מה זה תיוג באותיות?

מה הם התגין

התגין הם קווים קטנים, כמו זיינים זעירים, שיוצאים מראש האות כלפי מעלה. הם חלק ממסורת כתיבת הסת״ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות), ונכתבים בדיו כמו האות עצמה. בעין רגילה רואים אותם כ״כתר״ קטן מעל האות.

הדין

השולחן ערוך (או״ח לו, ג) פוסק: ״צריך לתייג שעטנ״ז ג״ץ, והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות, ואם לא תייג – אפילו שעטנ״ז ג״ץ לא פסל״. כלומר, שבע האותיות ש, ע, ט, נ, ז, ג, צ מקבלות שלושה תגין כל אחת, ואותיות כמו ב, ד, ק, ח, י, ה מקבלות לפי המסורת תג אחד. אבל התגין אינם מעכבים – ספר או תפילין שנכתבו בלעדיהם כשרים.

הידור

למרות שאינם מעכבים, סופר ירא שמיים מקפיד לכתוב את התגין כהלכתם, ותפילין ומזוזות ״מהודרים״ נבדקים גם לגבי התגין. מי שקונה סת״ם יכול לבקש לבדוק זאת.

משמעות התגין

הגמרא (מנחות כט ע״ב) מספרת שכשעלה משה למרום, ״מצאו להקב״ה שיושב וקושר כתרים לאותיות״. כשמשה שאל למה, נאמר לו שעתיד להיות אדם בשם עקיבא בן יוסף ״שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות״. כך התגין מסמלים את העומק של התורה – שאפילו קוץ קטן באות טומן בתוכו משמעות.

דיוק האותיות

התגין הם רק חלק מדיני צורת האותיות. העיקר הוא ״שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת״ (לו, א), ושכל אות תהיה ״גולם אחד״ (לו, ב). לכן בדיקת סת״ם אצל מגיה מוסמך חשובה יותר מכל הידור נוסף.

ראו גם תפילין פשוטות או מהודרות.