יד מלאכי – חלק ג – קטע 10

תקעח שיירא מקרייא כשהם שלשה אנשים אבל פחות מכן לא כן משמע בעירובין ט"ז ב':

תקעט שכונה לא מקרייא כשהיא פחותה מג' בני אדם ע"ז כ"א א' וע' כנה"ג י"ד סי' קנ"א הגהות הב"י אות י"ד:

תקף שורה אין פחותה מג' בני אדם ביצה י"ד ב':

תקפא שמא יטעו הרואים ליכא למיחש כל כך בזמן הזה כיון שאין בני אדם מדקדקין כ"כ במעשה אחרים אם לא יהיה חכם גדול ובעל מעשים רדב"ז סי' רצ"ד:

תקפב שינת עראי כדי הלוך ק' אמה הוא סוכה כ"ו א' וב':

תקפג שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לא אמרינן רק בדבר שאין לו קצבה מרדכי ריש בתרא בשם הר' יונתן:

תקפד שכירות ליומיה ממכר הוא לא אמרי' רק באונאה משום דרבי קרא ולא בשאר דוכתי תוס' בב"מ נ"ו ב' ובע"ז ט"ו א' וכ"כ ת"ה סי' שי"ח ורש"ל בתשובה סי' מ"ג ועיין ש"ך ח"מ סי' שי"ג ס"ק א':

תקפה שתיקה כהודאה דמיא לא אמרינן רק כשבתחילת הענין אמרו לו ושתק דאם איתא דלא ניחא ליה הוה ליה לגלויי דעתיה אבל כשבתחילה גילה דעתו ואחר כך עשו לו ההפך והודיעו לו ושתק אז לא הויא כהודאה דהאי דשתק לפי שכבר גילה דעתו ולפיכך לא אשגח לאהדורי עלה דמילתא בני אהרן סימן קי"ב וע"ש שלא החליט הדבר כל כך בפשיטות:

תקפו שכירות ליומיה ממכר הוא לא לכל מילי אמרו כן ואין השוכר נקרא בעל הקרקע לכשיהא מוחזק נגד המשכיר מפני זה כנה"ג ח"מ סי' ק"ס הגה"ט אות קצ"ג בשם גדולי האחרונים יע"ש אות י"ד וריש סימן קצ"ב ועיין נמוקי יוסף פרק הזהב דף צ"ג א' ריב"ש תק"י ושנ"ה:

תקפז שעת הדחק כדיעבד דמי ברכת אברהם חלק א' סימן ס"ו וע"ש שהאריך בראיות וכן הוכיח בעל מ"ך ריש מבוא השמש דף ל' ב' בטוב טעם ודעת:

תקפח שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ומקרי שבא להוציא לא אמרו אלא היכא שרוצה להוציא בשטר זה בטענה לחודה בלא מיגו אבל היכא שבא להוציא בשטר מכח מגו לא אמרינן דאינו כגבוי דמי אלא הרי הוא כגבוי כנסת הגדולה ח"מ סי' פ"ב בכללי המגו אות נ"ז:

תקפט שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי לא אמרינן רק היכא שהשטר יש לו ריעותא מצד הדין או התקנה אבל כשלא אתרע מצד הדין או התקנה רק מכח הודאתו כגון שהודה שקבל ממנו וטוען סטראי נינהו כיון שמפיו אנו חיים הפה שאסר הוא הפה שהתיר וכגבוי דמי שם:

תקץ שודא דדייני לא אמרינן אלא במקרקעי ובדיין מומחה טור ח"מ סי' ר"ס ס"ג בשם ר"ח וכת' שם שר"י סובר דאף במטלטלים אמרינן וכת' שם בעל המפה שכ"כ התוס' והמרדכי:

תקצא שכירות ליומיה ממכר הוא היינו דוקא כשהשכירות הוא לזמן קצוב אבל לא כשהשכירו לו סתם שו"ת שי למורא סי' ה' סעיף א':

תקצב שני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת אריכתא הן לא אמרינן אלא לחומרא אבל לא לקולא שיירי כנה"ג א"ח סי' תק"ג ות"ד בשם מהרי"ל ושם בב"י בשם הגה"מ:

תקצג שלוחו של אדם כמותו אפשר דלא אמרי' כן היכא שהוא לחובת המשלח הריטב"א בסוף שיטת מציע' דף נ"ה ב': תקצד

שתיקה בב"ד לאו כהודאה דמיא שו"ת מהר"ם בוטון סימן כ"ה:

תקצה שויא אנפשיה חתיכה דאיסור' כל היכא דאמרי' הכי הוא אפילו בדאיכא עדים המכחישים אותו משנה למלך ה' אישות דף י"ז ד':

תקצו שודא דדייני לא אמרי' אלא היכא דאתמר בהדיא בגמרא אבל היכא דלא איתמר המוציא מחבירו עליו הראיה מהר"ם בסי' רע"ד:

תקצז שיר של פגעים לאו היינו כי אם מזמור של יושב בסתר עליון הכי איתא בהדיא בפ"ב דשבועות ט"ו ב' וכפירש"י שם ואע"פ דפשוט הוא הוצרכתי לכתבו לפי שראיתי פגעים שהבינו מתוך דברי הב"ח א"ח סי' רל"ט שכתב בשם סמ"ג שמזמור ארוממך ה' כי דליתני הוא הנקרא שיר של פגעים מפני שראו שם שכ' בלשון זה ובסמ"ג כ' לומר מזמור שיר ארוממך ה' כי דליתני וגו' וזהו שיר של פגעים ע"כ ואין ספק שיש חיסור לשון שם וצ"ל ומזמור ויהי נועם וזהו שיר של פגעים שוב מצאתי איה מקום כבודו בסמ"ג וראיתי שכ' בזה הלשון סוף עשין ח"י ובפ"ב דשבועות אומר דריב"ל היה אומר שיר של פגעים הוא ויהי נועם ומזמור מה רבו צרי וארוממך ה' כי דליתני ואחר כך היה ישן עכ"ל ומיהו מצאתי בירושלמי דשבת פ"ו וכן בעירובין סוף פ' המוציא הפילין דקרי שיר של פגעים למזמור ה' מה רבו צרי וליושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי ע"ש:

סליקו כללי השין

בס"ד כללי התיו

תקצח תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם לא אמרי' אלא כשהם שוים ואין יתרון לזה מזה אבל כשיש יתרון לשאינו תדיר שאינו תדיר קודם שכנה"כ סי' תרכ"ב בהגהות הטור וכ"כ רבינו מנוח פ"ב מהלכות סוכה דף מ"ח ב' ועיין פרי האדמה דף מ' ד' ויש ללמוד משם דתדיר דאותו זמן עדיף מתדיר דכל השנה ודוק עיין שם:

תקצט תתאה גבר דקי"ל היינו מה שהיה בכלי בתחלה אף אם עכשיו הוא צף למעלה כגון תרנגולת שנמלגה בכלי שני במחבת חולבת ועירו לתוכו מים רותחים אע"פ שהמים נכנסים תחת תרנגולת ומצפים אותה למעלה מ"מ מקרי חם לתוך צונן ותתאה גבר דסגי ליה בקליפה פר"ח יורה דעה סימן ס"ח ס"ק כ"ט:

תר תרי כמאה לא אמרינן אלא כשנחקרה עדותן או נתקבל בב"ד דסוף סוף עדות איכא אבל בדבר שאינו בתוך עדות אלא גילוי מילתא בעלמא סברא הוא להאמין יותר המרובין מהמועטין דכל היכא דאין עדות ממש הלך אחר רוב דעות מוהרי"ק שורש קע"ב הביאו בעל המפה בח"מ סימן ל"ז ס' כ"ב וכן כתב מוהריק"ש שם ועיין במשפטי שמואל סימן פ"ג דף פ"ב א' וש"ך ח"מ סימן מ"ו ס"ק ס"ה:

תרא תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממקדש ומגרש ומגדף ועע"ז ומקדש ומגר' לא אמרו אלא במקדש עצמו וכן במגרש והיינו טעמ' לפי שהעושה דברים אלו בגמר דעתו הוא עושה אותם אבל העדים המעידים אף במילין דקידושין וגירושין מצו למיהדר בכל הדברים תכ"ד וזה דבר שלא נסתפק בו שום אדם מעולם הריב"ש בתשובה סימן רט"ו וכ"כ ריב"ל ח"א סי' ל"א וע' כנה"ג א"ה סימן מ"ב הגהב"י אות צ"ד:

תרב תוך כדי דבור כדבור דמי בר ממקדש וכו' היינו היכא דעביד מעשה קודם הדיבור השני כגון שנתן כבר המעות בידה דאז לא אתי דבור ומבטל מעשה אבל במקום דלא הוה כי אם דבור לחודיה כגון אשה שאמרה נתקדשתי יכולה לחזור בה תכ"ד דאתי דיבור ומבטל דיבור מהרו"ך ז"ל הובאו דבריו בב"ח א"ה קונט' אחרון סי' מ"ז והוא ז"ל חולק עליו:

תרג תוך כדי דבור כדיבור דמי בר ממקדש ומגרש ומגדף ועע"ז הטעם הוא דבשאר מילי דלא חמירי כולי האי כשאדם עושה אותה לא בגמר דעתו הוא עושה אלא דעתו שיוכל לחזור בו תכ"ד אבל המקדש וכו' כיון דחמירי כולי האי אין אדם עושה אותם אלא בהסכמה גמורה ומשום הכי לא מהני בהו חזרה אפילו תכ"ד הר"ן בנדרים דף פ"ז א' וע' קונטרס מיוחד לזה הכלל בס' חזון נחום על קדשים קנ"ו ב' ובפרי האדמה דף קכ"א ד' באורך וברוחב:

תרד תקנתא לתקנתא לא עבדינן לא אמרי' רק כשעיקר השבוע' היא מן התקנה שאז אין לנו להוסיף עליו תקנה אחרת אבל בממון שהוא גופי' מכח תקנה שפיר יש לנו להשביעו שבועת היסת אף על גב דהוי תקנה לתקנה גן המלך סי' ח"י:

תרה תתאה גבר אף בכלים אמרינן ליה וכן קבלנו מרבותינו וכ"כ הרמב"ן וכו' ע"ש כנה"ג י"ד סי' צ' הגהת ב"י ס':

תרו תתאה גבר לא אמרי' במליחה כמו בשאר איסורין פר"ח י"ד סי' ע' ס"ק ב' שכ"כ התוס' וסה"ת והרא"ש והטור בנו ע"ש:

תרז תכף שיעורו הוא פחות מכ"ב אמה תוספות פרק ואלו נאמרי' ל"ט א' ד"ה כל והביאו הב"י בא"ח סי' קכ"ח וע' בני חיי סי' א':

תרח תנאי כתובה ככתובה דמי הוא דוקא לדברים הנפרטים בר"פ אע"פ ר' בצלאל בשיטת ב"מ דף נ"ח א' בשם הריטב"א ושם ע"ד בשם הרא"ש י"ד א':

תרט תנאי ב"ד שאמרו בכל מקום ר"ל תקנה מדבריהם ידי אליהו סוף תיקון ק"א ובתוך תיקון ק"ג חזר ושנאו והביא ראיה לדבר:

תרי תרי מגו לא אמרי' היינו דוקא לענין זכיה כההיא דמגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני ומגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לאחריני ראש יוסף ח"מ סי' נ"ה סל"ד:

תריא תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב היינו באונס דשכיח ולא שכיח אבל באונס דלא שכיח כלל לא שו"ת מהרש"ך ח"ג ס"ס ק"י והש"ך ח"מ סי' רצ"א ס"ק י"ד חולק וכן הרב מחנה אפרים דף ס"ז ג': סליקו כללי הדינים. בעזרת האל שוכן מרומים:

תיקון

חלק א' סי' ת"ר וכמו שפרש"י בפ"ד דברכות כ"ח א' ובשבת קי"ט א' קכ"ט א' וביומא "א ב' ל"ג א' ובמגלה ז' ב' ויו א' וי"ח א' ובקידושין ל"א א' ושם מ"ז ב' ונ"ט א' (ויתר התיקונים הובאו במקומם): יד החזקה והמורא הגדול אשר עשה מרנא ורבנא לעיני כל ישראל נראה עליל אשרי עין ראתה כל אלה וכל העם רואים את הקולו"ת תלמוד גדול שמביא לידי מעשה רב. רב נהורא"י הכי תרגומו נהורי"תא מאורות נתן א"ור בעד א"ור מאיר לארץ ולדרים האירו ברקיו תבל כל הרואה אומר כרקיע השמש יצא על הארץ אספקלריא המאירה אכסדרה שאורה רב. רב עובדי"ה גדולים מעשי יד"יו אין די בא"ר מהלל שבחיו ידיו רב לו במלחמתה של תורה ונודע אשר הוא גדול עצום ורב. רב משרשי"א אילן ששרשיו מרובים פריו למאכל ועלהו לתרופה להצדיק את הרבים. ומראהו כמראה מלא"ך האלהים. מוכתר בשלשה כתרים. ולברך את עמו ישראל ידיו הוא מרים יהא רעוא מן שמיא שיאיר ויזהיר כשמש שאורו רב. רב מר"י עטרת תפארת ושב על ראשי נהירין ליה שבילי דתלמודא כשבילי דנה"ר דע"ה ה"ן חכמה וה"ן עצה וה"ן תבונה כל מקום שיש הילול השם ה"ן חולקין כבוד לרב. רב כהנא אמר דבר דבור על אופניו כל רז לא אניס ליה וכל תעלומה. נחל נובע מקור חכמה. זה כלל גדול בתורה תניא כוותיה דרב. רב גי"דל ה"ה רב הגדול והמופלא אבי אבות התומה ענותן כהלל. אין גורמין עליו את ההלל. החכם השלם הדיין המצויין חסיד שבכהונה כמוהר"ר מלאכי הכהן נר"ו תורה וענוה בקנה אחד עולה בקשר של קיימא ויהי הקשר אמיץ רוב. רב תנא תנא הוא ובדיק שמעתתא. לאסוקי מלתא אליבא דהלכתא. אשר פעל פעלה טבא והנה טוב מאד האי ספרא דבי רב רב ספר"א אשר כבר זכינו לאורו ויחצהו לשלשה ראשים ראשון לציון הנה הוא על כללי הגמרא ושני בקדש על כללי הפוסקים ושלישי לתומה על כללי הדינים והחוט המשולש לא במהרה ינתק אי"שור כולל ואישור מוסיף ה"ן אישו"ר חל על אישור אלא לרבות שהן למדין מן הכללות י"דו פרש שר פרוש מרובה על העומד על כן קרא שמו

יד מלאכי יד הקדש על העליונה. והכהן הגדול מאחיו מהיושבים ראשונה. הנה ארש"ו אר"ש רחבת ידים ונאספו שמה כל החדרים. הן הוד היום גדול נ"ו עת הגלות חמדה גנוזה אשר דגל התורה מרים. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. כשמו כן הוא. ופועל ידיו הן הן נוראותיו אשר פעל ועשה להורות את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ללמד דעת את העם. רבי דריש כללי ופרטי כל חיך הטועמו שפתותיו נוטפות נהרי נחלי צוף דבש אמרי נועם. ולהורות נתן ה"א זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. וסימניך כי ילך לפניך

מלאכי

יד ה' הטובה עלי עוד אני מסדר והנה לעת ערב וירא מלאך ה' אלי וכה אמר לי משה משה ואומר הנני אדוני ויאמר לי קום קרא את המגילה הזאת וקח קסת"ך במתניך. מעוות ל"ו יוכל לתקון כאשר תחזינה עיניך. וחסרון ל"ו יוכל להמנות תכין לבך. ואען ואומר אל המלאך הדובר בי לאמר מה אלה אדוני לא איש דברים אנכי כתרגומו ל"ו גבר מילול אנא כי כבד פה וכבד לשון אנכי וי"די משה כבדים ולא ידעתי אסבר אותיות שתים שאין ארבע ויוסף ויגע בי ויאמר אלי אל תירא חזק ואמץ כי אתה תעביר את המעוות בספר הזה ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה יד כהה בודק עד מקום שידו מגה"ת אז אמרתי הנה באתי לעבוד ולשרת עבודת הקדש ושמתי פני כחלמיש ולקחתי קסת הסופר הפנקס פתוחה והיד כותבת לתקן את המעוות ותחנונים ידבר רש אני הגבר לכל הקורא התורות מראש ועד סוף ולכל העובר לפני התיבה ומצא בה דבר שאינה הגונה אל ידינני לכף חובה. כי כמה וכמה התנצלו המגיהים השלימים אשר קטנם ממתני עבה. אף אנכי כהם אדברה כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לדפוס בלי טעיות והדן אותי לטובה. יזכה בעולם הזה ובעולם הבא. ובכן הרמותי י"די אל ה' אל עליון ימהר יחישה לגאלנו וישלח לנו את משיחנו. בעגלא ובזמן קריב לפדותינו מגלותינו. ויתקיים בנו מקרא שכתוב הנני שולח מלאכי

יד כל אדם יחתום. נאם המגיה והמסדר מוכן ומזומן לעבוד את עבודת יראי ה' וחושבי שמו נושק ידי מורי ורבותי ומתאבק בעפר רגליהם. ושותה בצמא את דבריהם. זה היום עשה ה' נגילה נשמחה בו. יום שני ט"ו לחדש אב הרחמן שנת משא דבר ה' אל יחר אל יד מלאכי

איש צעיר משה חי י"ץ בלא"א המשכיל ונבון כה"ר יעקב רפאל מילול זצ"ל. $$ (ציור בספר)$$

קצת הגהות על ספר יד מלאכי מכבוד אדמו"ר הרב הגאון הגדול חכם הכולל עמוד התורה והאמונה מו"ה יצחק דוב הלוי נ"י אב"ד דק"ק ווי"ב והגליל יע"א