יד מלאכי – חלק ג – קטע 5

רמא חזקה שליח עושה שליחותו לא אמרו באיסורין להקל אלא להחמיר גיטין ס"ד ב' והרמב"ם פ"ד מה' תרומות דין ו' וע"ש בתוספות:

רמב חצי שיעור דאסור מן התורה ה"מ בעיניה אבל ע"י תערובות כל שאין אוכל כזית בכדי אכילת פרס מן התורה מותר פר"ח א"ח סי' תמ"ב דף ס"ז ב' לדעת הרמב"ם:

רמג חצי שיעור אע"פ שהוא אסור מן התורה מ"מ אינו מושבע עליו מהר סיני כ"מ פ"ה מה' שבועות דין ו' וז':

רמד חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה בגדול היינו דוקא בסופרים מובהקים אבל בסופרים עמי הארץ לא אמרי' דידעי דינא דבן עשרים מוהריק"ש ח"מ סי' רל"ח בשם ריב"ש (סי' שע"א) וכ' הוא ז"ל דה"ה לכל מידי דעבידי העדים לטעות ע"ש וכ"כ הרשב"א בספר תולדות אדם סי' רל"ו וכ"כ הש"ך בסי' ע"ד ס"ק י"ט ועיין כנה"ג סי' מ"ו הגהב"י פ"ד:

רמה חיישינן לגומלין ע"כ לא נחלקו בו אי חיישי' לגומלין אי לא חיישי' אלא בשני בני אדם שוים בערכם דכיון דלא מרתת חד מן חבריה שפיר אפשר שאומר אמת אבל היכא שאחד מהם מרתת מן חבריה כגון שהוא עבדו או אריסו אז אפי' למ"ד לא חיישי' הכא חיישי' משום דכיון דמרתת מחפי עליה זכותא עבודה זרה ס"א ב':

רמו חצי שיעור אסור מן התורה היינו דוקא בעושה מעשה שהחשיבו לאותו פחות מחצי שיעור אבל בחמץ פחות מכזית שאינו עושה בו שום מעשה אלא מניחו בביתו ואינו מבערו כיון שאינו עושה דבר שמרא' בו שמחשיבו לא אמרי ביה חזי לאצטרופי שו"ת מהר"ר צבי אשכנזי סי' פ"ו:

רמז חיישינן שמא באמבטי עיברה לא הלכה היא ולא ראיתי לשום אחד מהמחברים שהזכירוהו ש"מ דס"ל דלאו הלכתא היא ואין אני יכול לצייר דבר זה עיין משנה למלך פט"ו מה' אישות הלכה ד' ופי"ז מה' איסורי ביאה דין י"ג:

רמח חזקה שליח עושה שליחותו לא אמרי' גבי ממון תשובות מימון ס' קנין סי' כ"ג בשם תוס' דר' אליעזר וכ"כ מהר"ם בר ברוך סי' כ"ו וכ"ח ומהר"ם סי' ד':

רמט חזקה אין אדם פורע תוך זמנו היינו דוקא במלוה אבל לחלוק השותפים תוך זמן השותפות הוא דבר מצוי כי האדם מלא קטטות ואין אדם דר עם נחש בכפיפה מוהריב"ל ח"א כלל י"א סי' נ"ז:

רן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו לא אמרי' רק כששניהם טוענים בריא אבל כשהתובע טוען שמא והנתבע טוען בריא אפשר דלא סמכי' אחזקה זו מרדכי ריש בתרא בשם הר' יונתן:

רנא חצירו של אדם קונה לו לא אמרי' רק בדבר שאפשר שבעל החצר ימצאנו בחצירו אבל היכא דאפשר שלא ימצאנו בעל החצר לעולם כגון דבר המוצנע בעובי הכותל אין חצירו קונה לו תוס' בב"מ דף כ"ו א':

רנב חינוך לא שייך אלא שיעשה מצוה אבל לאפרושי מאיסורא לא שייך חינוך שהרי קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו תוס' ישנים ביומא דף פ"ו בשם ר"א ממיץ וכ"כ הרשב"א בחדושי יבמות דף קל"ג ד' ומדברי רמב"ם פי"ז מהלכות מ"א דין כ"ח לא משמע כן ודוק עוד חידשו שם בשם ר' דחינוך לא שייך רק באבי הבן אבל באדם אחר לא שייך חינוך:

רנג חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לאו דוקא בבועל אמרי' הכי אלא אף באשה הנבעלת אמרי' כן בני חיי א"ה סי' ת"ל סוף הגהות הב"י וכת' שם שהרב ב' ב"מ ח"א סי' נראה כחולק על זה וכ' שצ"ע ועיין לקט הקמח א"ה דף צ' ג' שנסתפק בזה ובדף קפ"ט ג' החליט הדבר דדוקא באיש אמרי' כן לא באשה ע"ש:

רנד חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אפשר דהיינו דוקא פרעון ממש אבל המחאה אפשר דעביד איניש להמחות תוך זמנו כנסת הגדולה ח"מ סי' קכ"ו הגה"ט נ"ב וע"ש שכ' שצ"ע:

רנה חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו לא אמרי' אלא בהלואה אבל באיזה מין שעבוד אחר לא אמרי' חזקה זו מהר"ם הלוי בתשובה הובאה בשו"ת ב"מ ח"א סי' נ"א ועיין מהר"י ווייל סי' רמ"ט:

רנו חצי שיעור דאסור מן התורה היינו בדברים שעיקר איסורן מן התורה ורבנן קבעו בהו שיעורא למלקות או לקרבן ואע"ג דאסמכוהו אקרא אבל דבר שנזכר שיעורו בתורה בפירוש כגון טלטול ד' אמות וכיוצא וכן דבר שאין לו עקר מן התורה בלאו כגון כל שיעורי טומאת אוכלין ומשקין ודומיהם לא שייך בזה לאסור חצי שיעור שו"ת חוות יאיר סי' ל"ו דף כ"ב ב':

רנז חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו לא אמרי' אלא היכא שהחצר כבר היה שלו קודם שבאת המציא' לתוכו אבל היכא דלא הוה החצר שלו עד לאחר שנכנסו המטלטלין או המציאה בחצר לא קנה לו חצירו שיטה מקובצת על ב"מ דף ע"ז ד' בשם תוספות חיצוניות:

רנח חינוך מצות דמחנכין לקטן צריך לעשות לו המצוה כתקנה ובהכשר גמור כגדול הרשב"א בחידושיו לסוכה דף ס' א' והביאו ראיה מן הש"ס:

רנט חצי שיעור דאסור מן התורה לאו דוקא באיסורי תורה אלא הוא הדין חצי שיעור באיסור דרבנן הריב"ש ז"ל סי' רפ"ז:

רס חינוך לקטן לא שייך אלא במצות דגדול חייב בהן מדאורייתא אבל אי גדול פטור מדאורייתא מדרבנן קטן נמי פטור חגיגה דף ו' א':

רסא חזקה אין אשה מעיזה פניה וכו' לא אמרי' אלא בגדולה אבל בקטנה העומדת ברשות אביה לא שייך חזקה זו שו"ת רש"ך ח"א סימן קצ"ג:

רסב חצי שיעור אע"ג דקי"ל שהוא אסור מן התורה מ"מ אינו מושבע עליו מהר סיני כ"מ פ"ב מהלכות שבועות עיין שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' י"ג ושמות בארץ תוס' יום הכפורים דף א' ד' **(*)**:

רסג חביבות מצוה בשעתה לא אמרי' אלא כשמקדימה שלא לצורך המצוה כי אם להנאת עצמו או מאיזה טעם שיהיה שלא לצורך המצוה עצמה אבל היכא שהקדימה היא לצורך המצוה כגון שמקדים לשרוף החמץ פן יבוא לטעות ביום המעונן ליכא למימר שיאחר לשורפו מטעם דחביבה מצוה בשעתה מוהרי"ק שורש קע"ה:

רסד חצי שיעור אין יום הכפורים מכפר עליו כריתות דף ח"י ב' ועי' משנה למלך פ"ג מה' שגגות הל' ט':

