ספר הזוהר – חלק א, דף קא ע״ב

וכן עבדו ואתבטל מנייהו.

שמעו ההוא קלא דאמר ״סתרא סתרא קמייתא אוחילו לעילא, דהא דינא דשמיא לא אשרי הכא, דהא ידעי לבטלא ליה״. חלש לביה דרבי אחא. אדמוך. שמע דאמרי ליה: ״כד עבדת דא - עביד דא! זיל ואימא לון דיחזרון בתשובה דחייבין אינון קמאי״. קם ואחזר להו בתשובה שלימתא, וקבילו עלייהו דלא יתבטלון מאורייתא לעלם, ואחליפו שמא דקרתא וקארון לה מאתא מחסיא.

אמר רבי יהודה, לא די להם לצדיקים שמבטלין את הגזרה, אלא לאחר כן שמברכין להם. תדע לך שכן הוא, דכיון שהנשמה אומרת לגוף מהרי שלש סאים וגו' וכל אותו הענין, ומבטל את הדין, מה כתיב - ״ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה״ - הרי ברכה. כיון שרואים אותה המלאכים שזה לקח עצה לנפשו מה עושים? הולכים אצל הרשעים לעיין בדינם ולעשות בהם משפט, הה"ד ״ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום״ - למקום הרשעים לעשות בהם משפט. הדא הוא דאמר רבי יהודה, כך דרכו של צדיק, כיון שרואה שמעיינין בדינו, אינו מתאחר לשוב ולהתפלל ולהקריב (על) חלבו ודמו לפני צורו, עד שמסתלקין בעלי הדין ממנו, דכיון שאמר ״וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו״