רועי לא אחסר (תהילים כ״ג:א׳) אתה אומר לי אתה תרעה מה אני יכול לרעות אין הדבר תלוי בי אלא ה' רועי לא אחסר וגם אני לא אחסר לכם ודוגמא בשמואל (ב' כ"א) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל אמר להם דוד כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי (שם כ"ב):

3. (ג)וַיָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם דָּוִיד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְהוָה וַיִּמְשְׁחוּ אֶת־דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד־שְׁמוּאֵל

   מצודת דוד:כל זקני ישראל. אשר הכח בידם להמליכו: ויכרות וכו׳. להיות להם לאויב כמו לבית יהודה: לפני ה׳. לפני ארון ה׳ כי הביאוהו שמה לפי שעה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י

   רש"י

   ויכרות להם דוד ברית. כאותו ברית שכרת יהוידע דכתיב (מלכים ב י״א:י״ז) ויכרות יהוידע את הברית בין ה' ובין המלך ובין העם להיות לעם לה' פתרון להיות לה' עבדים וגם בין המלך ובין העם להיות לו לעבדים כמשפט המלך וגם המלך לעשות כחוק לעבדיו ללחום מלחמותם:

   לפני ה'. והלא לא היה המשכן בחברון אלא מהו לפני ה' כל מקום שעושין תנאי או כורתין ברית המקום שם הוא דוגמא ביפתח לפני ה' במצפה (שופטים י״א:י״א) ודוגמא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו (ויקרא ה׳:כ״א) כדמפרש בתורת כהנים:

4. (ד)וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ

   מצודת דוד:ירושלים. אל ירושלים להלחם בה: ושם היבוסי. כי בני יהודה ובני בנימין לא הורישום מאז:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, מלבי"ם

   רש"י

   וילך דוד וגו'. הלך מיד למלחמה כשהמליכוהו כל ישראל שלא יאמרו ישראל כל המלחמות שעשה דוד בימי שאול נוצח מזלו של שאול היה ועתה דואג להלחם לכך הלך מיד למלחמה:

   מלבי"ם

   וילך דוד. כבר בארתי שבאשר התאחדו עתה שבט יהודה ובנימין למלכות אחת רצה שתהיה עיר המלוכה משותפת לשני השבטים, וירושלים היתה חציה ליהודה וחציה לבנימין, לכן הלך ללכוד את ירושלים לשומה לעיר מלכותו:

5. (ה)וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת־מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד

   מצודת דוד:לא תבוא הנה. ר״ל לא תוכל לכבשה בעבור חזקה: מצודת ציון. שם מבצר חזק סמוך למקום יבוס: היא עיר דוד. לאח״ז נקראה שמה עיר דוד:

   עוד פירושים על פסוק ה: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   מצודת. ענין מבצר חזק כמו ישבו במצדות (ירמיה נ״א):

   רש"י

   ויאמרו ישבי יבוס לדוד לא תבא הנה. אינו מפרש כאן למה ובשמואל (ב' ה') מפרש ויאמר לדוד לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים ראו שלא יוכלו לעמוד לפני דוד ונתנו עורים ופסחים לפני שער העיר לאמר לא יבא דוד הנה כי אם ילחם עם העורים הללו כי ידעו כי בזוי הוא למלך להלחם עם העורים ומתוך כך ישוב ולא ילחם עמהם ודוד אמר בלבו אמת הוא כי לא נכון והגון לי להלחם עם עורים ועם פסחים אך כל מי שיכה היבוסי היאך שיגע בצנור וימשכם וישליכם משם את העורים על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית אל בית דוד שיהא לו גנאי פן יאמרו עם אלו נלחם דוד:

   מלבי"ם

   ויאמרו. בשמואל (שם) בא המעשה בארך, ועזרא לא רצה לחזר דברים הידועים מס' שמואל רק להוסיף דברים הבלתי נודעים משם, ששם (ה, ו) כתוב ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה, הוסיף שזאת אמרו יושבי יבוס, ר"ל שלא הניחוהו ליכנס דרך השער ולכד את המצודה שהיתה בצד האחר, כמש"ש, ושם (ח) כתוב ויאמר דוד כל מכה יבוסי ולא באר מה שאמר, ובאר עזרא:

   רלב"ג

   ויאמרו יושבי יבוס לדוד לא תבוא הנה. כבר באר בספר שמואל (ב' ה' הו' וגו') שהסבה בזה היא שאם לא יסיר את העורים ואת הפסחים לא יוכל לבוא שם וכבר בארנו בבאורנו לספר שמואל הסבה בזה שכבר היו שם תמונות עורים ופסחים עם דמות מקלות גדולים מברזל בידם והמים העוברים בצנור מניעים המקלות ההם תמיד באופן שלא יוכל להכנס אדם שם. ולזה היה הדרך בהשבתתם הנגיעה בצנור אשר באים בו המים להניע זאת התנועה והנה קצר בספר שמואל מלהזכיר מה יתן דוד לכל מכה יבוסי בראשונה ויגע בצנור. ובזה המקום באר שהוא יהיה לראש ולשר ושכבר עלה בראשונה יואב להכות היבוסי. ולזה היה לראש. ר"ל שהיה שר צבא:

