ספר הזוהר – חלק ג, דף רמז ע״ב

וצדיק איהו דכתיש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון זיתין קדישין, משח רבו, בתיאובתא שלים לגבי נוקביה. ואי לא כתיש - לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפין, וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא, ולא הוי כדקא יאות, עד דתהא ״בלולה״ מניה מכל שייפין. ועל דא ״בלולה בשמן כתית״ - לאתהנאה ולאתזנא מניה.

״רביעית ההין״ (במדבר כח ז) - רגלא רביעאה לכרסייא עילאה, ואיהו ״עולה תמיד״ לגביה בכל יומא ויומא, עד מחשבתא עלאה דלית לה סוף. ובגין דא עולה קא אתיא על הרהור הלב.

״עולת תמיד״ - איהי רגל רביעאה לכרסייא עלאה, דא עולה תמיד בכל יום מאינון יומין שית דבראשית. בשבת על חד תרין בגין דאתוסף בה נהירו ושלימא כדקא יאות והא אתמר.