שולחן ערוך אורח חיים · [object Object] · סימן תקל״ח

כמה עניינים הנקראים דבר האבד

6 סעיפים · דברי הרמ״א (״הגה״) באות קטנה · משנה ברורה מתחת לכל סעיף, בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב, ויש הבדלי מנהג (ספרדים/אשכנזים). מדיניות העריכה

1. סעיף א׳

   מי שהפך את זיתיו או שהיה יינו בבור ואירעו אונס או ששכח או נתעצל שהיה סבור שהיה יכול לשהות לאחר הרגל ולא עשה קודם הרגל מאחר שהוא דבר האבד זולף וגומר ומזפת החביו' בין קטנות בין גדולו' וגף (פירוש שישים בהן מגופתן) החביות כדרכו בלא שינוי: הגה וה"ה דיכול לתקן החביות לקשרם בעקלי' (מרדכי) אבל לא יכוין מלאכתו במועד אלא יעשה הכל קודם המועד אם יודע שיצטרך במועד (הגהות מיימוני ות"ה) וכן שולה פשתנו מן המשרה וכל כיוצא בזה מדבר האבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד:

   משנה ברורה (10 סעיפים קטנים)

   (א) מי שהפך וכו' – פי' דרך הוא שנותנן במעטן לאחר לקיטה וצוברן שם ומניחן כדי שיתחממו ויתבשלו מאליהן ונותנן בבית הבד ודרך הוא שמהפכין אותן כשמכניסן ואם היה מניחן מלתקנן מיד אחר שהפכן פסדי:

   (ב) יינו בבור – אותו כלי שהיין נופל בו מן הגת קרוי בור ואם לא יריק היין משם ויתנם בחבית יתחמץ היין כשיעמוד שם בבור מגולה:

   (ג) ואירעו אונס – שמחמתו לא היה יכול לגמור פעולת הזיתים והיין קודם המועד:

   (ד) עד לאחר הרגל – כצ"ל. ור"ל שסבר שאפילו אם ישהא בזיתים ההפוכין עד לאחר הרגל ולא יגמור פעולתן ג"כ לא יתקלקלו ומחמת זה לא עשה אודותן קודם הרגל וכן כה"ג לענין היין שבבור ועכשיו במועד רואה שאם יניחם כך עד אחר יו"ט יהיה לו מזה הפסד מותר לגמור פעולת הזיתים והיין כדרכן בחול דהיינו שטוחן הזיתים ודורכן ומכניסן לחבית כדרכן תמיד:

   (ה) זולף וגומר – היינו שזיתים הניתנין שם בבית הבד לסחטן מותר לסחטן כמה פעמים עד שיוגמר סחיטתן כל מידי דשפוך קרי זילוף וכן לענין יין קרי זילוף מה ששופך היין מן הבור ומריקו בחביות:

   (ו) בין קטנות בין גדולות – נקט לתרוייהו דבכל אחד יש צד בפ"ע להקל הקטנות דיינה מועט ולא נפיש פסידייהו אף אם יזוב מעט מהן מ"מ מותר דאין טרחת זפיתתן מרובה והגדולות אף דטרחתן מרובה מותר משום דנפיש פסידייהו:

   (ז) לקשרם בעקלים – (שקורין רייפין) מפני שהוא דבר האבד אם לא יעשהו:

   (ח) וכן שולה וכו' – היינו שמעלהו משם כשיכלה זמן שרייתו דאל"ה יתקלקל הפשתן:

   (ט) ובלבד שלא וכו' – אכל הסעיף קאי:

   (י) יכוין וכו' – היינו שהיה ביכולתו לזה בשאר ימות השנה או קודם הרגל או לאחר הרגל והוא מצמצם אותם למועד:

2. סעיף ב׳

   מותר להכניס פירות מפני הגנבים אם אינם במקום המשתמר ומיהו יעשה בצנע' כגון שיכניסם בלילה ואם הוא דבר שיש בו פרסום בלילה יותר מביום כגון שצריך להכניסו באבוקו' ובקולות יכניסם ביום: הגה ואם אי אפשר לעשותן כי אם בפרהסיא הכל שרי בדבר האבד: (המגיד פרק ז' ומרדכי פרק מי שהפך) :

