ספר הזוהר – חלק ג, דף קכה ע״ב

וערב רב כגוונא דאתמר בהון ״וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק״ (שמות כ טו) - הכי יהון רחיקין מן פורקנא, ויחמון לתלמידי חכמים ולעמא קדישא בכל האי יקר ואינון רחיקין מינייהו. ואי בעו לאתחברא בהדייהו מה כתיב בהו? ״לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה״ (שמות יט יג)! בההוא זמנא יתקיים בהו בישראל ״יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר״ (דברים לב יב). והא אוקמוה אין מקבלין גרים לימות המשיח. ״ורשעים בחשך יִדָּמּוּ״ (ש"א ב ט) - אינון ערב רב. ובגין דא אמר נביאה עלייהו ״ואל אדמת ישראל לא יבאו״ (יחזקאל יג ט) (יחזקאל כ לח).

אמר אליהו: רעיא מהימנא! הא שעתא איהי לסלקא לעילא! באומאה אימא אנת - דהא בגינך אנא בעי לסלקא! דיהיב לי קב"ה רשו לאתגלייא לך בבית אסורין דילך, בקבורה דילך, ולמעבד עמך טיבו. דאנת מחולל בחובין דעמא - הדא הוא דכתיב ״והוא מחולל מפשעינו״ (ישעיה נג ה).

אמר ליה רעיא מהימנא: באומאה עלך בשמא דיהו"ה - לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי! ״ויפן כה וכה וירא כי אין איש״ עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה! דאתמר עלי ״ויתן את רשעים קברו״ (ישעיה נג ט). ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא - ככלב מת דסרח בינייהו! דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון. ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה, דאתמר בהו ״ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם״ (יחזקאל לד לא). ולית לון יכולת למעבד טיבו עם תלמידי חכמים.

ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו, ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב - דלא יהא תקומה לנפילה דלהון ואפילו חיי שעה. וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא - בצערא בדוחקא ביגונא - חשיבין ככלבים! ״בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות״ (איכה ד ב) - דלא אשכחו אכסניא בינייהו. ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל! גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא! ״כי מלאה הארץ חמס מפניהם״ (בראשית ו יג).