ספר הזוהר – חלק ג, דף ק ע״א

מתתא - מתלבש בצלותין ובעותין. ״והקול קול יעקב״ - בההוא שופר דקא סליק ואתער יעקב לגביה ואתקריב בהדיה. ״ויגש לו ויאכל״ ואתכליל דא בדא. כיון דאתכליל בהדיה - ״ויבא לו יין״ (בראשית כז כה) - דא יין דמנטרא, יין דהוא חדו דלבא רזא דעלמא דאתי. כדין ״וירח את ריח בגדיו״ - צלותין דסלקין ובעותין. ״ויברכהו״ - נח רוגזא וחדי לבא וכלא איהו רחמי. כיון דאיהו אתכליל ביעקב - כל אינון חיילין ותוקפין ורוגזין דהוו זמינין - אתבדרו ולא אשתכחו תמן. וישראל נפקין מן דינא בחדוה ובברכאן.

(בראשית כז ל) ״ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו״ ביומא דא בחדוה ובברכאן עלאין, ״ועשו אחיו בא מצידו״ - טעין טועני מעובדי דעלמא. ״ויעש גם הוא מטעמים״ - חדיד לישניה למטען טענות, אתקין סהדי, ״ויבא לאביו״. ״ויאמר יקום אבי״ - יתער בדינוי. ״ויאכל״ כמה עובדין בישין דכל עלמא דקא אשכחנא.

״ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד״ דהא לא יכיל לאתפרשא מכללא דיעקב דאיהו בחדוה. ״ויאמר מי איפה הוא הצד ציד״ בכמה צלותין ובעותין. ״ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה״.

״כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה וגו'״ (בראשית כז לד) דחמי דהא צידו לא הוה כלום. עד לבתר דאמר ליה ״הנה משמני הארץ יהיה וגו'״ - אלין תקיפין ואכלוסין דשאר עמין. ודא קשיא ליה מכלא. ״וישטום עשו את יעקב״ למיזל אבתריה ולקטרגא ליה תדיר. ויעקב אזיל באינון יומין דבין ראש השנה ליום הכפורים - עריק לאשתזבא מניה. תב בתיובתא, שוי גרמיה בתעניתא, עד דאתי ראש השנה ויום הכפורים. כדין ידעי ישראל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש - כלהו מקטרגי זמינין לקטרגא לון. מיד ״ויירא יעקב מאד ויצר לו״ (בראשית לב ח) - ואסגי בצלותין ובעותין - ״ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי וגו'״ (בראשית לב י).

עד דנטיל עיטא ואמר ״כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני״. ״ויקח מן הבא בידו מנחה וגו' עזים מאתים ותישים עשרים וגו' גמלים וגו'״ - כך הוא סטרא דיליה. ״גמלים״ הוא נחש כמין גמל. בשעתא