יד מלאכי – חלק ג – קטע 7

שע לא חציף איניש לשוויה לאביו שליח היינו דוקא לאביו הוא דלא חציף אבל לאמו חציף וחציף שו"ת הרא"ם ח"א סי' י"ט:

שעא לב ב"ד מתנה עליהם לא אמרי' אלא שיהיה לו פדיון ועל ידי הפדיון יצא לחולין אבל שיצא לחולין בלי פדיון לעולם אין ב"ד מתנין והיינו דוקא היכא דליכא שום תכלית לאותו דבר שיוצא לחולין אבל אם יש קצת מצוה באותו דבר שיצא לחולין מתנין שיצא לחולין משנה למלך פ' ח' מהל' כלי המקדש דין ו':

שעב לך לך אמרין נזירא וכו' כל דבר שנאסר בשביל כך אין לאסור אלא לכתחלה ואיסור קל הוי כ"מ פי"ג מהל' מ"א דין י"ג לדעת הרמב"ם ועיין תורת הבית להרשב"א דף קל"ו ד' ובשו"ת זרע אברהם חי"ד דף פ"א ב':

שעג לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין היינו פסולי כהונה דכתיב בני אהרן ולא בנות אבל שאר פסולי ישראל נשים נמי בכלל לא יבא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה קרבן נתנאל על הרא"ש פ' עשרה יוחסין ס"ה:

שעד לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה היינו ב"ד מומחה אבל בב"ד הדיוטות קבלו הרשב"א בחידושי יבמות דף ק"ג ג' והריטב"א שם בשיטתו כ"י הקשה על זה דבדיעבד כלם גרים כדאיתא בפ' כיצד ותירץ הוא ז"ל דהא דלא קבלו וכו' היינו בסתם דמסתמא אינם עושים אלא מפני פחד מלחמת דוד או לשלחן מלכים ועושר שלמה אבל היכא שהדברים מוכיחים שמפני קדושת התורה ויושר חוקיה ומשפטיה מתגיירים אז קבלום. סליקו כללי הלמד:

בס"ד כללי המם

שעה משנה מטבע שטבעו חכמים לא מקרי אלא בדבר שנזכר בגמרא והופסקה הלכה כמי אבל דבר שהוא תקנת גאונים או פוסקים לא הרא"ש ספ"ק דברכות וע' כ"מ פ"א דברכות:

שעו מחויב שבוע' שאינו יכול לישבע משלם לא אמרי' אלא בשבועה דאוריית' אבל אם מן התורה הוא פטור משבועה אע"פ שמדרבנן חייב לא מקרי מחויי' שבועה טור ח"מ סי' ע"ה סי"ז בשם הרמ"ה ופסקו להלכה מוהריק"א שם בב"י ובש"ע סי"ד וע' ש"ך סי' נ"ח ס"ק כ"א ומשנה למלך פ"ב ה' טוען דין ד' כת' דהיינו דוקא בנשבע ונפטר אך לא בנשבע ונוטל וע"ש:

שעז משטה הייתי בך לא אמרי' זאת הטענה אלא ביחיד המודה אבל לא בצבור המודים דאין דרכם להשטות ריב"ש סימן שע"ו הובא בהגה ח"מ סימן פ"א ס"א:

שעח מגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא לא אמרי' אלא בדבר שכיוצא בו אסור בי"ט אבל בדבר שכיוצא בו מותר בי"ט כגון לשחוט בהמה או עוף בי"ט לא אסרינן לה לשחטה בי"ט אחר השבת מהך טעמא דמגו דאיתקצאי לבין השמשות של שבת איתקצאי לכולי יומא די"ט תמים דעים ס"ק ק"ך:

שעט מצוה לקיים דברי המת ל"א אלא דוקא היכא דל"ש קנין כגון המשליש מעות לבתו וכיוצא אבל היכא ששייך קנין לא מרדכי פ' מי שמת וע"ש: שף

מעשה ב"ד יש לו קול היינו בידוע בודאי שלא פרעו אח"כ ש"ך ח"מ סי' ק"ח ס"ק ד':

שפא מליח הרי הוא כרותח דצלי אע"ג דאמרי' הכי מ"מ כף הדמיון מוכיח דלאו דבר אחד הוא שו"ת מוהרשד"ם י"ד סי' מ"ו:

שפב מצוה לקיים דברי המת לא אמרו אלא בגדול אבל לא בקטן המצוה וה"מ בפחות מבן י"ג ולא ידע דאין מתנתו מתנה לגבי מקרקעי אבל לגבי מטלטלין מתנתו מתנה אף בפחות מי"ג ואפילו לא ידע בטוב משא ומתן וצוואתו קיימת מרדכי פ' מי שמת:

שפג מצוה לקיים דברי המת לא אמרי' במה שאינו שלו שו"ת הריב"ש סי' כ"ז:

שפד מצוה לקיים דברי המת לא אמרינן אלא במה שאומר בפי' לא במה שמובן מתוך דבריו:

שפה משטה הייתי בך לא אמרינן זאת הטענה אלא בדבור אבל לא בכתב שכותב אדם לחבירו המתרעם ממנו שיודיענו עניינו וזה הודיע שכך חשבון יש לו שו"ת משפטי שמואל סי' ע"ח:

שפו מתוך שהותר לצורך הותר נמי שלא לצורך לא אמרינן בדבר שנאסר מן התורה תמים דעים סי' ק"ך דף כ"ה א':

שפז מתקן מנא בי"ט אסור אף במכשיר אע"ג דק"ל הכי נראה לחלק דדוקא כשעושה מעשה בגוף הכלי אסור משום מתקן אמנם בטבילת כלים שאינו עושה מעשה בגוף הכלי אם הכלי הוא משום מכשירי אוכל נפש אין ראוי לגזור בו משום מתקן ומותר רלנ"ח סי' ט"ז:

שפח מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אע"ג דקיי"ל הכי מ"מ צורך קצת מיהא בעינן אבל להוציא אבנים וכיוצא בהם אסור בש"ע א"ח סי' תקי"ח משם הרי"ף וש"ס:

שפט מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דאמרי' אפי' באיסור דאוריי' היינו דוקא במידי דאתי מדרשא שאינו מפורש בתורה אע"פ שהוא מדאור' כגון תוספת עינוי יוה"כ (והר"ם אלאשקר בסי' ל"ה הוסיף עוד בשם המפרשים גם כי אין איסורו ברור וניכר שהוא דאור') אבל במידי דכתיבא באוריית' בהדיא מחינן להו וענשינן להו עד דפרשי הרא"ש בפרק המביא כדי יין בשם העיטור הובא בהגה בא"ח סי' תר"ח ס"ב ומצאתי להריטב"א בחידושיו למכו' דף נ"א ג' שכ' וז"ל ועוד דאפילו למ"ד התם דאפי' בדאוריי' אמרי' הנח להם לישראל ה"מ באיסור עשה כתוס' דיוה"כ אבל לא באיסור לאו וכדכתיבנא בדוכתיה בס"ד ע"כ:

שץ מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דאמרינן אפי' במידי דאתי מדרש' היינו דוקא במילי דידעינן בודאי דלא מקבלי מינן אבל במידי דלא ידעי' מחייבינן למחות בידם שם ובתשובותיו כלל ו' סי' ג' וכ"כ התוס' בע"ז דף א' ובסוף חזקת הבתים ס' ב' וע' תשב"ץ ח"ב סי' מ"ז:

שצא מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים ולא מחינן בידייהו אפי' במילתא דאתי מדרשא דאמרי' לאו דוקא באיסור דאורייתא לחוד אלא אפילו באיסור כרת כגון טבילה דנהגו בקצת מקומות לטבול בנהרות לא אמרי' להו ולא מידי אי ידעינן דלא מקבלי מינן כנה"ג א"ח סי' תר"ח הגהות הב"י בשם תשובת כ"י:

שצב מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים דאמרי' היינו דוקא ברשותם אבל בבהכ"נ לא ספר החסידים סי' רס"ב:

שצג מנודה לרב הוי מנודה לתלמיד דאמרי' היינו אם לא חזר בו המנודה קודם שנידה אותו אבל אם קודם שנתנדה אמר לפייס הרב ולא השגי' עליו ונדהו אינו מנודה כלל לתלמיד ומיד שאומר שיתקן מה שעוות כפי מה שיגידו לו חכמים אין נדוי עליו מוהרי"ק שורש קס"ט הובא בי"ד סי' של"ד סי' ח"י בהגהה:

שצד מים פושרין דאמרי' בכמה דוכתי הם מים ששאבו בקיץ מן הנהר שהן חמין מיד או אם שאבום מן המעין ועמדו מעט בבית עד שנתחממו קצת מחום האויר ולדעת הב"י והש"ך היינו כעין חמימות שברוק ומיהו איכא פושרים טובא דהוו חמין טובא מהנך פר"ח י"ד סי' ל"ו ס"ק ז' ועיין בהגהת י"ד סי' קפ"ח ס"ד ושם בש"ך הזכירם הפר"ח שם:

שצה מתוך שהותרה הוצאה וכו' לא אמרינן אלא דוקא באיסור הוצאה אבל באיסור טלטול י"ט ושבת שוין מג"א סי' ש"ך ס"ק ע"ב:

שצו מליח הרי הוא כרותח לא אמרי' אלא בעודנו המלח בתקפו ובגבורתו דהיינו כל זמן שעדיין לא פלט כל הדם אבל לאחר שהפליט כל הדם הרי תשש כחו ואע"פ שיש בו כח עדין להפליט ציר לא הוי רותח פר"ח י"ד סי' צ"א ס"ק יו"ד לדעת התוס' והרא"ש וע"ש כי הוא ז"ל כת' שכל גדולי הראשונים והאחרונים כולם חולקים על התוספות והרא"ש בזה:

שצז מצות לאו ליהנות ניתנו לא אמרי' כן כשיש בו הנאת הגוף הר"ן בנדרים דף ט"ו:

שצח מתנה על מה שכ' בתורה לא מקרי אלא דבר שאסור מ"ה אבל לא בדבר שאסור מדרבנן שו"ת מוהרשד"ם חי"ד סי' ס"ט ואע"ג שכ' בעל המפה בא"ה סי' ל"ח סעיף ה' בשם הגהו' מרדכי דכל מאי דתקון רבנן הוי כאילו כתוב בתורה כבר תמה עליו בעל בית שמואל שם שלא ידע למה תפס הך סברא יחידאה כיון שכל הפוסקים חולקים עליו ע"ש ובני חיי ח"מ סי' ס"ז וע"ע ש"ך ח"מ סי' קצ"א ס"ק ט' שכ' דבתקנות חכמים תנאו בטל אף בממון וע"ש ב"ח והגה שחולקין ועוד עיין משנה למלך פ"ד ה' מלוה דף ס' ג':

שצט מפיהם ולא מפי כתבם לא נאמר אלא במי ששולח עדותו לב"ד באגרת אבל כל שנותן עדותו כתוב' לב"ד ואומר מ"ש כאן אני מעיד מפיהם קרינן ביה הרב"י בבדק הבית בח"מ סי' כ"ח בשם הריטב"א וע' במהרמ"ע סימן קכ"א ובבני שמואל בשאלותיו מסי' א' עד סי' ז' באריכות גדול ובריב"ש קצ"ג ר"פ:

ת משטה הייתי בך דנאמן אדם לטעון היינו דוקא כשאין הוכחה דלהודאה גמורה נתכוון אבל אם יש עד שמעיד שנתחייב חיוב גמור בדרך שאינו יכול לומר משטה הייתי בך הרי עד זה נאמן כשני עדים ושוב אינו יכול לטעון משטה הייתי בך או שלא להשביע את עצמי עשיתי ואפילו בשבועה אינו נאמן כנה"ג ח"מ סי' ל"ב הגה"ט אות ז' שכן הסכים בתשובה:

תא משטה הייתי בך ל"ש לטעון אלא כשטוען כך על כל הסך שתובעי' ממנו אבל אם הודה בסך מה ובחלק מהסך ההוא אינו יכול לומר משטה הייתי בך גם על שאר הסך איני יכול לטעון טענת השטאה הרא"ש בתשובה כלל פ"ו סי' י"ד:

תב משטה הייתי בך ל"ש לטעון אלא כשתבעו בדבר שלא היה ולא נברא ולכן רצה להשטות בו אבל כשתבעו שיתחייב בסך מה והוא מתחייב ל"ש בזה טענת השטאה כנה"ג ח"מ סי' ל"ב הגה"ט אות י"ב וע"ש ובהגהות הב"י כמה חידושים ע"ז:

תג מליח הרי הוא כרותח דאמרי' מ"מ אינו כרותח כ"כ להפליט מן הכלי מה שבלוע בתוכו אם נמל' היתר בכלי איסור בעל המפה י"ד סי' ק"ה סעיף י"ב:

תד מצוה לקיים דברי המת דאמרי' אפילו בבריא היינו דוקא היכא שנתנו עכשיו לשליח לשם כך אבל אם היו בידו קודם שלא לשם כך או שבאו לידו אחר הצוואה אין בזה משום מצוה לקיים דברי המת טור ח"מ סי' ר"ט ס"מ בשם הרמ"ה וכת' שם הרב"י שכ"כ התוספות והרא"ש והר"ן בספ"ק דגיטין ופסקו הוא ז"ל שם בש"ע סי' רנ"ב ס"ב ועיין יותר בפרטות בשו"ת בן לב ח"ג סי' מ"ג וח"ב ט"ל ושו"ת רמ"א מ"ח ובכנה"ג שם קצת כללים אחרים שם בב"י אות י"ט וכו':

תה מצוה לקיים דברי המת לא אמרי' אלא בישראל אבל לא בעכו"ם תוספות בגיטין דף י"ג א' וכ"כ הטור בח"מ סי' רנ"ו ס"ז בשם הרא"ש וע"ע בד"מ ובסמ"ע שנראה שהוא מחלוקת פוסקים:

תו מתוך שאינו יכול לישבע משלם לא אמרי' אלא בהוא עצמו שאם הי' רוצה היה מכחיש העד ונפטר אבל הוציא שטר על היתומים בעד אחד ואינם יודעים אם לוה או לא לוה לא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם כנה"ג ח"מ סי' נ"א הגה"ט אות ח' בשם הרדב"ז ח"א סי' קל"ו וע"ש:

תז מיגדר מילתא לא שייך בדבר שהוא עצמו אינו אסור אלא מפני חומרא בעלמא כנה"ג י"ד סי' ס"ב הגהות הטור אות א':

תח מתנה על מנת להחזיר אע"ג דשמה מתנה בתנאים שבין אדם לחבירו כל שהתנה סתם לתת יש לו לתת סתם ולא בתנאי ושיור וכן בנדרים ושבועות שהולכים בהם אחר לשון בני אדם מוהריק"ש בערך לחם ח"א סי' רמ"א בשם ריב"ש וע"ש כנה"ג בטור אות ל"ח וט"ל:

תט מקצת היום ככולו לא אמרי' רק במנין התלוי בימים אבל במנין התלוי בחדשים לא אמרי' כן תה"ד סי' רצ"ב:

תי מקצת היום ככולו מסתמא אמרי' כן בכל מילי זולתי היכא שנתפרש בו דבעינן שלמים ולאו דוקא במידי דרבנן אלא אף במידי דאורייתא וגם בתחלת המספר אמרי' כן שו"ת גנת ורדים כלל א' סי' כ"ח וע"ש כי העלה ארוכה ותירץ כמה דברים:

תיא מסיח לפי תומו דמהמנינן ליה לעכו"ם הני מילי במילתא דלא שייכי בה (פי' שאינה תפארת להם) אבל במילתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי שקרייהו גיטין כ"ח ב':

תיב מעשה ב"ד לא מקרי רק כשהוא על עיקר החיוב אבל גזירה שאינה רק על אופן הפרעון לא מקרי מעשה ב"ד כנה"ג ח"מ סי' ס"ז אות כ"ב מהגהות הטור בשם רש"ך:

תיג מתוך שאינו יכול לישבע משלם לא אמרי' רק כשהיה לו לידע אבל אם לא היה לו לידע המוציא מחבירו עליו הראיה טור ח"מ סי' צ"א סעיף י"ט בשם הרא"ש ועיין כנה"ג סי' ע"ה הגה"ט אות מ"ז שכ"כ התוס' ומהרמ"ע ושרש"ג כ' שאף הרמב"ם מודה בזה וכן מצאתי גם אני להר"ן רפ"ה דב"ק ח"י ב' ולי צ"ע שהפך זה כ' בשמו הנ"י בפ' הבית והעליה קל"א ב' ע"ש:

תיד מראית העין לא חיישי' ליה רק במה שנתבאר בתלמוד שאם לא כן בואו ונאסר כמה דברים שהתירום לנו רבותינו מעיקר הדין היכא שנראה לנו שיש לחוש מפני מראית העין ואם באנו להוסיף מדעתנו יש לנו לאסור כמה וכמה דברים פר"ח י"ד סי' פ"ז ס"ק ז':

תטו מכין ועונשין שלא מן הדין אפשר דדוקא סנהדרי גדולה דרב גוברייהו כהנהו דפ' נגמר הדין דף מ"ז אבל דיינים דעלמא לאו דוקא לחייבו לגמרי כדין תורה לא מצו אבל לעונשו במקצת ממה שמחויב מן התורה שרי ב"י ח"מ סי' ב' בשם נ"י דסנהדרין רע"ט ב' ונ"ל שיש לדייק כן מדברי הרמב"ם פ' כ"ד מהלכות סנהדרין הלכה ד' וה' ע"ש ודוק:

תטז מוכר בעין יפה הוא מוכר לא אמרינן אלא באותו דבר עצמו שמכר לו כגון אם מכר לו את הבור יש לו דרך לבורו משום דאמרי' מסתמא מכרו לו בכל הדברים הצריכים לאותו דבר אבל שנאמר שמכר לו איזה דבר אחר או שהרשהו להשתמש בדבר אחר משום שמוכר בעין יפה לא אמרי' דרישה ח"מ סי' רי"ד סט"ו וכ"כ הלח"מ ספ"ב מהלכות שכנים לדעת הרמב"ם:

תיז משקה הבא לאוכל כאוכל דמי היינו דוקא כשהמשקה מתערב באוכל ונותן בו טעם אבל אם האוכל אינו צריך כלל למשקה לא מהני בנתינת פרוסות של פת כדי שיקרא משקה הבא לאוכל ריב"ש סי' קכ"א:

תיח מצוה הבא לידך אל תחמיצנה היינו זמן מרובה אבל להמתין זמן מועט לא אמרו שו"ת בית יעקב סימן קמ"ב:

תיט מתנה על מה שכתוב בתורה לא מקרי אלא היכא שמתכוון לעקור מה שכתו' בתורה אבל היכא דסבור דמצוה קא עביד בההיא מילתא ולא מכוין כלל לעקור לית לן למילף מתנאי בני גד ובני ראובן התוס' ז"ל בכתובות דף נ"ו א' ד"ה הרי זו:

תך מחשבתו משויא ליה מקום לא אמרי' אלא היכא דנהנה באותו מקום טפי מבמקום אחר כגון שזרק בפי כלב שיאכלנה או בפי הכבשן שתשרה שם אבל זרק על המקלות או על שום דבר אפילו במתכוין לא אמרי' מחשבתו משויא ליה מקום תוס' בעירובין דף צ"ט א':

תכא מכניסו לקיום הוא ג' ימים כ"כ הכנה"ג בי"ד סי' קל"ה בב"י אות כ"ח וע"ש אות ט"ל:

תכב מצוה לקיים דברי המת לא אמרי' אלא דוקא בנכסיו וירושתו אבל בשאר מילי לא שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קס"ח ונלע"ד ראיה נכונה לזה מהא דאמרי' בכתובות ק"ג ב' שלא קבל ר' חנינא לישב בראש אע"ג דרבינו הקדוש צוה כן לפני מותו כדאיתא שם:

תכג מל ולא פרע כאילו לא מל לא אמרינן אלא בקטן אבל בגדול אין צריך לפרוע פסקי ריקאנטי סי' תקצ"ה אך רש"ל ביש"ש על יבמות פ"ח סי' ג' חולק עש"ב ומצאתי להר"א ממיץ בס' יראים מצוה י"ט כ' בתחילה דבגדול א"צ לפרוע ואח"ז כתב מ"מ שמענו דניתנה פריעה לא"א:

תכד מצות צריכות כוונה עד כאן לא פסק כן הרב"י בסי' ס' אלא לענין המצוה בעצמה שאם עשה המצוה בלא כוונה צריך לחזור ולעשותה אבל לענין הברכה כיון דפלוגתא דרבוואתא היא אם מצות צריכות כוונה או אין צריכות כוונה שב ואל תעשה שאני ויחזור ויעשה המצוה בלא ברכה דיוצא אליבא דכ"ע וע"ש דלבסוף מסיק דצ"ע שיירי כנה"ג א"ח סי' תפ"ט בב"י אות א' ועיין מקראי קדש ד' ע"ג בארוכה:

תכה ממון המוטל בספק חולקים אפילו סומכוס דסבר כן לא קאמר אלא דוקא כשהענין מצד עצמו מסופק לב"ד כענין שור שנגח את הפרה ונמצא עובר וכיוצא אבל במקום שהספק בא ע"י טענותיהם לא שא"כ לא שבקת חיי לכל בריה שכל א' יטעון על חבירו שדה זו שלי הוא וגלימא דעל כתפך שלי הוא והלה אומר לא כי אלא שלי נאמר ממון המוטל בספק חולקין חדושי הרשב"א על קמא דף ק"ף א':

תכו מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב לרב כשמנדה אותו לכבוד עצמו אבל לשם שמים הוי מנודה לרב תוספת פ"ק דסנהדרין ח' א' ד"ה מפיקנא:

תכז מצות צריכות כוונה היינו דוקא במצות דאורייתא אבל לא במצות שהם מדרבנן עולת שבת סי' תקפ"ט בשם משפט צדק וע"ש:

תכח מצוה לקיים דברי המת לא אמרו אלא במה שאומר בלשון צואה שאומר עשו כך וכך אבל אם אומר בלשון מתנה נתתי דבר פלוני לפלוני אין בזה מצוה לקיים דברי המת הריטב"א בחדושי כתובות ספ"ו דף מ"ב ד':

תכט מפני כבוד הצבור כל היכא דאמרי' כן לא מהני מחילת הציבור אם רצו למחול על כבודם ב"ח א"ח סי' נ"ג ס"ב אך הפר"ח שם חולק עליו בזה והוכיח דכל שמחלו הציבור על כבודם לית לן בה ועיין בס' מוצל מאש סי' י"א שנסתפק בזה ולא הכריע:

תל מתרצינן דבורי' לא אמרי' אלא היכא שהלשון מתורץ במשמעות דבריו ואין הרשות נתונה לתרץ דבורייהו דסהדי בדרכים רחוקים ומעוותים עקולי ופשורי ידי אליהו דף פ"ח ד':

תלא מצות לאו ליהנות ניתנו היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה מיהא אסור כן מוכח במשנה למלך פ"ח מהלכות אישות דף י' סע"ב וע"ש בדברי המגיה שהכנה"ג ודעמיה חולקים וכן נרא' בגט פשוט סי' קכ"ד ס"ק א' דאף בלכתחלה אמרי' כן:

תלב מתנה עמ"ש בתורה דתנאי בטל היינו בתנאי בעלמא אבל אי קני מיניה אין אחר קנין כלום סמ"ע ח"מ סי' כ"ב ס"ק ט"ו ועיין כנה"ג י"ד סי' ס"א הגה"ט אות ד"ן:

תלג מצות לאו ליהנות ניתנו אמרי' בין במצות דאורייתא בין במצות דרבנן מקראי קדש פ"ח מהלכות לולב דף ע"ז ב':

תלד מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין לא נאמר כן אלא בדורות שבזמן התלמוד אבל בדורות הללו שמקילין בכמה דברים וראוי לעשות סייג לתורה אפי' בדרבנן מחינן וקנסי' להו עד דלא ליעברו לא בשוגג ולא במזיד שיטה מקובצת על ביצה דף ל"ח ד' בשם הריטב"א שהעיד כן בשם רב גדול מאשכנז שהעיד בשם רבותיו הצרפתים ובכללם ר"י והר"ב מרוטנבורק:

תלה מחצה על מחצה כרוב להקל אמרי' להחמיר לא אמרי' שיטה מקובצת על כתובות דף ע"ו ב':

תלו מקום שנהגו בכל דוכתא דקתני כי האי לישנא לאו מנהג קבוע קאמר אלא שנהגו לבנות גויל גזית וכו' הרא"ה ר"פ מציאת האשה:

תלז מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין לא נאמר אלא בדבר שכלם שוגגין כההיא דפ' חזקת בענין רבו פרושים בישראל אבל בדבר שמיעוטן שוגגין מצוה למחות בידם ואף אם יבאו להיות מזידין כדי להזהיר לאחרים שלא יבואו לידי מכשול דילפי מקלקלתא ולא ילפי מתקנתא כדאיתא בירוש' דמשקין וכו' ע"ש תשב"ץ ח"ב סי' מ"ז: