ספר הזוהר – חלק ג, דף צז ע״ב

ממסאבו ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון. מתמן ולהלאה - יעבדון חשבנא למקרב אתתא לבעלה לאתחברא בהדיה. ואינון חמשין יומין דדכיו לאעלא לרזא דעלמא דאתי ולקבלא אורייתא, ולמקרב אתתא לבעלה. ובגין דאלין יומין - יומין דעלמא דדכורא - לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו. ועל דא חושבנא דא בעמידה איהו, ומלין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה. ורזא דא - צלותא דעמידה וצלותא מיושב.

ואלין חמשין - מ"ט אינון; כלל אנפי אורייתא. דהא ביומא דנ' איהו רזא דאורייתא ממש. ואלין אינון חמשין יומין דביה שמיטה ויובלא. ואי תימא חמשין מ"ט אינון?! חד טמירא איהו ועלמא אסתמיך עליה. ובההוא יומא דחמשין אתגליא טמירא ואשתכח ביה. כמלכא דאתי לבי שושביניה ואשתכח תמן - אוף הכא יומא דחמשין. והא אוקימנא רזא דא.

[״פקודא ל"ב לקרבא קרבן העומר וכו'״ - [[זהר חלק ג צז א]

פקודא [ל"ג] בתר דא - למעבד חג שבועות דכתיב ״ועשית חג שבועות ליהו"ה אלהיך״ (דברים טז י). שבועות - על דעאלו ישראל לרזא דחמשין יומין דאינון ״שבעה שבועות״. ובקרבנא דעמר אתבטל יצר הרע דערקת מאשת חיל. וכד תמן לא אתקריב - מתדבקין ישראל בקב"ה ואתבטל מעילא ומתתא. ובגין כך אקרי בגוונא דא ״עצרת״ - דאית ביה ביטול יצר הרע. ועל דא לא כתיב ביה ״חטאת״ כשאר זמנין דכתיב בהו ״חטאת״. וכדין כל נהורין אתכנשו לאשת חיל ובגין כך ״עצרת״.

״שבועות״ - ולא כתיב כמה אינון?! אלא בכל אתר דאתמר סתם - שמא גרים דאינון מן שבע, וכתיב ״שבעה שבועות תספר לך״ (דברים טז ט). אמאי כתיב ״שבועות״ בלחודוי? אלא הכי אצטריך 'שבועות' סתם לאכללא עילא ותתא, דהא בכל אתר דאלין מתערי - אלין אוף הכי מתערי עמהון.

עד לא הוה שלֹמֹה לא הוו אתגליין. כיון דאתא שלֹמֹה עבד מנייהו פרט דכתיב ״שבעת ימים ושבעת ימים״ (מלכים א ח ) - דא איהו פרט. בזמנא אחרא בכלל 'שבועות' סתם. ולא אצטריך לבר נש אחרא למעבד מנהון פרט בר שלמה בגין דאינון שבעת יומין דלתתא לא נהירו בשלימו עד דאתא שלמה, וכדין קיימא סיהרא באשלמותא באינון שבעת יומין. והכא ״חג שבועות״ סתם, בגין דאתכללו תתאי בעלאי ולא אנהירו כיומא דשלמה.