רסה חלב טמא דאינו נקפא היינו לענין שאין בו כח להקפותו כדי שיעשה ממנו גבינה אבל ודאי שיש בו שומן ועומד קצת מחמת המעמיד וכו' ע"ש שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' כ"ה דף ק"ב ג':

רסו חצי שיעור דאסור מן התורה לאו דוקא חצי שיעור אלא אפי' כל שהוא שמות בארץ תוספת יה"כ דף א' ג' ועי' כ"מ פ"א מה' חמץ ומצה סוף הל' ז' והרמב"ם פ"ה מהל' שבועות שבועה שלא אוכל כל שהוא וכו':

סליקו כללי החית

בס"ד כללי הטית

רסז טריפה אינה יולדת לאו דוקא יולדת אלא היינו לומר שאינה מתעברת שאם מתעברת הרי יולדת שבכלל העיבור הליד' פר"ח י"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ז ושכ"כ הר"ן ופרי תואר שם חולק:

רסח טעמא לא בטיל לא בעי למימר דלא בטיל כלל אלא דלא בטיל כדין שאר איסורין אבל בטל ודאי שפיר כי ידעי' ודאי דנתבטל הטעם כגון יורה גדולה תוס' דע"ז דף ס"ו א':

רסט טועה בדבר משנה לא הוי אלא כשמתברר מתוך המשנה או הש"ס שטעה בודאי אבל בבעיי דסלקו בתיקו אע"פ שלכל הכללים המסורים לנו הוי כאילו נפסק הדין לא הוי טועה בדבר משנה ואפי' טועה בשיקול הדעת לא הוי ש"ך ח"מ סי' כ"ה ס"ק ב':

רע טוענים ליורש וללוקח דוקא לאוקומי ממונא לא להוציא כנה"ג סי' קמ"ו הגה"ט ג"ם בשם ריטב"א וכ' שם שכ"כ רשד"ם ומהר"י אדרבי אלא שהריב"ש חולק וע"ש וכ"כ הש"ך בסי' ע"ב ס"ק קל"ו וגנת ורדים חא"ה כלל ד' ססי' ט"ו:

ערא טענינן ליתמי אף מילתא דלא שכיח היינו דוקא היכא דשכיח קצת אבל אם לא שכיח כלל לא טענינן ש"ך ח"מ סי' ס"ב ס"ק ט"ו:

סליקו כללי הטית

בס"ד כללי היוד

ערב ישיבת עראי דאמרי' בכל מקום הוא כדי הלוך מאה אמה סוכה דף כ"ו ב':

ערג יום טוב שני לגבי מת כחול שויוהו רבנן לא אמרי' הכי אלא בי"ט ב' של ר"ה ושבועות וח' של פסח או ט' של סוכות שראוין להיות חול אבל בי"ט ב' של פסח או סוכות לא שוייוהו כחול אלא כחול המועד תומת ישרים סי' קי"ד וס' תמים דעים סי' ק"ך בשם הרא"ש מלוניל והתוס' כתבו דאין לחלק ועי' בכנה"ג א"ח סי' תקפ"ו בהגהות הב"י:

רעד יש שבח עצים בפת לא אמרי' אלא בדבר שאסור בהנאה אבל אם אפה או בישל אצל דבר שאסור באכילה מותר לו מוהריק"ש בערך לחם סי' קמ"ב וכ"כ בעל המפה שם:

רהע יבש ביבש בטיל ברוב לא אמרו אלא באיסורים שהלכו בהם אחר ששים לפי שלא אסרו אלא בכדי נתינת טעם וכשהוא יבש ביבש אפשר לומר שאין כאן טעם אבל בכל האיסורים שהחמירו בהן לאסור אותן למעלה מנ"ט ל"ש בלול ל"ש יבש לעולם בעי' חד שיעורא הרשב"א בת"ה דף ק"ז ב':

ערו יתמי לאו בני מחילה נינהו היינו בסתם כגון אונאה פחות משתות וכו' אבל במה שמוחלים לדעת כיון שהגיעו לעונת הפעוטות מחילתם מחילה ריב"ש סי' ב' וססי' ק"ח וססי' תס"ח:

רעז ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לא אמרי' אלא כששחט הראוי לשחיטה כגון ששחט סי' א' בחוץ וסי' א' בפנים לרבא ומיעוט סמנים בחוץ וגמרו בפנים לרב יוסף אבל עכו"ם ששחט מיעוט הקנה וגמרו הישראל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מקרי דשחיטת העכו"ם כקוץ בעלמא הוי כיון דלא בר שחיטה הוא כנה"ג י"ד סי' ב' הגה"ט אות כ"ג ועש"ב:

רעח יוהרא לא חיישי' רק במילתא שחילקו בה חכמים בין איש לאיש ויש בקיומו או בביטולו הוראת שום סרך איסור או מניעת מצוה בהפכו כל הפטור מאותו דבר ובא לעשותו מורה כאילו מתגאה בעצמו על שאר העם אבל מילתא דליכא בהדה טעמא אחרינא כ"א חבובי מצוה והדורה כגון לתפוס הציציות ולחבבם בנשיקה וכיוצא שהוא דבר השוה לכל נפש בזה לא שייך ביה יוהרא שו"ת דבר שמואל סי' מ"ו עי' רמ"ע סי' ל"ז דף ל"ו א' וגו"ר י"ד כלל ג' סי' ו':

רעט יוליך הנאה לים המלך לא מהני כלל רק בע"ז ובמידי דליכא ממשות אבל במידי אחרינא לא שייך פר"ח א"ח סי' תמ"ז ס"א:

רף ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף היינו לומר שבכל יום מרויח כנגד אותו יום אבל שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף נ"י פ"ה דב"מ:

רפא יפתח בדורו כשמואל בדורו היינו דוקא שצריך לשמוע לגדול הדור שלא יסרהב נגדו על הוראתו ועל תקנתו אבל לא לענין כבוד ת"ח עי' במוהרי"ק שורש קס"ג:

רפב יש ברירה או אין ברירה לא אמרי' אלא להתיר הדבר שנעשה למפרע קודם שהוברר אבל לאחר חלוקה אע"ג דבשעת הנדר לא הוברר כיון שעתה הוברר שזה חלקו מותר בו הרדב"ז בס' יקר תפארת פ"ז מה' נדרים:

רפג יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכחיש זה אלא שאנו צריכים לומר שעכשיו נשתנה הענין וכן הוא בכמה דברים עי' הגה בא"ה סי' קנ"ו ס"ד בשם הב"י שכ' כן בשם התשב"ץ:

סליקו כללי היוד

בס"ד כללי הכף

רפד כל מידי דלטעמא עביד לא בטיל לא אמרי' הכי אלא בדבר חריף כגון תבלים ומלח אבל דבר שאינו חריף אפי' עביד בנותן טעם בתבשיל כמו שומן של איסור שנפל למאכל אע"פ שמטעימו בטל טורי זהב י"ד סי' צ"ח ס"ק י"א:

רפה כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה לא אמרי' אלא דוקא בברכת ההודאה אבל בברכה שאינה הודאה על שום הנאה ומצוה אלא על תביעת צרכיו של אדם (כגון ח"י ברכות) לא תקנו בהם מלכות ספר הרוקח סימן שס"ג:

רפו כבוש הרי הוא כמבושל לאו דוקא כמבושל ממש פר"ח י"ד סי' ס"ח ס"ק ח"י:

רפז כבוש הרי הוא כמבושל לא אמרו כן לכל דבר רק שבולע ומפליט אבל אינו מבלבל טעם החתיכה כמו ברוטב פר"ח י"ד סי' ס"ט ס"ק נ"ב בשם הת"ח ומהרש"ל חולק:

רפח כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה לאו דוקא שם ומלכות אלא אף אם דלג תיבת העולם צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות תוספות דברכות דף מ' ב' הביאו מוהריק"א בש"ע א"ח סי' רי"ד:

רפט כל פחות מג' כלבוד דמי לא אמרי' אלא להקל אבל לא להחמיר בעל המפה י"ד סי' שע"א ס"ד בשם מהרי"ו וכ"כ התוס' פ"ק דסוכה י"ז סע"א ועי' שער אפרים רי"ט ומהר"ר צבי סי' נ"ט דפליג על בעל הגהה וגם המגן אברהם בא"ח סי' תק"ב ס"ק ט' הכריח בראיות דלא כרמ"א ועי' ספר קרבן נתנאל פ"ק דסוכה סי' ל"ג שהרחיב הדיבור בזה:

ר"ץ כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד שעשה המצוה ולא ברך עליה קודם עשייתה יכול לברך אחר עשיית המצוה ומיהו לצאת ידי ספק כתב שטוב וישר הוא להביא עצמו לידי חיוב ברכה אחרת ויכוין לפטור אותה שהוא מסופק בה פר"ח י"ד סי' י"ט ס"ק ג' ועי' בפר"ח א"ח ריש סי' תל"ב שפסק הפך מזה והוא תימה וגם השכנה"ג שם פסק כנגד דבריו אלו:

רצא כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט לא אמרינן אלא כשעושה אותו דרך חומרא אבל היכא שאין עושה אותו דרך חומרא כי אם לתכלית אחר לא הרב"י בא"ח סי' ל"ב לדעת ס' התרומה וכ"כ באר שבע דף צ"ה ועי' בארוכה בשער יוסף סי' ה' מתשובותיו:

רצב כאן נמצא וכאן היה לא אמרי' אלא כשקנה דבר אחד מהחבית והוליכו לבית והניחו בכלי ואחר כך נמצא בכלי דבר האוסרו דאז אמרי' מסתמא בכלי זה נמצא וכאן היה ולא בחבית אבל בהמשך הזמן שנאמר עכשיו נפל ולא מקודם בזה ודאי לא אמרי' פר"ח י"ד סי' מ"א ס"ק י"א וכ"כ מג"א א"ח סי' תס"ז ס"ק ח"י:

רצג כל המשחרר עבדו עובר בעשה לא אמרי' הכי אלא בעבד שלא עשה לו קורת רוח אבל כשמשחררו משום קורת רוח מותר לכ"ע שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ה:

רצד כל שיעורי חכמים להחמיר לא אמרו הכי אלא במשנה או ברייתא אבל במימרא לא תוספות דחולין דף מ"ו א' והב"ח י"ד סי' ל"ב ס"ה כ' דאין חילוק בזה בין משנה וברייתא למימרא לדעת הרמב"ם וכ"כ הכנה"ג בכללי הש"ס אות צ"א בשם דמש"א ועי' פר"ח י"ד סי' מ"ד ס"ק י':

רצה כל פחות משלשה כלבוד דמי לא אמרי' אצא במחיצות אבל בכלים לא אמרי' רש"י ותוס' שבת דף ח' א':

רצו כל שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון היינו דוקא בדליכא סכנה אבל בדאיכא סכנה אינו חייב למחות וגם לא אמרו כן אלא כשאינו צריך להוציא ממון למחות מהר"י ווייל סי' קנ"ז:

רצז כבולעו כך פולטו לא אמרי' אלא גבי דם דמשרק שריק אבל שומן ושאר איסורים מסתרכין ונדבקין ביותר ולא אמרינן בהו כבכ"פ פר"ח י"ד סי' צ' ס"ק ח"י והביא סיוע לדבריו ע"ש:

רצח כל היוצא מן הטמא טמא לא אמרי' אלא בטמא שיש בו מלקות על אכילתו אבל בטמא או דבר איסור שהוא בעשה לא אמרי' הרמב"ם רפ"ג מה' מ"א:

רצט כל דאלים גבר לא אמרי' אלא היכא שאין שום זכות לזה מלזה עכשיו וגם מקודם לזה היו שניהם שוים באותו זכות אבל כשהיה איזה זכות לאחד משניהם בזמן מה יותר מהב' אף שעכשיו הם שוים ואין יתרון לזה מלזה בכי האי גוונא לא אמרי' כל דאלים גבר כ"מ בקול הרמ"ז על המשניות פ"ז דשבועות וכן משמע ברמב"ם פט"ו דטוען ונטען:

ש כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני היינו דוקא באיסור הכתוב בתורה אבל כשהוא בעצמו בדא האיסור (כגון מי שנשבע שלא לגרש את אשתו ועבר וגרשה) בכה"ג מהני תוס' בתמורה דף ז' סוף ע"א ועי' בסמ"ע ובש"ך בח"מ סי' ר"ח וכנה"ג שם וברשד"ם י"ד סי' קט"ו ובידי אליהו סוף תיקון קט"ו ובחזון נחום על סדר קדשים קכ"ד א' קונטריס מיוחד ע"ז:

שא כל שסופו לינקוב כנקוב דמי לא אמרי' אלא כשהטרפות הוא במקום שודאי סופו להתפשט וקים להו לרבנן שודאי סופו לינקב אבל בשאר חולי ולקותא לא מטריפי' אלא באשר הוא שם פר"ח י"ד סי' מ' ס"ק ח' וע"ש שהאריך בראיות:

שב כל המפקיד על דעת אשתו הוא מפקיד לא אמרי' אלא בפקדון דוקא אבל בהלואה ושאלה אינה חזרה עד שיחזיר ליד המלוה או המשאיל ואם הם מניחים את המקבל לשאת ולתת בתוך הבית חזר' מעליא הוא מוהריק"ש בערך לחם ח"מ סי' ק"ב וע"ש ובכנה"ג סי' רצ"א בטור אות קל"ד וקל"ה:

שג כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד לאו דוקא אשתו ובניו אלא ה"ה נמי שכירו ושותפו וכיוצא בהם שדרך בני אדם להניח את שלהם בידם מהר"ם אלשיך סי' ב' אבל ביד עבדו לא וכמ"ש רשד"ם ח"מ סי' ת"מ ועע"ש סי' שי"ד וברש"ך ח' ב' פ"ה וקס"ט ובכנה"ג סי' רצ"א בב"י אות ט"ל ונ':

דש כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה היינו כשאכלן ביחד או אכל העיקר תחלה אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול קודם לו איזה דבר למתק השתיה מברך על האוכל תחלה אע"פ שהוא טפל לשתיה ולא יברך עליו כ"א שהכל מאחר שהוא טפל לדבר אחר תה"ד סי' ל"א וכ"כ בעל המפה בא"ח סי' רי"ב משמו וכן פסק בעל תי"ט פ"ו דברכות האמנם הרב"י שם חולק עליו במ"ש שיברך עליו שהכל וכתב שיברך ברכת הפרי כפי מה שהוא והסכים עמו בעל מג"א שם וע"ש:

שה כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד דוקא במפקיד אמרי' כן אבל לא גבי המשלח ששליח חייב ליתן הפקדון ביד מי שנשתלח לו שו"ת מוהרשד"ם ח"מ סי' קל"ב וכ"כ רש"ך ח"ב פ"ה:

שו כופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר לא אמרי' אלא בדבר דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות אבל בדבר דאי בעי ליהנות היה יכול ליהנות אלא שאינו רוצה אין כופין אותו לעשות בחנם מרדכי פרק כיצד הרגל וכ"כ בעל המפה בח"מ סי' שס"ג ס"ו:

שז כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן מלקות הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא תוס' דע"ז דף י"ב ב' עי' משנה למלך הלכות יסודי התורה דף ד' ב' וג':

שח כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד היינו דוקא כשהנפקד ש"ח אבל לא בשומר שכר רש"ך ח"ב סי' פ"ה וכ"כ הרב"י בב"ה דף ס"ד א' בשם ריטב"א ועי' בהר"י הלוי סי' כ"ז שחולק עליו ובש"ך סי' ע"ב ס"ק ק"ל שו"ת מעיל שמואל סי' קל"ג:

שט כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי היינו דוקא כל שרוצה בקיום התנאי אבל אם אמר ע"מ על מניעת מעשה כגון שהיה מתנה שלא תנשא ואמר ע"מ אם אנשא אינו כמעכשיו מוהריק"ש בערך לחם ח"מ סי' ר"ו בשם י"א:

שי כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה לא אמרי' אלא כשעושה עם האדם עצמו שהתנה עמו בראשונה אבל אם מת והיה הולך ועושה עם היתומים סתם בזה לא אמרי' שהוא עושה על דעת ראשונה דכיון שבאו פנים חדשות על מנהג המדינה הוא סומך מוהריק"ש ח"מ סי' רמ"א ס"ג: