יד מלאכי – חלק ג – קטע 2

נח אין אדם מוריש שבועה לבניו לא אמרינן אלא בשבועה שהוא חייב מאליו בלא טענת הלוה אבל שבועה שאינו באה אלא על ידי טענה שהיה יכול לטעון הלוה אין אומרים בה אין אדם מוריש שבועה לבניו כנה"ג חשן משפט סי' ק"ח הגה"ט אות ס"ט ועיין שם סי' פ"ב הגה"ט אות כ"ד:

נט אתי דיבור ומבטל דיבור אמרינן בכל דוכתא חוץ מע"ז וקידושין דאף דבקידושין לא איתמר בגמ' בהדיא רק בע"ז כי הדדי נינהו וכיון שכן האומר לאשתו הרי את מקודשת לי בפקדון שמסרתי לך כבר וחזר תכ"ד ואמר דליהוי מתנה לא מצי הדר ביה אע"ג דליכא אלא דיבור ב"ח א"ה קונטריס אחרון סי' מ"ז ומהרו"ך ז"ל חולק עליו:

ס אין שליחות לעכו"ם היינו דוקא היכא שישראל עושה שליח לעכו"ם או עכו"ם לישראל אבל לא כשהעכו"ם עושה שליח לעכו"ם אחר רש"ך ח"א סי' קי"ד הובאו דבריו בגור אריה ח"מ סי' קפ"ח:

סא אי אפשי בתקנת חכמים לא אמרינן אלא לאחזוקי מה שבידו כגון לוקח שקנה זבורית ואח"כ קנה עדית באחרונה דמצי למימר כלום תקנות חכמים הנחתי לך מקום אלא לתועלתי לא ניחא לו בהאי תקנתא ונמצא שבטענה זו מחזיק העדית בידו ואינו גובה הב"ח אבל היכא דבא להוציא מיד הלוה בטענה זו לא אמרי' שיכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים כנסת הגדולה ח"מ סי' ק"ב הגהות הטור ד':

סב אחריות טעות סופר הוא לא ר"ל שאנו תולין הטעות בסופר אלא אפילו ידענא בבירור שלא התנו באחריות הרי הוא כאילו התנו בפי' מהר"ם איסרלס סי' מ"ז ועיין כנה"ג ח"מ סי' ע"א הגהות הב"י אות י"ט ורדב"ז ח"ב סי' תשי"ג:

סג אין מחזיקין בנכסי קטן לאו דוקא קטן אלא אף בגדול כל שלא בא לכלל עשרים והם נכסי אביו לא עלתה לו חזקה כיון שאין מכירתו מכירה עד שיהא בן עשרים מוהרי"ט ח"מ סי' ס"ד:

סד אין לאיש חזקה בנכסי אשתו היינו כשלא קבלה דמים אבל אם קבלה דמים אי נמי דכתבה ליה אחריות המקח קיים נ"י פ' חזקת הבתים וכתב הב"ח ח"מ סי' קנ"א דפשוט הוא:

סה אי אזלינן בתר התחלת סעודה או בתר גמר סעודה ע"כ לא איפליגו אלא לענין הזכרת עניינא דיומא בברכת המזון שאין שם מטבע ברכה מחדש אבל היכא שיש ברכה מחודשת כגון ברכת חתנים לכולי עלמא לא יברך כיון דחמיר טובא שו"ת גנת ורדים א"ח כלל א' סי' כ"ח:

סו אין דיני קנסות בבבל היינו דיני הקנסות הכתובים אבל קנסות שבאו חכמים לקנוס מעצמן כגון על ידי תקנתם קונסים בכל מקום מרדכי ס"פ השולח:

סז אין משתמשין במחובר לקרקע היינו דוקא באילן אבל בירק לא גזרו כן מוכח בערובין ל"ד ב' והביאו הבית יוסף א"ח סי' שי"ב ובש"ע:

סח אין שבות במקדש היינו דוקא במה שיש בו שייכות במקדש כמו השופר שבמקדש היו תוקעים בחצוצרות מה שאין כן בגבולין אבל דבר שנעשה בגבולין כמו במקדש כמו לולב לא קול הרמ"ז סוכה פ"ד:

