יד מלאכי – חלק ג – פתיחה

חלק

שלישי

בס"ד כללי הדינים אות האלף

א אנוס לא מיקרי אלא מי שאינו יכול לבטל אנסו כלל אפילו בממון אבל מי שיכול לבטל האונס אפילו על ידי ממון הרבה שיצטער בנתינתו אין זה אנוס אלא מזיד שו"ת הריב"ש סי' שפ"ז ודע שמהר"א ששון סי' פ"ו כ' דאין ספק דאונס ממון הוי אונס אפילו לענין שבועה היכא דהאונס הוי בשעת השבועה וחילק ואמר דבנדון ריב"ש לא מיירי אלא כשלא היה לו שום אונס בשעת השבועה ונתחדש לו האונס בשעת קיום השבועה כדמוכח שם בדבריו אבל אם בא לו בשעת השבועה איזה אונס ואפילו אונס ממון אין הכי נמי דהוי אונס גמור וע"ש וכ"כ הרב בצלאל סי' ט"ז ע"ש פלפול עצום כי האריך בזה הרבה ועיין עוד בש"ך ח"מ סי' שפ"ח ס"ק כ"ב וספר עדות ביהוסף סי' א' גנת ורדים חלק א' סי' קי"ט ופמ"א חלק א' סי' קי"ט וכנה"ג י"ד סי' רל"ב בהגהות הטור אות מ"ט ומשאת משה ח"מ סי' כ"ט בני חיי ח"מ סי' ר"ה הגהות הטור אות מ"ט בארוכה וכנה"ג סי' צ"ז הגהות הטור אות כ"ב מכתב מאליהו שער ז' סי' י"ט וכנה"ג ח"מ סי' שפ"ח בב"י אות ה' וספר בית דוד על דינים ביו"ד סי' קי"א:

ב אונס לא מקרי אלא מה שאונסים לאדם עצמו אבל אם אונסים לאחר עד שיגרש חבירו אפילו אב על בנו או להפך לא מקרי אונס בעל המפה א"ה סי' קל"ד ס"ד בשם התשב"ץ ויש מחמירים באב על בנו וכ"כ הרב בצלאל סי' ט"ז ופרח מטה אהרן חלק ב' סי' ז' וריב"ל חלק ב' דף ע"ז וע"ש בערך לחם קצת חדושים בענין אונסים ועיין בספר ב' ממוהרח"ש שייחד קונטריס בענינים אלו:

ג אונס לא מיקרי אלא כשמזיקין אותו ממש אבל אם נמנעים מלהטיב לו לא מיקרי אונס מוהריק"ש בערך לחם י"ד סי' רל"ב וע' בני חיי ח"מ סי' רכ"ה מהו אונס דשכיח או לא שכיח:

ד אין מעבירין על המצות כשם שאמרי' כן ואין מדקדקים אם זו קלה או חמורה כך אין מעבירין על העבירות אע"פ שזו קלה וזו חמורה וכיון שבא לידנו ליסר אדם על עבירה אין מעבירין עליה רדב"ז חלק ב' סי' קפ"ז וע"ש סי' תקפ"ט שכ' שאין מעבירין על המצות הוא מדרבנן ע"ש:

ה אחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזקינן לא אמרינן אלא כשלשון השטר הוא מסופק ואין בידינו להכריע אם נעשה הדבר באיסור או לא אז אמרי' מסתמא בהיתר עשה ולא מחזיקי' ליה בחזקת רשיעא אבל כשמתוך השטר איכא לאוכוחי מיניה איסור טפי מהיתר אז אמרינן בפשיטו' דבאיסור עבד וזהו דוקא בסתם בני אדם אבל בת"ח אף בזה אמרינן דבהיתר עשה דאיסורא לאינשי לא ספי תורת אמת סי' קפ"ז וכ"כ מהר"י הלוי סי' נ"א ועיין עוד שם סי' נ"ז עיין בכנה"ג י"ד סי' ק"ס בב"י אות מ"ח ובמשאת משה חלק י"ד סי' ט"ז:

