שולחן ערוך אורח חיים · [object Object] · סימן תקס״א

דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחורבנם

5 סעיפים · דברי הרמ״א (״הגה״) באות קטנה · משנה ברורה מתחת לכל סעיף, בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב, ויש הבדלי מנהג (ספרדים/אשכנזים). מדיניות העריכה

1. סעיף א׳

   הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע [ואינו חייב לקרוע אלא כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים]: [ב"י] :

   משנה ברורה (3 סעיפים קטנים)

   (א) ערי יהודה – ולא ערי ישראל. דלא חשיבי כ"כ:

   (ב) בחורבנן – אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן:

   (ג) כשמגיע סמוך להם כמו וכו' – דרחוק יותר לא חשיבה ראיה כמו להלן [ב"י] ולפי מה שביארנו לקמיה דכמה פוסקים פליגי ע"ז וסוברין דאין שיעור לדבר אלא דממקום שרואה חייב לקרוע ה"ה בענינינו:

2. סעיף ב׳

   הרואה את ירושלים בחרבנה אומר ציון היתה מדבר שממה וקורע וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היתה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר וכל קריעה טפח ואם בא דרך המדבר שאז רואה המקדש תחלה קורע על המקדש טפח ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא:

   משנה ברורה (6 סעיפים קטנים)

   (ד) הרואה ירושלים – יש שכתבו שמסתברא שיום שרואה אדם תחלה ירושלים בחורבנה שיאסור אותו היום כולו בבשר ויין:

   (ה) בית המקדש – והנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתים וקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא [מ"א] ועיין בליקוטי הלכות זבחים בפרק השוחט והמעלה מש"כ שם מענין זה:

   (ו) וקורע – עיין ב"ח שחייב להשתחות ולקרוע את בגדיו ולבכות ולהתאונן ולהתאבל על חורבן בהמ"ק ולקונן ולומר מזמור לאסף וכו' עד סוף וכשקורע מברך ואומר ברוך דיין אמת (אך בלי שם ומלכות) כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ואתה צדיק על כל הבא עלינו וכו':

   (ז) מן הצופים – פי' דלא חשיב ראיה מריחוק מקום אלא משהגיע לצופים דהוא מקום סמוך לירושלים חשיב ראיה כ"כ ב"י אבל כמה פוסקים כתבו דצופים הוי פי' כל מקום סביב לירושלים שיכולין לראות משם. עוד כתבו דמשהגיע לצופים צריך לקרוע אע"פ שעדיין לא ראה אותה. כתב הא"ר כל שקרע וראה קצת אף שלא ראה בטוב כשיגיע א"צ לקרוע עוד הא לכתחלה יש לו להמתין עד שיגיע למקום צופים:

   (ח) קרע אחר – וירחיק ג' אצבעות:

   (ט) כל שהוא – וא"צ טפח משום דעיקר מצות קריעה יצא בפעם ראשונה שהיא מן המקדש שקדושתה יותר מירושלים ונכללת בתוכה:

3. סעיף ג׳

   אם קרע על אחת מערי יהודה אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה חוץ מירושלים שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו ואם קרע על ירושלים תחלה אינו צריך לקרוע על שאר ערי יהודה:

   משנה ברורה (2 סעיפים קטנים)

   (י) אינו חוזר וקורע כשיראה וכו' – דכולהו חשובות כאחת ומ"מ צריך להוסיף על הקרע כל שהוא:

   (יא) א"צ לקרוע על שאר ערי יהודה – היינו אפילו תוספת קרע בעלמא ג"כ א"צ:

4. סעיף ד׳

   כל הקרעים האלו בידו ומעומד וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה את לבו ואינו מאחה קרעים אלו לעולם אבל רשאי לשללן למללן ללקטן לתופרן כמין סולמות:

   משנה ברורה (5 סעיפים קטנים)

   (יב) בידו – ולא בכלי:

   (יג) את לבו – ולכן יקרע מצד שמאל כי הלב בשמאל:

   (יד) מאחה – היינו תפירה מבפנים ואחרת עליה מבחוץ [טור] ורש"י פירש תפירה מיושרת:

   (טו) לשללן – למחר [כפתור ופרח פ"ו]:

   (טז) סולמות – תפירות שאינן מיושרות:

5. סעיף ה׳

   היה הולך ובא לירושלים הולך ובא תוך ל' יום אינו קורע קרע אחר ואם לאחר ל' יום חוזר וקורע [והוא הדין בערי יהודה ובמקדש] :

   משנה ברורה (1 סעיף קטן)

   (יז) היה הולך ובא וכו' – והרואה ירושלים תוך ל' יום אע"פ שלא קרע כגון שדר בתוכו א"צ לקרוע על ערי יהודה אם לא שיצא משם ובא לערי יהודה לאחר שלשים ומי שנולד בירושלים אפילו הגדיל א"צ לברך דבקטנותו פטור וכשהגדיל א"צ לברך דהא ראה אותן תוך ל' יום:

עוד: שולחן ערוך · קיצור שולחן ערוך · ספרי הלכה