ספר הזוהר – חלק ג, דף קכב ע״א

פקודא דא היא מצות תשובה.

ודא איהי בינה. ובעונותינו מדחרב בי מקדשא לא אשתאר לנו אלא ודוי דברים לבד ודא מלכות. ומאי בינה? בן יה. והאי בן - ו' איהו ודאי. וכל מאן דחזר בתיובתא כאלו חזר את ה' לאת ו' דאיהו בן י"ה, ואשתלים ביה יהו"ה. ודא איהו תשובה - תשוב ה' ודאי לגבי ו'.

דאת ה' ודאי איהו ״ודוי דברים״. ורזא דמלה ״קחו עמכם דברים ושובו אל יהו"ה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו״ (הושע יד ג). דודאי כד בר נש איהו חוטא - גרים לאתרחקא ה' מאת ו', דאסתלק בן י"ה - דא יה"ו - מאת ה'. ובגין דא אתחרב בי מקדשא ואתרחקו ישראל מתמן ואתגלו ביני עממיא. ובגין דא כל מאן דעביד תשובה - גרים לאחזרא ה' לאת ו'. ופורקנא בדא תלייא.

ובגין דא הכל תלוי בתשובה. דכך אמרו קדמאי ״כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה דאיהו שלימו דשמיה״. ועל דא ״ואעשה למען שמי״ (יחזקאל כ יד), ועוד ״למעני למעני אעשה״ (ישעיה מח יא). ואם לאו חזרין - אנא אעמיד לון מלכא שקשין גזרותיו משל פרעה ויחזרון על כרחייהו.