ספר הזוהר – חלק א, דף קב ע״א

מה כתיב בנשמה? ״וימהר אברהם האהלה אל שרה״ - בחפזון ובמהירות בלא שום העכבה. מיד ממהרת הנשמה אצל הגוף להחזירו למוטב ולבקש במה שיתכפר לו, עד שמסתלקין ממנו בעלי הדין.

רבי אליעזר אומר, מאי דכתיב ״ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים״? אלא כיון שהנשמה עומדת במעלתה, והגוף נשאר בארץ מכמה שנים, באים בימים, שנים וימים הרבה, וחדל לצאת ולבא ולעבור ארח כשאר כל אדם, אתבשר להחיות הגוף, מהו אומר ״אחרי בלותי היתה לי עדנה״ - אחרי בלותי בעפר מהיום כמה שנים, היתה לי עדנה וחדוש, ״ואדוני זקן״ - שהיום כמה שנים שיצא ממני ולא הפקידני, וקודשא בריך הוא אמר ״היפלא מיהו"ה דבר למועד״ - מהו ״למועד״? אותו הידוע אצלי להחיות המתים, ״ולשרה בן״ - מלמד שיתחדש כבן שלש שנים.

אמר רבי יהודה ברבי סימון, כיון שהנשמה ניזונת מזיוה של מעלה, קודשא בריך הוא אומר לאותו המלאך הנקרא דומה, ״לך ובשר לגוף פלוני שאני עתיד להחיותו, למועד שאני אחיה את הצדיקים לעתיד לבא״, והוא משיב ״אחרי בלותי היתה לי עדנה״ - אחרי בלותי בעפר ושכנתי באדמה ואכל בשרי רמה וגוש עפר, תהיה לי חדוש? קודשא בריך הוא אומר לנשמה, הה"ד ״ויאמר יהו"ה אל אברהם וגו' היפלא מיהו"ה דבר למועד״ הידוע אצלי להחיות את המתים, ״אשוב אליך״ אותו הגוף שהוא