יד מלאכי – חלק ג – קטע 4

קצה הפה שאסר הוא הפה שהתיר אמרינן ליה אף לאחר כדי דבור המגיד רפי"ב מה' גירושין וכן נראה דעת הרמב"ם והרמ"ך חולק שם ועיין שיטת כתובות לר' בצלאל פ"ב דף ל"ב ב' ופי"ג דף מ' ד' ע"ש ודוק גם הר"ן בפ' שני דייני גזירות תקל"ב סע"ב כתב בפשיטות דלא אמרי' כן אלא תוך כדי דבור וכ"כ ראש יוסף ח"מ סי' מ"ו ס"ד:

קצו האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין היינו כל הדינין האמורי' בתלתא בבי דהיינו נזיקין וגזל והשבת אבידה ורבית ואונאה נ"י פ' המניח:

קצז הפקר ב"ד הפקר היינו מדאור' כ"כ הבית יוסף ח"מ סי' ס"ז מחו' י"ז בשם תשובת הרמב"ן רנ"ו:

קצח הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מיד שעבוד לאו דוקא חמץ אלא ה"ה לכל דבר שהוא אסור איסור הגוף כדהיא עובדא באצטלא דמילתא דפרסיה אמתנא בפרק אלמנה לכהן גדול הריטב"א בחדושי כתובות פ"ה דף ל"ו א':

קצט היתרא בלע לא אמרו אלא בקדשים שבשעת בליעתן של כלים לא היה שם איסור עליו דעד האידנא לא איקרי נותר והשתא אשתני ונקרא בשם נותר אבל החמץ מעיקרא הוי מקרי חמץ והשתא נמי חמץ הוי ונמצא שכשהגיע הפסח מתברר למפרע שבשעת בליעתן איסור בלעו ולא היתר פר"ח א"ח סי' תנ"א ס"ד בשם הרי"ף והרא"ש ושאר מפרשים:

ר הפה שאסר הוא הפה שהתיר לא אמרינן היכא דמהפך דבריו שאומר על לאו הן ועל הן לאו שו"ת רדב"ז ח"א סי' ק"ו וכ"כ הכנה"ג א"ה סי' מ"ו הגהב"י אות י"ד בשם תשובת ב"י ובסי' ז' שם הגה"ט אות י"ג בשם רדב"ז:

רא הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן לא אמרינן הכי אלא במה שמצינו בתלמוד מפורש כן שו"ת מהריב"ל ח"א דף נ"ה ב' וכ"כ הרשב"א אלף קפ"ה וע"ש דף ע"ה א' שכ' דראוי לומר הוא עשה שלא כהוגן במילתא דלא הוזכרה בגמרא ע"ש ודוק:

רב היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ושחוק אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו אע"פ שמתעסק באומנתו ואין דעתו על הדבר אין נקרא היסח הדעת הרי"ף פ' מי שמתו והרא"ש שם:

רג הילך לא הוי אלא במלו' או פקדון שאם לא היה נותן לו היו עומדות ברשות הנתבע אבל דבר שאף אם לא היה נותנו לו ברשות דמאריה איתיה לא הוי הילך כנסת הגדולה ח"מ סי' קפ"ד הגה"ט אות ט"ו:

רד התראת ספק לא שמה התראה לא אמרינן אלא היכא שביד המותרה לתקן הדבר כגון מותיר בטהור או דלא אוכל זה אם אוכל זה אבל בדבר שאין ביד המותרה לתקן התראת ספק שמה התראה ש"מ על כתובות דף י"ב ב' וע' חוט השני סי' י"ז ודינא דחיי ח"א דף קצ"ח ד':

רה התראת ספק לא מיקרי אלא במלתא דשכיח הפיטו' כמו החיוב אבל בכל דבר דלא שכיח הפיטור כמו החיוב התראת ודאי היא שם:

רו התראת ספק לא מיקרי אלא היכא דאיתיה לספיקא קמן כגון שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ולא ידעינן איזו חלב ואיזו שומן וכגון שני גידין א' של ימין וא' של שמאל ואכל חד מינייהו ואתרו ביה מעיקרא דלא ליכול כגון הא מקרי התראת ספק אבל היכא דליתיה לספיקא קמן לא הויא התראת ספק שם:

רז האידנא בקיאינן בקיבועא דירחא דאמרי' בריש ביצה ובכמה דוכתי היינו בקיבועא דירחא דתקין הלל הנשיא בנו של ר"י הנשיא בן בנו של רבינו הקדוש ז"ל כאשר הוא בידינו היום ואפשר שאינו אמיתי וכעובדא דר"ג שאמר פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה וכו' עש"ב שו"ת זרע אברהם ח"א סי' ט' וי' וי"ב. סליקו כללי ההא:

בס"ד כללי הויו

רח ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים לא נאמר רק גבי דרוסה דכיון שעור החיצון אדום אין אודם הארס עבר בו אבל נקב נכר שפיר מבחוץ אע"פ שהוא אדום טור י"ד סי' ל"ג בשם הרא"ש ורש"י ז"ל חולק על זה וכוותיה פסק בש"ע אבל הב"ח כתב שם שהתו' וס' התרומות והסמ"ג והמרדכי והגהות המרדכי ס"ל כדעת הרא"ש:

סליקו כללי הויו

בס"ד כללי הזין

רט זמנו של שטר מוכיח עליו לא אמרינן אלא היכא שצוה הנותן לכתוב זמן או צוה לעדים לעשות שטר מעליא אבל צוואה שלא נכתב בה זמן רק לזכרון דברים בעלמא אין אומרי' זמנו של שטר מוכיח עליו ב"י בח"מ סי' רנ"ח בשם הרשב"א הובא שם בהגה וכ"כ שם מוהריק"ש ועיין שם כנסת הגדולה קצת כללים בזה:

רי זמנו של שטר מוכיח עליו לא אמרי' אלא כשכת' לו לאחר מיתה אבל כשכת' לו לאחר ל' יום אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו ואם מת הנותן או המקבל תוך שלשים בטלה המתנה טור ח"מ סי' רנ"ח בשם הרמ"ה וכ"כ ה"ה בפ"ח מה' גירושין אמנם הב"י שם דחה דבריו והבית חדש והסמ"ע קיימו וקבלו כדברי רמ"ה והש"ך נטה לדברי הב"י ועמוד עליו וכ' שם מוהריק"ש וכשיש בו קנין אף כשאמר לאחר שלשים אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וע' אליהו בן חיים ח"ב סי' צ"א:

ריא זרע סתם לא הוי אלא זרע כשר תוס' יבמות כ"ב ב' ד"ה בן וע' גופי הלכות כלל רכ"ב:

ריב זכין לאדם שלא בפניו יש בו שלשה חילוקים האחד מידי דהוי זכות גמור וליכא שום צד חובה כל כה"ג אפי' כי אתי לקמן וצווח לומר לא ניחא לי לא משגחינן ביה והשני הוא דאיכא צד זכות וצד חובה וכה"ג אם נתרצה כששמע זכה אבל אם לא נתרצה כששמע לא זכה והשלישי הוא דאיכא צד חובה אצל כל אדם מחנה אפרים דף ל"ד א' אך מדברי הר"ן בחידושיו לחולין דף ק"א ד' לא משמע הכי ע"ש:

ריג זה וזה גורם לא שייך אלא כשאין בכל חד מנייהו כדאי לגמור אותה הפעולה ובין שניהם נעשה ונגמר אבל כשיש בכל אחד מהם יכולת לבדו לעשות אותו דבר אלא שנתערבו אז ל"ש זה וזה גורם תו' ע"ז דף ס"ח ב' עיין בארוכה צרור החיים פ"ז דע"ז דין י"ב וט"ז י"ד ס"ס פ"ז וגנת ורדים כלל ב' ס"ס ו' מא"ח:

ריד זה וזה גורם מותר לא אמרי' אלא באיסורין שאין להם מתירין אבל בקונמות שהן איסור שיש לו מתירין ע"י שאלה לא אמרינן זה וזה גורם מותר דלא יהיה זה גדול משנתערב באלף דלא בטיל הרדב"ז בס' יקר תפארת ספ"ה מה' נדרים:

רטו זה וזה גורם לא שרינן אלא כשאין שם גופו של איסור אבל כל שיש שם ממשו של איסור לא והיינו דוקא גוף האיסור ממש אבל אם אין גוף האיסור ממש אלא חזותא אז זה וזה גורם מותר הר"ן בתשובה סי' ע"ז ועיין רמ"ע סי' כ"ז והר"ב חזון נחום סדר קדשים דף קפ"ג א' האריך בפרטי כלל זה ובסוף העלה ח' כללים ואלו הן:

(א) נראה מדברי הרמב"ם הנז"ל דלא אמרינן זה וזה גורם אלא כששני הגורמים עצמם עושים מעשיהם בבת אחת אבל אי היו מעשיהם זה אחר זה כגון קדרה שבשלה מקצת בישולה בעצי איסור ואחר כך גמר בישולה בעצי היתר לא מקרי זה וזה גורם ואסור ומינה נקטינן שאם בישל בעצי איסור והיתר בבת אחת מותר התבשיל וכ"כ הט"ז בי"ד סי' קמ"ב ס"ק ט' ודחי דברי הלבוש יע"ש:

(ב) דלא מקרי זה וזה גורם אלא כששניהם מין אחד לאפוקי אגוז וקרקע וזהו דעת התוס' במסכת ע"ז דף מ"ט ואין כן דעת רש"י והרמב"ם:

(ג) כתב שם הר"ן במסכת ע"ז בשם הרמב"ן דאפילו מאן דאמר זה וזה גורם מותר מודה דהיכא דגורם של איסור וגורם של היתר אין מתערבין זה בזה אלא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכמו מתני' דאין זורעין תחתיה ירקות בימות החמה דהצל אין מתערב בקרקע אלא שניהם הם בעין לחודייהו אסור וכן דעת תוס' פרק הנודר מן הירק יע"ש ואין כן דעת רש"י לפי המסקנא ולדעת הרמב"ן ק"ל מההיא דסוף פ' כל האסורין ומההיא דסנהדרין דף ע' ב' דחשיב הולד זה וזה גורם אע"פ שהגורמין הן בעין וכל חד לחודיה קאי כמו הצל והקרקע וי"ל דגורמין דולד הוא הזרע של הזכר והזרע של הנקב' ושניהן מתערבין וק"ל:

(ד) בפרק משוח מלחמה אמרינן שדוקא ילדה בזקנה בטלה ומותרת משום זה וזה גורם לדעת רש"י אבל ילדה בילדה לא אמרינן זה וזה גורם אלא כשגורם של היתר א"א לו לשוב איסור אבל כל שיכול לו להיות אסור כגורם של איסור בטל ההיתר לגבי האיסור כ"כ הר"ן במסכת ע"ז שם והביא סמך לזה ונראה דלפי מ"ש ר"י ז"ל שם פ' משוח הנזכר דילדה בילדה הוא הטעם דעכשיו חשוב כאילו נמלך עליה לאכילה ליתא לכלל זה:

(ה) דלא אמרינן זה וזה גורם בדבר שיש לו מתירין וזה נ"ל מוסכם:

(ו) לדברי הר"ב כ"מ ספ"ה מה' נדרים דגם בהקדש לא אמרינן זה וזה גורם ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דגרסי' פ' כל שעה דף כ"ז ב' בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרו מאי ונ"ל פי' דה"ק לרבנן דס"ל זה וזה גורם מותר ואין שבח עצים בפת מאי אבל לרבי ודאי שאסור מטעם דיש שבח עצים בפת ואה"נ דאי כלה השלהבת וליכא שבח עצים אלא חמימות האש לחוד והוי עכשיו זה וזה גורם דהיינו התנור והחום של עצי איסור וא"ל הפת אסורה והקשו ומה בין זה לערלה אמר רבא הכי השתא ערלה בטלה במאתי' הקדש אפי' באלף לא בטיל ע"כ הרי כיון דחמיר הקדש דאפילו באלף לא בטיל לא אמרינן ביה זה וזה גורם מותר:

(ז) כתבו התוס' במס' חולין דף נ"ח א' ובמסכת סנהדרין דף פ' ב' דבמילתא דשרי כל חד באפי נפשיה ל"ש ביה זה וזה גורם אבל כל דחד היתר וחד איסור אז הוי זה וזה גורם יע"ש דלכך פליגי בעלמא אי חוששין לזרע האב או אין חוששין לזרע האב ודוק (ועיין הר"ן בחי' חולין דף ק"ה ג'):

(ח) כתב הר"ן בתשובותיו סימן ס"ו כי שרינן זה וזה גורם היינו כשאין שם גופו של איסור שאין האיסור אלא גורם בלבד אבל כל שנתערב גופו של איסור א"א להתירו מטעם זה וזה גורם שהרי שנינו אלו אסורין ואיסורן בכל שהן ואין תערובתן מותרת מטעם זה וזה גורם וכו' ועמ"ש הפר"ח בי"ד סימן ק"ב סעיף ק"ה ותיקן תמיהתו על הר"ן הרב בעל בני יעקב בתשובותיו סי' ג' יע"ש דף קס"ח ע"ב עכ"ל:

רטז זריזין מקדימין למצות ל"ש לומר אלא בשכבר הגיע זמן המצוה כמילה וכיוצא בה שאע"פ שזמנן כל היום מקדימין לעשותן בתחלת היום אבל כשעדיין לא הגיע זמן עשיית המצוה לא שייך בה הקדמה אדרבה מקריא מצוה שלא בזמנה ראש יוסף על א"ח ס"ס תנ"ח ופשוט הוא:

סליקו כללי הזין.

בס"ד כללי החית

ריז חזקה אין אדם פורע תוך זמנו אע"ג דקי"ל הכי שמא לא אמרי' חזקה זו אלא בשעת הפרעון אבל עביד אינש דשולח הפרעון תוך זמן בכדי שיגיע ליד המלוה בזמנו כנה"ג, ח"מ סי' ק"ו בהגהות הטור אות י':

ריח חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ליתא אלא במעות אבל בסחורה אפשר דלא נימא הכי תורת אמת סי' ע"ד והש"ך בסי' ע"ח ס"ק י' נראה כחולק עליו וגם הר"ב מחנה אפרים דף ק"א ג' פליג עליה ע"ש:

ריט חזקה אין אדם פורע תוך זמנו היינו דוקא בקובע זמן אבל בסתם הלואה אע"פ שזמנה שלשים יום נאמן לומר פרעתיך בתוך שלושים יום טור ח"מ סי' ע"ח סעיף ה' וכתב שם הב"י שכ"כ התוס' והרא"ש והרמב"ן ובעל התרומות והגהות מיימון ושהכי הסכימו כולהו רבוואתא:

רך חתיכה עצמה נעשית נבילה אפי' בבשר בחלב לא אמרינן הכי כי אם בבשר שנתערב עם החלב אבל אם נתערב בשר בחלב לתוך קטניות מבושלים או דבר אחר לא אמרינן שהקטניות כלן נעשה נבלה לשער בכולן דדוקא הבשר עם החלב שהוא איסור בהתערב' יחד אמרי' חנ"נ לפי שהוא גוף האיסור אבל לא בדבר אחר מוהריק"ש בערך לחם י"ד סי' צ"ב משם הפוסקים:

רכא חלב טהור סותם היינו דוקא בדבר שנקיבתו במשהו אבל בדבר שצריך שיעור כגון נקיבת הטחול לא מהני סתימה דדילמא אינו סותם כ"כ כעובי דינר זהב פר"ח יו"ד סי' מ"ו ס"ק ב' בשם או"ה ושכן הסכימו האחרונים: רכב

חלב טהור סותם לאו דוקא אלא הוא הדין לבשר שסותם הרמב"ם פ"ו מה' שחיטה וכן הסכימו רוב הפוסקים כנה"ג ר"ס מ"ו בב"י:

רכג חלב טהור סותם היינו באותו אבר שהשומן דבוק בו בתולדתו אבל אם סותם נקב של אבר אחר לא מקרי סתימה וטריפה ב"י י"ד סי' מ"ו בשם תוס' והרא"ש והרשב"א הביאו בעל המפה שם:

רכד חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר היינו דוקא באותו מעש' לחוד אבל בעובדא אחרינא כי האי אין ספק שיכול להתיר שאל"כ ישאר אותו טעות לדורות מוהרי"ק שורש קע"ב וכ"כ המבי"ט ח"א סי' קנ"ו ורשד"ם חא"ה סי' י"ז:

רכה חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר היינו היכא דאסר משום דטעה בשיקול הדעת אבל היכא דאסר משום דלא אסיק אדעתיה איזה דין פשוט הוי כטועה בדבר משנה ושפיר יכול חכם אחר להתיר כיון דליכא למימר ביה שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא שו"ת מוהרי"ט ח"א סי' ל"ז וריב"ש שע"ט ותצ"ח וכ"כ הר"ן בחולין תרפ"ב ב' ובע"ז ש"ג א' ומוהריק"ש בסי' י"ז כ' דבענין כזה טוב לאכלו כדמוכח בחולין דף מ"ד ב' ועיין כנה"ג י"ד סי' רמ"ב הגהב"י אות מ' וכו' כמה כללים בזה ובשו"ת זקן אהרן סי' קפ"ג וסי' ב' דף י' עמוד ג':

רכו חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו לא אמרן אלא במידי דשכיח ורגיל למצוא כי ההיא דפ"ק דב"מ דצבאים וגוזלות אבל דברים שאינם מצוים כגון מעות ושאר מטלטלין לא זכתה לו שדהו מרדכי פרק אלו מציאות ונ"י שם הביאו מוהר"ם בהגה ח"מ סי' רס"ח ס"ג:

רכז חם מקצתו חם כולו דאמרן בכלי מתכות הני מילי לענין איסורו אבל לענין הכשרו לא עלה ההכשר עד שיכשיר כולו טור י"ד סי' קכ"א בשם הרשב"א ע' פנים מאירות סי' פ"ג:

רכח חזקה שליח עושה שליחותו לא אמרן אלא במקום שיש לשליח לחוש שאם לא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי מכשול עבירה במה שסומך עליו שיעשה שליחותו אבל בדבר שאם לא יעשנה השליח לא יבא המשלח לידי מכשול עבירה בזה לא אמרי' הרא"ש פ' בכל מערבין:

רכט חי נושא את עצמו לא אמרן אלא בבריא אבל לא בחולה יומא דף ס"ו ב':

רל חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני לא אמרינן הכי אלא היכא דליכא דמסייע לה אבל היכא דאיכא דמסייע לה מעיזה ומעיזה גיטין דף ס"ד ב' וע' קצת חילוקים על זה בא"ה סי' י"ז:

רלא חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר לא אמרן אלא כשהמתיר מסברא אבל אי אגמריה סמיך שפיר יכול להתיר תוס' דחולין דף מ"ד ב' וע' בשו"ת הר"ץ אשכנזי סימן נ"ג ובמקוה ישראל ס"ב א' וס"ט ב':

רלב חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר היינו דוקא הורה איסור אבל אם הביא ראיות לא ודוקא בהגיע להוראה ובחבירו אבל אם היה גדול ממנו בחכמה ובמנין רשאי להתיר לדעת כמה מן האחרונים שאין זה חבירו מוהריק"ש בערך לחם י"ד סי' רס"ב בשם רדב"ז וכ"כ ר' ירוחם בנתיב ב' ח' ה' וכתבו הר"ן ג"כ בפ"ק דע"ז להלכה אבל לא למעשה וכ"כ עוד שם ס"פ אין מעמידין וע' רדב"ז סי' נ"ו ובזה מתיישב אצלי מה שראיתי ביבמות צ"ז ב' דא"ל רבא לרב אחא בר יעקב והא רב ששת אסר והשיב לו הוא אסר ואנא שרינא והיינו מפני שהיה גדול מרב ששת כמ"ש בס' יוחסין א"נ דאגמריה סמיך כמ"ש לעיל ובלאו הכי אפשר דבאיזה מעשה אחר אסר רב ששת ולכך לא חש לה רב אחא בר יעקב ויש לי ראיה לכלל זה מדברי רש"י בחולין נ"ט ב' ד"ה והזהרו ע"ש:

רלג חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול הני מילי בשטר מקויים אבל בשטר שאינו מקויים נאמן לומר קטן היה במגו דיכול למימר איני מכיר בשטר זה מעולם ושטר זה מזויף הוא נמוקי יוסף פ' מי שמת דף רל"ז ע"ב וע"ש וכ"כ בני שמואל סי' כ"ט ע"ש:

רלד חזקה אין אדם פורע תוך זמנו לא אמרי' אלא באדם המלוה מעות לחבירו כדי שיהא הלוה מתעסק בהם לצורכו אבל כשאין ללוה שום הנאה מן המעות כגון שהיו המעות מופקדות אצלו ונושא ונותן בהן לצורך אחרים הוי כשאר פקדון ושפיר אפשר כדבריו שהחזירן תוך הזמן שקבע מהר"י ווייל סי' פ"ט:

רלה חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היינו דוקא בסתם אבל אם הוחזק אדם זה לזנות או שיש לו אשה אחרת לא חיישי' שמא בעל לשם קידושין תרומת הדשן סי' ר"ט ורדב"ז ח"ב סי' שנ"א וססי' ת"ט ועיין בבעל המפה סי' ל"ג שכ' שיש מקילין בכל ענין וכ"כ בארוכה הבני חיי, בא"ה סי' ל"ח הגהות הב"י אות ד' יע"ש ובבני משה דף קי"ב א' ועיין פרי האדמה דף קנ"ז:

רלו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לא אמרי' אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי אשתו היא ובאשתו דוקא אמרו שחזקתו שלא בעל אלא לשם קידושין עד שיפרש שהיא בעילת זנות או שעל תנאי הוא בועל אבל שאר כל הנשים בחזק' שהיא בעל לשם זנות עד שיפרש שבעל לשם קידושין הרמב"ם פ"י מה' גירושין והרמב"ן בתשובותיו סי' קל"ה והביאו הטור והש"ע בא"ה סי' קמ"ט וכ' שם הרב"י שכ"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א וע"ש בה"ה:

רלז חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני היינו דוקא לענין שקידושין תופסין בה וצריכה גט אבל אינה נאמנ' לינש' לאחר או ליטול כתובתה הר"ן, פ"ב דכתובות תע"ח ב' בשם י"א וכ"כ הראב"ד פ"ד מה' אישות והגהות פי"ב מה' גירושין וכת' ה"ה בפ"ד מה' אישות שקצת מפרשים ז"ל ס"ל כדעת הראב"ד אלא שכבר הכריחו הרמב"ן והרשב"א ביבמות שנאמנת אף לינשא כדברי הרמב"ם ושדעת הרמב"ן היא שנוטלת כתובה ולא תוספת ועיין בב"י א"ה סי' י"ז באורך ושם בהגה ס"א:

רלח חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני לא אמרו אלא בדורות הראשונים אבל האידנא דנפישא חוצפא ופריצותא בעלמא איתרע הך חזקה ולא עבדי' בה עובדא אלא לחומרא (דהיינו שאם נתקדש' לאחר צריכה גט ואסור' על הראשון וכן פסק הב"ח) ב"י א"ה סי' י"ז בשם א"ח:

רלט חזקה אין אשה מעיזה פניה וכו' לא אמרו אלא באיש ואשה דאתו מעלמא ואין עדות ברורה שהיא אשתו אלא בחזקה דאתיא חזקה בתרייתא ומבטל קמייתא דאתי דרבנן ומבטל דרבנן אבל אי ידעי' בעדות ברורה שהיא אשתו ליתא חזקה זו שם בשם א"ח והוא ז"ל דחה סברא זו וכ' שכל הפוסקים והמפרשים חלוקים עליו:

רם חתיכה נעשית נבלה לא אמרינן אלא כשידוע להיכן נפלה החתיכה אבל בב' קדירות שאין ידוע להיכן נפלה בהן שעתידין להתערב רואין אותו כאילו כבר מעורב והו"ל כאילו נפל מתחלה לקדירה שיש בה לבטל האיסור פר"ח י"ד סי' קי"א ס"ק ט"ו ושכן מוכח מהרמב"ם והכ"מ: