למה שופכים יין ומכבים את הנר בהבדלה?

מקור המנהג

הרמ״א (או״ח רצו, א) כותב: ״ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שיסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום, וטעם השפיכה – דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע. גם שופכים מן הכוס לאחר הבדלה, ומכבין בו הנר, ורוחצים בו עיניו משום חיבוב מצוה״.

שפיכת היין

הכוס בהבדלה צריכה להיות מלאה, ולפעמים ממלאים עד שהיין גולש. השפיכה היא סימן של שפע – הבית מלא כל כך, עד ששופכים יין כמו מים. כך פותחים את השבוע בברכה.

כיבוי הנר

אחרי ההבדלה מכבים את נר ההבדלה ביין שנשאר בכוס או שנשפך לצלחת. זה מראה שהנר הודלק רק לשם המצווה. ויש גם טעם של חיבוב: משתמשים בשיירי יין המצווה.

העיניים

יש שנוהגים לטבול את האצבעות ביין שנשאר ולהעביר על העיניים, ויש שגם על הכיסים – לסימן ברכה ופרנסה. זה מנהג של חיבוב מצווה, ואין להפריז בו.

נשים

יש מנהג שנשים אינן שותות מיין ההבדלה. המנהג מובא באחרונים, ויש קהילות שאינן נוהגות כך. ראו מה מברכים בהבדלה.

במוצאי יום טוב

גם בהבדלה של מוצאי יום טוב, שאין בה נר ובשמים, הכוס צריכה להיות מלאה ושלמה, כמו בכל כוס של ברכה.

לא מעכב

כל אלו מנהגים טובים, אבל ההבדלה כשרה גם בלעדיהם. העיקר: ברכות היין, הבשמים, הנר וההבדלה, ושתיית מלוא לוגמיו מן הכוס.