יד מלאכי – חלק ג – קטע 9

תקט עביד איניש דגזים ולא עביד היינו היכא שהגזים עליו במילתא אחריתי למסור ממונו או גופו דלית ליה הנאה בגזים דאימור לא עביד אבל כשמגזי' אותו באותו דבר עצמו להוציאו בדיניהם ולא השיב ידו מבלע עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו בהא ודאי ל"ש טעמא דעביד איניש דגזים ולא עביד שו"ת מוהרי"ט חח"מ סי' ד':

תקי עוסק במצוה פטור מן המצוה היינו אע"פ שיכול לקיים את שתיהן מיהו כל שאינו צריך לטרוח כלל אלא בדרכו במצוה אחת יכול לצאת ידי שניהם אז ודאי יקיים שתיהן כי מהיות טוב אל תקרי רע באר שבע דף ס"ב ב':

תקיא עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה היינו דוקא היכא דטעין איהו אבל ליתמי דידהו לא טענינן נ"י ס"פ השואל בשם הראב"ד:

תקיב עביד איניש דלא מגלי טענתיה חוץ לב"ד היינו היכא דאשתעי מילי אבראי ולא טען ואתא לבי דינא וטען כדאיתא בגמ' והיינו טעמא דמצי אמר ליה לא רציתי לגלות טענתי לפניך עד אשר אטען בב"ד אבל היכא שהנתבע אומר לתובע שאינו רוצה ליכנס עמו לדין עד אשר יגיד לו מה היא תביעתו חייב התובע לומר לו ואין שייך בזה עביד איניש דלא מגלי טענתיה חוץ לב"ד ש"ך ח"מ ריש סי' י"א נגד פסק הב"ש:

תקיג עדות שאתה יכול להזימה דבעי' לאו לדיני נפשות בלחודייהו אתאמר' אלא אף בדיני ממונות בעי' עדות שאתה יכול להזימה ש"ך ח"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז ע"ש שהעלה ארוכה להוכיח כן בראיות נכונות נגד קצת פוסקים:

תקיד עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא היינו להאמינו בדבריו בלחוד אבל אם הוא דבר שיכול להתברר נאמן ב"י ח"מ סי' כ"ח סט"ו בשם מוהרי"ק ותוספות:

תקטו עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד לא אמרי' רק כשהם ב' עדים אבל אם עד אחד בלחוד חתום בשטר אפשר דיכול לחזור בו ולא הוי כמי שנחקרה עדותו בב"ד ריב"ש קכ"ז והביאה הב"י ס"ס כ"ח:

תקטז עד אחד מחייבו שבועה היינו דוקא כשמעיד בעל פה אבל אם עד אחד חתום בשטר אין מזקיקו שבועה ולאו כלום הוא ריב"ש סי' קכ"ז לדעת הירו':

תקיז עדים בחתומיו זכין לו לא אמרי' אלא בשטר שנחתם כראוי אבל שטר שלא חתמוהו כראוי כגון שמלאוהו בקרובים או פסולים לא אמרי' כן סמ"ע סי' מ"ה ס"ק ל"ו וב"ח וש"ך שם:

תקיח עד מפי עד דכשר לעדות אשה לאו דוקא עד מפי עד אלא אפילו עד מפי עד מפי עד אחר עד מאה כנה"ג א"ה סימן י"ז הגה"ט אות ז"ך בשם תשובה כ"י:

תקיט עביד איניש דגזים ולא עביד היינו בצנעה אבל בפרהסיא ובב"ד גזים ועביד כנה"ג ח"מ סי' שפ"ח הגה"ט אות ע"א וכ"כ כ"מ ח"ג סי' ב': סליקו כללי העין:

בס"ד כללי הפא

תקך פרסום או דבר מפורסם דאמרי' בכל מקום כיון דידעו בי תלתא באותו דבר מיקרי מפורסם רש"י בשבועות דף כ"ה ב' ועיין מנחות מ' א' ולירמו בי עשרה ומפרסמא למילתא ובכנה"ג י"ד סי' רי"ד בב"י אות י"ג ובסנהדרין מ"ד רע"א:

תקכא פסיק רישיה אע"ג דקי"ל דאסור היינו דוקא היכא שבאותו מעשה דעביד הפסיק רישיה אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו אבל אם באותו הפסיק רישיה שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ויתכוין גם לדבר ההיתר אז אפילו עביד גם הפסיק רישיה ומכוין גם לו שרי שלטי הגבורים ריש פ' האורג לדעת הרשב"א ע"ש:

תקכב פסיק רישיה כל מעשה דאפשר ליעשות זולת הפסיק רישיה אז אפי' עביד אותו מעשה אפי' בפסיק רישיה שרי כי לא מתכוין לעשותו בפסיק רישיה שם ד"ע:

תקכג פי תקרה יורד וסותם לא אמרי' אלא ברוח אחד ויש מתירין אפילו בב' רוחות ודוקא זו בצד זו אבל זו כנגד זו לא מוהריק"ש בערך לחם א"ח סי' שס"א:

תקכד פלגינן דבורא לא אמרי' אלא בפלוגתא דחד דבורא שמקיימין חציו ומבטלין חציו אבל כשהם ב' דברים נפרדים זה מזה. לא אמרינן הראנ"ח ז"ל ח"א סי' נ"ח ועיין קצת כללים מזה בכנה"ג ח"מ סי' ל"ד הגה"ט אות ס"ט וכו' ובשו"ת זרע אברהם י"ד סי' א' ועיין בב"י סי' ל"ג ס' מ"א שכת' בשם הרא"ש הפך מזה וכן נראה מתוך דברי הריטב"א בכתובות פ"ב דף י"ג ד' וט"ו א' וע"ש בשיטה דף י"ד:

תקכה פסיק רישיה דאסור היינו דוקא בדבר שאסור מן התורה אבל בדבר שעיקר איסורו הוא מדרבנן כל דלא מיכוין שרי ואע"ג דפסיק רישיה הוא שו"ת גנת ורדים ח' א"ח כלל ג' סי' ט"ז וי"ד ועיין עולת שבת סי' ש"ך ס"ק ל"ב והרשב"א בשיטתו לשבת פי"ז דף ל"ח ב' דנראה דפליגי:

תקכו פלגינן דבורא לא אמרינן כדי לפסול השטר דמדאור' עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין תוספות יבמות דף כ"ה ב' ד"ה רבא:

סליקו כללי הפא:

בס"ד כללי הצדיק

תקכז צפור דרור אם הוא טמא או טהור עי' פר"ח א"ח סי' תל"ז מ"ט ומקראי קדש דף ר"ט ב' ומ"ל ה' טומאת צרעת ספי"א הלכה א' ובט"ז י"ד סי' פ"ב ס"ק ז' ושם בנקודות הכסף:

תקכח צוואת שכיב מרע לא בעי עדים דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי והיינו כשמודים היורשים שכך צוה הש"מ הריב"ש סי' תנ"ב והמרדכי פ' זה בורר הביאו הסמ"ע סי' פ"א ס"ק ח' וכן הסכים גנת ורדים ח"מ כלל ה' סי' י"ב אמנם שם בסי' י"ג יש חולקים וע"ש בסי' ט"ו:

תקכט צער בעלי חיים לא שייך כשיש ריוח בדבר פסקי תוס' דע"ז וכ"כ רמ"א בא"ה ססי' ה' אך מדברי רמ"ע רסי' ק"ב נראה דאסור ועיין קצת כללים בזה בכנה"ג ח"מ סי' ער"ב: סליקו כללי הצדיק בס"ד

כללי הקוף

תקל קנוניא לא חיישי' לה אלא היכא דאין רגלים. לדבר מוהרשד"ם ח"מ סי' רכ"ח ועיין שו"ת רמ"א סי' ל"ג וכנה"ג רסי' ס"ה:

תקלא קרקע עולם אע"פ שאינו נאסר אם חפר בורות שיחין ומערות לאלילים (כפירש"י שם) אסור ע"ז דף נ"ד ב' הובא בש"ע י"ד סי' קמ"ה ס"ז:

תקלב קנין בטעות דחוזר היינו דוקא כשהטעות הוא בעיקר הדבר אבל כשהטעות אינו בעיקר הדבר אינו חוזר (ושם נאמר היכי דמי טעות שאינו בעיקר הדבר) (והוא ז"ל חולק עליו וכ' דכל שיש שם טעות קנין בטעות הוא וחוזר) כנסת הגדולה ח"מ סי' כ"ה הגה"ט אות ע"ו בשם מ"צ ח"ב:

תקלג קמא קמא בטיל לא אמרינן בדבר שדרכו ליגדל וגם גדל בלי הפסק כנהר וכיוצא בו הרא"ש בנדרים דף מ' ע"א ועיין פר"ח י"ד סי' ס"ח ס"ק י"ט:

תקלד קנוניא לא חיישי' לה היכא שאפשר לפרש באיזה צד שיהיה שהאמת אתו ואז נאמן אף במקום שחב לאחרים כנה"ג ח"מ סי' ט"ל ריש הגהות הב"י:

תקלה קטן אוכל נבלות דאין ב"ד מצווי' להפרישו היינו היכא דלא נפיק מיניה חורבא אבל אי נפיק מיניה חורבא כגון תקיעת שופר שהקול נשמע לרבים ויבאו לתקוע בשבת אז ב"ד מצווין להפרישו הר"ן פ"ג דר"ה עיין פי' עראמה ספכ"ד מה' שבת:

תקלו קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום היינו דוקא במקום שהיא טריפה מחמת נקב לא במקום שהיא טריפה שלא מחמת נקב ט"ז י"ד סי' ס"ז ס"ק א' בשם ר' יצחק הלוי וכ"כ הפר"ח י"ד סי' מ"א ס"ק י"ג וברסי' כ' והסכים לדבריו גם הכנה"ג בסי' ל"ג הגה"ט אות י"ג ותמה על החולק ע"ז:

תקלז קרום שעלה מחמת מכה דטריפה אע"ג דבגמרא לא איתמר רק בושט ובריאה ה"ה לכל הנקובים כנה"ג י"ד סי' ל"ג הגה"ט אות י"ג ויש חולקים וע"ש ובריש סי' מ"ו ושם בפר"ח שכ' כן לדעת רוב הפוסקים:

תקלח קנין אין כאן שבועה אין כאן אפילו מאן דסבר הכי היינו דוקא כשמצד הדין לא קנה כלל בשום צד כגון המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לדעת הרמב"ם וכן באסמכתא וכיוצא דכיון דמצד הדין לא קנה ואין כאן קנין שבועה ג"כ אין כאן אבל בלאו הכי חייב לקיים שבועתו כנה"ג ח"מ סי' פ"ז הגה' אות י"ט ועיין גור אריה הלוי ח"מ סימן ר"ז ס"ק כ"ג וכל פרטי דינים אלו בשי למורא סי' כ"ז ול"א:

תקלט קרקע בחזקת בעליה עומדת היינו הבעלי' שקנו אותה אבל השוכר בית מחבירו, אע"ג דקי"ל דשכירות ליומיה ממכר הוא אין השוכר נקרא בעל הקרקע לכשתהיה הקרקע בחזקתו כ"כ הכנה"ג בסי' ק"ס הגה"ט אות קצ"ג בשם גדולי האחרונים וע"ע שם סי' רכ"ז הגהות הב"י אות ל"ב וע"ש קצת חידושים על זה:

תקם קנוניא בת יומא לא חיישינן לה אסיפת זקנים לר' בצלאל דף נ"ח בשם תלמיד הרי"ף:

תקמא קיום שטרות דרבנן היינו דוקא כשאין הבעל דין ווען מזויף לפנינו אבל אם בעל דבר אומר שהוא פסול אז צריך קיום אף מדאורייתא סמ"ע סי' מ"ו ס"ק ט' בשם הגהות המרדכי והש"ך שם ס"ק ט' חולק על זה:

תקמב קים ליה בדרבא מיניה לא אמרינן אלא בחייבי מיתות ב"ד ש"ך ח"מ סי' ש"ץ ס"ק ב':

תקמג קלא דלא פסיק היינו שעומד הקול יום וחצי והוא שלא פסק ביני ביני הרע"ב ספ"ב דיבמות:

תקמד קול מראה וריח אין בהם דין מעילה הני מילי כששומע קול כלי שיר או שמריח ריח קטורת אחר שעלה תמרתו או שהיה נר של הקדש דלוק והלך לאורו אבל אם לקח כלי שיר של הקדש ונגן בו או הקטורת והריח בו או תפוח וורד של הקדש והריח בו או הדליק מנר של הקדש וכיוצא בו בדברים אלו שנהנה מגוף ההקדש יש בו דין מעילה רדב"ז ח"ב סי' רצ"ו וכ"כ משנה למלך פ"ח מה' כלי המקדש הל' ו' וס' שמות בארץ דף ו' ע"ב ולעד"ן צ"ע בהרמב"ם פ"א מה' שופר דין ג' גבי שופר של עולה וכו' ע"ש ובלח"ם ואפשר לתרץ עם זה מ"ש שם הרמב"ם גופיה ואם תאמר וכו' ודוק ועיין המבי"ט ח"ב סי' קל"ב ענין כיוצא בזה ודוק:

תקמה קנין אין כאן שבועה אין כאן לאו דוקא בשבועה היא דאמרינן אלא ה"ה בנ"ש אמרי' קטן אין כאן נ"ש אין כאן שו"ת מוהרי"ט ח"ב חלק י"ד סי' כ"א הובא בכנה"ג י"ד סי' רל"ט בטור אות ע"א:

תקמו קול מראה וריח אין בהם משום מעילה מעילה הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא פסחים דף כ"ו א':

תקמז קנין פירות ע"כ לא פליגי ר"י ור"ל אי כקנין הגוף דמי או לא אלא דוקא היכא שהפירות הם לשעה כגון ההיא דהמוכר פירות שהם לזמן לאו כקנין הגוף דמי אבל היכא שלעולם פירות המעות הם לעניים ואין לנותן שום תועלת בשום זמן מאותן המעות פשיטא דאליבא דכ"ע בכה"ג קנין פירות כקנין הגוף דמי משנה למלך פ"ד מה' מלוה דין י"ד דף ב"ן ג':

תקמח קנס לא שייך אלא במזיד ומי שהזיק בדבר שהוא עצמו מפסיד אין לקונסו תו' דבתר' ד' ב' ב' ד"ה וחייב באחריותו: סליקו כללי הקוף:

בס"ד כללי הריש

תקמט רותח מקרי כל שהיד סולדת בו ב"י א"ח סי' שי"ח:

תקן רגיל מקרי כשאדם עושה אותו דבר שני פעמים הר"ן דנדרים מ"ו א' בשם הירושלמי:

תקנא רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הם היינו לענין שיודעים הל' שחיטה אבל לא לענין שישחטו שפיר ולא ינבלו הרא"ש בתשובה כלל ך' סי' י"ב וכ"כ ס' חדושי הגרשוני בפירושו לח"מ סי' ש"ו:

תקנב רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם לאו דוקא רוב אלא ר"ל כל המצויין אצל שחיטה מסתמא הם מומחין ואפילו מיעוט ליכא והאי דנקטו רוב אשגר' לישן הוא הרא"ה בבדק הבית דף ז' א' והרשב"א שם במשמרת הבית חולק עליו ע"ש וכ' הכנה"ג בי"ד סי' א' הגהות הטור אות ך' דכדברי הרשב"א נראה מדברי הר"ן:

תקנג רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם לא אמרי' רק בדליתיה קמן למבדקיה אבל היכא דאיתיה קמן אסור לאכול משחיטתו עד שיבדק אם יודע הלכות שחיטה אם לא ריב"ש סי' תצ"ח ושכן הסכימו כל הגאונים והאחרונים:

תקנד רוב הנראה לעינים דאמרינן בכל מקום ר"ל רוב גדול כ"כ שנראה להדיא בלי מדידה שהוא רוב ומיהו איכא דוכתי דקאמר רוב הנראה לעינים אף ברוב כל דהו וסרכיה נקט ואזיל ע"ד השאלה ולכן כשהוא לחומרא כגון בשחיטה וכיוצא דאיכא למימר דבדקדוק נקטיה טפי אית לן לפרושי כפשטיה ולא למדחק אנפשין להוציא משמעות הלשון מפשוטו פר"ח י"ד סי' כ"א ס"ק ג' וע"ש אך בעל פרי תאר שם חולק עליו עש"ב ומצאתי להרדב"ז ס"ב סי' י"ב שכ' דרובא דמנכר הוא הוא שיהי' ניכר למרחוק רוב גדול בלי עיון והשגחה ורוב סתם וכן רוב הנראה לעינים הוא כל שהוא יותר מן החצי ע"ש ואחרי המחילה אישתמיט מיניה דרש"י בפ' אין מעמידין ל"ז ב' פי' דרובא דמינכר הוא רוב הנרא' לעינים ע"ש:

תקנה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם לאו דוקא אצל שחיטה אלא אף לענין בדיקה אמרי' רוב מומחין הם כן משמע מהריב"ש סי' קצ"ח ועיין משנה למלך פ"ד מהלכות שחיטה:

תקנו רוצה בקיומו של איסור לא אמרינן, אלא בע"ז ויין נסך אבל בחמץ לא שייך כלל טעם זה פר"ח א"ח ססי' ת"ן:

תקנז רשות כל מקום שהוזכר בתלמוד כגון מים אמצעים רשות וכדומה היינו אם ירצה להחמיר רשות ונכון הוא ולא חשבינן ליה כיוהרא דבודאי כאן ראוי להחמיר רש"ל ביש"ש על חולין פ' כל הבשר ססי' ה':

תקנח רובו ככולו אמרי' כולו כרובו לא אמרי' שו"ת רדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' מ"ב:

תקנט רוב וקרוב הולכין אחר הרוב לא אמרי' אלא כשאין המועט מובדל בפני עצמו אבל אם הוא מובדל כגון שיש שכונה לישראל לבד בטילה רוב העיר מן השכונה ההיא ולא אזלינן אלא בתר רוב השכונה לחוד שאין רגל בני העיר מצוי שם הרשב"א במשמרת הבית בית ה' סוף ש"ד וכ"כ הפרישה וט"ז והש"ך בי"ד סי' קכ"ט ס"ק כ"ז:

תקס רבים מדכרי אהדדי לא אמרי' אלא היכא דכולם עושים הדבר ביחד אבל אי כל חד וחד עושה צרכו בפני עצמו לא שייך לומר דמדכרי אהדדי זרע יצחק עירובין פ"ד מ"ו:

תקסא רוב וקרוב הלך אחר הרוב אפשר לומר דלא אמרי' כן אלא בבעלי חיים דניידי אבל בדבר דלא נייד אזלינן בתר קרוב ולא בתר הרוב הרדב"ז בס' יקר תפארת פ"ו מהל' מעשר שני: תקסב רוצה בקיומו של אסור לא אמרו אלא ביין נסך אבל לא בשאר איסורי הנאה רדב"ז ח"ב סי' ר"מ:

תקסג רובא וחזקה רובא עדיף לא אמרינן אלא היכא דהרוב מגרע החזקה והחזקה מגרע כח הרוב אבל היכא דאפשר להתיר מטעם החזקה בלא בטול הרוב לא אמרי' כן שיטה מקובצת על כתובות מר' בצלאל פ"ק דף מ"ד א' בשם הרא"ש יע"ש:

תקסד רובא וחזקה רובא עדיף אפשר דלא אמרי' הכי אלא במקום שהרוב אמרוהו חז"ל כגון רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אבל ברוב שהם ז"ל לא הזכירוהו אלא אנן אמרי' ליה דילמא בכה"ג לא אמרי' רובא עדיף מחזקה שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' כ"ג:

סליקו כללי הריש

בס"ד כללי השין

תקסה שבות דרבנן יש בו חלוק בין היכא דקא עביד מעשה להיכא דלא עביד מעשה מה שאין לחלק בדאוריית' תרומת הדשן סי' ס"ג:

תקסו שבות דרבנן יש בו חלוק בין מתכוון גמו' לאינו מתכוון בפסיק רישיה מרדכי דשבת פ' הזורק ות"ה סי' ס"ו ועיין כמה דיני שבות במג"א סי' ש"ז ס"ק ז':

תקסז שתיקה כהודאה דמיא לא אמרי' אלא היכא דליכא לתלות השתיקה בדבר אחר אבל היכא דאיכא לתלות השתיקה בדבר אחר תלינן ולא חשבי' ליה כהודאה משפטי שמואל ססי' קי"ט ועיין ש"ך ח"מ סי' ע"א ס"ק י"ז וכנה"ג סי' קל"ח וכ"כ פסקי רקנאטי תכ"ג ועיין זכרון דברים דף נ"ד ב':

תקסח שלא להשביע את עצמו לא אמרינן טענה זו אלא בבריא או בחולה דליכא הוכחה שרוצה שיתקיימו (דבריו) אבל ש"מ המצוה לבניו וניכר מתוך צואתו שרוצה שיתקיימו דבריו לא אמרינן שו"ת הר"ש הלוי ח"מ סי' י"ט:

תקסט שלא להשביע וכו' לא אמרי' טענה זו אלא כשאומר כן בפני אנשים אבל בינו לבין בניו לא שם בשם חכם אחד ובעל כנה"ג סי' ל"ב הגה"ט אות ל"ו חולק על זה:

תקע שלא להשביע וכו' לא אמרי' טענה זו אלא בחיוב קצוב אבל בחיוב נמשך מכאן ולהבא כגון המקבל עליו לזון את חבירו כל זמן שהוא חי שאם ימות הניזון אין ליורשיו כלום לא מצי למטען טענה זו כנה"ג בתשובה הביא דבריו בחשן משפט סימן ל"ב הגה"ט אות ל"ז:

תקעא שטרך בידך מאי בעי ל"ש למטען אלא בדבר שהיה נמשך הפסד לבעל השטר אם ישאר השטר ביד שכנגדו כגון בהלואה דאפשר שיתפרע המלוה ואח"כ יחזור ויתבענו אבל בדבר שאין הפסד לבעל השטר אם ישאר ביד שכנגדו (כגון בפקדון וכיוצא) לא בני שמואל סי' כ"ח וכיוצא בזה כתב רש"ל בתשובותיו סי' צ"ג ע"ש:

תקעב שלא להשביע וכו' טענה זו אינה מועלת אלא כשמודה מעצמו אבל אם תבעו והודה אינו יכול להפטר בטענה זו טור ח"מ סי' פ"א סי' פ"ב וכ"כ שם הב"י בשם הרא"ש ושם בש"ע סט"ז וכ"כ התוספות בסנהדרין דף כ"ב ב':

תקעג שתיקה כהודאה דמיא דאמרי' לאו דוקא בממון אלא אף לענין איסורא שתיקה כהודאה הוי מוהרי"ק שורש קנ"ה מפ' יש נוחלין וכ"כ ב"ח ח"מ ס"ס רס"ט ובעל זרע אברהם חי"ד ר"ס ג' כתב בפשיטות דבמידי דאיסורא ל"ש ע"ש ובחזון נחום על ספר קדשים דף קס"ז א' קונטריס מיוחד לזה בארוכה:

תקעד שתיקה דהיא מחילה היינו דוקא היכא דאיכא טענה דחשיבותא שהוא כדאי לתלות בו המחילה אבל בלאו הכי לא הויא מחילה מהר"ם אלשיך סי' קל"ג וע"ב ועיין במוהרי"ט ח"ב ח' ח"מ סימן מ"ה וש"ך סי' ע"א ס"ק ט"ז וכנה"ג ח"מ סי' קפ"ג הגהב"י אות קכ"ח וסי' קע"ו בטור אות פ"ב פ"ג זרע אברהם חח"מ סי' ב':

תקעה שכן לא מקרי אלא כשהוא חבירו ורגיל עמו במשא ומתן אבל מפני שהוא דר אצלו אינו נקרא שכן דכמה אנשים דרים זה אצל זה ואין להם שייכות ביחד טח"מ סי' רכ"ג ס' מ"ו וכ"כ בעל המפה ס"ס קע"ה ס' נ' בשם התו' ור' ירוחם ואע"פ שכ' שם שיש מי שחולק על זה כבר כתב שם הש"ך דליתא שלא ראה חולק על זה ע"ש ונלע"ד שהכונה היא שאף שהוא חבירו ורגיל עמו בעינן גם כן שיהא שכנו וכן משמע במוהרי"ק שם:

תקעו שאני אומר היתר לתוך היתר נפל ואיסור לתוך איסור לא אמרינן אלא בדרבנן אבל בדאורייתא לא פסחים דף י' א' ומתוך דברי הב"ח בי"ד סי' קי"א משמע שהוא סובר אף בדאוריי' מקילינן וחלקו עליו האחרונים ז"ל מהך דפסחים עיין בפרי חדש י"ד סימן קי"א ס"ק י"ג:

תקעז שאני אומר וכו' לא אמרינן אלא היכא שאנו תולי' את האיסור באיסור ואין אנו אוסרים את האיסור יותר ממה שהיה כבר אבל היכא שב' הקדירות הם של היתר אם אנו תולים האיסור באחד ונתיר הב' הרי אנו אוסרים את האחד מהתירו ומאי חזית דאסרת להאי ולא להאי פר"ח י"ד סי' קי"א ס"ק י"א בשם הרשב"א: