ספר הזוהר – חלק ג, דף צט ע״ב

מההוא פלקא דאשא חוורא וכתבי עליה בההוא אשא אוכמא.

וכדין מלכא אחמיץ דינא עד זמנא ידיעא - דילמא בין כך ובין כך יהדרון בתשובה. אי יהדרון - פתקין נקרעין. ואי לאו - מלכא יתיב וכל אינון דבי זכותא קיימי קמיה. כרוזא קם וכריז ״פלוני עבד כך - מאן יוליף עליה זכות?״. אי אית מאן דיוליף עליה זכות - יאות. ואי לאו - הא אתמסר לסנטירא.

וכלא ידע קב"ה. אמאי אצטריך לכל דא? אלא בגין דלא יהא פטרא דפומא לבני עלמא! אלא לאחזאה דכלא עביד בארח קשוט, וניחא קמיה מאן דאשתזיב מן דיניה. ואי תימא מנא לן? האי אתמסר לחכימין. ואפילו למאן דלא ידעי - מאן דבעי לאסתכלא - ישגח במה דאיהו באתגלייא וידע במה דאיהו בסתרא. דהא כלא כגוונא חדא! כל מה דפקיד קב"ה בארעא - כלא איהו כגוונא דלעילא.

יומא דראש השנה איהו יומא דדינא, ומלכא יתיב בכרסייא דדינא. סנטירא קא אתי וחפי פתחא דמלכא ותבע דינא. ואע"ג דקב"ה רחים ליה לדינא כמה דאת אמר ״כי אני יהו"ה אוהב משפט״ (ישעיהו סא ח) - נצח רחימו דבנוי לרחימו דדינא. ובשעתא דסנטירא קם למטען מלין עלייהו - פקיד למתקע בשופר בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא בההוא שופר. סלקא ההוא קלא כלילא באשא ורוחא ומיא ואתעביד מנייהו קלא חדא, ואתער קלא אחרא לעילא. כד ההוא קלא אתער מעילא ומתתא - כדין כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי.

ביומא דראש השנה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא - כל חד כפום ארחוי. דהא בההוא שעתא ״ותכהין עיניו מראות״ (בראשית כז א) - דנפק מניה מאן דאחשך אפי בריין, ואתפרש ושכיב על ערסיה דדינא וקרי לעשו ואמר ״וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאה לי״ . ורבקה אמר אל יעקב בנה רחימא דנפשה, בנה רחימא דאתמסר לה מיומא דאתברי עלמא, ופקידת ליה לאתערא איהו באינון מטעמים דיליה. ויעקב אתער