מותר להתקשר לרופא או למד״א בשבת?

סכנה – חובה

״מי שיש לו חולי של סכנה – מצוה לחלל עליו את השבת, והזריז הרי זה משובח, והשואל הרי זה שופך דמים״ (או״ח שכח, ב). התקשרות למד״א במקרה של חשש לחיים – היא מצווה, ואסור לעכב אותה.

ספק סכנה

כאב בחזה, קוצר נשימה, חום גבוה אצל תינוק, פגיעת ראש, דימום שאינו נעצר, תגובה אלרגית – כל אלה ספק סכנה, ומתקשרים מיד. גם אם יתברר אחר כך שלא היה צורך – עשה כדין.

חולה שאין בו סכנה

כשאין סכנה – אין להשתמש בטלפון. יש פוסקים שהתירו להתקשר לרופא בשינוי (כמו לחיצה בגב האצבע) כשהחולה זקוק להוראה רפואית, ואחרים החמירו. עדיף לבקש מגוי.

אחרי השיחה

המשנה ברורה מביא שאין לחלל שבת יותר מן הצורך. לכן אחרי השיחה – לא מנתקים אם אין צורך, ולא מכבים את הטלפון. אם צריך את הטלפון לשיחה נוספת – משאירים אותו פתוח. (שכח, יב – משתדלים שהחילול ייעשה בידי גדולים ובני דעת).

לפני שבת

בבית שיש בו חולה או יולדת – כדאי להשאיר טלפון במקום נגיש, עם מספרי חירום.