דלג לתוכן הראשי
כוונות

ספר הזוהר – חלק ג, דף רכו ע״ב

קטע זמני לרעיא מהימנא

העולה, דאחידן בהון אשין קדישין. שם יהו"ה דאחיד באשין דלהון. ובגין דא ״באורים כבדו יהו"ה״. ע"כ כבשי דרחמנא דהיינו ״את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״. שלימו קרא ״ועשירית האיפה סלת״. זכאה איהו מאן דאנגיד ממוחיה טפה סלת נקיה בלא פסולת, ואיהי רמיזא באת י' מן אדני, כלילא בעשר ספיראן דאיהי ״בלולה בשמן כתית רביעית ההין״ ואיהי בלולה במקרא במשנה בתלמוד בקבלה.

(כאן שייך מ"ש [[זהר חלק ג רמד א

יחזקאל כד חמא שכינתא מגו קליפין - חזא עמה עשר ספיראן בלא פרודא כלל. ואלין אינון מוחא מלגו. כלהו חזא לון מגו נהר כבר דלתתא איהי ״רכב אלהים רבותים״ - כל רבוא עשר אלפין - ״רבותים״ כ' אלף. אפיק 'תרי שאינן' - אשתארו תמני סר בחושבן - ח"י עלמין דכליל עשר ספיראן דאתלבש בט"ט מן מטטרון. ט"ט מן טטפת. ואתמר ביה ״והיו לטטפת בין עיניך״. מאן עיינין? אלין לעילא דאתמר בהו ״נפתחו השמים ואראה מראות אלהים״. מאן מראות אלין? אינון עשרה מראות דמטטרון דחזא כשרגא בגו עשישיתא. תשע באתגלייא וחד סתים. מראה חדא דאיהו חזו קדמאה מאלו עשרה - דא איהו דאתמר ביה ״וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא״. ואע"ג דאתפרש לעילא - צריך לחדתא עליה מלין דחדושין.

אמר קב"ה למשריין דלעילא - מאן דמצלי בין יהא גבור בין יהא חכם בין יהא עשיר בזכוון גבור חכם בתורה ועשיר במצות - לא ייעול בהיכלא דא צלותיה עד דתחזון ביה סימנין אלין דיהב גרמיה ביה תקונין דילי. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין ״אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו״. למאן דיהא רשים באלין סימנין בלבושיה תקבלון צלותיה.

סימנא חדא - דיהא רשים בצלותיה בתכלת בכנפי מצוה ציצית דאיהו דמי לרקיע דאיהו מטטרון דיוקנא דיליה תכלת שבציצית. ובגין דא שיעור הציצית אוקמוה רבנן ״טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו״. והאי איהו דאתמר ביה ״ונער קטן נוהג בם״. והאי איהו ״נוהג״ בד' חיון דאינון ד', ואיהו כליל שש מעלות לכסא דאינון ו'. ובגין דאיהו כליל עשר - מתלבשין ביה עשר ספיראן י' וביה הוה אתחזי קב"ה בשכינתיה דאיהי כלילא מעשר ספיראן לנביאי. ומסטרא דשכינתא דאיהי עשיראה - תכלת שבציצית איהו תכלת דכל גוונין דאיהי תכלית די' ספיראן. וביה ״ותכל כל עבודת אהל מועד״. ואיהי לשון כלה - הדא הוא דכתיב ״ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן״. ואוקמוה רבנן ״כלת כתיב״, ואיהו תכלת דשרגא דאכיל תרבין ועלוון ועליה אמר יחזקאל ״דמות כמראה אבן ספיר דמות כסא״. סגולה דהאי אבן מאן דירית לה לא שלטא נורא דגיהנם עליה. לית נורא בעלמא מקלקל לה ולא כל מיני מתכות. כל שכן מיא דלא מזיקו לה מאן דירית לה אתקיים ביה ״כי תעבור במים אתך אני וגו'״. וכל עלאין ותתאין דסטרא אחרא דחלין מניה.

תכלת דימא - בגיניה אתמר ״כי תעבור במים אתך אני״, דבסגולה דא ״סוס ורוכבו רמה בים״ - דא ממנא דמצרים. מגוון דא דחלין עלאין ותתאין. משריין דימא דחלין מניה ומשריין דרקיעא דאיהו תכלת מניה דחלין משריין דתכלת (ס"א ומשריין דרקיעא משריין) דנורא דגיהנם דחלין מניה. והאי תכלת

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?