דלג לתוכן הראשי
כוונות

ספר הזוהר – חלק ג, דף קכב ע״ב

פרשת נשא - רעיא מהימנא

הדא הוא דכתיב ״וְשַׁבְתָּ עד יהו"ה אלהיך״ (דברים ד ל) - ״עד יהוה״ ודאי!

ותשובה דא אתקריאת ״חיים״ - ״כי ממנו תוצאות חיים״ (משלי ד כג) דאינון נשמתין דישראל. ואיהו הבל דנפק ועאל בפומא דבר נש בלא עמל ובלא יגיעה. ה' ד״בהבראם״. ועלה אתמר ״כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם״ (דברים ח ג), והיא על רישיה דבר נש. עלה אתמר ״ותמונת יהוה יביט״ (במדבר יב ח), ״אך בצלם יתהלך איש״ (תהלים לט ז). ובגין דאיהי על רישיה דבר נש - אסיר ליה לבר נש למיזל ד' אמות בגלוי דרישא. דאם היא אסתלקת מעל רישיה דבר נש - מיד אסתלקו חיים מניה.

ואי תימא דכך שריא על אומין דעלמא אף על גב דלא אתברי בהון שמיא וארעא וכל תולדין דבהון!? -- לא שריא ודאי! דמשה בעא מקב"ה דלא תשרי שכינה על אומין דעלמא, ויהיב ליה.

הבלא דקיימא על אומין דעלמא מאן נפקא? או על חייביא דאינון ערב רב מעורבין עם ישראל? אלא ודאי לית כל אפייא שוין! אפילו ישראל לאו אינון שוין - כל שכן אחרנין! אלא ודאי על האי דיוקנא דאת ה' אוקמוה ״מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה״. וכד האי שריא על ישראל - לית לון יגיעה - ״שבת וינפש״ (שמות לא יז).

דנפש אחרא אית על רישיה דבר נש דאתקריאת ״עבד״. ואיהו דיוקנא על בר נש. ואיהי עבד דמלכא דמנענעא כל אברין דבר נש למיזל בארחין טבין ולקיימא בהון רמ"ח פקודין לשריא עלייהו ה' ד״בהבראם״. דכך סליק הבראם לרמ"ח. ודיוקנא אחרא על רישיה דאתקריאת ״תורה״. ודא ו'. ועלייהו אתמר ״ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים״ (בראשית א כז) - תרין דיוקנין טבין דאינון דכר ונוקבא. דכר - מסטרא דאת ו', נוקבא - מסטרא דאת ה'.

ותרין אתוון אתערין ליה לבר נש לתורה ולמצוה. י' - יראה, ודא איהי על רישיה דבר נש ומנה ייעול דחילו ללבא דבר נש למדחל מקב"ה ולנטרא גרמיה דלא יעבר על פקודין דלא תעשה. ה' - אהבה על רישיה דבר נש, ומניה עאל רחימו דקב"ה על רמ"ח אברין דיליה לקיימא בהון פקודין דעשה. ו' איהי על רישיה דבר נש ומניה ייעול על פומא דבר נש מלולין לאולפא באורייתא. ובהאי ״קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה״.

ובהאי דיהא בכון היראה והאהבה והתורה - יתחזר יהו דאיהו בינה תשובה - ו' תשוב לגבי ה' דאיהו עובדא דבראשית. ואיהי ל"ב ״אלהים״.

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?