ספר הזוהר – חלק ג, דף רכו ע״א

״ויקרא שם המקום ההוא מחנים״ בגין דצלותא איהי כלה. הדא הוא דכתיב ״אתי מלבנון כלה אתי וגו'״. אתקרי הכא ״אתי״, ובאורייתא דבכתב אתמר עלה ״הנה מקום אתי״.

ובגין דאיהי אתקריאת 'מקום' בעלמא דין אתמר בה ״ויפגע במקום וילן שם״. ובגין דא איהי אמרת ״מי יתנני במדבר מלון אורחים״, דהות רשו בפני עצמה ולאו עם אינון דקבעין לה חובה עמהון בלא חתן דילה.

ובכל שעתא דבר נש מצלי - קב"ה אקדים ונטר ליה. ורזא דמלה ״והאיש משתאה לה״ - ולית 'איש' אלא קב"ה - הדא הוא דכתיב ״יהו"ה איש מלחמה״. ״ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת״ כגון ״ויצא כברק חצו״. ואי תימרון דהא אוקמוה רבנן לעשרה קדמא שכינתא ואתיא, לאחד - עד דיתיב. לעשרה דהיא י' - קדמה ה'. לאחד דאיהו ו' - עד דיתיב לא אתיא לגביה ה' תניינא. ורזא דמלה דבאתר דלית תמן י"ה - לא אתיא תמן ה'. ומאן דבעי ליחדא אתוון צריך בתחנה ובתחנוני, ובגין דא ״ואתחנן אל יהו"ה״ באדני לשכינתא בתחתונים ולקב"ה ברחמי עד הכא.

״את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״ - דאיהו רזא ד״כבשי רחמנא״ דאוקמוה עלייהו רבנן ״גבי כבשי דרחמנא למה לך?״. אלא מלין דיהון תחות כבשוני דעלמא יהון מכוסין תחות לבושך. מה לבוש איהו מכסה על גופא - אוף הכי צריך לכסאה רזין דאורייתא, כל שכן רזין דקרבנין דאינון כגוונא דקריבו דאתתא לגבי בעלה. ומה קריבו דתרוויהו צריך באתכסיא - אוף הכי צריך קרבן לכסאה לון מבני עריין רשיעייא חצופין דלית לון בשת פנים ולא ענוה.

וכמה מיני ממזרין אינון בני עריות בני נדה - דנד ה' מנה ואשתכח באתרה שפחה בת אל נכר זונה. והאי איהו רזא ״תחת שלש רגזה ארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם ושפחה כי תירש גבירתה״. דנד ה' מאתרהא דאיהי מטרוניתא יצר הטוב, ועאלא באתרהא שפחה יצר הרע. ורזא דמלה ״כנגע נראה לי בבית״. היינו דם טמא דנדה. ומה התם ״והסגירו הכהן שבעת ימים״ - אוף הכי ״שבעת ימים תהיה בנדתה״.

(״ולית מצורע וכו'״ עד ״לה' אלהיכם״ - נדפס [[זהר חלק ג לג ב

זכאין אינון אברים דמתקדשי בשעת תשמיש דאינון עצי