   משנה ברורה (2 סעיפים קטנים)

   (יא) מותר להכניס וכו' – וגם בזה וכן בכל דבר האבד אסור לכוין לכתחלה להשהות עד המועד ואף דההכנסה הוא רק טרחא בעלמא [מרדכי]:

   (יב) בלילה – כדי דלא ליפוק מיניה חורבא לעלמא:

3. סעיף ג׳

   אסור להסיע ממונו מעיר לעיר אם לא בשביל דבר האבד:

   משנה ברורה (1 סעיף קטן)

   (יג) מעיר לעיר – עיין לעיל סימן תקל"ה ס"א דאפילו באותה העיר לפנות כליו לחצר אחרת אסור ואפשר דנקט המחבר לשון זה משום סיפא דבשביל דבר האבד אפילו מעיר לעיר מותר:

4. סעיף ד׳

   היו לו תאנים שטוחים בשדה ליבש וירא מהמטר מותר לחפותם בקש אפילו חיפוי עב:

   משנה ברורה (1 סעיף קטן)

   (יד) לחפותם בקש – ומוכח בירושלמי דאפילו לעקור קש מן המחובר מותר לצורך זה [הריטב"א בחידושיו]:

5. סעיף ה׳

   מי שיש לו סחורה שאם לא יהפכנה ממטה למעלה תתקלקל מותר להפכה בחול המועד:

6. סעיף ו׳

   המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד ב"ד מאבדין אותה ממנו ומפקירים אותה לכל: הגה ואם הוא עושה מלאכות אחרים שאי אפשר לקנסו כגון חייט או סופר שעושה מלאכת אחרים משמתינן ליה ומלקין אותו. (ב"י ור"י) ואם מת לא יקנסו בנו אחריו ומותר לו לעשותה אם הוא דבר האבד:

   משנה ברורה (7 סעיפים קטנים)

   (טו) ב"ד מאבדין – רבותא קאמר לא מיבעי אם עדיין לא עשה המלאכה אין הב"ד מניחין אותו לעשות המלאכה אע"פ שהוא דבר האבד ויאבד הדבר ההוא מעצמו. אלא אפילו עבר ועשה ב"ד מאבדין הדבר ההוא בידים ובתר הכי גבי מת דלא קנסו בנו קמ"ל ג"כ רבותא דאפילו עדיין לא עשאה ב"ד מתירין לבנו לעשות המלאכה כיון שהוא דבר האבד:

   (טז) ממנו – וכ"ש אם עשה מלאכה בדבר שאינו אבוד בודאי ב"ד מאבדין אותה:

   (יז) ומפקירין אותה – ואם לא זכה בה אדם ונשאר עד לאחר המועד מותר להתעסק בה:

   (יח) שאי אפשר לקנסו – עין בא"ר שדעתו דמאבדין ממנו כל השכירות וע"ש עוד:

   (יט) ומלקין אותו – ר"ל או מלקין אותו [הגר"א] והיינו עד שיקבל עליו שלא לעשות [לבוש]:

   (כ) לא קנסו בנו אחריו – אדלעיל קאי שכבר עשה אביו. ופשוט דדוקא אם עדיין לא זכה בה אדם אבל אם זכו בה בחייו כבר נעשה שלהם ואין הבן יורשו ואפשר עוד דאפילו עדיין לא זכו בה מכיון שכבר הפקירוה שוב אין הבן יכול לחזור ולזכות מצד ירושה אלא הרי הוא כשאר כל אדם לנכסים אלו והמחבר מיירי שמת קודם שהפקירוה:

   (כא) אם הוא דבר האבד – דבדבר שאינו אבוד פשיטא דאסור לבנו לעשות בחוה"מ. ואם עשה אביו בדבר שאינו אבוד ומת י"א דבזה קנסו גם לבנו אחריו שלא יהנה מזה למ"ד דמלאכת חוה"מ אסור מן התורה אבל הב"י ועוד כמה אחרונים מפקפקין בזה:

עוד: שולחן ערוך · קיצור שולחן ערוך · ספרי הלכה