ו אין עד נעשה דיין היינו דוקא עד שמעיד כגון אם העיד אחד מהדיינים בפני חביריו על מעשה שראה אינו יכול להצטרף עמהם לדון על אותו מעשה אבל אם אינו מעיד כגון שהשלשה דיינים ראו המעשה אפילו כוונו ראייתן בתורת עדות אם ראוהו ביום נעשים דיינים ודנים על המעשה ההוא מוהריק"א בש"ע סי' ז' ס"ה וע"ש בבאר הגולה:

ז אין עד נעשה דיין היינו בדין דאור' אבל בדבר דרבנן עד נעשה דיין תו' כתובו' דף כ"א ב' הביאו בעל המפה בח"מ סי' ז' ס"ה ועיין בכנה"ג סי' ז' הגהות הטור אות ו' וכו' קצת כללים על זה:

ח אין שבת מכין ליו"ט לא אמרינן אלא באיסור השוה בכל כגון ביצה וכיוצא בה אבל איסור שאינו שוה בכל כגון פירות הבאים מחוץ לתחום שאין במינם במחובר לא מקרי הכנה ומותר מי"ט לשבת ומשבת לי"ט תמים דעים סי' ק"ך:

ט אכילה גסה תרי הוו אחת שנפשו קצה מלאכול ועל אותה פטור ביום הכפורים והשני שאינו מתאוה לאכול אך יש בה טעם תו' פסחים ק"ז ב' ד"ה דילמא ועיין תוס' יבמות מ' א' ד"ה אכיל' ועיין שער יוסף הוריות דף צ"ד ג' בארוכה:

י אומן אין לו חזקה היינו דוקא בענין שהוא רגיל לתקן ואין חילוק בין אומן לבעל הבית אלא בדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר אבל בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר דין בעל הבית כדין אומן מרדכי פ' חזקת הבתים:

יא אין אדם מוריש שבועה לבניו לא אמרינן אלא בשבועת התורה או בשבועת המשנה אבל שבועת היסת לא שו"ת הריב"ש סי' תפ"ג:

יב אין אדם משטה בשעה מיתה הני מילי בדליכא עדים מעידים הפך מה שאמר הש"מ בשעת מיתה כנה"ג ח"מ סי' ל"ב הגהות הטור אות כ"ב בשם מורה צדק ח"ב:

יג אין שליח לדבר עבירה לא אמרינן אלא כשהשליח יודע שיש איסור בדבר אבל אי לא ידע הוי שליח לדבר עבירה פסקי תו' פ' א' דמציעא ושם במרדכי ובתו' פ' מרובה דף ע"ט א' ד"ה נתנו ועיין בש"ך ח"מ סי' קפ"ב ס"א ואי יש שליח לדבר עבירה באיסור' דרבנן הרימ"ט בח"א הניחו בספק וכן המוצל מאש סי' ל"ה:

יד אין מקבלים עדות אלא בפני בעל דין לא כל המקומות שוים והיכא דהשתא הם כשרים ואם יעידו משיבא המערער יהיו נוגעים בעדות מקבלים אפילו שלא בפני טור ח"מ סי' ק"מ ס"ט בשם ר' יונה הביאו בעל המפה שם ס"י:

טו אנן סהדי דאמרינן בכל דוכתא הוי כאילו פירש הוא בהדיא שכך דעתו ונחשב בכל מקום כעדות ברורה תו' בנדרים בפי' לדף כ"ח א' וכ"כ הכנה"ג ח"מ פ"ב כללי המגו ס"ב ובי"ד רל"ב בטור אות כ"ה וכ"כ הרב"ח ח"ב סי' ע"ב והתוי"ט רפ"י דיבמות וכ' שם שהכתוב מסרו לחכמים לידע היכן נחשב כעדות גמור וע' ריש מציעא ג' א':

טז אין מקבלים עדות אלא בפני בעל דין לא אמרו רק בדיני ממונות אבל בקטטות ומריבות שיש לחוש שאם יעידו בפניהם יתקוטטו זה עם זה תקנו הגאונים שמקבלים העדות שלא בפניהם גם לא יגלו מי הם העדים בעל המפה ח"מ סי' כ"ח סט"ז בשם הגהות מרדכי וכ' שם בעל המפה דהיינו דוקא כשאינם מוציאים ממון אלא שרוצים להשקיט הקטטה ועיין כנסת הגדולה סי' כ"ח הגהות הטור אות ס"ח:

חי אין מקבלים עדות אלא בפני בעל דין לא אמרו אלא בתובע שמביא עדים על תביעתו אבל המביא עדים לפטור את עצמו מקבלי' הר"ן פ' אלמנה נזונת דף תקכ"ו הביאו מוהריק"א בש"ע ח"מ סי' כ"ח ס' ח"י ועיין מוהרי"ט ח"ב ח' ח"מ סי' ל"ב:

יט אין אדם משים עצמו רשע אין אומרים בדבר שאם לא נאמינהו יעשה איסור כגון להביא חולין בעזרה או לישא את כפיו בכהן שאומר שהרג את הנפש וכיוצא שו"ת מהרלנ"ח סי' קי"ז ובשו"ת זרע אברהם בי"ד סי' א' ושיטת ב"מ דף ט"ז ג' וכת' רדב"ז ח"ב תר"ז דהני מילי לענין מלקות אך לענין ממון הודאת בעל דין וכו' וע' קצת כללים בזה בכנה"ג חשן משפט סי' ל"ד הגהות הטור אות ס' אות ס"ט:

כ אין אדם עושה קנוניא על ההקדש היינו דוקא בשכיב מרע דאין אדם חוטא ולא לו אבל בבריא חיישינן שבועות דף מ"ב:

כא אע"ג דקי"ל דאין בישול אחר בישול מ"מ יש בישול אחר צלי טור א"ח סי' שי"ח בשם הר"א ממיץ וע' עוד בב"י:

כב אין קידוש אלא במקום סעודה לאו דוקא מקום סעודה אלא אפי' אוכל דבר מועט (כגון לחם בלבד) או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה וגומר סעודתו במקום אחר מוהריק"א בש"ע א"ח סי' רע"ג ס"ה בשם הגאונים:

כג אחזוקי אינשי בדלא גמירי לא מחזיקים כ"כ הריב"ש ז"ל סי' ד"ף וקבעו להלכה מוהריק"א בשלחנו הערוך ח"מ סי' ס"א סט"ו וקשה דהא מרגלא בפומייהו דרבנן לאו כ"ע דינא גמור והנה באמת היה מקום אתי להאריך קצת בזה אמנם יען כי קצר הגליון מהכיל וכונתינו הוא לקבץ נדחי החדושים לבד אכתוב בקיצור מה שמצאתי על זה והוא שכת' מוהרי"ק בשורש ך' (ורוב האחרונים נמשכו אחריו) דבדבר שאדם עשוי לטעות ואיכא רגלים לדבר שטעה נאמן הנתבע לומר שטעה בדין ושפיר אמרינן לאו כ"ע דינא גמירי אבל בדליכא רגלים לדבר אינו נאמן וזהו דוקא כשטעה בדין שאין בו מחלוקת פוסקים אלא הוא מוסכם לכ"ע אבל אם טעה בדין שיש בו פלוגתא דרבוואתא אז נאמן לטעון שטעה בדין בכל גוונא שהרי יכול לומר שחשב שאין חולק על אותו דין וכמ"ש מהר"י הלוי סי' ס"ז ומהרש"ח סי' ל"ד וכת' מהרש"ך חלק ג' סי' מ' דכל זה איירי במילתא דאית ביה ממונא אכן בדבר דלא שייך אפוקי ממונא כגון מי שחתם בהסכמה וטוען שחתם לפי שטעה בדין אפילו בדליכא רגלים לדבר נאמן וע' בכנה"ג ח"מ סי' ע"ט הגהות הב"י אות י"ב שהביא כל סברות הפוסקי' בענינים אלו בקיצור נמרץ ע"ש ויתן מעדני' לנפשיך והר"ב מוצל מאש סי' ט' העלה דדבר זה תלוי לפי ראות עיני הדיינים והביא ראיה מהנ"י דפי'"ן דף רכ"ב א':

כד אטו כ"ע דינא גמירי לא אמרינן רק במקומות שאמרו כן בגמ' דאם לא כן בטלת כמעט כל דיני המגו שהרי כמה מגו יש שצריכין לימוד רב בעומק ש"ך ח"מ סימן ס"ו ס"ק כ"ה:

כה אין בנין וסתירה בכלים היינו דוקא בדבר שאינו בנין ממש אבל בדבר דשייך בו בנין כגון לעשות נקב בחבית שלימה או לשברה אסור הרא"ש פ' בכל מערבין הובא בש"ע א"ח סי' שי"ד ס"א:

כו אינו רואה סי' ברכה דאמרי' בכמה דוכתי לא למימרא שאין איסור בדבר אלא איסורא נמי איכא שכנה"ג סי' תס"ח וכ"כ הפר"ח בא"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי איסור כלל ח"י ומיהו כ' דיש מקומות דלית בהו איסורא ועיין כנה"ג י"ד סימן ע"ד הגהות הב"י ובמקראי קדש דף ר"ב ב':

כז אין זמון לפירות היינו דוקא לכתחל' אבל בדיעבד שומע כעונה מוהריק"ש בערך לחם א"ח סי' רי"ג בשם י"א:

כח אבק רבית אינה יוצאת בדיינים לא אמרו אלא כשאכל המלוה מדעת הלוה אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני האומות או בדיין ישראל והכריחו לשלם יוצאה בדיינים מוהריק"א בש"ע י"ד סי' קמ"א ס"ד וע"ש בבאר הגולה:

כט אין מבטלין איסור לכתחלה לא אמרו אלא במתכוין לערב איסור והיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי דאינו נהנה מן האיסור שרי פר"ח א"ח סי' תנ"ב ס"א בשם הר"ן והסמ"ג וכ"כ מוהריק"ש בי"ד סי' כ"ז וע"ע בפר"ח י"ד סי' ס"ד ס"ק כ"ו וע' באורך באר שבע דף צ"ד ובעדות ביעקב סימן קי"א ובכנה"ג י"ד סי' קכ"א הגה"ט אות י"א:

ל אוקי ממונא בחזקת מריה לא אמרי' אלא כנגד חזקה דאתיא ממילא כגון חזקת הגוף אבל היכא דהחזקה באה מחמת טעם כגון חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה מוהרי"ק שורש ע"ב:

לא אטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן היינו דוקא היכא שתפס קצת ברשות ואף כשאכל יותר מאותו זמן לא עיכב עליו הלוה דכיון שלא עיכב עליו הוה ליה כתופס ברשות לענין שאין מוציאין ממנו אבל היכא שתפס לגמרי שלא ברשות אפי' במילתא דעבידא לאיגלויי מפקינן מיניה ש"ך ח"מ סי' שי"ז ס"ק ח' בשם הריטב"א:

לב אין מורידים קרוב לנכסי קטן היינו דוקא כשאין סמוכים על שלחן א' וכבר חלקו אבל אם לא חלקו האחין ועדיין סמוכים על שלחן א' מעמידים קרוב לנכסי קטן נ"י פרק המפקיד דף פ"א ב' בשם הראב"ד הביאו הב"י בח"מ סי' רפ"ה ובעל המפה שם ס' ו':

ל"ג אין מורידים קרוב לנכסי קטן היינו כשאוכל הוא הפירות אבל אפוטרופס בעלמא שאין ליה הנאה מיניה מותר ב"י בח"מ סי' רפ"ה בשם הרשב"א ושכ"כ בעל העיטור יע"ש שהביא ראיה לדבר והובא שם בהגהה:

לד אין מורידים קרוב לנכסי קטן היינו דוקא במקרקעי אבל במעות של קטן ממנים עליהם אפילו קרוב טור ח"מ סי' רפ"ה סי"ד בשם הרי"ף וכ' שם הב"י שכ"כ הרמב"ם ושכתב הריב"ש שכן הסכימו כל האחרונים וכ' שם בעל המפה בשם הג"מ שבמעות עדיף טפי בקרוב מברחוק וע' ברשד"ם ח"מ סי' ש"ח ושי"ב ותנ"ו ובמהר"ם מלובלין י"ב:

לה אין פותחים בנולד היינו לעשות מן הנולד פתח כדי שיתחרט דודאי אינו מתחרט רק מן הנולד ואילך אבל, אם מתחרט מעיקרו אע"פ שעושה מכח הנולד מקרי חרטה ומתירין לו בעל המפה בי"ד סי' רכ"ח סי"ג מהמרדכי והסמ"ג והגהות מיימון:

לו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט לא אמרי' אלא בהקדש גמור אבל בהקדש עניים יכול אדם לחזור בו שאינם אלא כמקבלי מתנה הרשב"א סי' תקס"ג ובטי"ד סי' רנ"ח משמע דפליג על זה וכ' שם בעל ד"מ דהסכמת הפוסקים דלא כהרשב"א עיין בארוכה צרור החיים פ' ט' מה' זכיה ומתנה:

לז אמירה לעכו"ם שבות ל"ש כי אם גבי שבת ויו"ט וחש"מ פר"ח א"ח סי' תס"ח ס"א שכ"כ הרוקח וריא"ז וע"ש כי הוא מחלוקת פוסקים וע' שו"ת רדב"ז ח"ב קובץ ג' סי' ד' מלשונות הרמב"ם ובהר"ן ז"ל פ' חולין קנ"ז א' והראב"ד בהשגותיו ריש ה' כלאים והרא"ם בס' יראים דף מ"ד א':

לח אין מערבין אלא לדבר מצוה לא אמרו אלא במערב בפת דליתי' מדינא אלא להקל על העשיר וכשאינו לדבר מצוה לא רצו להקל אבל כשמערב ברגליו יכול לערב לכתחלה אף לדבר הרשות הב"י בא"ח סי' תט"ו בשם רשב"א וכ"כ הב"ח בסי' תמ"ד ס"ה ושכ"כ הר' יונתן:

ל"ט אין מורידים קרוב לנכסי קטן לא אמרו אלא בנכסים שבאו לו בירושה אבל בנכסים שקנה הוא או שנתנו לו במתנה יכולין להוריד לו אפוטרופוס קרוב מוהריק"ש בערך לחם ח"מ סי' רפ"ה:

מ אין נשבעין על טענת ספק ל"א (אלא) במילתא דהו"ל למידע ולא ידע אבל היכא דלא הו"ל למידע משביעין רדב"ז סי' קל"א:

מא איירי דטריד למפלט לא בלע לא אמרינן אלא דוקא בשומנים דכיון דפלטי דמים בשפע רב לא בלעי אפילו שמנונית אבל פליטת דעלמא לא מעכבא מלבלוע שמנונית וציר אגב דטריד למפלט חדושי הרשב"א למסכת חולין דף ט' ג' הביאו הכנה"ג בי"ד סי' י' דף כ"ו ג':

מב אף הן היו באותו הנס לא אמרינן רק במילתא דרבנן כגון חנוכה ומגילה וכיוצא אבל במילתא דאוריי' כגון מצה וסוכה לא אמרינן כן מרדכי פרק קמא דמגילה:

מג אוקי תרי לבהדי תרי ל"ש אלא כשלא הוציאו ממון על פיהם אבל אם כבר הוציאו ממון על פיהם ובאים שנים להכחיש' שהעידו שקר והזיקו אותו משום גרמא אז כבעלי דבר הם נחשבים ול"ש למימר אוקי תרי לבהדי תרי תפארת שמואל בח"מ ס"ס ל"ב:

מד אין מבטלים איסור לכתחלה היינו להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור אבל היכא שאינו מרבה בהיתר רק שמשנה האיסור ממה שהיה עד עתה כגון שדורסו ומערבו יחד בכה"ג שרי לבטל לכתחלה ע' תי"ט פ"ד דתרומות מ' ח' וע' כנה"ג י"ד סי' קט"ו בב"י אות ל"ה:

מה אין אדם מוריש שבועה לבניו לא אמרי' אלא כשהממון ביד היורשים אבל לא כשהממון ביד שלי' רשד"ם א"ה סי' רכ"ט:

מו אע"ג דאין אדם נאמן בהודאתו לחוב לאחרים היכא דאפשר לפרש שהאמת אתו נאמן אף במקום שחב לאחרי' כנה"ג בח"מ סי' ט"ל ריש הגהות הב"י:

מז אין מוציאין מנה על מנה הני מילי היכא דאיכא דייני באתרא אבל כשאין כאן דיינים שיוכלו לדון אותו הדין כגון דיני קנסות שאין דנים אותם בבבל מזמנינן ליה לאתר דמצו למדייניה נ"י ספ"ק דבבא קמא והביאו הב"י, ח"מ סי' י"ד ס"ב:

מח אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הני מילי להדיוט אבל לגבוה אדם אוסר דבר שאינו שלו שה"ג ע"ז פ' ר' ישמעאל וכ"כ בעל המאור פ' השוחט וע' קונטריס מיוחד לזה בס' חזון נחום על ס' קדשים דף קס"א ב':

מט אתי למסרך לא גזרי' רק בדבר שהתינוק עושה לצרכנו כגון שיטעום כוס ההבדלה כשחל ט"ב במ"ש אבל דבר שאנו עושים בשביל התינוק עצמו כגון להאכילו בט' באב לא גזרינן בזה דילמא אתי למסרך מג"א א"ח סי' תקנ"ו בשם הר"ן וכ"כ הרשב"א בחי' יבמות דף קל"ג ג' וע"ע בחידושי הריטב"א לעירובין דף ל"ג ב' ולשון לימודים על הטורים בא"ח דף פ' א' וק"ד ד':

נ אנוס רחמנא פטריה אמרינן אבל אנוס רחמנא חייביה לא אמרינן וכגון שחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא היה חייב ע"מ שיעשה לו איזה ענין ליום פלוני ואירע אונס לחבירו אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה ש"ך ח"מ סי' כ"א ס"ק ג' כפי פירושו בירו' ושכן דעת הר"ן:

נא אמירה לעכו"ם שבות אמרינן דוקא באיסור דאור' ואפילו במקום מצוה אבל באיסור דרבנן שרי אמירה לעכו"ם במקום מצוה דוקא ואפילו בדאור' במילתא דאיכא ביה קצת צד היתר לעשותו כגון להביא מר"ה דיכול להביאו ע"י מחיצות של בנ"א שרי אמירה לעכו"ם הגהות מרדכי סוף מס' שבת:

נב אין מתירין את הנדר עד שיחול לא אמרינן אלא היכא שתולה שבועתו בדבר א' או בזמן דאז אין מתירין לו עד שיגיע אותו הזמן ותחול השבועה דאין כאן שבועה כלל עד שיגיע הזמן אבל מי שנשבע על דבר א' ב' שבועות הרי שתיהן שבועות וראויות לחול בזמן א' ושפיר מתירין את שתיהן בבת אחת רדב"ז סי' צ"ח:

נג אע"ג דקי"ל אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין לא כל המקומות שוים ולצורך שעה יכול ב"ד לבטל הסייג והתקנה שתקן ב"ד אחר גדול ממנו בחכמה ובמנין חומת ישרים סי' קס"ח וכן מתבאר בהרמב"ם ז"ל פרק ב' מהלכות ממרים:

נד אע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדרו ועובר עליו כשאר נדרים הרמב"ם פ"ו מה' ערכין וחרמים:

נה אי אפשי בתקנת חכמים לא אמרי' אלא כשאינו משועבד לעשות אותו דבר ואינו חב לאחרים בזה אבל כשחב לבעל חובו בזה כגון שאומר שאינו רוצה לזכות בממון מטעם קים לי כדי להפקי' זכות הב"ח אז כופין אותו על מדת סדום כנה"ג ח"מ סי' כ"ה בכללי הקים לי אות מ"ד וכ"כ בתשו' מיי' לס' קנין סי' י"ד בשם ריב"א ועיין במהרי"ט ח"מ סי' ט' וזקן אהרן סי' מ' דף ל"ח ד':

נו אין מקבלים עדות אלא בפני הבע"ד לא אמרינן אלא בשעת גמר דין אבל שלא בשעת גמר דין מקבלין מהרח"ש ח' א"ה סי' ח"י וע' כנה"ג ח"מ סי' כ"ח הגה"ט אות ע"ג:

נז אחריות טעות סופר הוא ואע"פ שלא נכתב כאילו נכתב אמרינן הכי דוקא כשכתב השטר בסתם ולא גילה דעתו שלא היה רוצה לקבל עליו אחריות דאז אמרינן מסתמא אדעתיה דמנהג העיר עשה אבל כשיש קצת הוכחה מתוך השטר שלא רצה לקבל אחריות בזה ודאי לא אמרי' אחריות טעות סופר הוא מהר"ל בן חביב סי' קכ"ז: