יד מלאכי – חלק ג – קטע 8

תלח מגדר מילתא לאו דוקא היכא דהוי גדר וסיג אלא כל דבר שהוא חיזוק לדבריהם הוי כמו מגדר מילתא דחיזוק דברי חכמים בכל מה שדיברו בו אע"ג דלא ליהוי ביה מגדר מילתא גורם לקיים דבריהם כמגדר מילתא שאם היו מזלזלין בא' מדבריהם אתי לזלזולי בכולהו ב"י א"ח ססי' תי"ח ובכ"מ פ"ג מה' נדרים ועיין שאר כללי מיגדר מילתא בכנה"ג ח"מ סי' רל"א הגה"ט אות מ"ז וכו':

תלט מפני דרכי שלום שאמרו בכל מקום הוא תקנה מדבריהם ידי אליהו תיקון קל"ז וצ"ה וצ"ו וקמ"ג:

תם מיחזו כשקרא לא אמרי' דחיישי' אלא היכא דלעולם מיחזי הכי אבל היכא דלא מיחזי כן אלא לזמן מה ובתר הכי לא מיחזי תו כשקרא אז לא חיישי' הר"ן בחדושי גיטין על הש"ס פ"ג דף כ"ג א':

תמא מסייע ידי עוברי עבירה לא שייך אלא בעת עשיית העבירה אבל כשמסייע אחר עשייתה לא דמאי דהוה הוה מהר"י קורקוס פ"ח מהל' ביכורים הלכה י"ג מהירושלמי ועיין הליכות אלי כלל תקס"ד:

תמב מילתא דליתא בבריא ליתא בש"מ אפשר דלא אמרי' כן אלא לגבי אחריני לא לגבי בניו זקן שמואל דף קל"ג ד' ע"ש:

תמג מיתה לא שכיח פי' בפתע פתאום לא שכיח כ"כ הרמב"ם בפי' המשניות ריש יומא:

תמד מיתה לא שכיח לאו דוקא בבריא אלא אף אם היה חולה ביותר אמרי' כן משום דרוב חולים לחיים ב"י י"ד סי' רכ"ח בשם הרמב"ן וכ' שם הש"ך דבגוס' לא אמרי' כן כיון דרוב גוססים למית' ופשוט הוא:

תמה מניעת הריוח לא מקרי הפסד דתרי מילי נינהו עיין ט"ז י"ד סי' רי"ח ס"ק ג' ושו"ת אלשיך סי' ל"ז ומוהריק"ש בי"ד סי' רל"ב ושו"ת ר"מ פאדואה סי' ס"ב ונחלת שבעה דף ק"ח ג' ובתשובותיו סי' ס"ה ובני חיי ח"מ סימן רל"א הגה"ט אות כ"ז וכנה"ג ח"מ סי' שפ"ו הגהות הטור אות ס"ט:

תמו מחצה לאהרן ומחצה לבניו לאו דוקא במתנה אמרי' כן אלא בכל דבר הכלל נידון כא' הפרטים בין בחוב בין בתנאי והסכמת יחיד או ציבור נימוקי יוסף בתרא דף רכ"ט ב' ועיין ש"ע י"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ט:

סליקו כללי המם

בס"ד כללי הנון

תמז ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה לא אמרי' הכי אלא להפסד ממון הצריך בשעת עשיית המצוה אבל לאחר עשיית המצוה לא תומת ישרים סי' מ"ו:

תמח ניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוני' היינו דוקא מדעתו אבל שלא מדעתו לא מרדכי פ' אלו מציאות ועי' פר"ח א"ח סי' תל"ז ס"ג וס' בני חיי סי' כ"ה מא"ח הגהות הטור אות ב':

תמט ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה לאו דוקא בסתם הוא דאמרי' הכי אלא אפילו צוח ואמר לא ניחא לי בהאי מצוה ולא בעינא לה אין שומעים לו דאנן קים לן דניחא ליה שו"ת הר"א מזרחי ח"א סי' נ' ועיין פר"ח א"ח סי תל"ז ס"ד דמשמע שחולק על זה:

תן נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים דוקא לקרבן אמרי' הכי אבל לא לשבועה מהריב"ל ח"א דף כ' ג':

