האם צריך לקרוע כשרואים את ערי יהודה בחורבנן?

הדין

השולחן ערוך (או״ח תקסא, א) פוסק: ״הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ׳ערי קדשך היו מדבר׳ וקורע״. ובסעיף ב (תקסא, ב): ״הרואה את ירושלים בחרבנה אומר ׳ציון היתה מדבר שממה׳ וקורע, וכשרואה בית המקדש אומר ׳בית קדשנו ותפארתנו... היתה לשרפת אש׳ וקורע״. כל קריעה – טפח.

בזמננו

היום ערי יהודה וירושלים בנויות ומיושבות בידי ישראל. לכן פוסקים רבים כתבו שאין קורעים עליהן, כי אינן ״בחורבנן״. לעומת זאת, מקום המקדש עדיין חרב, ומסגד עומד עליו – ולכן פוסקים רבים כתבו שהרואה את מקום המקדש, למשל ברחבת הכותל, קורע. יש שכתבו שהקריעה היא דווקא כשרואה את הר הבית עצמו, ולא רק את הכותל.

שלושים יום

מי שראה את מקום המקדש בתוך שלושים יום – אינו קורע שוב. לכן מי שמגיע לכותל לעיתים קרובות – אינו קורע בכל פעם. יש שנהגו להקל בשבת וביום טוב, ובימים שאין אומרים בהם תחנון.

איך קורעים

קורעים ביד, בבגד העליון, בצד שמאל – טפח, כמו קריעה על מת. יש שמכינים מראש בגד ישן לכך. מי שלא קרע – יש מן הפוסקים שהקלו כשיש הפסד ממון גדול.

המשמעות

הקריעה מבטאת את הצער על החורבן ואת התקווה לבניין. גם מי שאינו קורע מטעם מסוים – ראוי שיעמוד רגע, יאמר את הפסוקים ויתפלל לבניין בית המקדש.