סט אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר היינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד לא מקרי פשיעה ואי מייתי בתרא ראיה שמתה כדרכה פטור הרי"ף והרא"ש פ' המפקיד:

ע אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין וקטן כשלא בפניו דמי היינו בדבר שאינו ברור ויש בו חשש אבל בדבר ברור שאין בו חשש כגון שצוה אבי הקטן ואמר תנו מנה לפלוני מקבלין עדות שצוה כך ונזקקין וכן לכל כיוצא בזה שהוא ברור על פי העדים בלא שום חשש מקבלים עדים שלא בפני בעל דין ב"י ח"מ סי' כ"ח סי"ט בשם נ"י וכ"כ הריטב"א בשם רבו בפ"י בב"ק ל"ז א':

עא אין למדין משיטה אחרונה היינו דוקא דבר חדש או דבר שסותר מה שכתוב למעלה לגמרי אבל היכא דהתחתון מפרש מה שכתוב למעלה שפיר גמרינן מיניה הגמי"י סוף הלכות מלוה והביאו הב"י סי' מ"ד מחודשין ד' אבל הש"ך שם בס"ק ב' חולק על זה:

עב אין למדין משטה אחרונה לא אמרו אלא כשהעדים מוחזקים שיודעין הדין אבל אם אינם מוחזקין בכך אף מב' שיטין או יותר אין למדין ש"ך ח"מ סי' מ"ד ס"ק י"ט:

עג אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין לאו דוקא לבטל אלא אף להוסיף על דבריהם לא מצי אוסופי כן נלע"ד שיש ללמוד בריש מגילה ב' א' וצריך לעיין בסוטה ט"ז א' דנראה דתוספת לא מקרי עקירה גבי הלכה עוקבת את המקרא ע"ש ושם ברש"י ד"ה התורה אמרה בתער:

עד אפוטרופא לדיקנני לא מוקמי' היינו דוקא כשצריך לטרוח בנכסים לעבוד אותם שהוא טורח גדול ואין אדם רוצה לטרוח בזה אלא בנכסי יתומים אבל כשאין צריך לטרוח בנכסים כגון קמה מוכנת לקצור וענבים לבצור וכיוצא מעמידין אפוטרופוס אף לגדולים כ"נ בב"מ ט"ל א' וכמ"ש שם בשיטה מקובצת:

עה אפוטרופא לדיקנני לא מוקמי' היינו לומר דלא טרחי' למצוא אפוטרופוס לגדולים משום דלא נמצא מי שירצה להיות אפוטרופוס לגדול בחנם אבל אי משכחינן מי שירצה לפקח בנכסי גדול בתורת אפוטרופסות מוקמי' שיטה מקובצת על ב"מ דף ק"ה א' בשם הרשב"א וכ"נ מדברי רש"י שם וכ"כ המרדכי בפ' המפקיד דף קל"ו ד' ושם עמוד ב' כ' דהרא"ה והריטב"א חולקי' על זה:

עו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט לאו דוקא כמסירה ממש ליד הגבאי דהא מדיש שאלה להקדש קודם שבא ליד הגבאי ואחר שבא ליד גבאי שוב אינו יכול לישאל עליו נראה דלא חשבינן כבא לידי גבאי אלא הכוונה דלענין קניה בלבד הויא כמסירה שהאמירה בלחוד גומרת בהקדש כמו שגומרת המסירה או המשיכה בהדיוט רבינו בצלאל סי' ט"ו דף נ' ב' בשם הרשב"א ועיין ש"ך ח"מ סי' רנ"ה ס"ק ו' ובצרור החיים דף קמ"ד ב':

עז אחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזקינן היינו כשאין ריעות' לפנינו או בענין שיהיה רשע לעשות איסור בלי הנאה כענין לא שביק אינש התירא ואכיל אסורא אבל בדאיכא למתלי ריעות' ביה תלינן ובפרט בזמן הזה שרבו המתפרצים וכל אחד מורה היתר בדבר אזדא לה חזקה חוות יאיר סי' נ"ח ועיין אות למד:

עח אנוס דממעטינן מהאדם בשבועה היינו דוקא כשאכל ושכח ונשבע שלא אכל וכעובדא דתלמידי דרב דמר אמר שבועה דהכי אמר רב ומר אמר שבועה הכי אמר רב דסבור שקיים שבועתו אלא שלבו אנסו וכדאמר ליה רב את לבך אנסך אבל טוע' באיסו' דסבור שהוא (היתר) זה אינו אונס אפי' בשבועה אלא חייב כמו שהוא חייב בכל האיסורין שבתורה הרשב"א בחי' לשבת דף כ"ז ד' וע"ש תוס' ס"ט ב' ד"ה הא מני ושם במהרש"א:

עט אתי למסרך דחיישינן בכל מידי דעביד מחמת גדול היינו במילתא דליכא למיחש דאי לא שרית ליה אתי למעבד איהו איסורא בידים אבל במקום דאיכא למיחש ולמגזר דילמא אתי איהו למעבד איסורא בכי האי לא חיישי' לדילמא אתי למסרך הרשב"א בחדושיו לשבת דף נ"א א':

פ אין שבות במקדש היינו בדבר שאין תיקונו מצוי ושכי' כל כך אבל תקון כלי שיר שהתיקון קל ומצוי בהם אפילו במקדש גזרו כשאינו מעכב העבודה בהכי וע"ש הרשב"א בחדושי סוכה דף פ"ו א':

פא אורח לא מקרי אלא שנתארח אצלו בביתו או שזמן אורחים שנתארחו אצל אחרים אבל כשזימן חבירו לסעו' אצלו לא מקרי אורח ואינה סעודת מצוה רק סעודת הרשות ת"ה סי' ע"ב והובא בא"ח סי' של"ג ס"א בהג"ה:

פב אין שבות במקדש היינו דוקא בתוך המקדש אבל חוץ למקדש לא דחינן שבות אף שהוא לצורך הבאת הקרבן למקדש כגון הרכבת הפסח וכן מחמר כיון שהוא חוץ למקדש מקראי קודש מהרב חיים אבולעפיא דף קל"א ב' ובסוף עץ החיים שלו דף ה' א':

פג אין סרכא בלא נקב לא אמרי' אלא בריאה ששואבת כל מיני משקה אבל בשאר איברים הוא התפשטות ליחה בעלמא ט"ז י"ד סימן מ"א ס"ק ט' ועיין בלחם הפנים רסי' מ"ב:

פד איידי דטריד למפלט לא בלע לא אמרי' אלא גבי דם אך לא בשאר איסורי' פר"ח י"ד סי' צ"א ס"ק י"ב:

פה אין אומרים שתי קדושות על כוס א' לא אמרו אלא בקדושות משונות כגון קדוש וברכת מזון דברכת המזון למפרע על מזונו וקדוש להבא עיולי יומא הוא או ברכת המזון וברכת חתנים אבל קדושה ואבדלתא חדא מילתא היא ואומרים על כוס א' שיירי כנה"ג א"ח סי' ער"א שכ"מ בפ' ע"פ:

פו אין אומרים שתי קדושות על כוס א' לא אמרו אלא כשאומרם בפעם א' אבל כשאומרם בשעות מחולקות יכול לאומרם על כוס א' כלומר על יין א' דכוס א' ולא מקרי אלא רצופות זה אחר זה שכנה"ג שם:

פז אין מבטלין איסור לכתחלה היינו כשנשאר שם האיסור אבל כשניתך על ידי בישול לא כנסת הגדולה י"ד סי' קט"ו הגהות הבית יוסף אות ל"ה ועיין שם סימן צ"ט קצת כללים בזה:

פח איבה לא חיישי' ליה להתי' בשבילו אלא היכא שעיקר המצוה היא משום דבר אחר דאז התירו במקצת דברים משום איבה אבל היכא שעיקר המצוה אית ביה חשש איבה ואפ"ה אסרתו תורה כגון לאכול בבית העכו"ם בחופת בנו או בתו שהטעם הוא כדי שלא יהיה לנו אהבה עמהם אין שייך שם להתיר שום דבר מהדברים משום איבה ול"ד באיסורי תורה אלא אף בציווי דרבנן כגון בש"ג הדין כך ט"ז י"ד סימן קנ"ב ס"ק א' ועיין תוס' דע"ז כ"ו א' ד"ה סבר דבדבר דאית ביה איסורא דאורייתא אין שייך להתיר משום איבה:

פט אחזוקי אנשי בגנבין לא מחזיקי' היינו דלא אזלי לגנוב בבית חביריהם אבל כאשר בא לידו מתחלה בהיתר לא מורה צדק ח"מ סי' קל"ג ע"ש:

צ אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט היינו דוקא בפה אבל בכתב בלי הזכרה בפה אינו כלום הר"ם גאלאנטי סי' י"ג:

צא אין אדם משים עצמו רשע לא אמרי' אלא במקום שאין אנו יודעים דבר רע ולא שום ריעותא אבל כשיש ריעותא לפנינו אדם משים עצמו רשע שו"ת מהר"ר צבי אשכנזי סי' ג' ועיין חוט השני דף י"ב ב':

צב אין אדם משים עצמו רשע לא אמרי' אלא על מה שכבר עשה וגם שלא לעשות עצמו חשוד ופסול לעדות אבל במכאן ולהבא לשוויי נפשיה חתיכה דאיסורא נאמן אפי' במקום שהוא עושה עצמו רשע שם:

צג אין השואל רשאי להשאיל ה"מ במטלטלין אבל בקרקע רשאי ב"י סי' שי"ו בשם תשובת הרשב"א:

צד אין שבות במקדש היינו היכא דלא אפשר בלאו הכי אבל בדאפשר לא הפר"ח בספר מים חיים דף כ"ט ג':

צה אין קידוש אלא במקום סעודה לא אמרי' אלא כשאינו אוכל במקום שקדש אבל כל שאוכל במקום שקדש אע"פ שבין קידוש לאכילה קם מדוכתיה כל ששב לאכול במקום שקדש קדוש במקום סעודה מקרי שכנה"ג א"ח סי' רע"א בב"י אות ז':

צו אין שבות במקדש היינו דוקא באיסורי שבת אבל בשאר איסורים כההיא דמביאו ומזלפו על גבי האישים ליכא לפלוגי בין מקדש ובין גבולין מהרש"א בחי' הלכות שלו לפ' כירה דף מ"ב לדעת התוס':

צז אין דבריו של אחד במקום שנים לא אמרינן בכל דוכתא אלא כשהוא נאמן כשנים ולא האחר כגון גבי עד אחד אומר מת ועד א' אומר לא מת בפ' ב' דכתובות דהאמינו לזה שאומר מת כשנים דהא אין דבר שבערוה פחות משנים והאמינו לזה שאומר מת משום חומר שהחמרת עליה בסופה וכן בכמה דוכתי אבל בלאו הכי לא אמרינן כן ש"ך בי"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד:

צח אפקעינהו רבנן לקדושי' מיני' היכא דאתמר בש"ס איתמר ואין כח בפוסקים להמציא מדעתם על פיסול דרבנן לומר שדינו כדאורייתא והגט בטל אם לא בראיות ברורות שו"ת מוהריק"א ט' והפר"ח ה' גיטין סימן קכ"ה ס"ק ט"ל ד"ה וראיתי וכ"כ גינת ורדים ח' א"ח כלל א' ב' ע"ש ובי"ד כלל א' ב' ע"ש ובי"ד כלל ב' סי' ד' ועיין בני חיי א"ה סי' קמ"א בב"י ד' וריב"ש סי' י"ד ורשב"א אלף קפ"ה ובתולדות אדם שלו סי' ר"ל וידי אליהו סוף תיקון קט"ו ובני יעקב דף קנ"ב ג' ושו"ת מהר"ר צבי אשכנזי סי' קכ"ד:

צט אין רוח חכמים נוחה הימנו כל היכא דאמרינן כן אין איסור בדבר הר"ש סוף שביעית ומוהראנ"ח ח"א סי' קי"ח חולק עליו עיין שם וכן כ' רשד"ם ח"מ סי' שי"א ועיין ידי אליהו תיקון קל"א ובפרי האדמה ח"ב דף מ"ה ד' ובשער יוסף בתשובותיו דף כ"ח ב' בארוכה:

ק אין מברכין על המנהג היינו במנהג קל כגון מנהג של ערבה שאינו אלא חבטה בעלמא אבל בחנוכה והלל של ר"ח מברכין הריב"ש סי' קי"א:

קא אפוטרופא לדיקנני ולא מוקמי' היינו במילת' דאית ביה טרחא יתירתא כגון לחרוש ולזרוע אבל אפוטרופוס דליכא טרחא כולי האי יש לב"ד לחזור אולי ימצאו חכם שיתרצה לטעון בעבורם פסקי ריקנאטי סי' ת"ז:

קב אין דבר שבערוה פחות משנים לא אמרי' אלא בדאתחזק איסורא מוהרי"ק שורש ע"ב:

קג אין הולכים בממון אחר הרוב היינו כשאחד טוען לזכות עצמו ואומר אני מן המועטין אבל בספק דמציאות אזלי' בתר רובא אף בממון גן המלך סי' מ"ז:

קד אוקי גברא אחזקתיה ל"ש לומר אלא בספק דמציאות אך היכא דודאי נעשה המעשה ומספקא לן מילתא היכי אגמריה רחמנא למשה ל"ש לומר אוקי גברא אחזקתיה והכי אגמריה דאטו מפני חזקתו של זה משתנה מאי דאגמריה רחמנא למשה משנה למלך ה' טומאת צרעת פ"ב סוף הלכה א':

קה אין לא ראינו ראיה הדבר פשוט דדוקא כשיש הכחשה כגון שיש מעידים שראו אז אין לא ראינו ראיה אבל היכא דליכא הכחשה ביניהם פשיטא דמהמנים האומרים ומעידים שלא ראו ולא שמעו מוהרי"ק שורש קע"ב וע' שו"ת פר"ח מ"א ח"א סי' ש"ג ושו"ת זקן אהרן סי' ב' דף ד' ב':

קו אפקעינהו רבנן לקידושין דוקא בקידושין הנעשים בעול וחמס יש כח בידם להפקיעם דהיינו דלא ליחלו כלל מעיקרא וליהוו מעות מתנה אבל בקידושין שכבר חלו בדין ובהלכה אין כח בידם להפקיעם למפרע אלא ע"י דבר המנגד לקידוש דהיינו ע"י גיטין אע"פ שהם רעועים ידי אליהו תיקון ס"ו וע' שיטה מקובצת על כתובות דף י"ב ב' וג':

קז אוקי ארעא בחזקת מריה קמא לא אמרי' אלא כשהספק הוא במכירה אם נמכר או לא נמכר אבל היכא דלדברי כולם לוקח בדין ירד והמוכר החזיקו אלא שזה מביא עדים שזה היה ע"ת וכו' אין אומרים אוקי ארעא בחזקת מריה קמא אלא הלוקח הוא המוחזק הרשב"א בתשו' סי' תתקע"ב הביאה מוהריק"א בסי' כ"ט ומ"ו וע' כנה"ג סי' רל"א בב"י ל"ב:

קח אומן קונה בשבח כלי לאו היינו שקונה בכלי כפי שיעור שכרו אלא שקונה הכלי ונחשב שלו בשביל אותו שבח שהשביח מהר"ש הלוי חח"מ סי' ד' אך מדברי רש"ל ביש"ש דקמא פ"ח סי' כ"א מוכח דאינו קונה אלא כשיעור השבח:

קט אומן קונה בשבח כלי היינו דוקא בקבלן לאו שכיר יום מוהר"ש הלוי ח"מ סי' ד' וע' כנה"ג סי' ש"ו הגהות הטור אות י"ב וכו':

קי אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים פי' כדרך אכילה תו' חדשי' דכריתות י"ד א':

קיא אמתלא לא מהניא אלא כשהוא לסלק את ההיזק כגון שאמרה טמאה אני מפני אחותך ואמך שיראו אותנו וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמרה שעשתה כן לשום תועלת לא מהני אמתלא שו"ת חוט השני סי' י"ז ע"ש מילתא בטעמא וע"ע שם חילוקים אחרים בזה:

קיב אין הולכים בממון אחר הרוב לא אמרינן אלא לאפוקי ממונא מחזקתיה אבל מוצא אבידה דלאו מארי ממונא הוא ואדרבא קאי עליה בס' השיב תשיבם לאחיך הולכים בממון אחר הרוב שיטה מקובצת על כתובות פ"ק דף ע"ח ג' בשם הרשב"א:

קיג אין מבטלין איסור לכתחלה ל"ש אלא באיסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובת זה נאסר כגון שעטנז ל"ש ביה ביטול וע"ש חילוקים בין זה לבשר בחלב דרישה י"ד ר"ס רצ"ט ופרישה שם ס"ס ס"ח:

קיד אמירה לעכו"ם שבות ל"ש אלא היכא שעיקר האיסור הוא מן התורה אבל באיסור שהאדם בודה מלבו כגון ע"י נדר ושבועה לא גזרו בו איסור אמירה לעכו"ם או לחבירו לעשות לו אותו דבר שאסר ע"ע שו"ת זרע אברה' ח"א סי' ט: קטו

אוקי גברא אחזקתיה לא אמרי' אלא במילתא דרבנן ולא בשל תורה כגון תרומה דאוריי' או עבודה וכיוצא בה ר' בצלאל בשיטת כתובות פ"ב דף כ"ח ב':

קטז אין חבין לאדם שלא בפניו וכל מילתא דהויא חוב אע"ג דלכי ידע אמר ניחא לי אין זכין לו למפרע הריטב"א בשיטת יבמות כ"י ס"פ האשה שלום בשם הר"ם רבו וכ"כ הר"ן בחידושי חולין דף ק"א ד':

קיז אטו ברשיעי עסקי' ל"ש להקשות היכא דאצטריך לאשמועינן בדיעבד וכן היכא דנ"מ לאחריני איך יתנהגו באותו ענין וע"ש בית דוד על המשניות פ"ג דכריתות מ"ה:

קיח אין כל האצבעות שוות או כל הכחות שוות לא אמרינן אלא להקל ולא להחמיר כ"מ ספ"ד מהלכות איסורי ביאה:

קיט אין אדם משקר בשעת מיתה היינו במקום שאין שם אמתלא אבל היכא שיש שם חשד הכרח עבידי דמשקר שו"ת זקן אהרן סי' ק"ו:

קך אין סומכים על הנס לא אמרו אלא כשאינו נס קבוע אבל בנס קבוע יש לסמוך עליו שם דף כ"ז א':

קכא אחזוקי אנשי בגנבי לא מחזקינן כן הוא בשבועות מ"ו ב' ובחנם טרח הכנה"ג בכללים נפרדים כלל י"ט לכתוב כן משמיה דמרדכי מאחר דתלמוד ערוך הוא:

קכב איסור שהוא מפורש בקרא להדיא חמיר טפי מאיסור שלא בא מפורש להדיא בקרא אף שהוא יוצא מדרשא והיא מוחזקת אצלנו לדרשא גמורה קנאת סופרים כ"י בשורש ב' לדעת הרמב"ם וע' תרומת הדשן סי' פ"ג ובא"ח סי' תר"ח ס"ב בהגה:

קכג אין חבוש מתי' עצמו מבית האסורין לאו היינו טעמא כמ"ש רש"י לפי שאין דעתו מכוונת לומר השם וכו' דא"כ תקשי ליה גבי ר' יוחנן חלש בברכות דל"ש למימר הכי אלא היינו טעמא לפי שאתרע מזליה ומדת הדין מתוחה כנגדו באר שבע דף ד ע' ב':

קכד אין אשה מעוברת חוזרת ומתעברת היינו דוקא ולד שיהא ראוי ובר קיימא תו' יבמות י"ב ב' וכ"כ שם הריטב"א בשיטה כ"י: קכה אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג י"ל דההיא לענין דיני עבד לצאת בשש ובסימנים או להתירו בשפחה אבל מ"מ קנוי קנין הגוף לענין שעבוד ולהצריכו גט או לקנות עצמו בכסף ולא סגי במחילה הריטב"א בשיטת יבמות כ"י פ' החולץ:

קכו אין מלאך א' עושה שתי שליחות לא אמרו אלא כשזה הפך זה א' רחמים והשני דין אבל כששתי השלחיות שוין עושה שתיהן רבינו בחיי דף כ"ה א' וע' תו' דב"מ דף פ"ו: