ספר הזוהר – חלק ג, דף רכה ע״ב

לזיניה - בריך אנת לקב"ה בארבע יסודין. כען אתבריר כלא על בורייה!

(״ובחבורא קדמאה קיבה״ - [[זהר חלק ג רלד ב

אלא פגיעה איהי פיוסא דכד ייתי חתן לגבי כלה לית ארח לחתן לייחדא בכלה אלא בפיוסא ולבתר יעבד עמה לינה. והיינו (ד"א וילן שם) ״כי בא השמש״.

אמר רעיא מהימנא, אי הכי מאי ניהו ״כי בא השמש״? דהא ארח דרשא אוקמוה לשון כבייה והיינו כי בא השמש? אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד באתתיה צריך בליליא למכבי שרגא, וביממא לאו ארח דרבנן לשמש מטתן אלא בלילה ארח צנעא. ובגין דא מתי אתעביד לינה - ״כי בא השמש״ - דאתפני שמשא מעלמא. ובגין דא אוף הכי דצריך לאתכסייא מן שמשא והכי צריך לאתכסייא מאלין מלאכין דאינון מיצר הטוב מימינא בכמה משריין. ומיצר הרע דאזיל לשמאלא בכמה משריין. ובגין דא בתר דאתא צפרא אמר ״כאשר ראם״, ומסטרא דיעקב דהוה איש תם לא הוה עמיה אלא חיילין דמלכא ומטרוניתא, ובגין דא ״ויקרא שם המקום ההוא מחנים״. אינון מלאכין דיממא כתיב ״כאשר ראם מחנה אלהים זה״. וכד אתו מלאכים דליליא דאתכנשו בהדיה לנטרה ליה אמר