שולחן ערוך אורח חיים · [object Object] · סימן תקל״ט

דיני הסחורה בחול המועד

14 סעיפים · דברי הרמ״א (״הגה״) באות קטנה · משנה ברורה מתחת לכל סעיף, בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב, ויש הבדלי מנהג (ספרדים/אשכנזים). מדיניות העריכה

1. סעיף א׳

   כל סחורה אסורה אפי' כל שהוא בין לקנות בין למכור ואפי' אם הלוה מעות על מנת שיתנו לו אח"כ יין או סחורה אחרת בפרעון חובו כדי להשתכר אינו יכול לילך ולתובעם אלא אם כן אינם מצויים אחר המועד דהוי ליה דבר האבד אם לא ילך בחול המועד למקומם ויתבעם: הגה מיהו אם נזדמן לו ריוח מרובה במועד יכול למכור בצנעה ויוציא לשמחת י"ט יותר ממה שהיה דעתו להוציא: (ב"י) :

   משנה ברורה (6 סעיפים קטנים)

   (א) סחורה אסורה – מפני. הטורח:

   (ב) על מנת שיתנו לו וכו' – אפילו לא התנה שיתנו לו במועד ועיין בבה"ל דאפילו אינו צריך לילך למקום אחר לתבוע שהם באותה העיר ג"כ אסור דמה שמקבל הסחורה מהם הוא ענין מקח וממכר ונקט לילך משום סיפא דאם אינם מצויים לו אח"כ מותר לילך אחריהם אפילו בעיר אחרת:

   (ג) אינם מצויים וכו' – וה"ה אם מטעם אחר יוכל לבא לידי הפסד אם לא יתבע עכשיו:

   (ד) דה"ל דבר האבד – ודוקא אם לא כיון לכתחלה זמן קבלת הסחורה במועד:

   (ה) ריוח מרובה וכו' – הטעם דאף דמשום ריוח מרובה בלבד אין להתיר [אא"כ הוא בודאי אינו מצוי תמיד לאחר המועד כבס"ה] הכא דבלא"ה יש פוסקים שמתירין למכור בצנעא סמכינן עלייהו היכא דנזדמן לו ריוח מרובה ומ"מ צריך להוציא מהן קצת לשמחת יו"ט:

   (ו) למכור בצנעא – וה"ה לקנות ודוקא לענין מכירה וקניה דלאו מלאכה היא אבל בדבר שהוא משום מלאכה אין חילוק לכו"ע בין צנעא לפרהסיא:

2. סעיף ב׳

   מי שהלוה לחבירו מעות מותר לתבעו בחול המועד לגבות מעותיו ואין צריך לומר שמותר לגבו' חובו מן העכו"ם:

   משנה ברורה (3 סעיפים קטנים)

   (ז) מותר לתובעו – היינו אפילו לילך לעיר אחרת ולתובעם שם ואפילו אם יכול למצאם שם אחר המועד ג"כ דגביית חוב בעלמא אין זה בכלל סחורה:

   (ח) לגבות מעותיו – ואפילו למיקם עמם בדינא ודיינא שרי:

   (ט) ואין צריך לומר שמותר וכו' – דשם אפילו לקבל סחורה ממנו כההיא דסעיף א' ג"כ שרי מפני שהוא כמציל מידו וכמבואר בס"ח:

3. סעיף ג׳

   מכר לחבירו פרקמטיא קודם מועד יש מי שאוסר לתבוע דמיה במועד אלא אם כן יהא לוקח אדם שאינו מצוי במקום המוכר ונזדמן לו בחול המועד דהוי דבר האבד ולי נראה שכיון שזקף עליו המעו' בחובו קודם המועד הוי ליה כהלואה ומותר לגבו' ממנו בחול המועד אפילו הוא אדם שמצוי במקום המוכר: הגה וכן מותר לקבול במשפט בשביל חובותיו המותרים לתבוע (מרדכי ס"פ מי שהפך) וכן מותר לעשות זקיפה עם חובותיו במועד כדי להבטיחן דכל זה בכלל דבר האבד ושרי: (המגיד פ"ז ונ"י פרקא קמא דמ"ק) :

   משנה ברורה (5 סעיפים קטנים)

   (י) יש מי שאוסר – טעמו דכל משא ומתן של סחורה בין בסוף כההיא דס"א ובין בתחלה כההיא דסעיף זה אסור:

   (יא) ולי נראה וכו' – והנה אף שהב"ח הסכים מדינא לסברא הראשונה מ"מ כהיום שאנו רואין שהחובות מתקלקלין נוהגין לתבוע בדין אף בעד פרקמטיא בחוה"מ דחשבינן לדבר האבד [אחרונים]:

   (יב) לקבול במשפט בשביל חובותיו המותרים וכו' – ר"ל דחובות המותרים לתבוע בחוה"מ כמבואר בסעיפין הקודמין [ותבעו לישראל בדין ישראל קודם המועד ולא ענהו] מותר לקבול בחוה"מ אף לפני ערכאות של עכו"מ ומ"מ נראה דהיינו דוקא לקבול בע"פ אבל לכתוב משום זה אסור אם לא דהוא דבר האבד ואם צריך להמעות להוציא אותם על יו"ט אפשר דמותר לכתוב ע"י עכו"מ:

   (יג) וכן מותר לעשות זקיפה וכו' – בנ"י מבואר דזה קאי על עכו"מ ור"ל דאפילו אם נחמיר בישראל שלא לתבוע חובותיו במועד דהרי יכול לתבוע אחר המועד בעכו"מ ודאי מותר לתבוע ולעשות זקיפה דאצלו בודאי בכלל דבר האבד הוא:

   (יד) כדי להבטיחן – ר"ל שע"י הזקיפה יהיו חובותיו בטוחין:

4. סעיף ד׳

   אם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד מהקרן מותר למכר' אבל אם לא יפסיד מהקרן לא ומ"מ אם הוא בענין שאם ימכרנה עתה יהיו לו מעות בריוח ויוציא יותר לשמחת יו"ט מותר למכור. ונראה לי שלא נאמרו דברים הללו אלא במי שיש לו מעו' מועטים וחס עליהם מלהוציא כל כך לשמחת י"ט ואילו היו לו מעות בריוח היה מוציא יותר אבל מי שיש לו מעות בריוח להוציא לשמחת יו"ט ככל אשר יתאוה ואין בדעתו להוציא כל כך לא נתיר לו למכור כדי שיוציא יותר:

   משנה ברורה (3 סעיפים קטנים)

   (טו) אבל אם לא יפסיד וכו' – היינו אף שהוא סבור עתה להרויח הרבה דהעברת ריוח לא מקרי פסידא:

   (טז) ויוציא יותר וכו' – כל מקום שנזכר לשון זה א"צ להוציא כל הריוח ודי במקצתו:

   (יז) מותר למכור – ומ"מ יהיה החנות סגורה ופותחה במקצת כשבא הקונה ליקח:

5. סעיף ה׳

   אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינו' או שיירות שבאו או שהם מבקשים לצאת ומכרו בזול או לקחו ביוקר מותר לקנו' ולמכור אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה ולהשתכר והוא הדין לירידים הקבועים מזמן לזמן (ואפי' מעיר לעיר ומותר ליסע בכה"ג) (ד"ע) אבל מקומות שיש להם יום השוק יום אחד בשבוע אינו מותר למכור ולקנות ביום השוק שבתוך המועד שאין זה דבר האבד שאם אינו נמכר ביום השוק שבתוך המועד ימכור ביום השוק שלאחר המועד: הגה ותגר שקונה מזה ומוכר לזה וחוזר וקונה ומוכר מותר דהוי דבר האבד: (כל בו)

   משנה ברורה (6 סעיפים קטנים)

   (יח) אם הוא דבר שאינו מצוי וכו' – פי' דאף דנתבאר בסעיף הקודם דלא מקרי דבר האבד אא"כ כשאם לא ימכור עתה יפסיד מהקרן אבל בשביל ריוח לבד אינו מותר אא"כ יוציא עי"ז יותר לשמחת יו"ט כ"ז בריוח המצוי שאפשר לו למכור סחורתו אחר המועד ג"כ אבל בריוח שאינו מצוי תמיד כמו שמפרש בשביל זה גופא ג"כ התירו לו דכדבר האבד דמיא:

   (יט) וה"ה לירידים הקבועים וכו' – וכן יומא דשוקא הנקרא קרסנ"י טאר"ג שהוא דבר דלא שכיח ובא מזמן לזמן ואפשר דה"ה כשחל שבוע שלפני פסחם בחוה"מ וידוע דאז קונים הרבה חשיב כיומא דשוקא דלא שכיח [ח"א]:

   (כ) ואפילו מעיר לעיר וכו' – עיין בה"ל:

   (כא) אינו מותר למכור ולקנות וכו' – אם לא שע"י הריוח יוציא יותר לשמחת יו"ט וכנ"ל בס"ד:

   (כב) ימכר ביום השוק שלאחר המועד – ודוקא כשמשער בודאי שעכ"פ לא יפסיד אז מהקרן:

   (כג) ותגר שקונה וכו' – דאם ימכור היום יחזור ויקנה מחדש וימכור ביום השני ואם ימנע מלקנות ולמכור היום יפסיד בודאי הריוח ועיין במ"א שהעלה דאעפ"כ אינו מותר למכור רק בביתו ולא לישב בחנות בפרסום:

6. סעיף ו׳

   מציאה אסור לטרוח ולחפש עליה כגון נהר שהציף דגים על שפתו אסור לאספם כדי לכבשם אלא אם כן יהיו ראוים לאכול מהם במועד:

   משנה ברורה (1 סעיף קטן)

   (כד) מציאה אסור וכו' – אף שלא ימצא אותם לאחר המועד ולא דמי לשיירא שאינה מצויה דשרינן לעיל מקח וממכר משום רוחא דשאני מו"מ דחיי אדם ופרנסתו תלוי בזה ודעתם ע"ז תמיד הלכך חשיב פסידא משא"כ במציאה דהוא רק רוחא בעלמא:

7. סעיף ז׳

   המלוה את חבירו על חפץ או על סחורה על תנאי שאם לא יפרע לו לסוף שמונה ימים שיהא קנוי לו יש מתירים ויש אוסרים:

   משנה ברורה (3 סעיפים קטנים)

   (כה) שיהא קנוי לו – ר"ל אחר ח' ימים:

   (כו) יש מתירין – שאין זה פרקמטיא אלא הלואה ועיקר הקניה יהיה אחר ח' ימים [הג"א]:

   (כז) ויש אוסרין – שאם אתה מתיר לעשות כן יתירו כל מו"מ שבעולם ויערימו שלא יהיה המקח חל אלא אחר המועד ובתוך המועד יהיה הלואה ולדינא בודאי טוב להחמיר כהיש אוסרין ומ"מ אין למחות ביד המיקל וסומך על דעה ראשונה מאחר שבאמת אין כונתו להערים:

8. סעיף ח׳

   עכו"ם שפרע לישראל יין בחובו מותר לקבלו ממנו דכמציל מידו דמי:

   משנה ברורה (1 סעיף קטן)

   (כח) מותר לקבלו ממנו – דהוא בכלל דבר האבד אם לא יקבל עכשיו:

9. סעיף ט׳

   מי שצריך לקנות יין בעת הבציר לצורך שתיית כל השנה ואם יעבור המועד לא ימצא כמו שמוצא עתה דבר האבד הוא ומותר לקנות ולתקן החביות ולזפתן ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד אבל יותר מכדי צורך שתייתו לא יקנה: הגה ואם הוא דבר שאינו מצוי אחר כך להרויח בו מותר: (ב"י)

   משנה ברורה (4 סעיפים קטנים)

   (כט) לא ימצא כמו שמוצא עתה – ר"ל שלא ימצא כ"כ בזול כמו שמוצא עתה [ב"י]:

   (ל) ולתקן החבית וכו' – אע"ג דתקון החבית הוי מלאכה גמורה מ"מ כיון דמותר לקנות מותר ג"כ לתקן הכלים הצריכים לזה:

   (לא) אבל יותר מכדי צורך שתייתו – פי' לכל השנה ולכן לא יקנה דהא יהיה ביכולתו לקנות לשנה הבאה בעת הבצירה לצורך שתייתו וא"כ מוכח שקונה כדי להרויח והוי כשאר סחורה דאסור לקנות ולמכור בחוה"מ כדי להרויח וכנ"ל בס"ד:

   (לב) ואם הוא דבר שאינו מצוי וכו' – ר"ל שקניית היין לא יהיה מצוי אחר המועד כלל להרויח בו ולכן שרי אפילו לקנות כדי להרויח דהוא דומיא דשיירא וירידים המבואר בסעיף ה' אבל כשימצא רק שיהיה יותר ביוקר ולא יוכל להרויח בו כ"כ אסור ויש מן האחרונים שסוברין דהיכא שנזדמן לו קניית היין בזול מאד והוא ריוח מרובה שאחר המועד אין מצוי כלל ריוח כזה מותר דהוא דומיא דשיירא הנ"ל ועיין בה"ל:

10. סעיף י׳

    מוכרי תבלין או ירק וכל דבר שאינו מתקיים פותחין ומוכרים כדרכם בפרהסיא שהכל יודעים שהם לצורך המועד:

    משנה ברורה (1 סעיף קטן)

    (לג) מוכרי תבלין או ירק וכו' – והאחרונים הסכימו דה"ה מוכרי בשמים דאף שהוא דבר המתקיים כיון שהוא ניכר דהוא לצורך המועד וא"כ כיון שפותחין לצורך ישראל אפילו בא נכרי לקנות מותר למכור לו:

11. סעיף י״א

    מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצינעא לצורך המועד כיצד אם היתה החנות פתוחה לזוית או למבוי פותח כדרכו ואם היתה פתוח לרשו' הרבים פותח אחת ונועל אחת וערב י"ט האחרון של חג הסוכו' מוציא ומעטר את השוק בפירו' בשביל כבוד יו"ט: (ומותר לקנות לצורך י"ט שני של י"ט האחרון) (טור והרא"ש) :

    משנה ברורה (6 סעיפים קטנים)

    (לד) מוכרי פירות וכו' – דאלו דברים המתקיימים לאחר המועד ואין ניכר שהוא לצורך המועד ואתו למיחשדיה שלוקחן לצורך חול ולכן בעי צנעא וכתבו הפוסקים דדוקא מוכרים הקבועים שאומנתם בכך כל השנה בעי צנעא אבל בע"ה המוכר לצורך המועד לא בעי צנעא:

    (לה) או למבוי – ר"ל שאינו מפולש דאלו מפולש הוא בכלל ר"ה:

    (לו) ונועל אחת – ודוקא בזה אבל שאר דברים אפילו יושב בפתח החנות והחנות סגורה והדלת פתוחה אסור:

    (לז) של חג הסוכות – זהו לענין לעטר השוק בפירות דא"צ רק בעיו"ט האחרון של חג ומשום כבוד שמ"ע דהוא רגל בפ"ע משא"כ בעיו"ט האחרון של פסח דאין בו מצוה לעטר אבל לענין למכור בפרהסיא אף בעיו"ט האחרון של פסח שרי מפני כבוד יו"ט:

    (לח) ומותר וכו' – דלא נימא כיון דאנו בקיאין בקביעא דירחא הו"ל כחול ומכין מחוה"מ לצורך חול דאסור קמ"ל דשרי כי היכי דלא יזלזלו בו:

    (לט) לקנות וכו' – עיין בחידושי רע"א דאפילו לעשות מלאכה גמורה כגון לבשל לצורך יו"ט שני ג"כ שרי:

12. סעיף י״ב

    אין לוקחים בתים ואבנים עבדים ובהמה (אלא) לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל או לצורך השכיר שמוליך הדברים הנקנים שאין לו מה יאכל: הגה ודוקא הני דאיכא פרסום בקנייתן ואוושי מלתא אבל שאר כלים נהגו לקנותן בצנעה: (המגיד)

    משנה ברורה (4 סעיפים קטנים)

    (מ) אין לוקחין וכו' – ומן העכו"מ י"א דמותר לקנות בתים ושדות וכרמים ועבדים ובהמה מפני שהוא כמציל מידו ועיין בבה"ל:

    (מא) לצורך המועד – דהיינו בתים לדור ואבנים לתקן כותלו וכדלקמן בסימן תק"מ ועבדים לשמשו:

    (מב) שמוליך הדברים הנקנים – ר"ל לבית הקונה והיינו בשביל שהשכיר אין לו מה לאכול התירו להמוכר והקונה לעשות מו"מ כדי שישתכר השכיר וה"ה הסרסור ומשמע מאחרונים דדוקא אם האמת כן הוא שעושים המסחור בשביל זה השכיר אבל לא שיערימו לסחור ולומר שכונתם כדי שהסרסור וכדומה ירויחו:

    (מג) אבל שאר כלים וכו' – המ"א וכן שארי אחרונים העלו שאין להקל גם בשאר כלים שלא לצורך המועד אם לא שלא ימצאם בזול לאחר המועד:

13. סעיף י״ג

    להלוות לעכו"ם ברבית לאותם שרגילים ללות ממנו מותר משום דהוי דבר האבד ולאותם שאינם רגילים ללוות גם כן מותר והוא שיקחו רבית של שבוע ראשון ויוציאנו בשמחת י"ט: הגה ומותר ליקח (ערבות) [הרבית] במועד על הלואה שיעשו אחר המועד: (הגהות אשירי) :

    משנה ברורה (3 סעיפים קטנים)

    (מד) דהוי דבר האבד – שאם לא ילוה להם וילכו למקום אחר ירגילום לבא אליו ולא יבואו עוד אצלו ובזה אין צריך להוציא בשמחת יו"ט:

    (מה) ויוציאנו בשמחת יו"ט – היינו יותר ממה שהיה מוציא אם לא היה מרויח ריוח זה. ובזה אפילו באופן המבואר בס"ד להחמיר [כגון מי שיש לו מעות בריוח וכו' ע"ש] הכא שרי משום דכמה פוסקים סוברין דהלואה אינו דומה כ"כ לפרמקטיא דהתם יש טורח גדול בדקדוק שיווי המקח ומתוך טרדתו ימנע משמחת יו"ט וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער משא"כ בהלואה לפיכך מקילינן יותר. ומה"ט שרי נמי להלוות לישראל בריבית בדרך היתר ומותר ג"כ לעשות עיסקא ליתן לו מעות [אחרונים]:

    (מו) על הלואה שיעשה וכו' – היינו דכיון דההלואה הוא אחר המועד לא חשיב כלל עושה סחורה במועד:

14. סעיף י״ד

    הלואה דשולחנו' בקביעו' וחילוף אסור:

    משנה ברורה (1 סעיף קטן)

    (מז) אסור – דבכה"ג הוי פרקמטיא לד"ה:

עוד: שולחן ערוך · קיצור שולחן ערוך · ספרי הלכה