ספר הזוהר – חלק ג, דף צח ע״ב

דלהון עומר לחם שעורים, ״וימד שש שעורים וישת עליה״ (רות ג ) - אורייתא דבעל פה דשית סדרי משנה. אבל אלין דאילנא דחייא דאינון אדם - אורייתא דלהון נהמא דקב"ה. הדא הוא דכתיב ״לכו לחמי בלחמי״ (משלי ט ), והיינו שתי הלחם.

חדו כלהו תנאין ואמוראין ואמרו: מאן קאים קמי סיני!

[שייך כאן פקודא לשרוף קדשים הנדפס [[זהר חלק ג לג א

״בחדש השביעי באחד לחדש וגו'״ - פקודא [מ"ב] דא לתקוע שופר בראש השנה דהוא יומא דדינא לעלמא, כמה דאוקימנא. והא אוקמוה דכתיב ״תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו״ (תהלים פא ד). והא אתמר דהאי איהו יומא דסיהרא אתכסי ביה וקאים עלמא בדינא, בגין דההוא מקטרגא חפי וכסי ואנעל פתחא על מלכא - אתר דדינא שריא למתבע דינא על עלמא.

ואי תימא איך אתיהיב ליה רשו לההוא מקטרגא לחפאה ולמתבע דינא? אלא ודאי בידא דהאי מקטרגא שוי קב"ה למתבע דינא על כל עלמא, ושוי ליה יומא ידיעא למתבע קמיה כל דינין דעלמא, דהא קב"ה עביד ליה ושוי ליה קמיה למהוי דחילו דקב"ה סלקא ושריא על כלא.

ורזא דא ״והאלהים עשה שייראו מלפניו״ (קהלת ג יד). מאי ״עשה״? ״עשה״ להאי מקטרגא ואתקין ליה קמיה למהוי סייפא שננא על כל עלמא. וכל דא