6. (ו)וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל־מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ

   מצודת דוד:בראשונה. לעלות במלחמה תחלה להכות בם:

   עוד פירושים על פסוק ו: מלבי"ם

   מלבי"ם

   ויאמר כל מכה יבוסי בראשונה. מי שיהיה הראשון בנצוח המלחמה

   יהיה לראש ולשר. ויש הבדל בין ראש ושר, שיש שר שאינו ראש, כמו יואב שהיה שר הצבא מכבר ולא היה ראש על ישראל רק מנהיג הצבא, ולכן כאשר עלה יואב שכבר היה שר כתיב ויהי לראש, שהוסיף לעשותו ראש על העיר, כמ"ש (פסוק ח) ויואב יחיה את שאר העיר:

7. (ז)וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד עַל־כֵּן קָרְאוּ־לוֹ עִיר דָּוִיד

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, מלבי"ם, רלב"ג

   מצודת ציון

   במצד. היא מצורת ציון:

   מלבי"ם

   וישב דוד. בשמואל אומר (ה, ט) וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן המלוא וביתה, וזה לא היה צריך עזרא להשמיענו שכבר ידענו זה מספר שמואל, רק השמיענו חדשות, כי יש הבדל בין מצד למצודה, מצד הוא ההר הגבוה שהוא חזק מצד עצמו, והמצודה הוא המבצר הבנוי על המצד. ותחלה ישב דוד רק במצודה שהיא מצודת ציון הבנויה, וקרא לה עיר דוד רק להמצודה לבדה, שישב תוך המבצר לבד, וסביב המצודה היה מקום רחב שנקרא בשם מלוא, מקום זה נשאר בלא בנינים, ולא בנה רק מן המלוא וביתה בתוך חומת המצודה, זאת יספר בספר שמואל, ועזרא הודיע שאח"כ התפשט מושב דוד, כי צר לו המצודה לשבתו עד שהרחיב ישיבתו חוץ למצודה על המצד, שהוא הר ציון מסביב

   על כן קראו שמו עיר דויד. שאז קראו גם להמצד, היינו לכלל הר ציון, בשם עיר דוד, כי דוד עצמו קרא שם זה רק להמצודה, והעם נתנו אח"כ שם זה גם להמצד, היינו לכלל הר ציון:

   רלב"ג

   וישב דוד במצד. רצה לומר במצודה והוא המגדל החזק שהיה בה (ח) מן המלוא ועד הסביב הנה המלוא היה המקום שהיה רחוב סביב עיר ציון להאסף שם העם ורצה שמן המלוא ולפנים בנה דוד עירו סביב אל המצודה אשר היה יושב בה:

   ויואב יחיה את שאר העיר. זה לא נזכר בספר שמואל והרצון בו שכבר חיה את שאר העיר שהיו יושבים בו היבוסים אך אשר במצודת ציון המית לבדם. והנה השאר היו בברית את ישראל והיו להם למס. ולזה תמצא כי היבוסי היה יושב בירושלים אצל סוף ימי דוד:

8. (ח)וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן־הַמִּלּוֹא וְעַד־הַסָּבִיב וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת־שְׁאָר הָעִיר

   מצודת דוד:מן המלוא. סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים וכן קראו מלוא (ירמיהו ד׳:ה׳) ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב: ועד הסביב. כפל הדבר לומר שאת הכל בנה: יחיה. היה מחזק בדקי שאר העיר בחומות ומגדלים:

   עוד פירושים על פסוק ח: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם

   מצודת ציון

   יחיה. יאמר בדרך השאלה על תקון בדק הבנין כמו היחיו את האבנים (נחמיה ג׳):

   רש"י

   ויואב יחיה את שאר העיר. הוא בנה והחזיק לבנות בדקי החומה דוגמא בעזרא היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג׳:ל״ד):

   מלבי"ם

   ויבן. ואח"כ התחיל דוד לבנות בנינים גם מסביב למצודה על המצד, עד שבנה מן המלוא ועד הסביב, נוסף ע"מ שבנה תחלה מן המלוא וביתה, ובנינים אלה לא נשלמו בימי דוד, וגם שהמלוא לא הוקף בחומה בימיו, וגם ירושלים לא היתה מוקפת עד ימי שלמה שכתוב (מ"א ט, טו) שבנה את המלוא ואת חומת ירושלים, ושם (כד) אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה, אז בנה את המלוא, ושם (יא, כז) בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו, כי בימי דוד לא נשלם הבנין וגם היה פרוץ בלי חומה

   ויואב יחיה את שאר העיר. כי על עיר דוד השגיח בעצמו, ועל ירושלים נעשה יואב ראש כמו שהבטיח לו, והוא החיה את העיר, אם להוסיף בה דיורין ולהפיח בה רוח חיים שתהיה עיר הומיה קריה עליזה, אם להשגיח שימצאו בה חית ידם ומזון ומחיה:

9. (ט)וַיֵּלֶךְ דָּוִיד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַיהוָה צְבָאוֹת עִמּוֹ

   מצודת דוד:הלוך וגדול. בכל עת נתגדל יותר:

10. (י)וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד הַמִּתְחַזְּקִים עִמּוֹ בְמַלְכוּתוֹ עִם־כָּל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיכוֹ כִּדְבַר יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל

    מצודת דוד:במלכותו. בדבר המלכות היו מתחזקים עמו לדבר על לב ישראל להמליכו כמו שדבר ה׳ על ישראל שהוא ימלוך עליהם:

    עוד פירושים על פסוק י: מלבי"ם, רלב"ג

    מלבי"ם

    ואלה ראשי הגבורים, ואלה מספר הגבורים. הנה מן מ"ש אלה מספר הגבורים מן פסוק י"א עד אוריה החתי שבפסוק מ"א, נמצא ג"כ בספר שמואל (ב' סי' כג), ועזרא הוסיף עוד גבורים שחשב בס' זה מפסוק מ"א עד סוף הסימן, ועוד גבורים שיחשוב בסי' י"ב, שלא נמצאו בס' שמואל. ששם לא חשב רק שמות הגבורים אשר לדוד שהיו אצלו תמיד, ופה חשב ראשי הגבורים אשר לדוד שהתחזקו עמו במלכותו שזה חשב בסי' י"ב, ועז"א ואלה ראשי הגבורים המתחזקים עמו וכו' להמליכו, וגם חשב מספר הגבורים אשר לדוד שהיו תמיד מראשית גבוריו, שהעתיק מס' שמואל, רק שבשמואל קצר ועזרא הוסיף עליהם עוד גבורים שמצא בדה"י אשר למלך, וגם פי' דברים הרבה מס' שמואל כדרכו בספרו זה, ועז"א ואלה מספר הגבורים. ותחת מ"ש בשמואל שמות הגבורים, ששם לא כיון להודיע כל מספרם רק שמות היותר מפורסמים מהם, הודיע עזרא כל מספרם שהיו יותר ממ"ש בשמואל:

    רלב"ג

    המתחזקי' עמו במלכותו עם כל ישראל. ידמה שזה היה בימי איש בשת כי מפני גבורתם התחילו להלחם מלחמות דוד והצליחו כיד אלהיו טובה עליו וקצתם היו עמו בהיותו בורח מפני שאול להיותם משערים כי הוא ימלוך על ישראל:

11. (יא)וְאֵלֶּה מִסְפַּר הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד יָשָׁבְעָם בֶּן־חַכְמוֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים הוּא־עוֹרֵר אֶת־חֲנִיתוֹ עַל־שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת

    מצודת דוד:ואלה וכו׳. אשר התחזקו עמו: ישבעם. הוא יושב בשבת האמור בש״ב כי פתרון אחד להם: בן חכמוני. הוא תחכמוני האמור בשמואל ב׳ ופתרון אחד להם וכאשר איש ירושלים יקרא בן ירושלים וירושלמי: הוא עורר וכו׳. ר״ל אחר שהרג שלש מאות חלל בפעם אחת סמוך לה הי׳ עורר את חניתו להלחם בם כאלו עתה התחיל להלחם (ובש״ב משבחו באהבת החכמה עם הגבורה לומר אחר שהרג שמונה מאות חלל חזר לשבת בישיבת החכמה):

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    מצודת ציון

    השלישים. ענינו שרים וגבורים כמו מבחר שלישיו (שמות ט״ו):

    עורר. מלשון התעוררות ותנועה:

    רש"י

    ראש השלישים. ראש הגבורים כמו ושלשים על כלו (שמות י״ד:ז׳):

    עורר את חניתו. כאשר הוא נלחם במלחמה לא היה חוזר במלחמה עד שיהרג בחניתו ג' מאות חלל:

    בן חכמוני. בשמואל (שמואל ב כ״ג:ח׳) כתוב תחכמוני הוא אביו ויפה כח האב מכח הבן שכתוב בו (שם) על שמונה מאות גבורים חלל בפעם אחת:

    מלבי"ם

    ישבעם בן חכמוני. הנה בשמואל שם מנה שלשה גבורים, עדינו העצני, אלעזר בן דודו האחוחי, שמה בן אגא, ופה לא מנה רק שנים? שם אמר על שמונה מאות חלל, ופה אמר שלש מאות? הגבורה שיחס פה לאלעזר ואמר שהיתה השדה מלאה שעורים, יחס שם לשמה, ואמר שהשדה היתה מלאה עדשים? אך הוא הדבר שדברנו בכל הספר, שעזרא לא בא להעתיק דברי ספרי הקודמים, שספר שמואל מצוי ביד כל אדם, רק בא לפרש דבריו ולהוסיף, ויתר הדברים הניח שהקורא בס' שמואל יראה אותו משם, ובס' שמואל (כג, ח) כתוב יושב בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחת, מבואר שהיה שמו עדינו העצני, ושם ספר חכמתו שיושב בשבת תחכמוני על שמונה מאות חלל, ר"ל שאחר שהרג שמונה מאות חלל לא נתבלבל מוחו ובשובו מן המלחמה ישב בשבת תחכמוני ללמד בתורה עם חכמים, ומצד זה היה ראש השלישי היינו לשלשת הגבורים היה ראש מצד חכמתו (ושלשת הגבורים הם אלעזר ושמה שחשב שם). ועזרא ספר לנו חדשות, א] שנקרא ג"כ בשם ישבעם בן חכמוני, בשם זה נקרא ע"ש חכמתו ישב - עם, בן - חכם, שמצד חכמתו ישב בישיבה ללמד חכמה לעם, וספר גבורתו, שפעם אחת הרג שלש מאות חלל בפעם אחת ולא יגעה ידו רק שאח"כ עורר את חניתו הכבדה ומניעה בקל הנה והנה, ומצד גבורתו לא היה ראש לשלשה הגבורים, שיבואר (בפסוק כ) שגם אבשי אחי יואב שהיה מן הגבורים השנים במדרגה עשה כזאת, רק שהיה מצד זה ראש השלשים גבורים שהיתה גבורתם פחותה מהששה הקודמים:

    רלב"ג

    ישבעם בן חכמוני. הנה בספר מלכים (צ"ל ש"ב כ"ג ח') קראו יושב בשבת תחכמוני והרצון כמו שאמר פה הוא כי לרוב גבורתו ישוב כאלו הוא עם ומפני חכמתו גם כן. ולזה קראו בן חכמוני כי הוא היה מתנהג בגבורתו בחכמה. והנה בספר שמואל קראו עדינו העצני ושם אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת. ובזה המקום אמר הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת ואין ראוי שנתיר זה הספק בשנאמר שפעם אחת עורר את חניתו על שמונה מאות חלל ופעם אחרת קרה לו שעורר את חניתו על שלש מאות חלל. וזה מפני שהוא היה מספק גבורתו וראוי שיספר תכלית מה שהיה יכול עליו. ולזה היה ראוי שיתארהו שהוא היה עורר את חניתו על שמונה מאות חלל בפעם אחת. וזה ממה שאינו צריך באור למעיין בדברינו. והנה בחיי הספק בזה חזק אצלי. והנראה לי בהתר זה הספק הוא שבכל כלי מלחמתו קרה לו שהרג שמונה מאות בפעם אחת ואולם בחניתו לבדו קרה לו שהמית שלש מאות. ולזה תמצא שלא אמר בספר שמואל עורר את חניתו. אבל אמר על שמונה מאות חלל בפעם אחת:

12. (יב)וְאַחֲרָיו אֶלְעָזָר בֶּן־דּוֹדוֹ הָאֲחוֹחִי הוּא בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים

    מצודת דוד:ואחריו. במעלה: הוא בשלושה הגבורים. הוא היה אחד מהשלשה גבורים האמורים בש״ב שהיו עם דוד בחרפם פלשתים וכו׳ ולקצר סמך על מה שנאמר שם:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    הוא בשלושה הגבורים. הוא בכלל ג' הגבורים כי הוא אחד מהם ושלשה אלו גבורים יותר משאר ל' ושלשה שנזכר בסמוך וכאן אינו מזכיר כי אם שנים ישבעם ואלעזר ובשמואל (שמואל ב' כ"ג:י"א) מזכיר אף השלישי דכתיב ואחריו שמא בן אגא הררי (שם א'):

    מלבי"ם

    ואחריו אלעזר. היה ג"כ בשלשה הגבורים (ממדרגה הראשונה, שכולם היו עם דוד במלחמה זו שנלחם דוד עם פלשתים באפס דמים), ובשמואל (שם, ט - י) לא נזכר רק שהכה בפלשתים ועשה תשועה, ועזרא ספר שגם הוא הציל אז חלקה מלאה שעורים, וזאת לא נזכר בשמואל רק שם (יא) נזכר מהגבור השלישי שמה, שהוא הציל חלקה מלאה עדשים, וזאת לא הזכיר עזרא כי נודע זה מס' שמואל ולא היה לו בזה חדשות, רק ספר שגם אלעזר הציל אז חלקה אחרת של שעורים. ומה שלא הזכיר זה בשמואל, כי הוא עשה זה בעזר חיילותיו כמ"ש ויתיצבו ויצילוה בלשון רבים:

    רלב"ג

    ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי. הנה קצר בזה המקום מלספר הגבורה שעשה להשענו על מה שנזכר מזה בספר שמואל וזכר הגבורה שעשה שמה בן אגא הררי ולא זכרו אבל זכר הגבורה ההיא בלשון רבים. ולזה ידמה שכבר היה שם עם שמה אלעזר וידמה שבזה הענין נכללו שתי הגבורות הנזכרות שם לאלעזר ולשמה. אבל שמה עמד בתוך החלקה להציל החלקה והכה הפלשתים אשר שם ואלעזר הכה הפלשתים הנאספים שם למלחמה. ובזה האופן עזרו שניהם בהצלת החלקה:

13. (יג)הוּא־הָיָה עִם־דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ־שָׁם לַמִּלְחָמָה וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים וְהָעָם נָסוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים

    מצודת דוד:מלאה שעורים. ובש״ב נאמר עדשים כי באמת לא זו היא המלחמה כי שם נאמר ששמה הצילה:

    עוד פירושים על פסוק יג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    בפס דמים. שם מקום:

    חלקת השדה. אחוזת השדה:

    רש"י

    בפס דמים. שם מקום ובשמואל באפס דמים:

    והפלשתים נאספו שם למלחמה. שנזדרזו להנקם מישראל ומאותם גבורים שחרפו כמפורש בשמואל (ב' כג) בחרפם בפלשתים:

    מלאה שעורים. ורצו פלשתים לקוצרה ולהציתה באש:

14. (יד)וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ־הַחֶלְקָה וַיַּצִּילוּהָ וַיַּכּוּ אֶת־פְּלִשְׁתִּים וַיּוֹשַׁע יְהוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה

    מצודת דוד:ויצילוה. הוא ואנשיו, לבל ישרפוה פלשתים:

15. (טו)וַיֵּרְדוּ שְׁלוֹשָׁה מִן־הַשְּׁלוֹשִׁים רֹאשׁ עַל־הַצֻּר אֶל־דָּוִיד אֶל־מְעָרַת עֲדֻלָּם וּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים

    מצודת דוד:מן השלושים ראש. כ״א מהשלשה היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים בש״ב ונזכרים גם המה למטה אבל הוסיף עוד עליהם:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    וירדו שלושה מן השלושים. שלשה אלו היו ראש לכל השלושים:

    מלבי"ם

    וירדו שלשה. אחר השלשה הגבורים ממדרגה הראשונה היו עוד שלשה ממדרגה השניה, והיו ראש אל השלשים גבורים שחושב בס' זה, וכ"ז נזכר בשמואל שם, ושם בארתי שהיה זה בעת נמשח דוד למלך שעלו פלשתים עד עמק רפאים סמוך לירושלים ודוד הלך אל מערת עדולם והמצודה, סמוך לארץ פלשתים, כמ"ש (ש"ב ה, יז - כ), ובשמואל אמר ויבואו אל קציר שהיה בעת קציר, ופה הודיע שירדו (כי ההולך מירושלים לארץ פלשתים הוא יורד) ובאו על הצור ששם המצודה והמערה. ויתר הדברים בארתי בפי' שמואל שם:

16. (טז)וְדָוִיד אָז בַּמְּצוּדָה וּנְצִיב פְּלִשְׁתִּים אָז בְּבֵית לָחֶם

    מצודת דוד:במצודה. הוא הצור אשר במערת עדולם:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, רלב"ג

    מצודת ציון

    ונציב. ענין פקיד וממונה:

    רש"י

    ונציב פלשתים אז בבית לחם. שכבר בית לחם לקחו והעמידו בה נציב שופט זה בתחלת מלכותו שעדיין פלשתים היו מושלים בם שכך מצינו שלפני בא דוד היו מושלים על ישראל בימי שמשון ושמואל דכתיב (בשמואל א ד׳:ט׳) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים וגו':

    רלב"ג

    ונציב פלשתים. בשמואל כתוכ וחית פלשתים וזה לאות כי הרצון בו מחנה פלשתים. ונציב פלשתים הוא המושל אשר שמו שם פלשתים והיה בלתי אפשר ללכת לבור בית לחם אשר בשער אם לא ילכו שם דרך עמק רפאים שהיה שם מחנה פלשתים:

17. (יז)וַיִּתְאָיו דָּוִיד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית־לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר

    מצודת דוד:מי ישקני מים. לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    ויתאו. מל׳ תאוה וחשק:

    רש"י

    מי ישקני מים מבור בית לחם. זה הי' מקומו של דוד דכתיב ודוד בן ישי מבית הלחמי (שמואל א י״ח:ג׳) ולפי שהיה דוד תדיר מלומד ורגיל באותן מים נתאו' להם וכל מים וכל אויר שאד' רגיל בהם יפין לו ושאין רגיל בהם ניזוק ודוגמא בריש יוסיפון מלכ' אחת שחלת' על שנישאת חוצה מארץ מולדתה ואמרו הרופאים אין לה רפואה עד שתרחץ ותהנה ממימי מקומה וכן עשו לה:

18. (יח)וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ־מַיִם מִבּוֹר בֵּית־לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל־דָּוִיד וְלֹא־אָבָה דָוִיד לִשְׁתּוֹתָם וַיְנַסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה

    מצודת דוד:ויבקעו. כאשר שמעו שהתאו׳ לה הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד ועברו דרך המחנה וכאלו בקעוה לעשות בה דרך ללכת: וינסך. שפכם ארצה לשם ה׳:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י

    רש"י

    ויבקעו השלשה במחנה פלשתים. בל"א (דורך ברעכן די שאר"א):

    וישאבו. כשהפלשתים עומדים בפני הבור באו ג' גבורי ישראל ובקעו ביניהם ושאבו על כרחם:

    וינסך אותם לה'. בר קפרא אומר חג הסוכות היה ונסכן על המזבח:

19. (יט)וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵאֱלֹהַי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶשְׁתֶּה בְנַפְשׁוֹתָם כִּי בְנַפְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים

    מצודת דוד:ויאמר. נתן טעם על שלא שתה מהם ואמר חלילה וכו׳ ר״ל חולין הוא לי לשתותם מחמת יראת ה׳: הדם וכו׳. וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם כי הלא בסכנת נפשותם הביאום א״כ המים לדם יחשב:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י

    רש"י

    כי בנפשותם הביאום. שמסרו עצמם להריגה על המים:

20. (כ)וְאַבְשַׁי אֲחִי־יוֹאָב הוּא הָיָה רֹאשׁ הַשְּׁלוֹשָׁה וְהוּא עוֹרֵר אֶת־חֲנִיתוֹ עַל־שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל וְלוֹ־שֵׁם בַּשְּׁלוֹשָׁה

    מצודת דוד:ראש השלשה. הוא היה הראש מהשלשה שבקעו המחנה להביא המים: והוא עורר וכו׳. על וכו׳ ר״ל על ההריגה בסמוך לה הוא עורר את חניתו להלחם עמהם כאלו עתה התחיל להלחם: ולו שם בשלושה. ר״ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשת הגבורים הראשונים והם ישבעם ואלעזר ושמה הנזכר בש״ב ור״ל גם הם עם כל גבורתם החשיבו גם את אבשי לגבור:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה. לאותם שלשה שבקעו במחנה פלשתים ושאבו המים ומה שאינו מזכיר את יואב עם הגבורים לפי שאין כבודו למנותו עם אלו כי הוא היה שר צבא ראש לכולם:

    ולו שם בשלשה. אותו השם היה לו שגבורתו היתה כנגד כל גבורות כולם וטעות הוא:

    מלבי"ם

    ואבשי. מפרש מי היו הג' גבורים, הראש מהם היה אבשי

    ולו שם בשלשה. ר"ל שגם בשלשה הגבורים ממדרגה הראשונה הנ"ל היו לו שם, אחר שהוא ג"כ עורר את חניתו על שלש מאות חלל כמו עדינו העצני:

21. (כא)מִן־הַשְּׁלוֹשָׁה בַשְּׁנַיִם נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר וְעַד־הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא־בָא

    מצודת דוד:מן השלשה בשנים. ר״ל מבין שלשה שואבי המים בהשנים שהיו עמו היה הוא הנכבד מהם ולזה היה להם לשר: ועד השלשה. אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    מן השלושה בשנים. הוא נכבד ולא כאותן שלשה כנגד השנים היתה גבורתו ולכלל גבורות השלשה לא בא (וזהו) ועד השלשה לא בא:

    מלבי"ם

    מן השלשה בשנים. מן השלשה השנים שהיו ממדרגה השניה, ועז"א בשנים, היינו השלשה שהיו ממדרגה השנית, מהם היה נכבד, לאפוקי מן השלשה הראשונים, ועז"א ועד השלשה (ר"ל הראשונים), לא בא, אל מדרגתם (וכאן הוסיף עזרא לפרש את מ"ש בשמואל סתם מן השלשה הכי נכבד, והוסיף מלת בשנים):

    רלב"ג

    מן השלשה בשנים נכבד ויהי להם לשר. ובספר שמואל כתוב מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר והכל אחד כי הוא היה מהשלשה והיה לכבד מהשנים הנשארים ולהם היה לשר והם השלשה שהיו על השלשים אך עד השלשה גבורים הנזכרים בראשונה לא בא כמו שבארנו בס' שמואל:

22. (כב)בְּנָיָה בֶן־יְהוֹיָדָע בֶּן־אִישׁ־חַיִל רַב־פְּעָלִים מִן־קַבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת־הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג

    מצודת דוד:רב פעלים. פעל הרבה גבורות: שני אריאל מואב. ת״י תרין רברבי מואב וע״ש גבורתו קראם אריאל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל״א): בתוך הבור. עם כי המקום דחוק להתחזק בו: ביום השלג. עם היות כי טבע הארי להתחזק בו ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיוניות בתגבורת הקור עכ״ז התגבר עליו והכהו נפש:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    בן איש חיל. דוגמא בן בליעל ובשמואל (ב' כ"ג) כתיב בן איש חי כי כן מנהג בני האדם כשרואים אדם זריז אומרים זה כולו חי:

    אריאל. גבורים בעלי כח ארי גבור וגם אל לשון אילי הארץ (יחזקאל י"ז):

    רב פעלים. פעולות של גבורות הרבה עשה:

    והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. ולא חשש מן הצינה והקור, ויש אומרים ביום השלג כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג כשבא אדם נגדו זורק השלג ברגלו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו ואני שמעתי כך על זאת:

    מלבי"ם

    בניה. הגבור השני היה בניה, היה בן איש חיל ורב פעלים, מעיר קבצאל בחלקו של יהודה (יהושע טו, לא), והוא הראה ג' גבורות, א] שהכה שני אריאל מואב, ר"ל גבורי מואב. ב] שהכה את הארי, הגם שהארי היה בתוך הבור שלו, וביום השלג, שאז יתגבר הארי יותר. ג] שהכה איש מצרי שהיה איש מדה גבוה חמש באמה, וביד המצרי היה חנית והוא הכהו בשבט (וגם בזה פי' עזרא מה שלא נזכר בשמואל שהיה איש מדה ושהחנית היה כמנור אורגים):

23. (כג)וְהוּא־הִכָּה אֶת־הָאִישׁ הַמִּצְרִי אִישׁ מִדָּה חָמֵשׁ בָּאַמָּה וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית כִּמְנוֹר אֹרְגִים וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט וַיִּגְזֹל אֶת־הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ

    מצודת דוד:איש מדה. רצה לומר בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות (במדבר י״ג): כמנור אורגים. בית יד החנית היתה כמנור אורגים:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, רש"י

    מצודת ציון

    כמנור אורגים. הוא העץ העגול אשר האורג כורך עליו השתי ובמשנה נקרא כובד (שבת ק״ג):

    בשבט. בשרביט:

    רש"י

    איש מדה. שאר בני אדם אין צריך למדוד כי אם מאומד יכול לידע ודוגמא אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב):

    כמנור אורגים. עץ שכורכים עליו הבגד:

24. (כד)אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן־יְהוֹיָדָע וְלוֹ־שֵׁם בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים

    מצודת דוד:אלה. הפועלים ההם: ולו שם. ר״ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים ור״ל שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור אבל שלשה הגבורים הראשונים לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם:

    עוד פירושים על פסוק כד: מלבי"ם

    מלבי"ם

    ולו שם בשלשה הגבורים. השנים שזכר כאן:

25. (כה)מִן־הַשְּׁלוֹשִׁים הִנּוֹ נִכְבָּד הוּא וְאֶל־הַשְּׁלוֹשָׁה לֹא־בָא וַיְשִׂימֵהוּ דָוִיד עַל־מִשְׁמַעְתּוֹ

    מצודת דוד:מן השלשים. האמורים בש״ב ונזכרים הם למטה: הנו נכבד הוא. הנו הוא היה נכבד מהם ולזה לא חשבוהו עמהם אבל לא בא למעלת שלשה שואבי המים ראשי השלשים ולזה לא חשבוהו גם עמהם: על משמעתו. להיות עמו לשמוע ולעשות כל אשר יצוה:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, מלבי"ם

    רש"י

    מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה. לכלל גבורת השלשה לא בא לאותן ג' שמזכיר למעלה ולכן כתיב לא באלף:

    על משמעתו. ל' מנוי וכן ובני עמון משמעתם (ישעיהו י״א:י״ד):

    מלבי"ם

    מן השלשים. מצד הכבוד היה נכבד מכל השלשים גבורים בכלל, כי היה ראש לסנהדרין, הגם שאל השלשה הראשונים לא בא בגבורתו, ודוד שמהו פקיד על אנשי משמעתו:

26. (כו)וְגִבּוֹרֵי הַחֲיָלִים עֲשָׂה־אֵל אֲחִי יוֹאָב אֶלְחָנָן בֶּן־דּוֹדוֹ מִבֵּית לָחֶם

    מצודת דוד:וגבורי החילים. ואלה הם שאר גבורי החילים עשהאל וכו׳ ובש״ב לא חשב כ״א החשובים שבהם הנזכרים כאן ראשונים עד אוריה החתי אולם קצתם קראם בשם האחר שהיה להם:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, מלבי"ם, רלב"ג

    רש"י

    וגבורי החילים. אך לא כאותן של מעלה:

    מלבי"ם

    וגבורי. כבר בארתי שם שהגבור השלישי מן השלשה גבורים השנים היה עשהאל, ושם אומר עשהאל אחי יואב בשלשים, דהיינו שהגם שנחשב בין הששה גבורים, לא היה אצל המלך תמיד כחמשה הראשונים, רק היה עם השלשים, וכמ"ש (להלן יח, יז) ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, למה שת"י על קלעיא ועל קשתיא, וע"כ חשבו פה עם גבורי החילים וראש לכולם. והנה בשמואל חושב עוד גבורים עד אוריה החתי, שהוא בכאן בפסוק מ"א, וסיים כל שלשים ושבעה, ופרשתי שם שהם ל"ז עם הששה הראשונים, עי"ש, ופה חושב גם גבורים אלה ומקצתם בשינוי שמותם, וי"ל שהי"ל שני שמות, או שמתו בתוך כך ובאו אחרים תחתם וחשבם עזרא, ומן אוריה ואילך מצא עזרא בס' דה"י עוד ששה עשר גבורים וחשבם:

    רלב"ג

    וגבורי החילים עשהאל אחי יואב וגו'. הנה כבר נזכרו בשמות אחרים בספר שמואל קצת הגבורים הנזכרים פה ונזכרו בזה המקום גבורים אחרים לא נזכרו בספר שמואל והם נזכרים כלם אחר אוריה החתי:

27. (כז)שַׁמּוֹת הַהֲרוֹרִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי

28. (כח)עִירָא בֶן־עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי אֲבִיעֶזֶר הָעֲנְּתוֹתִי

29. (כט)סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי עִילַי הָאֲחוֹחִי

30. (ל)מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי חֵלֶד בֶּן־בַּעֲנָה הַנְּטוֹפָתִי

31. (לא)אִיתַי בֶּן־רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן בְּנָיָה הַפִּרְעָתֹנִי

32. (לב)חוּרַי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ אֲבִיאֵל הָעַרְבָתִי

33. (לג)עַזְמָוֶת הַבַּחֲרוּמִי אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי

34. (לד)בְּנֵי הָשֵׁם הַגִּזוֹנִי יוֹנָתָן בֶּן־שָׁגֵה הַהֲרָרִי

35. (לה)אֲחִיאָם בֶּן־שָׂכָר הַהֲרָרִי אֱלִיפַל בֶּן־אוּר

36. (לו)חֵפֶר הַמְּכֵרָתִי אֲחִיָּה הַפְּלֹנִי

37. (לז)חֶצְרוֹ הַכַּרְמְלִי נַעֲרַי בֶּן־אֶזְבָּי

38. (לח)יוֹאֵל אֲחִי נָתָן מִבְחָר בֶּן־הַגְרִי

39. (לט)צֶלֶק הָעַמּוֹנִי נַחְרַי הַבֵּרֹתִי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה

    מצודת דוד:נושא כלי יואב. חוזר הוא על נחרי שהוא היה נושא כלי תשמישי יואב:

40. (מ)עִירָא הַיִּתְרִי גָּרֵב הַיִּתְרִי

41. (מא)אוּרִיָּה הַחִתִּי זָבָד בֶּן־אַחְלָי

42. (מב)עֲדִינָא בֶן־שִׁיזָא הָראוּבֵנִי רֹאשׁ לָראוּבֵנִי וְעָלָיו שְׁלוֹשִׁים

    מצודת דוד:ועליו. ר״ל הסמוכים עליו ונמשכים אחריו:

    עוד פירושים על פסוק מב: רלב"ג

    רלב"ג

    ועליו שלשים. ר"ל ואצלו שלשים וידמה שלא זכרם כלם כי הנזכרים אחר זה אינם כי אם ארבעה עשר:

43. (מג)חָנָן בֶּן־מַעֲכָה וְיוֹשָׁפָט הַמִּתְנִי

44. (מד)עֻזִיָּא הָעֲשְׁתְּרָתִי שָׁמָע וִיעִיאֵל בְּנֵי חוֹתָם הָעֲרֹעֵרִי

45. (מה)יְדִיעֲאֵל בֶּן־שִׁמְרִי וְיֹחָא אָחִיו הַתִּיצִי

46. (מו)אֱלִיאֵל הַמַּחֲוִים וִירִיבַי וְיוֹשַׁוְיָה בְּנֵי אֶלְנָעַם וְיִתְמָה הַמּוֹאָבִי

47. (מז)אֱלִיאֵל וְעוֹבֵד וְיַעֲשִׂיאֵל הַמְּצֹבָיָה