ספר הזוהר – חלק ג, דף צח ע״א

פקודא [ל"ד] בתר דא - לקרבא שתי הלחם.

הא אוקימנא שתי הלחם - תרתי שכינתי - עילא ותתא. ואתחברן כחדא. לגביהון תרין נהמי בשבת - מזונא דחד תרין; דעילא ותתא. ועל דא כתיב ״שני העמר לאחד״ (שמות טז כב). ״לאחד״ ודאי - לאתייחדא באתר חד. לההוא דאקרי ״אחד״. ומאן איהו? ״הקול קול יעקב״ דאיהו ירית עילא ותתא; תרין נהמי כחדא. ובגין דשבועות איהו רזא דעילא ותתא וכלא איהו שבועות - אתקריבו תרין נהמי.

פקודא בתר דא להסדיר לחם ולבונה להקריב עומר דכתיב ״ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים לעולה״ (ויקרא כג יב). וכן בשבועות להקריב שתי הלחם. והכי בכל יומין טבין להקריב קרבן דמוספין. אלא ודאי בכל יומא דמועדייא צריך לקרבא קרבנא דיליה, צריך לקרבא עליה תוספת דאית ליה. כגון תוספת כתובתא ומתנתא דאוסיף חתן לכלה. ושבת מלכתא דאיהי כלה - בשבתות ובכל יומין טבין צריכה תוספת דאינון מוספין דקרבנין, ומתנתא דאינון מתנות כהונה.

ובשבועות דאיהו מתן תורה דאתייהיבו תרין לוחין דאורייתא מסטרא דאילנא דחיי - צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם. דתרין לוחין אינון י"ו - צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם דאינון ה"ה, דאינון נהמא דאורייתא דאתמר ביה ״לכו לחמי בלחמי״. ה"ה מן ״המוציא לחם מן הארץ״. והאי איהו מאכל אדם דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ״זאת התורה אדם״ (במדבר יט יד), ״אדם כי יקריב מכם קרבן ליהו"ה״ (ויקרא א א).

עומר דשעורין מאכל בעירן דאינון חיות הקדש דמנהון צריך לקרבא. הדא הוא דכתיב ״מן הבהמה״ - אלים מנגחים במתניתין באלין פשטין. ״מן הבקר״ - פרים מנגחים במתניתין בתוקפא יתיר. ״ומן הצאן״ - שאר עמא - קרבנא דלהון צלותין, ועלייהו אתמר ״ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם״ (יחזקאל נד ).

דמארי קבלה ומארי מדות אינון מסטר דאילנא דחייא. שאר עמא מסטרא דאילנא דטוב ורע, איסור והיתר. ובגין דא ״מן הבהמה״ מאכל