ספר הזוהר – חלק ג, דף קכה ע״א

לון אינון חולין, כגוונא דיום השבת דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומי דחול.

ובזמנא דשלטא אילנא דחיי - אתכפייא אילנא דטוב ורע, ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין לון תלמידי חכמים, ואתכפיין תחותייהו וכאילו לא הוו בעלמא. והכי איסור והיתר טומאה וטהרה לא אתעבר מעמי הארץ - דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. דאינון לא טעמין מאילנא דחיי. וצריך יהא לון מתניתין באיסור והיתר טומאה וטהרה. אלא יהון מבוזים קדם תלמידי חכמים כגוונא דחשוכא קמי נהורא. דערב רב אינון עמי הארץ אינון חשוכין ולא אתקריאו 'ישראל', אלא עבדין זבינין לישראל בגין דאינון כבעירין. והא אוקמוה. וישראל אתקריאו 'אדם'. ומנין דאית בהון בעירא ואדם? הדא הוא דכתיב ״ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם״. ״ואתן צאני צאן מרעיתי״ - אינון עמי הארץ טבין מסטרא דטוב. ״אדם אתם״ - תלמידי חכמים.

ובקרא דא נמי רמיז ליה! ״לו עמי שומע לי ישראל וגו'״ (תהלים פא יד). בתר דאמר ״עמי״ - אמאי קאמר ״ישראל״? אלא ״עמי״ - עמי הארץ, ״ישראל״ - תלמידי חכמים. ובגינייהו אתמר ״ובני ישראל יוצאים ביד רמה״ (שמות יד ח). כגוונא דפליג לון קב"ה בטורא דסיני - הכי פליג לון בפורקנא בתרייתא דישראל, דאתמר בהון ״וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים״ (שמות יג יח) - מסטרא דאילנא דחיי דאינון חמשין שנין דיובלא. אתמר בהון ״המה יעלו בהר״ (שמות יט יג), ובהון ״ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל״ (שמות יד יט), ולון אתמר ״ואשא אתכם על כנפי נשרים״ (שמות יט ד) דאינון ענני כבוד, ״ואביא אתכם אלי״.

״ובני ישראל יוצאים ביד רמה״ - הכי יפיק לתלמידי חכמים בכל האי יקר!

וכגוונא דאתמר בעמי הארץ מסטרא דטוב - ״ויתיצבו בתחתית ההר״ - הכי יהון במפקנא בתרייתא תחות תלמידי חכמים, כעבדא דאזיל לרגליה דסוסיא דמאריה.

וכגוונא דאמר לון בתחתית ההר ״אם תקבלו תורתי מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם״ - הכי יימא במפקנו פורקנא בתרייתא: "אם תקבלון עליכון תלמידי חכמים במפקנו דגלותא כאדם דרכיב על סוסיא ועבדא דמשמש ליה - מוטב, ואם לאו - תמן תהא קבורתכם בגלותא".