תנא נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם דאמרי' בכמה דוכתי היינו היכא שהחומרא היא לו לבדו אבל אם מתוך מעשיו יוצא החומרא גם לאדם אחר שהיה יושב באותו מקום שהלך זה לשם אין נותני' עליו חומרי המקום שיצא משם אם מתגלגל מזה חומרא גם לשני שיושב שם באותו מקום שהלך זה (וכגון אם ראובן שהיה מעיר שחוששין לסבלונו' שדך אשה במקום שאין חוששין לסבלונות ושלח לה סבלונות ואח"כ נתבטל אותו הזיווג אין לנו לאוסרה על כל העולם מחמת אלו הסבלונות כיון שהיא לא זזה ממקומה) מהר"א ן' יעי"ש הובאו דבריו בתשובת הרא"ם ח"א סי' י"ז:

תנב נצוק חבור לא אמרי' אלא בהפסד מועט אבל בהפסד מרובה כגון שהוציא מהחבית לכלי שיש בו יין נסך מותר טור י"ד סי' קכ"ו בשם הר"ם מרוטנבורק ושם בש"ע וע"ש בבאר הגולה:

תנג נדרים חלין על דבר מצוה לא קי"ל הכי אלא במצות עשה בין שיש עשה בקיומה ולא תעשה בביטולה ואין הפרש בזה בין איסור הבא מאליו לאיסור הבא על ידי עצמו אבל על מצות לא תעשה דעלמא אינו חל בין בביטולו בין בקיומו כיצד וכו' עי' בש"ע י"ד סי' רט"ו ס"ה שו"ת הרשב"א סי' תרט"ו:

תנד נורא משאב שאיב לא אמרי' אלא בדם הבלוע אבל דם שהוא בעין אין האש מפליטו אדרבא מצמת צמית ליה ואסור הר"ן בפ' גיד הנשה בשם ר' יונה הובאו דבריו ב"י י"ד סי' ס"ח:

תנה נותן טעם בר נ"ט דשרי לא אמרו אלא בשל היתר כבשר וחלב דכיון דטעם שני עדיין היתר הוא כיון דאיקלש כולי האי לא חשיב לאסור אבל במידי דאיסורא כל היכא דאיכא טעמא כלל אוסר עד סוף כל העולם הר"ן פ' כ"ה הביאו הש"ך בי"ד סי' צ"ד ושכן כ' הרשב"א בתשובה:

תנו נוגע בעדות לא מקרי אלא כשיש לו הנאת ממון אבל אי לית ליה הנאת ממון אלא שדעתו קרובה לפני קהלו לא מיקרי נוגע בעדות שו"ת מהרי"ט ח"מ סי' פ' ועיין קצת חידושים על זה בכנה"ג סי' ל"ז:

תנז ניחא ליה לאיניש דליעבד מצוה מצוה בממוני' נהי דאיהו ניחא ליה בהכי אבל אנן לא מטרחי' לי' למעבד מצוה בממוניה פר"ח א"ח סי' תל"ז ס"ג וע"ש באורך:

תנח ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוני' לא אמרי' אלא בפסידה מועטת אבל היכא דאיכא פסידא טובא אמרי' דלא ניחא ליה שם בפר"ח:

תנט נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים היינו בדבר הנוגע לבין קונו אבל בדבר הנוגע אצל חבירו אינו נאמן כל שיש עדים מכחישין אותו רש"ך ח"ב סי' קמ"ט:

תס נמצא אחד מהם קרוב או פסול היינו דוקא כי מסייעי אהדדי אבל כי מכחשי אהדדי לא תוספות בסנהדרין דף ל"א א' וכ' הכנה"ג ח"מ סי' ל"ז הגה"ט אות ג' שכן תפסו להלכה הרב"י בתשובותיו ח' א"ה דף כ"ב ד' ומהר"ם מפאדואה סי' ל"ב אבל הר"ם אלשקר בסי' ע"ד כ' על דברי התוס' שכל המפרשים והמחברים לא חילקו בזה ושאף התוס' לא להלכה ולא למעשה אמרו כן אלא דחיית קושיא בעלמא וע"ש וע"ע בכנה"ג שם קצת חידושים על זה:

תסא נפיק מיניה חורבא כל מילתא דגזרו בה רבנן משום דנפיק מיניה חורבא כל מה שנראה לנו שיכול לצאת מיניה חורבא נוכל לומר שהיה בכלל הגזירה כ"מ בפר"ח י"ד סי' ה' ס"ק ח':

תסב ניחא ליה לחבר דליעביד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעבד עם הארץ איסורא רבה היינו דוקא כשאותו איסור בא לע"ה ע"י חבר אבל בענין אחר לא ב"י א"ח סי' ש"ו בשם רשב"א ועיין תוס' דשבת דף ד' א' ד"ה וכי:

תסג ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה לא אמרי' אלא במצוה דאורייתא אך לא במצוה דרבנן שו"ת בית יעקב סי' נ':

תסד נצוק חבור לא אמרי' אלא מיין ליין אבל מים ליין לא שייך כלל נצוק טור י"ד סי' קכ"ח וכ"כ הרא"ש והרשב"א שם ועיין בני יעקב סי' ה' מתשובותיו:

תסה נדר שהותר מקצתו הותר כלו לא אמרי' אלא בהתרת חכם שעוקר הנדר מעיקרו אך לא בהפרת האב והבעל כ"מ פ' י"ב מה' נדרים בשם ר' ירוחם:

תסו נצוק חיבור לא אמרינן אלא כשהניצוק יורד למטה משום דכל מה שלמעלה עתיד לירד למטה מאליו ולכך נחשבהו כאילו כבר ירד והוי חיבור אבל במניקת וכיוצא שמה שלמטה אינו עתיד לעלות למעלה מאליו אלא ע"י מציצה לא שייך בזה נצוק חבור לח"מ פי"ב מהל' מאכלות אסורות סד"ה מניקת בשם התו' ולדעת הרמב"ם:

תסז ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוני' לא אמרי' כן אלא כשיכול לקיימה בגופו אלא שאינו (חפץ) להטריח כה"ג אמרי' דניחא ליה וכו' אבל בדבר שאי אפשר לקיימו בגופו ומחמת זה פטור אז אף בממונו לא אטרחוהו מהרש"ל פ"ק דפסחים:

תסח נזיקין ספק דידהו להחמיר כאיסורים שיטה מקובצת לב"ק כ"י רפ"ק והרשב"א שם:

תסט נקרע ונתקרע יש חילוק ביניהם דנקרע יאמר כשהוא קרע ב"ד ונתקרע כשנקרע מעצמו בתרא קס"ח ב' וכפרש"י שם והפר"ח בפירושו לא"ה דף ט"ז כ' כן מדעת עצמו שכנראה דאישתמיט מיניה שהוא מן הש"ס:

סליקו כללי הנון

בס"ד כללי הסמך

תע סתם כלים אינם בני יומן לא אמרי' אלא בכלים שאין דרך להשתמש בהם תדיר אבל כלים שדרך להשתמש בהם תדיר כגון מחבת וכיוצא לא אמרי' בהו סתם כלים אינן ב"י מוהרי"ט בח"ב חלק א"ח סי' א' וע' בפר"ח א"ח סי' תמ"ז ס' ה':

תעא סתם כלים אינן בני יומן לא אמרי' הכי בישראל אלא דוקא כשאין בעל הכלי לפנינו לשאול את פיו אם הוא בן יומו באר שבע דף ק' וע' ספר אליהו רבא וזוטא דף קי"ב:

תעב סתם קנין לכתיבה עומד הני מילי כשנטל קנין בפני שנים אבל אם לא נטל קנין אלא בפני עד אחד לא הרב"י בכ"מ פ"ד מה' עדות:

תעג סתם קנין לכתיבה עומד ל"א אלא כשקנו מידו בפני המלוה אבל אם קנו ממנו שלא בפני המלוה אין כותבים טור ח"מ סי' רל"ח בשם הרמב"ן הביאו מוהריק"א בש"ע סי' ט"ל ס"ד וכ' שם בעל המפה שיש חולקין וע"ש:

תעד סתם קנין לכתיבה עומד אע"ג דהכי אמרי' נהי דלכתיבה עומד אבל אינו עומד לכתוב בו אחריות ושאר יפויין עד שיתנה עמו בשעת קנין ואע"ג דס"ל דאחריות טעות סופר היינו כשהתנה ולא כתב נ"י ס"פ גט פשוט וע' ש"ך ח"מ סי' ט"ל ס"ק י"א:

תעה סתם קנין לכתיבה עומד לא אמרי' רק כשמקנה לו דבר שהוא בעין דכיון דייפה כחו לעשות קנין רוצה שיכתבו לו אבל כשמתחייב עצמו בדבר שאינו בעין כגון מוכר שמתחייב לשלם שבח ללוקח אם יטרפוה ממנו אף שקנו מיניה לא חשבינן ליה ככתוב בשטר תוס' דמציעא ט"ו א':

תעו סתם קנין לכתיבה אמרי' הכי דוקא באותם המיוחדים ומזומנים שעשאן שלוחים לכך אבל אם אחרים ראו הקנין ולא נעשו שלוחים לכתיבת השטר והלכו הם מעצמם וכתבו השטר אין בכך כלום שאל"כ אם יהיה שם הרבה בנ"א כל בי תרי מנייהו יכתבו לו שטר וגובה וחוזר וגובה שו"ת הרשב"א אלף ע"ג הביאו בש"ע ח"מ סי' ט"ל ס"ה וכ"כ הריטב"א פ"ב דקדושין דף נ"ז ג':

תעז ספקא דרבנן לקולא אע"ג דבעלמ' הכי קי"ל בדבר שעיקרו נתקן משום ספיקא כגון בדיקת חמץ החמירו בספיקא יותר משאר ספיקות מ"מ פ"ב מהלכות חמץ ומצה בשם הרא"ה וע' פר"ח י"ד סי' ק"י בכללי הס"ס כלל י"ד:

תעח סתם נידוי ל' יום לא אמרינן אלא לענין שכשמנדין אותו אומרים פלוני יהא בנידוי ל' יום אבל מ"מ אם חזר בו אם היה הנידוי בשביל ממון או אפקירותא ופייס לבעל דינו מתירין אותו לאלתר טור י"ד סי' של"ד בשם הראב"ד והובא בש"ע שם סעיף י"ג:

תעט סוף טומאה לצאת לא אמרינן אלא כשיש שם אהל אלא שסתימת הפתח חוצצת אבל במקום שאין שם אהל אין שום מקום לומר ושנטמא את שער העיר או שער השכונה כשאין שם אהל מפני שעתידה טומאה לצאת משם שו"ת מוהרי"ט ח"א סי' צ"ו ועיין שו"ת פרי הארץ בי"ד סי' י"ט ובשו"ת מטה יוסף ח"ב בי"ד סי' ה':

תף ספיקא דרבנן היכא דליכא טירחא לחומרא הר"ן פ' ע"פ דף רמ"ט רע"א וע' מרדכי פ' החולץ שכ' בשם ר"ב דאשכחן כמה ספיקי דרבנן דאזלינן בהו לחימרא וע' הראנ"ח סי' תמ"ג:

תפא ספק נזירות להקל לא אמרי' אלא בספק גמור דהוי ספק לכ"ע אם כוונת הנודר היה כן או לא וכיוצא אבל כשיש מחלוקת פוסקים בדבר יש להחמיר בו כשל תורה מוהרשד"ם חיו"ד סימן קל"א עיין שו"ת זקן אהרן סי' ס"ה דף מ"ט י"ד:

תפב סתם קנין לכתיבה עומד לא אמרי' אלא בפניו אבל אם קנו מן המוכר שלא בפני הלוקח ובא הלוקח שיכתבו לו השטר אין כותבים לו טור ח"מ סי' רל"ח בשם הרמב"ן וכ"כ מוהריק"א שם בש"ע:

תפג סתם קנין לכתיבה עומד לא אמרי' אלא כשכבר נגמר הדבר כגון שכבר קנה או לוה ממנו והודה בפניה' וקנה בקנין סודר אבל היכא שהקנין הוצרך לקיים הדבר ובאותו הקנין נקנה המקח לא אמרי' סתם קנין לכתיבה עומד קדוש אחד מדבר הביאו הכנה"ג בסי' ט"ל הגה"ט אות ט' והביא שם חולק על זה ואף שכ' שם שהסכים הוא ז"ל לדעת החולק מ"מ כ' שם דמטעם מנהג שהיו נוהגים כן הוא דהסכים עמו לא מכח ראיותיו יע"ש:

תפד סתם ספרי דדייני מגמר גמיר ה"מ בסתמי דלא אתחזק ריעותא אבל היכא דאתחזק ריעותא חיישי' שו"ת הרא"ם חלק א' סימן ס"ו בשם רמ"ה:

תפה סתם אחים שותפים עד ג' דורות היינו היכא שעומדים יחד ומשתמשים ביחד בנכסי אביהם ולא נפרדו איש מעל אחיו ולא חלקו שום דבר שכמו שהאחין סתמא מוחלין זה לזה טורח מועט כך מוחלים לבני אחיהם ולבני בניה' עד ג' דורות גור אריה הלוי סי' רפ"ז בשם כמה פוסקים:

תפו סתם קנין לכתיבה עומד היינו בחוב שבא לו מחמת עצמו אבל כשנתחייב בשביל אחרים כגון אם נעשה ערב אע"ג דקנו מידו לא חשבינן ליה ככתוב אלא אמרי' דכל שלא נכתב לית ליה קלא ב"י ח"מ סי' קכ"ט סי' ס"ו:

תפז סתם נדרים להחמיר היינו דוקא כשודאי נדר אבל אם הוא מסופק אם נדר או לא נדר אזלי' לקולא מהר"ם מטראני ח"א סי' רכ"ו והביאו הכנה"ג בי"ד ריש סי' ר"ח:

תפח ספק נזירות להקל היינו דוקא בנזירות דאיתיה בשאלה אבל, בנזיר שמשון דליתיה בשאלה לא כ"מ פ"ד מהלכו' נזירות:

תפט ספק חרם לחומרא הני מילי בדבר שהחרם בריא והוא ספק אם נכלל זה בתוך התקנה אבל היכא דהספק הוא אם חל או לא חל בכה"ג ל"ש למימר ספיקא דאורייתא ולחומרא משפטי שמואל סי' ס"ה והביאו הכנסת הגדולה י"ד סי' של"ד הגהב"י אות י"ד ויש חולקין ע"ש:

תץ ספק חרם להחמיר היינו כשאנו מסופקים בלשון אז נאמר ספק חרם להחמיר אבל כשלא הוזכר הדבר בתקנה לא מקרי הא ספק חרם וכגון וכו' ע"ש כנה"ג י"ד סי' של"ד הגהב"י אות ח"י בשם מהר"א ששון:

תצא סמפון בעבדים ליכא היינו דוקא בעבד כנעני אבל בעבד עברי יש סמפון בעבדים שו"ת שבות יעקב חלק א' סימן קע"ד דלא כחוות יאיר סי' רי"א:

תצבספק ברכות להקל היינו בדליכא אלא ספק אחד אבל היכא דאיכא תרי ספיקי לחומרא אזלי' בספיקו לחומרא ומברכים בני חיי א"ח סי' שפ"ז בשם הפוסקי':

תצג ספק ברכות להקל לא אמרינן אלא בספק אם בירך או לא וכן היכא דאיכא מחלוקת פוסקים אי יברך אי לא אבל היכא דמעיקרא לא הוי אלא רשות מאי דבעי מברך בני חיי א"ח סי' הל"ב:

תצד סתם שאלה שלשים יום הני ה מילי לגבי דידיה אבל מת לא אמרי' הכי לגבי יורשיו משנה למלך פ"א מה' שאלה בשם רבינו בצלאל:

תצה ספק גלות להחמיר דעת נוטה להר"ב בתי כהונה בית ועד דף ע"ו א' וכן כת' הפר"ח במים חיים שם. סליקו כללי הסמך

בס"ד כללי העין

תצו עביד איניש דינא לנפשיה לא אמרי' רק בחפץ המבורר לו שהוא שלו כגון שגזלו או רוצה לגזלו או להזיקו יכול להציל את שלו אבל אם כבר נתחייב לו מכח גזילה או ממקום אחר לא מרדכי פ' המניח ונ"י שם הביאו בעל המפה בח"מ סי' ד':

תצז עביד איניש דינא לנפשיה היינו דוקא הוא בעצמו אבל ע"י נכרי אסור ואעפ"כ אם לא היה יכול להציל שלו בענין אחר מה שעשה עשוי ת"ה סי' ש"ד וע' בבעל המפה שם:

תצח עביד איניש דינא לנפשיה לא מקרי אלא כשמכה את חבירו דזה לא יוכל לעשותו אם לא שיברר שהוא שלו אבל תפיסה בעלמא לתפוס המשכון יכול לעשותו בכל ענין ויורד אח"כ עמו לדין מוהרי"ק שורש קס"א וכל זה מיירי ביחיד נגד יחיד אבל יחיד נגד רבים והוא מבני העיר עבדי דינא לנפשייהו אם יודעים שהדין עמהם בעל המפה שם וע"ש:

תצט עבדי כמקרקעי דמי הכי אמרי' דוקא במילי דאוריי' כגון בגזל ואונאה ושבועה אבל במילי דרבנן לא תו' פ"ק דב"ק דף י"ב א' וע' בסמ"ע סימן שפ"ג ס"ק ג' ובש"ך ובכנה"ג שם ס"ב ב' ובתומת ישרים סי' כ"ה:

תק עד אחר נאמן באיסורים הכי קי"ל והיינו להתיר אבל לא להחמיר בש"ע י"ד סי' קכ"ז ס"ג והיינו דוקא סיפא דלא אתחזק איסורא וע"ע וכת' בעל גן המלך סי' קמ"ז דזה הוא דוקא בסתם בנ"א אבל ת"ח עדות מעליא הוי:

תקא עירוי לא מקרי אלא כשלא פסק הקלוח מכלי ראשון כשנגע למטה אבל אם פסק קודם שנגע לא חשיב כעירוי מוהריק"ש בערך לחם י"ד סי' ס"ח וכ"כ בעל המפה בי"ד סי' ס"ח ס"י וע"ש בפר"ח ס"ק י"ט:

תקב עד מפי עד דפסול לעדות לאו דוקא עד מפי עד אלא אפי' עדים מפי עדים לאו כלום הוא נמוקי יוסף פ' חזקת הבתים דף ק"ף א' וכ"מ במהר"י אדרבי סי' רכ"ח וכן מתבאר ממ"ש הב"י סי' כ"ח סי"ג בשם מרדכי ע"ש וכן נראה עוד בריב"ש סי' קכ"ז:

תקג עד מפי עד דפסול לעדות היינו דוקא בעדות על פה אבל בעדות שבשטר שאין עדות נגמר אלא במסירת השטר לא קפדינן בה שהרי הבעלים מוסרי' אותה או השלוחים במצותו הראב"ד ז"ל בס' תמים דעים סי' רל"ט דף ס"ב ג':

תקד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא אמרו אלא בשביל העדות לתועלת אחרים אלא שהם פסולים לזה וכשרים לזה אבל כשהדבר שאינם נאמנים עליו הוא עדות שאמרו לעצמם אינו בדין זה מוהריק"ש בערך לחם ח"מ סי' ל"ג:

תקה עביד איניש דגזים ולא עביד לא אמרי' אלא בסתם בנ"א אבל אדם שהוא מוחזק בכך גזים ועביד תוס' בשבועות דף מ"ו א' ושכ"כ הרוקח:

תקו עובר ירך אמו הוא אמרי' בכל דוכתא לבד מטרפות דלא אמרי' הכי עצמות יוסף דף כ"ז לדעת הרמב"ם ושכ"כ התוס' והטור ועיין ספר מטה אש דף פ' ד' ופ"א ופ"ב בארוכה:

תקז עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ה"מ בעדות על פה אבל שטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהם קרובים זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמו כמאן דאמרי לאסהודי אתינן לא מבטלי' ליה לשטרא מספק אלא תתקיים העדות בשאר דאמרי' דילמא חד שביק רוחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שם שלא מדעת חבירו הרי"ף פ"ק דמכות משם גאון ועיין ריב"ש סי' תי"ג

תקח עביד איניש דגזים ולא עביד לא אמרו אלא בדבר שעדיין מחוסר מעשה כגון שהפחידו להביאו בעש"ג וכיוצא אבל היכא שאינו מחוסר מעשה ויש יכולת בידו לעשות כגון לעכב ממון חבירו שיש בידו פשיטא דעביד איניש דגזים ועביד מהר"י אדרבי בשו"ת משפטי שמואל סי' ל"ח וע' בני חיי סי' ר"ה הגהב"י אות ט"ו י"ז ח"י י"ט ך' וכ"ו וזרע אברהם ח"מ סי' י"ב וי"ג: