מתי מותר לעזוב את הארץ לפי ההלכה?

יציאה לזמן

הרמב״ם (הלכות מלכים ה, ט) כותב: ״אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מן הגויים – ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה״. כלומר, יציאה זמנית לצורך מצווה או פרנסה מותרת, בתנאי שהכוונה לחזור.

השתקעות

באותה הלכה ממשיך הרמב״ם: ״אבל לשכון בחוצה לארץ – אסור, אלא אם כן חזק שם הרעב״, עד שמחיר המזון הוכפל. ואף אז, הוא מוסיף, ״אף על פי שמותר – אינה מידת חסידות״, ומביא את מחלון וכליון, ״שני גדולי הדור״, שנענשו על שיצאו בשנת רעב.

״לעולם ידור אדם בארץ ישראל״

בהלכה יב שם: ״לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל״. גם בדיני אישות (שו״ע אה״ע עה, ג) נפסק ש״אין מוציאין מארץ ישראל לחוצה לארץ״ – בן זוג אינו יכול לכפות על השני לעזוב את הארץ.

טיול ונופש

יציאה לטיול, לחופשה או לביקור משפחה אינה מוזכרת במפורש בין ההיתרים. יש פוסקים שהקלו ביציאה קצרה כשהכוונה לחזור, ויש שהחמירו ואמרו שיש לצאת רק לצורך מצווה או צורך ממשי. ביקור הורים, השתתפות בשמחה משפחתית או טיפול רפואי – נחשבים לרוב צורך. ראו חו״ל ונסיעות.

מי שכבר גר בחו״ל

מי שגר בחו״ל מסיבות פרנסה או משפחה – מצווה עליו לשאוף לעלות, ובינתיים לחזק את הקשר לארץ. ההחלטה תלויה בנסיבות רבות, וכדאי להתייעץ עם רב שמכיר את המצב.